דעה צפונית 26-01-2012

פתיח:

יאיר לפיד הדוקטור – לא חייבים להציג אישור מחלה מרופא – מרגול מופיעה שוב – — הפליה נגד אתיופים מה עם חוק יישובים הקהילתיים — ממשיכים ל"הטריד מינית" בבית הנבחרים  – מרביצים לנשים בבית שמש, שופכים עליה אקונומיה, וכולם עומדים ומביטים מבלי לסייע לאישה!  —

שיר 1 – אהוד בנאי והפליטים – עבודה שחורה

נושא 1

משפט וחברה – מינויים לעליון – ליברמן והשימוע – נאמן מול הפרקליטות – אולמרט והעמדה לדין – ספר חדש

-  פרופ' שמעון שטרית

שיר 2 – ELO – Last Train to London

נושא 2

רשימה שחורה

פרופסור יהודה שנהב – מרצה בחוג לסוציולוגיה אוניברסיטת תל אביב

שיר 3 – ישראל ברייט (חדש)

ארז תדמור – ראש מחלקת מדיניות "אם תרצו"

שיר 4 – תיסלם – פרצופה של המדינה

נושא 3

פינוי מבתים – מה קורה?

רחל לוי

עו"ד בקי שקד מרבנים לזכויות אדם

שיר 5 – אדוני הממון – שי להב ודן תורן

נושא 4

פינת בילוי צפוני – יוליה קרסנשוק

שיר 6 – קוואמי קוטג' ופורטיס – הכול כאן זה קומבינה

הני מונולוג סיום!

שיר 7 – Bob Marley – Natural Mystic

אז הנה קישור ישיר לתוכנית לחצו כאן!

ואם בא לכם לעשות לייק לעמוד של הבלוג בפייסבוק הנה זה כאן בקישור או ממש כאן מצד ימין בתיבת הפייסבוק

אחלה אלבום מושקע ויזואלית ומוסיקלית...מומלץ ביותר!

אז עברנו לנו לאולפן, ודודי הגיע באחור קל. נכנסו ארבעה לאולפן: דודי לוי, ענת, עופר (סטודנט במכללה שפרש לשיעור) ואנוכי. אני רוצה להגיד שדודי הוא אחלה, מצחיק חמוד וממש בחור (איש) כייפי, עברה עלינו שעה מהירה ביותר, אני תמיד חושב שדברים כאלו מצריכים שעתיים…אבל לא נורא, למרות הזמן הקצר יצאה תוכנית פצצות, הנה ליחצו כאן ותוכלו להקשיב לאחלה שעה עם דודי לוי 

אני ממליץ ללכת להופעה, אני ממתין לסיבוב החדש בצפייה.

אז אני מקווה שתהנו ואשמח לשמוע מה אתם אומרים…מי יודע אולי קריירה חדשה שלי?

אחלה שבת

מבטיח לחזור ולהרגיז בקרוב

הני

נ.ב. אלו שעדיין רוצים ולא עשו לייק לעמוד החדש של הבלוג בפייסבוק הנה עוד הזדמנות כאן מצד ימין ב'קוביית הפייסבוק' או לחלופין בדף של הבלוג לייק קטן…

דעה צפונית 19-01-2012

נושאי פתיחה:

תקיפת המחשבים הסעודית והישראלית – תקיפת ילד מכיתה ג' בבית שמש ע"י חרדים – הקדמת הפריימריז בקדימה – בעל רוצח את אשתו ומתאבד בראשל"צ – תאונות דרכים קטלניות בכול הארץ – שימוע לאביגדור ליברמן – קריית שמונה רצה לאליפות ללא פנצ'רים

שיר: מתי כספי – בלילות הקיץ החמים

הנה וידאו של החברות והחברים מקבלים מכות ונעצרים באלימות מיותרת:

http://youtu.be/FXAhyNvA6R8

אייטם 1: אלימות נגד מפגינים

ויקי וענונו – פעילה ירושלמית בפורום גוש הפריפריות

אשר שכטר – עיתונאי דה מרקר

משה כהן – פעיל מבת ים בפורום גוש הפריפריות

שיר: מאיר בנאי – שער הרחמים

אייטם 2: שביתה ברשויות המקומיות

שלמה בוחבוט – יו"ר המרכז לשלטון מקומי

יצחק רוכברגר – ראש עיריית רמת השרון

שיר: הפרויקט של עידן רייכל – מילים יפות מאלו

בילוי צפוני – יוליה קרסנשוק

שיר: Keane – Something only we know

אייטם 3: קרקעות המדינה והדיור הציבורי

יעקוב ברוש – מנכ"ל עמידר

פרופסור רחל אלתרמן – מתכננת ערים ומשפטנית, הטכניון.

שיר: Bob Marley – Buffalo Soldier

להאזנה לתוכנית המלאה לחצו ממש כאן!

אהבתם, אנא הפיצו בין חברותיכן וחבריכם, וכמו כן, אל תשכחו לעשות לייק לדף הפייסבוק של הבלוג 'ביקורת ולא בהכרח בונה'

אנא מכל אחת ואחד מכם, קראו הפנימו והפיצו, ואם זה נוגע לכם, אז צאו איתנו לרחובות לא משנה גשם או קור, זה חשוב מידי מכדי לשבת בבית מול הטמבלויזיה….

זהו וידאו של הפינוי והצלצול המעורר שכולנו קיבלנו:

לכל מען דיבעי,

במוצ"ש, 07/01/2012, נערכה הפגנה נגד פינוי מאהל התקווה בתל אביב. אני, להב זוהר – תושב תל אביב יפו, לקחתי חלק בהפגנה זו אשר התחילה בהתכנסות בגן התקוה, בו נמצא מאהל מחוסרי הדיור מאז יולי 2011. בערך ב 20:30 החלו המפגינים לצעוד לעבר מרכז השכונה, בואכה שוק התקוה.

בשעה 21:30 לערך מצאתי את עצמי צועד ליד סתיו שפיר במעלה רחוב אצ"ל בחלקו הדרומי. לפתע ניגשו אליה שלושה שוטרים גברים והודיעו לה שהיא עצורה, ומשכו אותה לעבר ניידת שהייתה במקום. הם לא הודיעו לה עילת מעצר, לא הזדהו ומשסתיו מחתה על עצם מעצרה, הם גררו אותה לניידת. אני צעקתי לעברם שהם חייבים לעצור אותה בעזרת שוטרות נשים, ושאסור להם לגעת בה. משהבנתי שלא יהיה מה לעשות בקשר למעצרה, הסתובבתי משם, ופניתי להמשיך בכוון הצעידה, כשאני ממשיך לקרוא קריאות מחאה, ועידוד למפגינים האחרים. בשלב זה ניגש אלי קצין משטרה, וכשהוא מיידית אוחז בזרועי בחוזקה אמר לי: "אתה עצור" שאלתי אותו מדוע ובאופן טבעי, נעצרתי במקומי ומחיתי על עצם המעצר. שני שוטרים נוספים תפסו אותי וגררו אותי לאותה ניידת, כשאני מוחה על כך בקול, אך איני מתנגד.

בתוך הניידת, בספסל האחורי, כבר ישבה סתיו שפיר ולידה שוטר יס"מ כבן 25, קירח, בעל מבנה גוף אתלטי וחזק, גובהו כ-  170 ס"מ. זהו גיבור סיפורנו. נקרא לו "הגיבור". אני קורא לו כך, כיוון שבדיעבד לא נשא תג שם כדרוש על פי חוק, וסירב להציג תעודה או לנקוב בשמו בע"פ.

אני הוכנסתי לספסל האמצעי. לידי כבר ישב האזרח חן משגב, כשידיו אזוקות. במושבים הקדמיים של הניידת ישב שוטר יס"מ נוסף, ממוצא אתיופי, שנראה בן אותו גיל, בגובה דומה, מבנה גופו רחב ומוצק יותר, ופניו עטורות זקן צרפתי. גם הוא היה לא מזוהה, אולם בהמשך האירוע הציג את עצמו כגיורא, ואף הראה לנו תעודה מזהה. אגב, בהמשך בתחנה, פגשתי בגיורא שוב, ואז היה על בגדיו גם תג שם.

משהוכנסתי לניידת נאזקתי מיד ע"י גיורא. מחיתי על כך ואמרתי: "אני לא פושע, גנב או רוצח.. אין צורך באזיקים הללו. אין לי לאן לברוח, והערב שלי הסתיים." בתגובה התנפל עליי "הגיבור" בשטף של צעקות וקללות קשות: "סתום את הפה יה מזדיין, אני יזיין אותך בתחת…" ועוד ועוד. מכיוון שהבנתי מיד שיש לי "עסק" עם מטורף, פניתי לשוטר השני,  אותו גיורא, וביקשתי ממנו שירפה את האזיקים על ידיי שהכאיבו לי. בשלב זה הוא סירב. לא הרפתי, ופניתי אליו בבקשות חוזרות ונישנות, ותבעתי במפגיע ובאסרטיביות שירפה את האזיקים. "הגיבור" מאחור התנפל עליי ברצף נוסף של קללות וגידופים כשהפעם הוא מוסיף: "אתה מטריף אותי.. אל תטריף אותי..", ומיד לאחר מכן הגיע מטר של אגרופים (כ 15-20) מכל עבר, בצלעות, בירכיים, בגב, בידיי האזוקות שהגנו על גופי וראשי. חן וסתיו "שנלחצו" מאוד מהאלימות הקשה צעקו לו שיפסיק, וגם ניסו להרגיע אותי. משפסקו האגרופים, התרוממתי שוב במקום מושבי, ושוב ביקשתי מגיורא להרפות את האזיקים, אמרתי לו: "האזיקים הדוקים מידי, חם לי, אני כבר לא ילד, שאני לא יקבל פה התקף לב, אני יכול להיות אבא שלך.." בתגובה, גיורא הרפה את האזיקים על ידיי.

בהמשך הלילה, בתחנת סלמה פגשתי שוב את "גיבורנו" מלווה במספר שוטרים ושוטרות אחרים. הוא היה עדיין ללא תג שם, וביקשתי ממנו שוב שיציג את עצמו. הוא לא הגיב. אמרתי לו: "בעיניים של הילדים שלי אני לא אתלונן עלייך, זה לא בכבוד שלי, רק תגיד לי איך קוראים לך, שאדע איך קוראים לך כשתופיע לי בלילה בחלום.. כי אני אופיע בסיוטים שלך ותדע תמיד שאני להב".

"גיבורנו" הסתובב והלך משם. לאורך הערב ביקשתי מגיורא ומשוטרים אחרים לדעת את שמו, ונעניתי בסירוב. בחקירתי ציינתי כי הוכיתי ע"י אותו שוטר אשר סירב להזדהות.

החלטתי שלא להגיש תלונה, כיוון שאני מטיל ספק ביכולתה ורצונה של משטרת ישראל לחקור את עצמה בנושא, וכיוון שבמהלך קיץ המחאה האחרון יצאה הוראת מפכ"ל מפורשת לגבי חובת ענידת תגי שם, שבפועל אינה ממומשת.

אני מקווה שעדות זו תמצא את דרכה למקומות בהם ניתן יהיה לטפל מערכתית ונקודתית במקרים כאלה כדי לצמצם ולמנוע את הישנותם בעתיד. כולי תקווה שבעזרת עדותי זו ניתן יהיה להוקיע התנהגות מסוג זה, ולעזור לפלוט מהמערכת טיפוסים מסוג "גיבורנו".

בכבוד רב,

להב זוהר. אזרח.

תל אביב יפו.

אהבתם, הפיצו לחברותיכן וחבריכם, ואל תשכחו לעשות לייק בעמוד הפייסבוק של הבלוג ביקורת ולא בהכרח בונה

זה התחיל כי נמאס לנו. נמאס מהפחד, מחוסר הידיעה, וגם מהעובדה שראינו את חברותינו וחברינו למאבק מתפתלים. ילד נכנס למאהל ושאל, נגור פה גם בשבוע הבא? כולם הביטו לקרקע ואף אחד לא אמר כלום….מישהו זרק לחלל יהיה בסדר רפוי, וכולם הנהנו…הפכתי לשקרן! אני לא אוהב את זה, אני מעדיף להגיד אמת גם כשהיא לא כל כך נעימה, אני יודע, אנשים לא חשים בנוח עימי בשל כך, אבל אני מעדיף…לא בא לי להיות זה שמשקר לילדים. והם מביטים בנו בעיניים התמימות הללו, המדהימות הללו ולנו אין תשובה.

אמנה חברתית, אמנה חברתית היא אמנה שבעצם לא נחתמת אבל קיימת בין האזרחים למדינה, דיברו עליה וכתבו עליה רבות. שמות מוזרים כאלו, כמו: לוק, הובס קאנט וגם רוסו – אלו שחיו מזמן כתבו כי האזרחים שמוותרים מרצונם על זכויות וחרויות בסיס, מוותרים עליהן בתמורה לזכויות וחרויות אחרות. רוצים דוגמא? אני מוותר על חרותי להחנות איפה שבא לי, לקחת מה שאני רוצה ולהשתולל כל היום וכל הלילה ומקבל עלי את סמכות המדינה, ובתמורה המדינה אמורה לדאוג לי לקורת גג, חינוך לילדי ועוד. בישראל, המדינה אפילו דורשת מאיתנו להקריב את חיינו…ובתמורה כלום! מחוסרי דיור נשלחים למעצרי בית! (וזו רק הפעם השנייה שאני מזכיר אבסורד זה!)

אז החלטנו, פעילי פורום גוש הפריפריות (לא, לא דפני ליף, וגם לא סתיו שפיר!) לעשות מעשה, קבענו שנצא להפגנה במתחם שכונת התקווה ונעלה את הזעקה של חסרות וחסרי הבית, וננסה להפעיל קצת לחץ למנוע את פינוי המאהל בתקווה. הגיעו הרבה פעילות ופעילים, וגם אנשים מתוך השכונה הצטרפו אלינו במחאה. עם היציאה מרחוב גינת התקווה לכיוון גבעתי נעמדו מולנו עשרות שוטרים מיד הם התחילו בדחיפות וצעקות. ואנחנו רצינו בסך הכול להעלות את קול צעקתנו. אל תשכחו, אמנה חברתית, אנחנו ויתרנו על חרויות על מנת לקבל משהו בתמורה, וזה לא קורה! אז זכותנו המלאה לבוא ולהעלות את קול מחאתנו!

אז השוטרים מיד התחילו לאיים על אנשים ספציפיים, משה כהן "נקטף" תוך כ-5 דקות (ראו בוידאו) אחריו ניגשו השוטרים לאיציק אמסלם ואמרו לו "אתה מסומן" אם תרד מהמדרכה אתה עצור. הילד של איציק המקסים הסתכל עליו בחרדה והחזיק במכנסיו ואמר לו "אבא אתה לא הולך!" ניסנו להחזיק את איציק על המדרכה בהמשך הערב גם איציק וגם דנה אשתו נעצרו בדרך לוד…השוטרים ניסו לחסום רחובות, לא הצליח להם…

אז יצאנו לכיוון רחוב האצ"ל, אנשים נפצעו, הגיע אמבולנס, אנדרלמוסיה…אף אחד לא יודע מה עושים ממשיכים לצעוד, נפרדים…צעקות לא, ליצור פערים, סתם אנשים נעצרים, על המדרכה על הכביש מעצרים. יש תופים, יש סירים, מקבלים מכות! אפילו נשים מוכות. שוטרים בלי תגי שם, מכים באכזריות "חארות, משטרה זונה…" צועקים חלק, וחלק אומרים להם בתחנונים "למה? למה? אנחנו איתכם אל תרביצו!" והם אומרים לנו אתם מסומנים….הם מסתובבים עם מצלמות וידאו…

יש צעקות, מתפרצים באצ"ל הם חוסמים רצים לסמטה…ואי איזה בלגן נתקענו…חבר טוב (השם שמור במערכת J) מוצא פרצה וחוזרים לאצ"ל המשטרה חוטפים עליו את הקריזה והוא נעצר (השיחה אח"כ לאשתו עולה לי בדם…) חלק מאיתנו רצים לאיילון!!! הפגנות של מאות אלפים התפזרו הביתה כמו כבשים ואנחנו פורום גוש הפריפריות עם קומץ פעילים עוצרים את כל תל אביב יפו! רצים לאיילון, המשטרה חסרת אונים…הם מבולבלים, הם יורדים לאיילון ומביאים משם מפגינים במכות. בדרך אחד השוטרים עובר ליד חבר (השם שמור במערכת) ונותן לו בומבה לגב והופך אותו על המעקה ביטחון, אני רץ לראות מה קורה איתו הוא המום, פתאום הוא מתעשת ורוצה לרוץ לכיוון השוטר אנחנו מחזיקים בו ומונעים ממנו יש חשש שיכו אותו בצורה חמורה…הוא נרגע (כמה ימים אחרי אנחנו שוב נפגשים הוא אומר שהוא כמעט עשה את טעות חייו כשניסה לרוץ אחרי השוטר…כעת אנחנו צוחקים למרות הכאבים)

אני מרגיש מכה בגב, מישהו נפל עלי, לא אני מביט זה שוטר שנתן לי מכה והמשיך לרוץ (ארבעה ימים עד שעובר הכאב, איזה באסה זה להיות כל כך זקן….)…אנחנו כבר סגרנו את איילון, בריצה בתוך הסמטאות של שכונת התקווה אנשים מפילים פחי אשפה לחסום את תנועת הניידות, הם מקללים "תפסו אותם קרעו למניאקים את הצורה הם זורקים פחים!" אנחנו שומעים את מכשירי הקשר…

אני רץ, קשה לי…הקור הורג אותי הפלטינה ברגל כואבת, הפלטינות בגב צועקות ואני מקלל כוס אמאק זה הזמן לשטויות האלו, מה נהיה ממני? כמו אוטו מקולקל פלטינות רגולז' ברקס האלמנט עלינו….חתיאר….אני מחייך לעצמי….אני רואה מכוניות שמטרה תקועות מאחורי פחים, אני אשכרה רץ וצוחק בקול, חארות למה להרביץ! פתאום אני קולט הם רצים אחרינו….אנחנו קופצים לחצרות וממשיכים במלחמת גרילה רצים לכיוון בית דני לרדת שוב לאיילון….השוטרים מחכים גם שם….מתחילים לרוץ לכיוון השוק…חוזרים למאהל מתקפלים…

טלפון, ראבק הוא לא על רוטט ישמע אותו…עונה מהר…עצרו את ל….מה? לא יכול להיות טלפון ל… אני בניידת תתקשר לאשתי… לא ידעתי שזה יגמר ב-43 עצורים!!!! אבל זה מה שקרה…אני מתקשר היא כבר לא מאמינה לי. יותר מידי אני ול…חמדנו לצון והתקשרנו אחד לבת זוגו של השני ואמרנו שנעצרנו…ועכשיו הן לא מאמינות….תשבע, אני נשבע…זהו היא מאמינה. ראית אותו? לא! לא יודע איפה עצרו אותו אני במקום אחר…מה עושים…לא יודע עוד רצים מיד נדע…צריכים עו"ד, לא אל תדאגי נסתדר…

אביבה מתקשרת, אם אתה עצור אני קורעת אותך…לא אני לא עצור, קחי אויר יש בלגן, נדבר אח"כ…בדרך לוד בזינזנה הגדולה עוצרים את איציק אמסלם ואשתו…אנחנו רבים עם מפקד התחנה שישחרר אותם, הוא מנפנף אותנו, ואני מסנן קללה…נמאס לי…אנשים מרגיעים אותי…

חוזרים למאהל…מלא טרמפיסטים, חוגגים כאילו לא יודע מה…היו יכולות להיות חגיגות כאלו עם 100,000 מפגינות ומפגינים אם לא הפחדנות של האנשים בתחילת הדרך, ועכשיו כולם מלאי אדרנלין, כאילו לא יודע מה…הם לא עצורים…אנחנו חברות וחברי פורום גוש הפריפריות מתרכזים מהר להעריך נזקים רוב העצורות והעצורים הם מהפורום, מתחילים לתקתק את העניינים, כולם מרוכזים במטה יפתח…אנחנו נוסעים…כואב לי, יא אללה עוד לילה במשטרה….

אנחנו מגיעים, שבו בחוץ אל תכנסו לכאן…קר לנו! מה זה מעניין אותנו אל תהיו כאן! התוצאה ערבויות עצמיות, צווי הרחקה, ולילה ארוך בלי שינה…וביום ראשון, שבוע ויום אחרי, הם באו בטרוף! הרסו את קורת הגג היחידה שהייתה לאנשים, מאהל התקווה פונה! ובנוסף כאילו להוסיף חטא על פשע, דנו חסרי בית למעצר בית! אדוני ראש הממשלה, איך אתה? איך האישה? איך הילדים? איך אתם ישנים בלילה? אני מקווה שחמים ונעים לכם! כי לנו קר ומגעיל!! ולא נפסיק עד שתבין שאין לנו כבר מה להפסיד מלבד את החברה שלנו!!!

הני

דברי פתיחה:

יאיר לפיד ונועם שליט – אפליית אתיופים בק. מלאכי + שרת הקליטה סופה לנדבר (תודה!) אבל כולם שוכחים את פ"ת ובתי הספר והגנים שם! – מינוי שופטים לבג"צ ארבעה: דפנה ברק-ארז, נועם סולברג-שחק וזילברטל  מזרחי-ואישה עסקאות וקומבינציה – אנסטסיה מיכאלי משתוללת! למה? ועל מה? כוס אמוק – השימוע לליברמן קרב ובא, מה יקרה? – בני קצובר טוען בכל חיכוך בין דמוקרטית ליהודית לפנות להלכה – מה זה אומר? –

שיר 1 – חיים משה – תודה

נושא ראשון: שלמה מעוז מפוטר מאקסלנס!

הנה דבריו המלאים של ד"ר שלמה מעוז

-          יעל בן יפת – מנכלי"ת הקשת הדמוקרטית המזרחית – וחברת מועצת עיריית תל אביב לשעבר

-          ראובן אברגיל – איש הפנתרים השחורים ופעיל חברתי וחבר בתנועת תרבוט

 שיר 2 – קובי אפללו – בא מן השתיקה

 -          זאב שור – מזכיר תנועת הקיבוצים

-          פרופסור ניסים מזרחי – החוג לסוציולוגיה אוניברסיטת תל אביב

-          יוסי מזרחי – כתב חדשות שתיים

 שיר 3 – אלי לוזן – גשם

 נושא שני: נישואי ערבים ויהודים – חוק האזרחות

-          ח"כ דני דנון ליכוד

-          ח"כ זהבה גלאון מר"צ

 שיר 4 – אלי לוזן איזה מדינה

 פינת הבילויים – בילוי צפוני

 שיר 5 – Bob Marley – The sun is shining

להאזנה לתוכנית לחצו ממש כאן!

וכמובן אשמח מאוד אם תלחצו לי לייק קטן על דף הפייסבוק של הבלוג ממש כאן מימין!

בתחילה הנה הוידאו של הרצאתו של ד"ר מעוז:

והנה הודעת הפיטורים שלו:

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4174541,00.html

ולפני הטור אורח של גוליאן פדר, אומר, אני לא מסכים עם כל מילה של גוליאן, הוא לא הזכיר כי ההפגנה בשבת הייתה פהגנה של פורום גוש הפריפריות (!) אבל חשוב לי שישמעו קצת דברים אחרים מאנשים אחרים שחושבים על מה שקורא כאן באופן ביקורתי, אז הנה הטור של גוליאן פדר:

זה לא מאמר על שלמה מעוז.

לא בגלל שאין לי מה להגיד עליו, אלא בגלל שיש לי יותר מדי דברים להגיד עליו, ואני פשוט לא יודע איפה להתחיל. אז אתחיל איפה שהכול עתיד להסתיים: שכונת התקווה בדרום תל-אביב.

אנקדוטה:

בשבוע האחרון התקוממה שכונת התקווה. אין דרך אחרת להסתכל על זה. זו לא הייתה הפגנה, זו הייתה התקוממות מתוך ייאוש. שוטרי יס"מ ומג"ב כיתרו את המפגינים, הריצו אותם בסמטאות השכונה, בין הבסטות הסגורות בשוק ולבין החצרות הפנימיים של ערי המסכנות. – רק שלא יגיעו לנכס האסטרטגי היחיד בקרבת מקום: איילון דרום. שם מישהו עוד עלול לראות אותם ולשאול שאלות מטרידות.

לא מדובר היה בהפגנה שדרשה משר כזה או אחר להפנות תקציב לא קיים לבעיה בלתי פתירה. מדובר היה בתגובה מזועזעת למראה של אימהות חד הוריות, משפחות שלמות, זקנות וילדים – שנאלצים לישון בחורף התל-אביבי במאהל שעצם קיומו הוא תעודת עניות לכל מי שעובר לידו בלי לרצות לשפץ את בית המחוקקים שלנו באמצעים פירוטכניים מסורתיים. השוהים פונו במהלך ערל לב ואלים, ונאלצים כרגע להסתדר בלי קורת גג מניילון תעשייתי. כל זה מול העיניים הבוחנות והכועסות של שכניהם לשעבר שגורל דומה ממתין להם מעבר לפינה.

אזרחים סולידריים (נשאר דבר כזה. מסתבר.), נהרו מכל קצוות הארץ על מנת להביע תמיכה. שוב, לא מדובר היה בהזדהות עקרה של הפגנה שמתרחשת לרקע נאום חוצב להבות והופעת אורח של אומן גלגל"ץ כזה או אחר. מדובר היה ביד נעלמה שאחזה בגרנות המפגינים ושהובילם לשכונה מתוך ייאוש וחרדה אמתית. עבדכם הנאמן נמנה עם אזרחים אלה, ואני יכול להעיד עם יד על הלב שמאז השירות שלי בסדיר לא חוויתי כזו התרוצצות במה שנדמה לרגעים אחדים כקסבה של תל-אביב.

43 עצורים, קרסול מסובב, אגרוף בארובת העין והטרדות מיניות הן רק חלק קטן מרשימת המכולת שסגרה את אותו הלילה. נדמה היה שהשוטרים עצמם לא הבינו איך הם נכנסו לזה. מבוישים וחיוורים כמו קיר עמדו שומרי החוק מול עשרות העצורים – שאיש מהם לא הרים יד או איכשהו סיכן את בטחונו האישי של "אזרח" מטאפורי כזה או אחר.

למה אני מספר לכם את זה? כי אתמול הייתה עוד הפגנה, שגם אליה נקלעתי במסגרת תפקידי כאזרח נוירוטי וחרדתי. הנושא לא פחות מבעית: ממשלת ישראל מקימה מחנות שירכזו מאחורי סורג ובריח פליטים הנמלטים מרצח עם – כמובן שבלי משפט. הרי לא צריך שופט מירושלים כדי לקבוע שלבנאדם יש יותר מדי פיגמנטים מתחת לאור. מספיק שוטר מג"ב בשביל עבודה מהסוג הזה.

ההפגנה הזו לא התקיימה בדרום העיר. היא התחילה בכיכר רבין ונדדה ברחבי ליבה של העיר באין מפריע.

אני חייב לציין שהייתי מופתע. אני רגיל בעיקר להפגנות על רקע כלכלי שבהם שוברים לאנשים שיניים. מזה הרבה זמן לא ייצא לי לתרום את גופי להפגנה בנושא אחר – פשוט מפת קוצר הזמן. לא יודע מאיפה הביאו את השוטרים האלה, אבל הם לא הזכירו בדבר את קציני המשטרה שיותר מפעם אחת הורידו לי בירכיות לאשכים בקיץ האחרון.

כוחות האכיפה עשו עבודה מופתית. הם לא נגררו לפרובוקציות. כשהמפגינים ירדו לכביש הם הקדימו תרופה למכה וחסמו את הכביש כמה מאות מטרים לפנינו באמצעות מחסום משטרתי ואפשרו לתנועה לעקוף אותנו. העיניים שלי יצאו לי מהמקום. לפני שבוע בתקווה ניסתה משטרת ישראל לדרוס אותי.

איך אני מסביר את זה לעצמי?

ובכן, לא סתם הלכתי לאוניברסיטה כדי ללמוד קצת ניאו-מרקסיזם. הקלישאה אומרת, וזו אכן קלישאה, שנותנים לאזרח לצעוק כמה שהוא רוצה – כל עוד הוא לא נוגע בבסיס האינסטלציה של המערכת – שזה כמובן מנגנוני חלוקת ההון ומינופו. תצעקו על סודנים/פלסטינים/בדויים כמה שאתם רוצים. רק אל תגעו לנו בדולרים ושלא תחשבו לבקר את העבודה שברז הכסף של הציבור נמצא אצלנו בסלון.

ובכן, אפילו קריקטורה מרקסיסטית כמוני יכולה לקנות את ההסבר הזה רק באופן חלקי. בואו נדבר דוגרי:

מסתבר שמישהו מרגיש שהמפגינים בתקווה היו – איך לומר – לא נחמדים. להבדיל למפגינים בכיכר רבין, שהם דווקא מאוד נחמדים, מה גם שיש להם גיס עורך דין איפה שהוא, ככה שכדי להיות נחמדים בחזרה.

בישראל 2012 זה כבר לא שד עדתי. זה נוד עדתי שמופרך לאוויר מדי בוקר. האפליה, הגזענות והמלחמה בתוך החברה הפכו לגורם ביאושין כל כך מעורבב ומבעבע שצריך להיות אידיוט כדי להתעלם ממנו. אין כמעט אדם אחד במדינה הזאת שלא איכשהו שייך לקבוצת מיעוט. אם אתה לא עולה חדש אז אתה עולה משומש, ואם אתה לא כזה אז אתה בדואי או בן לעולים שהיו במעברה, וכשזה לא תופס אתה כנראה סתם מניאק בלי כסף שלא זוכר באיזו אימפריה סבתא שלו נולדה – ואחרי כל זה, אנחנו עדיין עומדים מול המציאות המכוערת שבה הפגנה בשכונה שמאכלסת בעיקר בדור שני לעולים ממדינות ערב וצפון אפריקה נגמרת בסשן סאדו-מאזו בחסות משטרת ישראל, ואילו הפגנה "פוליטית" עם הרכב אוכלוסין אפעס אחר, זוכה לטיפול של הורה מלווה בטיול שנתי.

זו הייתה צריכה להיות נימת הסיום של מאמר קטן זה: כלום לא השתנה. גולדה עדיין רוה"מ רק שהיא החליפה את הנעליים המיתולוגיות בקרוקס וגרביים. מי שלא נחמד מקבל בראש. כשנחמד זה בעיקר פונקציה של מקום מגורים + מוצא אתני. אבל אז, אז בה אחד מעוז שלמה.

מעוז, בין השאר, המליץ לפתוח לי את הגולגולת. לא בדיוק הבנתי למה, אני חייב לציין שברגע ששמעתי את זה ירדתי מהאזנה. מה לעשות, כזה אני. כשבאים לפתוח לי את הגולגולת אני יורד מהאזנה. מה שכן הבנתי זה שזה איכשהו קשור לזה שאני אשכנזי (דרך אגב, גם כן הגדרה שהמציאה הציונות. לפני שהעדה שלי הפכה להיות קרדום לחפור בו היא כונתה על ידי החברים של חוזה המדינה "אוסט-יודען". יהודי המזרח. הטענה שלהם הייתה שאנחנו לא מרבים לשטוף ידיים לפני האוכל. אני אישית כן, דרך אגב.).

חוץ מזה, מסתבר שמעוז כועס עלי כי הקיבוצים קיבלו אדמות לפני 70 שנה. שזה נכון. בעיקר אדמות של ערבים, אבל בואו לא ניכנס לזה. עבדכם הנאמן היה בתקופה זו ניצוץ של תקווה בעיניו של אוסט-יודע באושוויץ בלאו הכי, ככה שאני בספק שזה רלוונטי אלי ולגולגולת שלי (שיש לפותחה בגלל הנ"ל).

מאזיני בפייסבוק, ושאר המסכנים שנאלצים לסבול אותי כי לא נעים להם לחסום אותי, ראו את ההתפוצצות שלי עליו. חלקם טענו שהגזמתי ושהוא איכשהו צודק וכל זה. למעשה אני באמת מצטער על כך שיצאתי מדעתי. אבל לא בגלל העל פניו והלכאורה הרגיל.

כן, יש צדק בדבריו, אבל זה לא *הוא* שצודק. ואני מצטער על התפוצצות שלי מסיבה אחרת לגמרי:

המקרה הזה של מר ש. מעוז הוא כמו מייצב פוסטמודרני שמדגים באופן מושלם את הפסיכופתיה הישראלית.

הנה אדם שדפקו אותו בגלל שהוא שחור (ללא ציניות, אני משוכנע מזה שזה נכון, למרות שהוא פאקינג איל הון סדיסט רקוב), ושפיטרו אותו בגלל שהוא העז להלין על הגמוניה.

מצד שני, אותה "הגמוניה" שאותה "ביקר" (חתיכת ביקורת, גם כן. איזה אידיוט), מורכבת מאנשים שנאלצים לחיות במרתף העינויים שאנשים מהסוג שלו בדיוק בנו.

אז ככה:

מחד – הוא צודק, מדינת ישראל היא גזענית וצבועה. גם חלק מהמפגינים. מה לעשות גם הם ישראלים אחרי הכול.

מאידך – גם הוא, והוא לא הקורבן בסיפור הזה.

מחד – ההתפלגות העדתית מתחת למגף הממסד הופכת ליותר ויותר הטרוגנית. במובן הזה, ישראל הופכת לדמוקרטיה הטובה ביותר שניתן לרכוש במזומן. בזבל כולם שווים. באקירוב כולם שווים יותר.

מאידך – 80% (לא ספרתי, מודה) של חברי הכנסת הם גברים אשכנזים זקנים עם מלא כסף בבנק. ואלה הם השמוקים שאמרים לייצג את עם ישראל. אוי גוועלד. זה הדבר היחיד שאני מסוגל להגיד על זה.

מחד – הפיטורין המידיים של מעזו על ידי אקסלנס הם שערורייה. מי סמכם של הדרעקים הלאה ששותים להורים שלנו את הפנסיה להיות סמכות מוסרית למשהו?

מאידך – לא. לא אכפת לי שהוא לא יקבל את העבודה שלו חזרה. שילך לנקות שולחנות תמורת שכר מינימום. אה, סליחה, לא משלמים שכר במסעדנות.

שילך לנקות שולחנות בחינם תמורת מתנות שהוא מקבל מהלקוחות כי הם יודעים שהוא לא מקבל משכורת.

כל פרנסה מכבדת את בעליה. זה הרי מה שהוא ממליץ לכולם כל הזמן.

אפילוג:

עצוב, עצוב לקרוא את הטוקבקים של כתבות שקשורות למחאה, וכאלה ושמשיקות לה כמו זו על התבטאותו של האזרח ש. מעוז.  הסגידה של האנושות למושלים בה היא מחלת נפש שממנה עלינו להיגמל. מה שמחזיק לי את הראש מעל המים זה 2 דברים:

1. אני רוצה להאמין שרוב הטוקבקים הם בהזמנה ובתשלום. דיברו על זה כבר, וזה ברור מדי לכל מתבונן כדי להיות מוטל בספק רציני. מצד שני, אין לדעת.

2. כקריקטורה מרקסיסטית אני נוטה להאמין שאני יודע לאן פנינו מועדות: המציאות רק תלך ותחמיר ליותר אנשים שבקצב גידול הולך וגדל. הטוקבקים בתשלום, אלימות המשטרתית, ההתפרצות של סמי-אוליגרכים בשקל כמו ש. מעוז; כל אלה סממנים של חברה מעמדית בקריסה שתעשה הכל כדי להציל את ישבנה.

נותר רק לקוות שבקריסתה היא תשאיר משהו שניתן לבנות עליו עולם חדש.

או כפי שניסח זאת החבר גאפרי:

In our hands is placed a power greater than their hoarded gold,

Greater than the might of armies, magnified a thousand-fold.

We can bring to birth a new world from the ashes of the old

For the union makes us strong.

Solidarity for ever.

דברי פתיחה: יפה ירקוני- מטייל ישראלי אשם בשרפה בצ'ילה- שלמה ינאי מתפטר מטבע- זכיונות כי"ל למדינת ישראל חלוקת רווחים- פריקת בטון בישראל, למה?- אשדוד וק. שמונה תיקו- "מקור ראשון" לא יפרסם את הטלפון של קו הסיוע להט"ב לפי בית המשפט, למה?

שיר – יפה ירקוני – רוקדת

אייטמים:

פינוי מאהל התקווה   

– משה כהן – מאהל בת ים ופעיל חברתי בפורום גוש הפריפריות

– להבי מיטל – יו"ר סיעת מרצ וסגנית ראש עיריית תל אביב יפו

שיר — London calling- clash

– שפרה ביטון – אם לחמישה ילדים אשת מאהל התקווה ופעילה חברתית בפורום גוש הפריפריות

שיר — UB 40 — I am one in ten

האח הגדול 

– דודי מקלברג – מרצה בחוג לתקשורת האקדמית עמק יזרעאל

– מירב בטיטו – עיתונאית שבעה ימים ידיעות – ומשתתפת עבר בתוכנית האח הגדול

שיר — טיפקס — אנשים מגולגלים בתוך נייר עיתון

גנבת כרטיס אשראי

– ניר ולטמן- מנהל טכנולוגיה בחברת סיטדל יועצים

– מוטי קרו מנכ"ל – סיטדל יועצים

שיר — Sex pistols- anarchy in the UK

בילוי צפוני

– יוליה קרסנשוק

שיר —

Bob Marley – Get up stand up

להאזנה לתוכנית לחצו כאן!

וכמובן שכולם מוזמנים לקרוא את קינתי על המדינה ומה שקורא בה!

ואם תעשו לייק לדף הפיססבוק של הבלוג זה יהיה נחמד אפשר כאן ממש מימין לפוסט או בעמוד עצמו ביקורת ולא בהכרח בונה תודה

הו מאמר/שיר קינה, זוהי קריאת אבל אחרונה, אני, בימים אלו, קורע קריעה על החברה הישראלית, הפוליטיקה הישראלית ובעיקר על האתוס המזויף והריקני של התמיכה ההדדית והערבות ההדדית. אני בוכה על מר גורלה של חברה שלא מבינה שעוצמתה נמדדת אך ורק לפי חוזק הקבוצות המוחלשות ביותר בה! אני יושב כאן וכותב כתב קינה, על העמדת הפנים כי בישראל קיימת חברה עם חמלה לאחר/ת, לזר/ה ולעני/יה. אני יושב ובלב שבור, בלילה קר של חודש ינואר 2012, ושואל את ראש הממשלה, שר האוצר, שר השיכון וכל "נערי האוצר" איך אתם יכולים לישון בלילה בשקט במיטות שלהם בזמן שבתל אביב מגרשים ילדים נשים וגברים חסרי בית מאוהל?!?!?!

נפל דבר בישראל 2011, החברה הישראלית, הפוליטיקאים ועוד כאלו ואחרים מצאו את עצמם באמצע גל שסחף את המדינה להתעוררות, זה היה גל שיצא ממעמד הביניים והתאים לו. התקשורת חיבקה אותו, ומובילות ומובילי הגל לא השכילו להבין את גודל השעה. במקום לדבר על הנושאים הבוערים ביותר, במקום להוביל את המדינה להפיכה שאין ממנה דרך חזרה, הם העדיפו להיות חלק מהאתוס, להראות פרצופים רכים ובמקום להתמקד בשיטה הן/ם התמקדו בפרסונלי, וזה נפל כפרי בשל לידי אותם מתחזים שמעזים לקרוא לעצמם "נציגי ציבור"!

צחוק הגורל אכזר הוא, והניצנים של ההתפוררות החלו כבר בעובדה שראש נציגי הציבור, ראש ממשלת ישראל, לא הטריח עצמו ולו פעם אחת להיפגש עם אנשי המחאה האמיתיים, אנשי מאהלי החוסר ברירה, אלו שישנים באוהלים לא בשל שכר דירה גבוה מידי אלא משום שהם וחמשת ילדיהם ננטשו על ידי המדינה שהחליטה כי דיור ציבורי דינו מוות. אותם נציגים מינו חבורה של לצים על מנת לשחק בתיאטרון האבסורד הישראלי. הם לא מינו אנשים פעילי ציבור, למרבה הצער, הם הביאו "קברנים" שהחלו בחפירת הקבר של החברה הישראלית המודרנית, הם נתנו להם שם "וועדת (קברני) טרכטנברג" ציידו אותם באתי חפירה ולעבודה. את חלק הארי של הוועדה קברו "נציגי העם" קבורת חמור בכיכר העיר, ואת שאריות הפלטה יקברו בתהליך דתי-מורבידי-תרבותי-כלכלי, שתפקידו לחסל את העניים ואת כל הלא רצויים בישראל שנקרא חוק ההסדרים!

אולם, אויה בעיה, בקינתי יש עוד פרט אחד שקשה להעלים — פרט זה נקרא, אנשים! ישנם אותם נשות, אנשי וילדי חוסר הברירה, ולהם יש שמות והם עדיין למרות יציאת מעמד הביניים מהאוהלים שם ישנם. לא, אין להם בית ללכת אליו, אין קורת גג שאותם תסתיר ולהם אין כספת בקיר. הם — 'אדוני' ראש הממשלה, ו'מר' – אל תהפכו את ישראל מקום עוין לטייקונים – שר האוצר וגם לך 'אדוני' – לי יש בית יוקרה בהר נוף ואני אטפל בכם – שר השיכון וגם אתה 'אדוני' – קחו טלפונים בזול — שר הרווחה ובעיקר לכם אותם עלומי שם נערי האוצר שמוכרים את רווחתנו בעד נזיד עדשים העיקר שתהיה לכם עבודה מכניסה יפה אחרי הפרישה מהמשרד – עוד שם. כשאתם ישנים לכם עם משפחותיכם ואהוביכם בבית חם הם נאנקים בקור תחת יריעת פלסטיק במקרה הטוב או יריעת בד במקרה הרע. הם עובדים, חלקם במשרה מאלה וחלקם אף ביותר מזה, הם כורעים תחת נטל החברה הישראלית כולה שמונחת על כתפיהם, ואתם בינתיים מסתובבים בקוקטיילים או בוועידת גלובס לעסקים ומתחככים ב"שועי עולם", והם מנסים להמשיך ולהחזיק את פניהם מול הילדים.

זהו שיר קינה, קינה על חברה שלא הייתה כאן מעולם, אבל היה איזשהו אתוס על קיומה, שהחזיק אותנו במשך כמה עשורים. זהו שיר קינה על דור רביעי  לניני יוצאי מעברות, ממוצא מזרחי, שנשארו במעברות וכעת מגלים שהמדינה שיקרה להם ומכרה להם פיקציה וברגע האמת נטשה אותם. זהו שיר קינה, על יוצאי אתיופיה באו לארץ הקודש לירושלים וננטשו על ידי החברה הקולטת. אולם, שיר קינה זה מוקדש בעיקר לאותם ערלי לב, אנשים שאנחנו שמנו לנו למנהיגים והם בוזזים וחומסים אותנו.

אלו הם אנשי פורום גוש הפריפריות - ולא אחרים

אבל, כנאמר בתום כל שבעת ימי אבל וקינה קמים מתקופת הימים הרעים ומתחילים את החיים מחדש, מי ייתן ושיר קינה זה יביא אנשים להבנה כי די, תמו להם ימי קינתנו והתרפסותנו לשלטון אכזר זה, והגיעה השעה למרוד! הגיעה השעה לומר לא עוד! לא נשאיר נשים ילדים גברים וטף לחסדי החורף ללא קורת גג. כולנו יחד נגיע למאהל שכונת התקווה, ונמחה נגד הפינוי ללא פתרון של קורת גג לכל משפחה ומשפחה. מי יודע אולי מעז יצא מתוק? מכאן אני קורא לכולם, אל תשאירו את פורום גוש הפריפריות לבד במלחמתו בבעית הדיור הציבורי, אל תשאירו את ג'קי אדרי לבד במלחמתו במחירי המים. היום אני שר שיר קינה על החברה הישראלית ולא רק על המוחלשים שבה, כי היום זה אנחנו מחר זה כולם!

לזכור ולתקן לא ידוע (להאזנה לשיר הקינה לחצו כאן)

הבה נזכור ונכתוב את שקרה לנו

הבה נזכור את בית המקדש, שבשגגתנו איבדנו

חטאנו לפניך ה', חמסנו, דיברנו שקר, מרדנו בחוקיך, ה'

פגענו בזקנים, ביחידים, בחברה ובאלו שידם אינה משגת

אמרנו לעצמנו 'לא יראה ה"

אטמנו אוזנינו מזעקות הכואבים, עצמנו עינינו מסבל העניים

והם חלפו לצידנו דוממים – ואנחנו לא ראינו והמשכנו

ולכן ה' נושלנו מאדמתנו. וה' כעס. וה' רואה

הבה נזכור ונכתוב את שקרה לנו

ואל תאמרו ששוב לא יקרה לנו

כי כך את בית המקדש איבדנו

הבה נזכור ונכתוב את האסון הישן ונמנע את העתיד לבוא

הבה נזכור

ראו מה קורה בחברה

אנחות של כאב יוצאות מפי אחינו העולים

ואינן נשמעות. קיימות אך אינן נראות

שחורים אך שקופים

רק בעלי ההון אנשי השלטון התקשורת קיימים ונשמעים

זה עולם אחר, עולמם של חזקים

ואם אין לך קשר עם אנשי ההון – אין לך מה לעשות בארצך

האם זה חשוב שאתה טוב, או שרק הקשרים מועילים?!

הבה נלמד מהעבר, כי נראה שאנחנו קרבים לשם, חס ושלום

אם לא נגיד שלא יקרה שוב, אלא נזכור,

נעשה טובה ונמנע מעצמנו שמד

ה', מרדנו בחוקיך, סלח לנו אבינו שבשמיים

בתחנונים ובתפילה נקדם פניך

ומחרון אפך שוב ותפילתנו תגיע אל שעריך אנא, סלח נא

ותן לנו דרך לחזור אל חיקך

אתה רחום חנון וסולח לכל ילדיך

תרגום לעברית של שיר קינה ממסורת יהודי אתיופיה; תרגום: הרב יפת אלמו, עריכה: רבקה מרים