האמנם "גזירות לכולם"?

בשנים האחרונות ישראל הופכת לגן עדן עבור העשירים. מדינת ישראל מדורגת במקום השני בין המדינות בעולם המערבי, אחרי ארצות-הברית, בכל הנוגע לאי-שוויון כלכלי. 77% מכלל ההכנסות מהון מרוכזות בידי פחות מ-10% מהעם היושב בציון. חלקו של העשירון העליון בישראל בהיקף ההכנסות מהון הוא פי 81 מחלקו של העשירון התחתון. אולם לעניים זהו גיהינום.

אם ניקח בחשבון את קו העוני בישראל, לפי הגדרתו היבשה, כרמת ההכנסה השווה ל-50% מההכנסה הפנויה החציונית, נמצא כי 34% משפחות ו-39% מהילדים בארץ הם עניים. עם פרוש שנת התקציב החדשה אנו מקבלים חדשות על גזירות והעיתונות נוקטת בלשון חיובית "גזירות לכולם". האומנם זו הכותרת? עיקרי הגזירות הם: דחיות בהעלאת שכר המינימום וסיוע למעונות יום; ייקור המים לצריכה פרטית; גביית מס בריאות מעקרות הבית; קיצוצים באבטחת התחבורה הציבורית ופיתוח כבישים ורכבות; מבחני הכנסה לזכאי גמלאות מהביטוח הלאומי וקיצוץ 500 תקנים במערכת הבריאות וכמאה מיליון שקלים במענקי הדיור.

בדיקה מהירה מעלה, כי בהשוואה בין משקי הבית ב-20% העליונים ל-20% התחתונים, ההוצאה על בריאות של משק הבית גדולה פי 3.5 של זו בעליון מהתחתון. ההוצאה בסעיף החינוך, התרבות והבידור גדולה פי 3.1
ובסעיפי התחבורה והתקשורת מעלה את הפער לפי
4.8. כמו כן, נמצא כי אין הבדל גדול בין חמישוני ההכנסה השונים בנתח של הוצאות הבריאות והחינוך בסל הצריכה הכולל. כלומר, משפחות אלו משקיעות יחסית את אותם החלקים בסל הצריכה. לכן, הטענה כי ההבדלים בין הקבוצות הכלכליות השונות הן על בסיס סדרי עדיפויות שונים, הנה משוללת בסיס. הנתונים מוכיחים כי ההבדל בהשקעה נובע מהפער בסך כל ההכנסה ובאפשרויות הכלכליות – לא מסדרי עדיפויות שונים. מפליאה אף יותר העובדה, כי נתונים אלה נלקחו מדו"ח הביניים של ועדת החקירה הפרלמנטרית לנושא הפערים החברתיים בישראל. כיצד אותם אנשים המודעים לפערים אלו ממשיכים להפיל גזירות על אותן עשירונים חלשים?

אולם השאלה הגדולה היא מי הם כולם? הרי ברור שגזירות אלו יצמצמו עוד יותר את יכולת ההשקעה של העשירונים התחתונים בסל הצריכה הכולל עזרה חיונית בחינוך, בריאות תחבורה ודיור,  אך אלה רק 85% מן האוכלוסייה. הגזירות האלו לא ישפיעו על אותם 15% המייצגים את הקבוצה האמידה בחברה. חלקם היחסי בהשקעות בתחום זה יגדל, ואילו עבור חלק מן אותו "כולם" זו תהיה מכת מוות וחיסול של שירותים שלא יהיו יותר בהישג ידם. שוב תקום ועדה פרלמנטרית ותסיק מסקנות חמורות עד לשנת התקציב הבאה.

זהות הנה מושג נזיל. ה"כולם" של ישראל כפי שהיא נראית היום, אינו ה"כולם" של פעם. הגזירות של היום הם לא הגזירות של פעם, אלא כאלה הממשיכות לפלג את העם על בסיס כלכלי וללא יכולת תיקון או תקנה.

 

התפרסם לראשונה במדור דעות בעיתון מעריב (גרסת הדפוס) 14-08-2007

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s