הפוליטיקה של המשפט והמשפט של הפוליטיקה

בימים אלו מנהלת מערכת המשפט ובראשה בית המשפט העליון קרב חורמה על יוקרתם וזכותם לשלטון ללא מיצרים, על צביונה ועל מינויים במערכת המשפט. אל תטעו, למרות ניסיונות חוזרים ונשנים לצייר את בית המשפט העליון כגוף א-פוליטי המורם מן הביצה והשחיתות הפוליטית – זוהי פיקציה.
מערכת המשפט ובית המשפט העליון הנם גופים פוליטיים לכל דבר ההולכים נהי אחר דעת הקהל. ראו למשל את מקרה בית המשפט העליון בארצות-הברית ואת השינוי בפסיקותיו עם התחזקות התנועה לזכויות האזרח בשנות השישים. בישראל המצב אינו שונה. במשך שנים מערכת המשפט נהנתה מיוקרה וממעמד איתן בקרב הציבור, אך אם בשנת 2000 כ-60% מהישראלים הביעו אמון במערכת, היום רק 30% חוזרים ומביעים את אותו אמון.

אולי זה מחיר הניסיון לאקטיביזם שיפוטי, ניסיון שקודם על-ידי הנשיא היוצא ברק, שכעת נוצר את לשונו. פשוט גם לציבור וגם לפוליטיקאים נמאס ממערכת אליטיסטית המנוהלת על-ידי בוגרי אסכולה משפטית מסוימת, שמנסה לצבור יותר כוח ועם זאת, לעטות אצטלה של אובייקטיביות.

אחד ההבדלים הברורים בין מערכת המשפט של לפני עשור לזו של היום, היא הביקורת הציבורית והתעצמות המרמור הציבורי בעקבות החלטותיה שנתפשות כתמוהות. לשיאם הגיעו הדברים עם ההחלטות בתיקיהם של הנשיא היוצא משה קצב והחכי"ת לשעבר נעמי בלומנטל. היום זה אופנתי מאוד לתקוף את ראש הממשלה המכהן, את הצבא ואת שאר ה"מושחתים". אינני מנקה אותם מאשמה או מקבל את  דרכיהם, אך אני מבין כי לדידם זהו מאבק פוליטי על כוח ושליטה, שכן במציאות העכשווית נפתחה הדלת עבור הפוליטיקאים להתקיף ולפגוע בכוחה של מערכת המשפט ובראשה בית המשפט העליון.

מתקפה זו  אינה ניסיון לפגוע בשלטון החוק. עם כל הרצון לשכנע את הציבור אחרת, שלטון החוק לא נמצא בידי בית המשפט העליון, היועץ המשפטי לממשלה ובטח שלא בידי המשטרה – שלטון החוק נמצא בידנו, האזרחים. אנו מחליטים כיצד נראה שלטון החוק ובהסכמתנו לשמור על אותה אמנה חברתית שתוארה בידי הובס ולוק, אמנה המאגדת אותנו לכדי חברה. המערכת המחוקקת, הכנסת, היא זו שקובעת את הכללים ואנו הבוחרים בחברי הכנסת. מכאן, אמנה זו היא יציר כפינו, לטוב ולרע.

מעבר לכך, גופים אלו לא יכולים להיות מערכת החוק, שהרי זו סתירה לעיקרון הדמוקרטי הבסיסי ביותר של נבחרי העם; חברי גופים אלה אינם נבחרי העם והם ממונים על-ידי קבוצות אליטיסטיות שדואגות לשעתוק מבנה הכוח שלהם ולהמשכיות דרכם, כפי שטבע זאת מיכלס ב"חוק הברזל של האוליגרכיה". מוסדות אלה ממונים מטעם נבחרנו על אכיפת החוק ותו לא. המלחמה שנערכת בעשור האחרון על כבוד, יוקרה וכוח בין המערכת לאכיפת החוק לזו הפוליטית, הגיעה לנקודת רתיחה. בשנים האחרונות, הציבור מוצא את מערכת אכיפת החוק נכשלת בתפקידה ומדיר את תמיכתו ממנה. עבור הפוליטיקאים, זוהי ההזדמנות לתקוף ולהחליש את המערכת.

למרות הניסיונות להציג את המצב כמלחמה על מקום הצדק זוהי מלחמה בין אליטות – ואולי הגיע הזמן שהציבור יאמר את דברו.

 

התפרסם לראשונה במדור דעות בעיתון מעריב (גרסת הדפוס) 06-08-2007

 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

כתיבת תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s