מתקופת "הם לא נחמדים" ועד לימי "הפרחחים"

מחאת הסטודנטים מעלה בי הרהורים רבים על ימים עברו והעתיד הדי עגום לו צפויה מדינתנו אם מחאה זו תדוכא על ידי הגופים הממסדיים. מאז ימי הפנתרים השחורים לא הייתה עוד מחאה כה מאיימת על האליטה הישראלית. יש משהו בתנועות האלו שמדאיגות את האליטה. תנועת הקצינים לא הייתה כזו, וגם לא תנועות השלום. ראו את יחס האליטה אל תנועות אלו, היחס לרוב סלחני: "הרי הם בשר מבשרנו" טיעון שלרוב מוביל לסיפוח של ראשי התנועה לאליטה או השתקתם באמצעים לא אלימים.

השאלות שעולות הן: מהו ההבדל בין תנועות אלו לפנתרים השחורים ותנועת הסטודנטים של 2007? מדוע תנועות אלו גוררות יחס של הדרה אלימה על ידי ראש השלטון? הרי גולדה לאחר פגישתה עם הפנתרים יצאה בהצהרה אחת "הם לא נחמדים" ומלשכתו של ראש הממשלה המכהן – אהוד אולמרט אנו שומעים 'מקורבים' המכנים את ראשי הסטודנטים כ"שני פרחחים". האם זו אי-ההסכמה על נושא כזה או אחר שגורמים לחברי האליטה לצאת בהצהרות מסוג זה? התשובה חייבת להיות, לא! משום שהגיון כזה אמור להוביל את חברי האליטה להתנצחויות תמידיות עם כל מתנגדיהם, אך אין זה המקרה, ראו לדוגמא את השיח בין האליטה לתנועה לאיכות השלטון או תנועת המתנחלים.

אם כן מהי הבעיה? מהו הפקטור הנעלם שמביא את חברי האליטה להתנהג בצורה כזו במקרים מסוג זה? כנראה שחברי האליטה למדו מעט היסטוריה וגילו שתנועות מסוג זה מביאות לשינוי ממסדי בחברות בהן האליטה לא הצליחה לעצור את התקבצות ההמונים סביבן. הדוגמאות אינן מן העבר הרחוק, תנועות הסטודנטים של שנות השישים בצרפת וארה"ב ותנועת הפנתרים השחורים האמריקאית הביאו לשינויים מרחיקי לכת בהיסטוריה של ארצם. השינוי לא נבע בהכרח מיכולות ארגוניות של התנועה – לא, הוא נבע מן הרעיונות הרחבים שפנו לא רק לקהל ספציפי מצומצם אלא היוו אטרקציה לציבור הרחב שהלך שבי אחר תנועות אלו. בנוסף תנועות אלו עלו אל פני השטח בתקופות של משבר מנהיגות חמור בארצן והתפוררות מוסרית של השלטון והחברה.

בתחילה נראה כי האליטה המפא"יניקית של שנות ה-70 הצליחה לחסום את הפנתרים, ולמשך זמן מה הם חגגו את ניצחונם קצר המועד – עד לשנת 1977 בה איבדו לראשונה את השלטון למפלגת הליכוד. גם כיום אנו נמצאים במצב של שחיתות שלטונית ששורה בכל רמות השלטון, ריקבון מוסרי עמוק בעם ופתאום צצה לה תנועה לא כזו שמבקשת שראש הממשלה 'ילך הביתה' אלא כזו שרוצה לדאוג לעתיד ההשכלה הגבוהה בישראל. ורעיון כזה הרי מאגד את כלל הסטודנטים כמו גם את הוריהם הרי רובם תומכים בילדיהם בצורה זו או אחרת בזמן הלימודים וגם לאחר מכן בשל החובות שנצברו במהלך התואר, ויש כמובן גם את המרצים שאינם מרוצים מן המצב – ובלי משים הנה תנועת המון שיכולה לאיים על הסדר החברתי הקיים.

אז עכשיו גבירותיי ורבותי – הפרחחים הלא נחמדים לכו, לכו לכם מכאן ואל תקלקלו לנו את החגיגה. יש עוד קופות לשדוד, יש עוד זקנים לעשוק ועוד כמה וכמה אנשים שניתן להפוך לחסרי דיור בשם הקדמה. לכו למקום בו למישהו אכפת כי אם לא המשטרה תרביץ ותעצור, אנחנו נשמיץ מעל כל במה, ואפילו ראשי האוניברסיטאות שצריכים ללמדכם על חשיבה חופשית ודמוקרטית ישלחו לכלל ציבור הסטודנטים דואר אלקטרוני מלא באיומים מהסוג האפל – ובסוף אנחנו ננצח כי כך כתוב בחוק הברזל של האוליגרכיה.

אבל אולי לא, ואז יכול להיות שכולנו נשיר "(יש סיכוי ש) יהיה טוב…."

 

איום תנועות ההמון על שלטון האליטות!

 

פורסם לראשונה באתר כותרת אזרחית 27-05-2007

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • אלעד  On ספטמבר 23, 2007 at 6:20 am

    ונגלה שהיא ריקה.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: