עשר!

עשר!
 
עם פרוש עונת החגים אנו מוצפים במבול של אינפורמציה על מבצעי קניות ומתנות שמקבלים ודעי העובדים ולהיכן כדאי לנסוע לשופינג בחגים ועוד. אבל אותי תפסה הפרסומת המשותפת של אחד מערוצי הטלוויזיה, מספר אתרי אינטרנט מובילים בישראל ועמותת לתת תחת הסיסמה של – לתת עשר(ה) לשנה החדשה. בקמפיין זה פונים אלינו הצופים והמאזינים  בבקשה לתרום עשרה שקלים בלבד, מתוך ההיגיון כי עשרה שקלים, מחירה של ארוחה חמה אחת לערב החג, הינו סכום כה פעוט עבורנו שלא נרגיש בחסרונו ועבור סכום כה קטן ישנה האפשרות לתת למשפחה הרגשה של חג.
עם ההנחה המקדמית כי זהו סכום פעוט עבור חלק ניכר מאוכלוסיית מדינת ישראל אין לי ויכוח, אך עם החלק השני של ההיקש הלוגי לצערי אני מסרב להסכים בתוקף. למיגור העוני לא תעזור שום מסיבה עם זמרים ושחקנים מפורסמים או חיוכים של מפורסמים כאלו או אחרים, ביום שלאחר החג העניים ישכחו ויישארו עניים – וקרוב לודאי שבשנה הבאה יהיו יותר מהם. העובדה הבעייתית מכל היא שמספרי העוני גדלים מדי שנה ואין באופק גואל, נכון לשנת 2006 בישראל יש 1,700,000, נכון מליון ושבע מאות אלף עניים. רק לשם המחשה עני הוא אדם בודד שמכניס 1,866 ₪ זוג 2,986 ₪ ומשפחה של ארבע 4,778 ₪ רבים מאיתנו אינם יכולים לחשוב על קיום מסכומים כאלו, ובעבור כחמישית מאיתנו זוהי מציאות יומיומית.
הטיעון הכולל בעבור אלו שאינם חלק מקבוצה זו הוא, צאו לעבוד. ובכן, מתוך דו"ח העוני האלטרנטיבי עולה כי רוב מקבלי הקצה 64% מעדיפים לעבוד למחייתם, ולא לקבל קצבה. אך אנשים אלו אינם מנותקים מן המציאות, כמציתם לא מאמינים שייצאו ממעגל העוני וכרבע מהם מאמינים כי ילדיהם יחיו בעוני. דו"ח העוני של המוסד לביטוח לאומי מצא כי כל משפחה חמישית, כל קשיש רביעי וכל ילד שלישי חיים מתחת לקו העוני. ובנוסף נמצא כי מדינת ישראל אוחזת בשיא העולמי בשיעור הילדים העניים, בקרב המדינות המפותחות והמתועשות.
ועל כן אני שואל, האם לתת עשר(ה), והפנינג של זמרים וסלבריטאים הוא הפתרון? לדידי ועוד רבים וטובים התשובה המוחלטת היא לא. המדינה שבורחת מתפקידיה ומטילה עוד ועוד מטלות על החברה האזרחית, היא זו שצריכה לתת מענה לכל אותן בעיות. שהרי נמצא כי אחת מכל שלוש עמותות מעריכה שתקרוס ותצטרך להפסיק את פעילותה ללא סיוע ממשלתי. וכל עמותה חמישית סבורה שללא תוכנית למאבק בעוני, תקרוס תוך שנה.
פתרון, ניסיתי לחשוב על אחד יצירתי במיוחד ונזכרתי בסרט שראיתי די מזמן וחזר בכבלים 'דייב'. בסרט שעלילתו אינה חשובה אדם פשוט מחליף את נשיא ארה"ב, ובתור חלק מתפקידיו המיידיים הוא נדרש לאשר תקציב. בצר לו פונה האיש אל חברו הקרוב מנהל חשבונות פשוט לסיוע. האיש מגיע ומקצץ ללא רחמים בסעיפים שונים ומשונים, וטוען כי חברה שהייתה מנוהלת בצורה זהה הייתה פושטת רגל – אולי גם אנו זקוקים למנהל חשבונות טוב ודי. הצעות מישהו?
שנה טובה, ומועדים לשמחה.
 
 
גרסה של מאמר זה פורסמה ב-06-09-2007 במדור דעות במעריב.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • דוד פצע  On ספטמבר 14, 2007 at 4:52 pm

    אני לא חושב שקברניטי ערוץ 10 ומנהלי עמותת "לתת" מאמינים שבזכות משדר בידורי ימוגר העוני. הם גם לא נתנו תחושה כזאת. לאורך כל המשדר הם הדגישו שמדובר בניסיון לסדר לעניים את החג הקרוב בלבד, ולא יותר מזה.

    הפנטזיה ההוליודית נחמדה. אבל לי יש רעיון אחר: אינטיפאדה!

    לצבוא על כנסת המינים, לשאול את אחד מעשרות אלפי ה-עוזרים הפרלמנטרים\לוביסטים\יועצים\דוברים\סוקרים איפה ה-ביבון\פרענק של המוזסים\פרופסור החברתי הממושקף\הסנג'ר של אולמרט – ופשוט לזיין את הכושיליאמאשלהםבתחתחזקמאוד. ובא לציון גואל!

    נ"ב – מתי פותחים את חניון אוסישקין? (:

  • הני  On ספטמבר 14, 2007 at 5:54 pm

    הי דוד!
    אנא ממך בתגובות הבלי ניבולי פה.
    אחרת אצטרך למחוק את התגובות שלך.

    לחניה מהנה באושיסקין
    הני

  • אלעד  On ספטמבר 23, 2007 at 5:50 am

    אני חייב להגיד שמוזר לי שלא נגעת כמעט בסיבה מדוע המדינה מפריטה ללא דיון ציבורי את הנכסים החומריים שלה ואת התפקידים שהיא אמורה למלא אם לא לפי החוקה שאין לנו, אז לפי החוזה המוסרי.

    במשרד האוצר, ששולט על כל אגורה שחוקה, הכיפה השולטת מאמינה בהחלת שוק חופשי על כל רקמת חיינו. בכוונה כתבתי מאמינה ולא דוגלת, כי זוהי אידיאולוגיה לכל דבר, כאשר מקרי המחקר אי שם מחוץ לגבולותיה העצומים של מדינת ישראל מוכיחים שהתפיסה הזאת נכשלת. (הפרטת בתי הכלא, הפרטת ההשכלה הגבוהה, על הפרטת שירותי הרווחה לא שמעתי).
    זוהי מלחמה אידיאולוגית לכל דבר, ביננו, האזרחים שלא יכולים להרשות לעצמם משטרה פרטית, וכולי אל מול אותם אנשים שלא רק מהדקים על החגורה על חשבוננו, אלא עושים זאת עקב החלל השלטוני וההנהגתי, תוך ניצול הסמכות הביורוקטית בלבד להחלת האידיאולגיה שלהם על החיים שלנו.
    all i know is i'm not a marxist

  • הני  On ספטמבר 24, 2007 at 6:27 am

    אלעד,ברשימות מסוג זה לא ניתן להעלות את מכלול הדברים בסך הכל ניסיתי להצביע על בעיה של הטלת תפקידי המדינה על האזרחים וכמה זה טיפשי ופתאטי….
    הני

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: