בעל המאה והדעה

בימים האחרונים, בידיעות קטנות ומוסתרות, נמסרים פרטים ראשונים על מערכות גיוס הכספים של
המועמדים לראשות הממשלה בבחירות הבאות. בנימין נתניהו ואהוד ברק הצליחו לגייס עד כה סכומים דומים למערכות הבחירות העתידיות שלהם. לאחר שבעבר שניהם כמעט הסתבכו בפרשיות שונות בנושא התרומות, הפעם ישנה תשומת לב מרובה לעמידה בנהלים ולתנאים שמכתיב החוק. אם כן מהי הבעיה שבגיוס תרומות? האם זה קשור לחשיבות הכסף בעידן התקשורת? או האם ישנו מלכוד אחר שקשור לתרומות? יש הטוענים כי זהו הקשר שבקניית השלטון ולעומתם אחרים טוענים כי הבעייתיות נמצאת בדמות התורמים ובתפיסתם בדבר השפעתם, או בזכויות שיוקנו להם בעקבות התרומה לקמפיינים השונים.
 
בחינה מדוקדקת מראה כי ישראל צועדת בעקבות ארה"ב בנושא התרומות: בתרועה רמה נתבשרנו השבוע כי לראשונה מזה כשלושה עשורים, הצליחו במפלגה הדמוקרטית לגייס יותר כספים מן הרפובליקנים. האם יש בכך לסמל מהפך צפוי בגבעת הקפיטול? קרוב לוודאי שלא. ארצות הברית הופכת ליותר ויותר שמרנית מאמצע המאה, ומאז מלחמת העולם השנייה הרוב המכריע של הנשיאים היה רפובליקני. אם כן, החשיבות של הנושא טמונה בעוצמה של העברת המסר, שמתאפשרת בעקבות התרומות, ובעידן האלקטרוני יותר כסף משמעו חשיפה רבה יותר. אך אין זה בהכרח שכסף מקנה ניצחון, ראו מקרה ג'ים קרי שהתמודד מול ג'ורג' בוש כתף אל כתף ואף גייס מהונה הרב של אשתו, משפת היינץ הידועה, לקמפיין – והפסיד אותו למרות כשליו הרבים של בוש.

אם זהו המצב, וגם בארץ ברור לנו כי המועמדים המרכזיים מגייסים סכומים שווים של כסף, הרי שהבעיה טמונה בתורמים ובחשיבות שהם מקנים לתרומתם. במטה נתניהו היללו את העובדה שרוב כספי התרומות באו מיהודים תושבי הניכר, לעומתו רוב תרומותיו של ברק באו מתושבי הארץ. על-פי מטה ביבי, מצב זה בו הכספים מתקבלים מחו"ל הוא בריא יותר, משום שהוא מחליש את הקשר בין הון לשלטון.
 
זה לא שהמצב נעשה יותר נוח אכן זו נקודה מרכזית בשוני בגיוס הכספים בין ישראל לארה"ב, אך ספק אם היא מחלישה את הקשר בין הון לשלטון. בעוד בארה"ב רבים תורמים כספים לשתי המפלגות, מלבד מיעוט התורם את כספו בצורה אידיאולוגית – שכן בארה"ב תרומה לשני המועמדים נחשבת להשקעה בטוחה ולפיזור סיכונים – בישראל, לעומת זאת, חלק מועט מן התרומות נעשה לשני המועמדים לעומת רוב התרומות הנעשות על בסיס אידיאולוגי. דהיינו כשתורמים בישראל משתמשים במיטב כספם לעזור למועמד מסוים להיבחר על מנת שיכתיב מדיניות מסוימת, הם רואים בתרומה השקעה עבור מדיניות מסוימת ולא מפזרים השקעות על מנת להבטיח את חלקם בשלטון לאחר הבחירות.

מצב זה אינו הופך את היחס בין הון לשלטון בארץ לנוח יותר, הוא רק מחדד את הבעייתיות והפיצול בזהות שקיים בישראל. הקשר בין השלטון להון נשאר יציב, חלק מהשלטון קשור להון מקומי וחלק להון חיצוני. שהרי אותם יהודים מחו"ל שניסו בעבר לקנות השפעה דרך תרומות למדינה, כיום עושים זאת על-ידי תרומה ישירה למועמדים פוליטיים מתוך רצון להשפיע על הנעשה בישראל.

 

מאמר זה התפרסם בתאריך -20-09-2007 ב-NRG

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • סטודנט  On ספטמבר 21, 2007 at 3:07 pm

    איה התחלופה הני ?

    בעולם בו ה"כסף" – כעֶרֶך – הולך ומתייצב, מתנתק מאידיאולוגיה, מקבל כוח ומרכז את השבט האנושי סביבו (כמו עגל הזהב של בני המדבר),
    בעולם שכזה, ברית פוליטית-כלכלית עדיפה על מיני הבריתות האחרות; שלטון בחסד האל, שלטון בחסד ההמון או שלטון בחסדי עצמו.

    אומנם, "הכסף מייצג צורה חדשה של עבדות במקומה של העבדות העתיקה" (טולסטוי), אולם ההמון הנבער מדעת (כוכב נולד 5, ו-6 שיבוא עלינו לטובה, הצהובון הגדול במדינה – מוכר יותר בשמו העממי "ידיעות אחרונות", דור הרייטינג, הפאסט-פוד לכדי סתימת עורקים, חוסר הסבלנות-סובלנות) – טוב לו, לאותו המון שיעבוד את הכסף תחת שיעבוד אדון, כי מהכסף ניתן להתנתק אידיאולוגית בקלות (קלות יתר מהתנתקות מפיאודל או עריץ), הוא מגלם תחרות ויצרנות, חדשנות ומקוריות, יציב (למראית עין) וקשור בטבורו להשקפות דמוקרטיות ("עושר העמים", סמית').

    הבעיה אינה נדמית בכסף עצמו אלא בפיקוח עליו, על ניקיונו, על חלוקתו הצודקת ולא על הקשר ההון-שלטוני, לעת עתה, הוא עדיף.

    ועוד, עדיף למועמדים להידרש לכספים חיצוניים מאשר "מודל ברלוסקוני" ("האוליגרך האחרון"), מהלך שלפחות מבטיח תלות חיצונית…

    ולכן, הני, איה התחלופה ?

  • אלעד  On ספטמבר 23, 2007 at 6:58 am

    מי אמר שטוב לו, לאותו המון נבער?
    ועל זה כל ההנחה שלך מתבססת, שההמון לא סובל.
    אבל עם מליון אנשים מתחת לקו העוני (שהממשלה בעצמה הגדירה לנוחותה היחסית) באוכלוסיה של 7 מליון, כנראה שמשהו לא מתקתק.

    ולגבי תחלופה, שלטון שמטרתו הוא לא צבירת הון של האליטה אלא קידום שיוויון חברתי. בשוודיה עושים את זה לא רע כמו שנוח לחשוב.
    ומטרה של שלטון לא משתנה בגלל מכניזם כזה או אחר של של גיוס כספי תרומות.

  • סטודנט  On ספטמבר 23, 2007 at 6:17 pm

    אלעד,

    ההנחה שלי אינה מתבססת על כלום, להוציא את ההיסטוריה עצמה, אינני בא לטעון כי אינו קיים "עטין" אחר, טוב יותר, ממנו השלטון צריך לינוק – הרי צריך להיות לשלטון מקור כוח כלשהו (ואין עוררין על כך שהמשחק הפוליטי מתבסס על מאזני כוחות מאז שהוקם – כוח היד והזרוע, כוח האל או כוח אחר), אלא שבין העטינים השונים שחיפשה לה החברה האנושית לינוק מהם במשחקי הכוח שלה (וגם כאן – שמא תהיה טעות – החברה והדת, הפגאניזם והאלוהים, הממשל והכסף עצמו – כולם המצאות אנושיות סופר-יצירתיות) – הכסף הוא היציב יותר, הידוע ובר-ההתחקות הרבה ביותר על מקורותיו, הניתן לחלוקה שאינה בכפייה מכאיבה במיוחד – ועל כן,
    אני חוזר לקביעתי, אם קראת כמו שצריך – ה"המון הנבער" – ייתכן שסובל – אולם יש לו לחם (גם אם מחירו עולה), יש לו מערכת בריאות וביטוח לאומי, יש לו אור בבית, סיגריות ואלכוהול לחזק את שעמומו, יש לו מינוס בבנק, ולשכת תעסוקה למצוא בה עבודה – וכולם הרי תורמים פוליטיים מהמעלה הראשונה (איגודי חקלאים, חברות ביטוח ואחזקות, בנקאים, חברות טבק ומזקקות אלכוהול, חלקם בלעדיים לארה"ב).

    ל"המון", היום, טוב יותר מכפי שהיה לו משחר ההיסטוריה – יעידו הכל (ואשמח להגן גם על קביעה זו…)

    והממשל, לטענתך ולטענתי, הוא הוא קובע המכניזם, קרי, אותה חלוקה מחדש של ערכים.

    בעידן בו הממשל יתנתק מערכי העם, ירחיק רום, יגבה למחוזות האידיאה, יתעסק במקום בחלוקת מכנית של כסף, בשוויון חברתי גרידא (להלן: סוציאליזם על גווניו מזה של חרושצ'וב ועד האוטופי) הוא צפוי לאבד מן הרלוונטיות שלו ולהתפורר לאיטו.

    בישראל, אכן משהו לא מתקתק, אלו הם נציגי הציבור שמטים את המכניזמים הלא קבועים ולא מאוזנים (היעדר ביקורת מבוססת דיה, היעדר מוסדות פיקוח נשכניים, היעדר הפרדת רשויות מובנת בחוקה – כולם מכניסטיים) – נסה לתקן את המכניזם אלעד, וראה כיצד השעון עליו אתה מדבר (הקבלה מכניסטית למדי), יתחיל לתקתק…

  • הני  On ספטמבר 24, 2007 at 6:33 am

    רק שתי מילים אך מלאות משמעות.
    עולה השאלה האם יחסיות הינה חשובה או ערכיות, זה שאולי טוב יותר יש אוכל ובריאות, אך ההמון מגלה יום בהיר אחד שקבוצה מסוימת משאירה אותו מאחור והפערים אך גדולים מתקופות שחורות בהיסטוריה האם זהו המצב הטוב יותר?
    הני

  • סטודנט  On ספטמבר 24, 2007 at 11:24 am

    הני,
    למיטב ידיעתי, בתחום הפוליטיקה ההשוואתית, בוחנים גם סוגיות ערכיות אך בעיקר ולפני הכל סוגיות יחסיות ומשתמשים בכלים לבחינת יחסיות, כך למשל ניתן להשוות בין מקרי מחקר, בין חברות, גם ערכים בין היתר, ובין העבר וההווה.
    לכן השאלה היא לא של ערכיות, היא קודם כל של יחסיות.
    נכון, ישנם פערים, בכסף בעיקר.
    אך היום ישנם יותר יודעי קרוא וכתוב (מה שמקל על מחאות ראויות לשמן, ועל ההתכתבות שלנו כאן…), ישנו סיאוב ביורוקראטי אך גם סל תרופות, ישנו ביוב(!), ישנם שירותי בסיס שמעולם לא היו, ישנה מערכת חינוך!
    לראשונה אנשים יכולים להתעסק במחאה ציבורית מבלי להגיע לשיקולי חיים-או-מוות ע"מ לפעול ולהפגין (ולהסתכן במוות בעצמם…)
    אנשים נוטים ללקות בזיכרון קצר בכל המתייחס לדור מקימי הארץ, היום יש יותר משהיה!
    כן, זהו המצב הטוב יותר!

    האם הציפייה שלך, הני ושל אותו אלעד שהוכיחני, היא שבפרק זמן היסטורי קצרצר – בוא נאמר, סוף מלחמת העולם השנייה – כשהעולם, נדמה שהחל להתייצב ולקבל כיוון הומאני יותר, חוקתי יותר (אמנות ז'נווה, האו"ם וביהמ"ש הבינלאומי בהאג לדוגמא) – שבאותו פרק זמן קצרצר ה"המון" יגיע לדרגה מפוכחת דיה, מיושבת בדעה מספיק, לא עסוקה בתככים וגזענויות לרוב, לא אוכלת את שכניה – שההמון יגיע לכל אלו ויהיה מתקדם דיו שלא לנהות אחר התקשורת בכל הקשור לאישי ציבור? יהיה מסוגל להשפיע על הליכים דמוקרטיים מתוך אידיאל נעלה ולא מתוך מערכת של מאזן כוחות? יהיה מנותק מראייה צרת-עולם ויוכל להצביע במשאלי דעת קהל רחבים? להשתתף בחזון הדמוקרטיה הישירה המקוונת? בממשל המקוון? אנחנו עדיין לא שם? כמה אנשים קוראים את מצע הבחירות של המפלגה שלהם? כמה אנשים מנוטרלי "ספינים" אתה מכיר הני? האמנם?

    אתה מאשים אותי ואת פועלי הטקסטיל ב"תודעה כוזבת"…
    בשמחה, הרשה לי לענות לך (ובהזדמנות זו, סליחה על התגובות הארוכות משהו…)…
    קידום חברתי, צמצום פערים ומעמדות, החלפת דעות, חינוך – הכל נעשה לפי כללי חליפין מסויימים…
    רוצה לומר – אתה, הני, בעל דעה ואינטלקטואל מיוסר, אני, סטודנט, עובד בשתי משרות ומשלם חשבון לאינטרנט זהב – וכך אני מנסה ללמוד מניסיונך… חליפין של רעיונות – שבלבו עומד מטבע החליפין – הכסף.

    התמודדות ישירה עם "תודעה כוזבת", כפי שאתה מבקש, כפי שמרקס מבקש – עם השלכת האמונות, סל הערכים של בני מעמד מסוים – תביאם לתוצאה הפסיכו-ביולוגית של דיסוננס קוגניטיבי – שם טעה מרקס (כי לא היה פסיכו-ביולוג) – והם ידחו מהפכה, יחבלו בה, יכשילו אותה, או לא יוכלו לשאת את תוצאותיה.
    תודעה כוזבת אינה תורמת להמשך הניצול – הניצול היה לפניה וימשיך בלעדיה – כזה טבע האדם כשהוא חופשי – חותר לעוצמה ולכוח.

    רדיקליות, בה תמך מרקס באופן כה נלהב, והכשיר בסיס לעריצות הנוראית ביותר במאה העשרים ("שמש העמים"…), אינה הפתרון – כסף אינו שורש כל רע, אדרבא, הוא התקווה, המנוע לתחרות, הוא החליפין והבסיס לקידמה האנושית, הוא הגורם המדרבן יצרנות ומונע חידלון, עצלות והשתהות.
    כשאתה בוחר לא לרדוף אחריו אתה יודע בדיוק היכן אתה עומד, מה אתה מפסיד, מה המחיר שאתה משלם.
    הוא גם ערך סקסי מאוד להתנגח בו ולצבור פופוליזם על סילוקו (אליבא דמרקס).

    המתינות המדינית, הדיפלומטית, הרפורמות העדינות תוך התחשבות בכוחות ונפיצות המערכת ונטייתה לכאוס (אותה מתינות מבית היוצר של רישליה, של מטרניך, של ביסמרק – כולם מדינאים דוחי מלחמות ועימותים).
    היא התשובה – ולא המהפכות של המאה העשרים, המאבק הדון-קישוטי בעשירים, השרשת הניכור בין המעמדות.

    מדוע הדרך לאוטופיה, אליבא דמרקס, צריכה לעבור במהפכות חוזרות ונשנות…? מדוע שלא תעבור ברפורמות, בשינוי המכניזם, בחלוקה מתונה מחדש?

  • הני  On ספטמבר 24, 2007 at 1:56 pm

    בוקר טוב,

    נתחיל בכך, אף אחד לא מוכיח אף אחד אחר זהו ויכוח על דיעות וטוב ש\הוא מתקיים, אין בכך שום דבר אישי.

    לאחר שנושא זה ירד מן הפרק נעבור למהות.

    ראה לגבי נושא המצב נכון שיש נם דברים חומריים שלדעתך טובים יותר (רבים טוענים כי מצב העובדים הינו הגרוע ביותר מזה עידן ועידנים)אך אלו הינם בדיוק הכלים שמטפחים את אותה תודעה כוזבת!!!! השימוש בהטבות מסוג זה הוא בדיוק מה שמאפשר את ניכוס הערך העודף הגדול הרבה יותר היום מאשר לפני 100 שנה (אם ביחסיות עסקינן).

    בנוסף אינני חייב לקבל את רעיון החליפין שאתה מטיף לו, שהרי בעצם קבלתי אותו אני אמצא את עצמי בעמדה נחותה שהרי זה הוא מגרשו של השולט החזק החברתי….

    כמובן שתמיד עולה ברית המועצות לשעבר לניגוח רעיונות מרכסיסטיים אך זו כבר נטחנה עד דק ואלו שקיבלו את הרעיון כי זו לא הייתה יישום טוב של רעיונות אלו חיים עם כך בשלום ואלו שלא קיבלו תמה זו ימשיכו צורת ניגוח זו. לדידי הרעיון הדמוקרטי הוליד בעיה לא פחותה לפועלים ואנשי המעמד הבינוני רק שצורת ההסואה של מצבם בכי הרע הינה טובה הרבה יותר.

    לסיום הנסיון לרפורמות מתונות תמיד מסתיים בהמשך המשטר הדומוננטי והרחקה של ההמון ממוקדי הכוח – ראה את מהלך ההיסטוריה של המאה הקודמת. כסף אינו ערך הוא בסך הכל המצאה שבאה להמשיך מסורת של מיצוב מעמדי, וההצלחה טמונה באמונה שניתן להפוך אותו לערך.

    הני

  • סטודנט  On ספטמבר 25, 2007 at 2:10 pm

    הני,
    צהריים טובים ותודה על זמנך,

    אם תרשה לי, מנקודת מבטי – הסוציאליסט המושבע משול לאותו אוהד הפועל במשחק של מכבי – שלא מאשים את השיטה, לא את השחקנים, לא את השופט ולא את המגרש – אלא מבקש לבנות מערכת חוקים אחרת-חדשה בה הכדורסל איננו כדורסל, הכדור אינו כדור וכולם מתרווחים בנחת מבלי לשחק בכלום על מיסי הרווחה שלהם והביטוח הלאומי.

    ועכשיו לנימה רצינית יותר,
    ראשית, רק מדינה עשירה דיה – ולכאן נופלות המדינות הנורדיות היטב – יכולות לממן קצבאות רווחה עשירות ולשאת בקרבן אחוז ניכר של מובטלים (כאן גם התשובה לאלעד, שבחר להתעלם מנקודה זו).

    לגבי "הדברים החומריים הטובים" עליהם העדת – ובכן, פילוסופית, וכל עוד חוקרים לא גילו איזה חוש שישי לאדם – המציאות כמות שהיא – היא חוויה חושית של האדם. העולם ("האובייקט") מוגבל לתפיסה החושית של המתבונן בו, הכל הוא סובייקט – סובייקט זה הוא חומרי, מוצק, ממשי, נראה, ניתן לתצפית, מורגש – הוא היפה ואולי הוא גם הטוב (אבל זה לדיון אחר).
    מה שאנו רואים הוא מה שקיים, ומה שאיננו יודעים בגדר תעלומה – אם קיים בכלל (זאת ע"ב מכניקת הקוואנטיים).
    רוצה לומר, היום, אנשים חיים יותר. אנשים חיים טוב יותר (טוב יחסי, טוב של מותרות, טוב של נגישות לתרבות, טוב של מזון – איזה טוב אחר אתה מכיר שהוא חומרי ?, איזה טוב אחר שאיננו חומרי הוא בר השגה ?)

    שנית, אודות התמה על מידת הצלחת ברית המועצות ביישום הסוציאליזם – הניגוח של ברית המועצות – אומנם פופולארי, אך יכולתי גם לבחור בסין (שעברה לכלכלה חופשית ומשק פתוח בשנות התשעים לאחר שהתפכחה) בקובה (שאחוז העוני-פשיעה גבוה ועומד ביחס הפוך לשיעור הרווחה הנמוך שלה), יכולתי לבחור בוייטנאם או לאוס (ראה ערך עוני-פשיעה-עולם שלישי-רעב-אין שירותי בריאות), במזרח גרמניה – שעדיין מהווה נטל ונגע של עוני ומחסור, משולב בתרבות נמוכה על מערב גרמניה.

    אלו אותן מדינות שבכולן אין יחסי חליפין, אם אתה בוחר לתקוף את המנגנון שלי, להוציא כמובן חליפין בנשק ומוצרי תחמושת, חליפין בסמים, וחליפין בחבילות סיוע של האו"ם.

    אגב חליפין כמטבעו של ה"חזק החברתי", כפי אתה טוען – החליפין התחיל ונותר כפתרון לעניים – עניים שחייבים ליצור ולהמיר את התוצר בתוצר של מישהו אחר, שאין להם נגישות להכל.
    הכסף סימל את המסחר, הסיכוי, ההתפתחות של הסוחר, המרכולת, העיור, הסימבוליקה הזו יצאה לפניו – ולכן מעמדו של הכסף כערך ולא רק כמכשיר או כלי.

    שלישית, הסוציאליזם מבקש את התערבות המדינה בחיי החברה (לפחות לזמן מה – עד שתונהג "דיקטטורת הפרולטריון" – מושג קצת תמוה בכך שהוא אינו בדיוק מטיף לשוויון דעות…)
    – הסוציאליזם מבקש התערבות חוזרת ונשנית, רגולטורית דורסנית, נשענת על מנגנונים ממשלתיים-בירוקרטיים.
    הסוציאליזם מבקש לטמון ידו בתהליך הייצור, השיווק והאריזה.

    לעומתו, הפוטנציאל היצרני-יצירתי של עמי העולם ובייחוד של חברות המהגרים (ובכללם העם היהודי עם עלייתו ארצה) התאפשר עד היום תודות לשוק החופשי-לתחרותיות-לסחר החליפין-לתקשורת נבונה. לכסף, הני.

    הדמוקרטיה הליברלית – כאשר היא מאוזנת היטב, מפוקחת כיאות ומחנכת את העם, כאשר היא מתקדמת במתינות (לפי טענתי בתכתובת הקודמת) לעבר חינוך טוב יותר, שוק חופשי ושווה הזדמנויות – היא שמה את הפרט במרכז.
    לא את המדינה, לא את החברה, לא את המעמד, לא את הקולקטיב, אליבא דמרקס. לא אף אחד מהם.

    הסוציאליזם – כשהוא יוגשם – אינו מכיר באחר – כולם שווים, כולם חייבים וכולם זכאים לאותה מנה.

    האמת נמצאת בדרך השווה – שוק חופשי עם בלמים.
    סחר חליפין עם מיסי רווחה.
    דנמרק, כמשל, נמנית על מדינות הרווחה הראשונות בעולם, אולם היא מנהיגה שוק תחרותי מאין כמוהו, שגם הוא נמנה על הראשונים בעולם.

    לסיום, אין פתרון במהפכנות, הפתרון צריך לבוא מתוך השיטה, מתוך ה"תודעה הכוזבת" – שאיננה כוזבת אלא מכירה במציאות, ריאליסטית, ומוכנה לעשות את העולם טוב יותר באמצעות "הדחת הכלים", ולא בשבירתם.

    סטודנט.

  • הני  On ספטמבר 25, 2007 at 3:57 pm

    הי סטודנט,

    נתחיל מזה שאני הוא זה שצריך להודות לך על זמנך והשתתפותך בבלוג שלי. זה מרענן ומאתגר לחשוב מתוך ביקורת.

    לגופו של עניין, אנלוגיה מצוינת למשחק כדורסל – מכבי תל אביב מייצגת את כל הרע בשוק החופשי, אם אתה מאמין שהכדורסל בישראל הוא שוק חופשי תן לי לשלוח לך קריאת שעון מעורר. בשוק חופשי קבוצה אחת, או מעמד אחד לא יכולים לנצח בכל המשחקים וכל המשאים ומתנים (האנומליה של גליל עליון היא משנית!!!). זהו השוק שאתה מטיף לו, רווחה היא עניין יחסי בעיני המתבוננים. נכון שכיום טוב יותר לחלק מאוכלוסיית העולם אך לאחרים גרוע הרבה יותר. להזכירך באפריקה מתים מדי יום עשרות אלפי אנשים ממחלות פשוטות ורעב!!!!

    המדינות הנורדיות, כפי שאתה קורא להן, או הסקנדינביות, הן מדינות שמבוססות לא על שוק חופשי אלא על שוק ממוסה ובעל דאגה לזולת, עושרן בא מתוך תמיכה בזולת ולא דריסתו.

    החוויה החושית של העניים, שאני מניח שלא את או אני מכירים מיד ראשונה הינה לפי הכתובים גרועה היום כפי שהייתה לפני מאה שנים או אף גרועה יותר….אנשים לא חיים טוב יותר, חלק מאוכלוסיית העולם חיה טוב יותר ובשל הריבוי הטבעי חלקם של החיים פחות טוב גדל וגדל, אפקירה דרום אמריקה אסיה והמזרח התיכון הן רק חלק, מה עם השכבות החלשות במדינות החזקות? כדאי שתבדוק את הנתונים ולא תסתמך רק על המציאות המוכרת לך (ראה בעיית המהגרים בצרפת והמהומות נגד מהגרים בגרמניה)

    כל סל הדוגמאות שאתה מעלה לוקה באותה הבעיה זו עליה של ה'קומוניזם' בעיקר לאחר מלחמות העולם שהפך לדיקטטורות ולא למדינות סוציאליסטיות. הפניה של סין לכלכה לא חופשית לחלוטין מתבצע על גבם של ההמונים המנוצלים שעובדים ללא הטבו או שכר הולם ראה את הסרט על וול מארט ותבין על מה אני מדבר וזהו רק קצה הקרחון.

    ויאטנם הינה דוגמה לא טובה גם כן, משום שלארה"ב יש יד ורגל במצבה לאחר חירוב כלכלתה במלחמה הידועה שלא עזרה הרבה לארה"ב גם כן. במדינות אלו יש יחסי חליפין והם בין קונגלומרטים אמריקאים לראשי השלטון, כדאי שתבדוק את העובדות לפני שאתה מבסס עליהם את טיעוניך, והם באים בעיקר לנצל את המשאבים הטבעיים והאנושיים של מדינות אלו. וזה קורה לעיתים למרות שלארה"ב אין קשרים רשמיים עם המדינות האמורות!!! (ראה פרשת הקונטרס-אירן ועוד ועוד)

    אני שוב תמהה מניין אתה שואב את הטיעון כי החליפין נותר עבור העניים – להפיך הוא נוצר על מנת להמיר את הערך של עבודתם במוצרים שידם אינה משגת בשל פיצול והתמחות שוק העבודה כתוצאה מנסיון להעלאת רמת הניכוס של הערך העודף. עם כל הכבוד לאף אדם אין נגישות להכול, בייחוד לא לעשירים שכל שיש להם הוא כסף. מעבר לכך אין אנו זקוקים לנגישות להכל אנו זקוקים רק לספק את הרכים הבסיסיים שלנו, הכל זו המצאה קפיטליסטית צרכנית של המאה העשרים….

    לסיום עם כל הרצון אינני רואה את השיווין שאתה מצייר, לא מן הסטטיסטיקות של הלמ"ס או של חוקרי מדעי החברה בישראל. אולי זו משאלת לב שלך, אך זהו אינו המצב בשטח. אולי יש צורך בקריאה יותר מעמיקה של החומר אך כאן יש לך טעות מאוד ברורה (ראה את מצב האתיופים רוסים ואפילו המזרחיים שלא לדבר על ערבים ונשים!). הפרט לעולם לא נמצא במרכז זו אולי האידאולוגיה אך המרכז נמצא ערך הסחר והנסיון לחזק את החזקים.

    לפני סיום טענתך לשוק חופשי עם בלמים הינה בעלת סתירה פנימית מהותית, שוק חופשי או שהוא חופשי או שלא, לצערי זהו באמת שוק עם בלמים הוא חוסם את העניים והפועלים מלהתקדם וממשיך לחזק את העשירים.

    לגבי הטענה כי פתרון צריך לבוא מתוך השיטה, זוהי טענה ריאקציונרית מאין כמוה היות ומשחק מתוך המערכת כופה עליך חוקים שנוטים לטובת המערכת וכמעט חסר סיכויים להביא לשינוי כלשהוא (כמו בקזינו הבית תמיד מנצח).

    לעיתים על מנת להגיע למשהוא טוב יותר יש לצאת אל מחוץ לקופסא – כמו במדע (ראה דיקראט מהפיכות מדעיות) לעיצים על מנת לבנות משהוא חדש יש להרוס את הישן, וזה אינו טיעון שלי (לצערי)

    בברכת יום נעים
    הני

  • לירן לוטקר  On ספטמבר 26, 2007 at 11:10 am

    יש לציין כי למרות מדיניות הרווחה הנדיבה, חל בהחלט קיצוץ משמעותי ברווחה ביחד עם תהליכי קפיטליזציה מואצים. שינוי המרקם החברתי כמו גם ה"מוסר הפרוטסטנטי" לטובת ערכי אינדיבידואליזם ומוסר עצמי נמוך יותר מביאים לניצול רב של המערכת, שבתורה מגיבה על ידי החמרת קריטריונים, קיצוץ הטבות וכו'.

    אז המצב כאן אמנם עדיף בהרבה על הקיים ברוב המדינות על הגלובוס, אבל התהליך אותו עוברות החברות כאן בהחלט מצביע על הליכה בכיוון הלא סוציאליסטי.

  • סטודנט  On ספטמבר 26, 2007 at 9:54 pm

    חן חן הני, וחג שמח גם.

    אכן, נקודות רבות הועלו, אבחר להתייחס רק על חלקן, היריעה קצרה ויש לי הרגשה שנישאר חלוקים בעניין זה גם לאחר התכתובות השונות (פער בין תפיסות העולם, אולי פער בהשכלה )…

    ראשית, על הלצת הכדורסל. "ישראל על המפה" של מכבי תל אביב העמיד את הכדורסל הישראלי בשורה אירופית אחת עם ה"גדולות" – כמובן שהדבר נושא תג מחיר…
    המנגנון הגלובליזציוני (אם אקרא לו כך) מחייב (!) תחרות עם הגדולים… מה יותר חשוב למדינה קטנה עם שאיפות גדולות (לעיתים לא פרופורציונאליות, לעיתים לא רלוונטיות) ? – שוב אנו חוזרים לנקודת היחסיות…

    שנית, באפריקה מתו ממחלות עוד לפני שהיה לכך כיסוי תקשורתי, מלחמות שבטים התרחשו לפני שבריטניה וצרפת חילקו את אפריקה, מחלות ממאירות אכלו באוכלוסייה מקדם ימים, נגיפים קטלניים – הכל היה שם קודם, לא הוגן לשלוף את זה עכשיו לצורך הטיעון על עוני עולמי "חדש".
    אם ניתן לעולם להתקדם בקצבו (להצעתי) – ואנו רואים זאת, התרופות יהפכו לזולות יותר, הנגישות תגדל, וכן המענקים והסיוע…
    הנדבנים הגדולים ביותר הם העשירים (מהם אתה סולד במידה כה ניכרת), הפיתוחים החשובים ביותר נעשו תודות לשוק החופשי לא למרות השוק החופשי.

    שלישית, הסוציאליזם. מרקס קיבל המחאה מההיסטוריה על סך "שלושים מיליון הרוגים" – ופדה אותה עד הסוף… הסוציאליזם פרוץ לדיקטטורה.

    נקודה נוספת, אני נאלץ להתבצר בעמדתי לגבי האחוזים החיים "פחות טוב" לטענתך, הלמ"ס וכל היוצא בזאת… ולחזור לטיעוני ושאלת השירותים השונים,- מביוב זורם, חשמל, רפואה מודרנית, הזדמנות כלכלית, מפעל הפיס (שגם את הכנסותיו הוא תורם לקהילה בדמות חינוך, וגם מעניק הזדמנות להמון"… ולא לדוגמתך בית הקזינו)

    בעניין אחר, דווקא מהפכות שונות בהיסטוריה הביאו לתקופת ריאקציה לאחר שהתמוססו : הריאקציה היא תגובה למהפכנות – המהפכה הקומוניסטית (מהצאר וחזרה לדיקטטורה), הצרפתית (מהמלך וחזרה לקיסרות), לראייה דווקא המהפכה המהוללת (שעל פי מומחים אינה נחשבת למהפכה של ממש) והמהפכה האמריקאית (שלא הייתה מהפכה כי אם קידום אינטרסים פנימיים בשפתה של המערכת – "אין מיסים בלי ייצוג") אותן "מהפכות" שקידמו ערכים קפיטליסטיים.
    או לדוגמא מהפכת הקטיפה (שגם לא הייתה מהפכה אלא למידה מן המערב…) ומהפכות "סתיו העמים" –

    שוב אומר, מהפכה כוללת הרג, השמדה והרס (כפי שאתה טוען לקראת סוף דבריך) אך האם היא מקדמת חופש?

    אינני קורא לקשור כתרים לארה"ב כפי שאתה מרמז – היא איננה חפה מעוולות, יחד עם זאת הצליחה להביא לכמות האנשים ה"חופשיים" הרבה ביותר בעידן המודרני (חופשיים במובן של הטבות ורווחה, של שירותי בריאות והגנה, של מזון וליברליזציה דתית).

    אודות הסתירה הפנימית המהותית עליה אתה מצביע – אתה צודק, הצגתי את הדברים ביתר כלליות… אינני מאמין במושג "חופש" כשהוא לעצמו –
    אינני רוצה להיסחף לטיעונים פילוסופיים במהותם… ול"הבאת" מומחים לצדי – אבל אגייס ראשית את המילון: "חופש הוא ערך מופשט – בעיקרו הוא מייצג היעדר מוחלט (!) של אילוצים וכולל יכולת ביטוי מוחלטת (!) של דחפים ורצונות" – אז אני שואל אותך מהו חופש ? האם קיים ? האם במקום יעד לשאוף אליו – הוא הוא ה"תודעה הכוזבת" ?

    – מדוע שלא תכתוב בנושא טור – אשמח לשמוע את דעתך על "חופש" !

    האינך מאמין בדרטמיניזם מכל סוג שהוא ? בהגבלות מכל סוג שהן ?
    לכן, כשאני אומר שוק חופשי עם בלמים – כוונתי היא, כאמור, לשרטט הלוך ושוב את ה"קו בחול" – בין רווחה ותחרותיות, עבודה ובטלה, ולא להיגרר למהפכנות.

    את "על המתודה" ו"מהפכות מדעיות" אני מכיר, בעניין זה אני נוטה להסכים דווקא עם הטרקטטוס לוגיקו פילוסופיקוס של ויטגנשטיין – שם הוא פורס בגאונות, מין הבלחה היסטורית מבריקה ויחידה במינה (מומלץ בחום!), כיצד לא תיתכן חשיבה מחוץ לקופסה – כיצד האדם מוגבל לתודעתו – והיא לשפה, והשפה לתרבות, וזו לרעיונות וכן הלאה – "מה שאינו יכול להיאמר", כך הוא טוען, "עליו יש לשתוק".
    כמו ויטגנשטיין, אני לא מאמין בחשיבה מחוץ לקופסה – לטעמי גם זו "תודעה כוזבת".

    לגבי השורות האחרונות שלך, אזי אני משוכנע שכנראה נישאר חלוקים בעניין זה – הלא הטיעון האחרון שלך על העולם החדש-ישן, ההרס והבנייה מחדש, לקוח היישר מתוך תרגומו של שלונסקי ל"אינטרנציונל" – ההמנון האלמותי של המפלגה הקומוניסטית (ממנה הסתייגת ארוכות בתכתובת זו והקודמת)
    המנון שנקשר סימבולית במלחמות, רדיפות, לאומנות, פשיסטיות, מהפכנות עקובת דמים.

    – "עולם ישן עדי היסוד נחריבה…את עולמנו אז נקימה… וכי רעם אבדון יריע, על ראש אויבים להמם… זה יהיה קרב אחרון במלחמת עולם…"

    עד כאן.

    ובנושא אחר, לגבי הטור החדש – על נאומו של אחמדינג'אד – נכון מאוד !
    מסכים לכל מילה!
    לנרטיב שני קצוות (או יותר) וחשוב לשמוע את כולם, מה גם שמדובר בגיוס לגיטימיות לשיפוט ולביקורת לאחר מכן, לשיח חופשי ולהסתייגות מבוססת…

    ערב טוב ושוב, חג שמח.

כתיבת תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s