כבשת הרש

מסים הם קו החיים של המדינה. ההכנסות מהמסים מאפשרות למדינה להמשיך ולתפעל את השירותים, הלא כל-כך טובים במקרה שלנו, ולאפשר לאזרחים להמשיך בשגרת היומיום. במדינות רווחה, כמו שאנחנו פעם היינו, המדינה דואגת לכל אזרחיה מתוך חשיבה כוללת ושמירה על זכויות החלשים, באופן בלתי מתפשר. אולם מאמצע שנות ה-80 החלה ירידה תלולה ברמת השירותים שמספקת מדינת ישראל לאזרחיה, ולמרות שהמשכנו לשלם מסים – השירותים קוצצו מהותית.

ניקח לדוגמא את שירותי הבריאות – למרות שכל אדם אמור להיות מכוסה על-ידי שירותי הבריאות, אנו מגלים פעם אחר פעם חוסרים בסל התרופות, טיפולים שאינם ממומנים ותשלומי השתתפות עצמית שמכבידים על חלקים מהאוכלוסייה. וכמו בכל מקום בו שירותי הבריאות מתדרדרים, גם בישראל פורחת תעשיית ביטוחי הבריאות הפרטיים.

בימים האחרונים מנסה שר האוצר להחיות יוזמה שכבר נדמה היה שחוסלה על-ידי ש"ס – הטלת מסי בריאות על עקרות בית – כ-450 אלף נשים, על-פי הערכות משרד האוצר. אתחיל ואומר כי ישנן עקרות בית שאין להן בעיה לשלם את 86 השקלים בחודש, אך רוב אוכלוסיה זו ידה אינה משגת לשלם מס זה. לטענתם, נשים אלו (שימו לב שאין גברים עקרי בית, זוהי קטגוריה נשית) 'נהנות' משירותי ביטוח בריאות ואינן משלמות לביטוח הלאומי. בחשבון פשוט, הכנסת המדינה מתשלום מס זה תהא חצי מיליארד שקלים בשנה.

איזה אבסורד!

חצי מיליארד שקלים נשמע המון, אך הנה קצת נתונים לשם סיבור האוזן והאיזון: מלחמת לבנון השנייה עלתה לנו 23 מיליארד דולר, ואם זה נשמע הרבה אזי עלות שעת טיסה במטוס קרב עולה בערך 80 אלף שקלים – זה מקביל כמעט לתשלום חודשי של אלף נשים לביטוח הלאומי. מה ההיגיון, אם כן, בהטלת מעמסה כמעט בלתי אפשרית על אותן עקרות בית? האם לא ניתן לקצץ ממקום אחר ולהעביר את הכספים לביטוח לאומי? האם כלו כל הקיצים והמדינה כעת זקוקה להיטפל אל החלשים על מנת לנסות ולאזן את תקציבי הביטוח הלאומי? שהרי ישנן עוד מספר אפשרויות טובות לאזן את התקציב. אולי נבקש מחסרי הבית להשתתף במימון ניקיון הרחובות, שהרי הם משתמשים בהם יותר מן הממוצע ועל כן הם צריכים לשלם?.. וישנם עוד אבסורדים כהנה וכהנה.

ואם כבר מחליטים למסות את עקרות הבית, מה בדבר נקודות זכות להורים עובדים, על טיפול בילדים, גן או בבית, ועבודות משק בית? זה נשמע לי אך צודק שהורים שעובדים ולא נשארים בבית יקבלו את נקודות הזיכוי.

לולא היתה קופת המדינה נמצאת ביתרה של כ-28,085 מיליוני דולרים נכון לסוף מאי 2006, אולי היתה עילה למס מרגיז זה. אך היות שזו לא נראית כסיבה הרלוונטית, אולי יש כאן משהו אחר. אולי מאבק כוח פוליטי, שמנוהל שוב על גבם של החלשים.

אם זהו המקרה, הייתי מבקש בקשה צנועה בשם כולנו, אנא עזבו אותנו בשקט, לא מדובשכם ולא מעוקצכם. ואם יש בעיה, תמיד אפשר בשיתוף עם כמה גופים מסחריים לעשות עוד יום התרמה לאומי לשיפור מצב הרוח.

מאמר זה התפרסם בתאריך 01/10/2007 ב- NRG 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • מרקס  On אוקטובר 10, 2007 at 2:13 pm

    לא עלתה ככה.
    אין סיכוי.
    הבורות המרקסיסטית שלך עולה יותר כנראה.

    מספיק לתשלומי מיסים לקיום הבטלנים
    שילכו לעבודה

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: