משחקים מסוכנים

המשא ומתן הרשמי של מדינת ישראל מול החיזבאללה מעלה מספר שאלות חשובות, האם אנו נושאים ונותנים עם טרוריסטים? ואם כן מדוע? האם חוקי המשחק משתנים אל מול עינינו? ולאן תהליך זה מוביל? אלו הם שינויים שיש לתת עליהם את תשומת הלב במדינה שעומדת אל מול הבעיה חדשות לבקרים.

מקדמת דנן אחת הסיסמאות שחזרו ונשנו על-ידי כמעט כל מנהיג בעולם הדמוקרטי היא "לא נושאים ונותנים עם הטרור" או במהדורה אחרת "לא נכנעים לטרור". בישראל, פעמים רבות עמדו מנהיגי המדינה בפני הדילמה של מה לעשות, הפתרונות היו מגוונים, ממבצע יהונתן (אנטבה), שהוכתר בהצלחה כאחד ממבצעי הדגל של מדינת ישראל וצה"ל, ועד להסכמים עם הפת"ח ושחרורים המוניים של אסירים על מנת לקבל חזרה גופות של לוחמים.

כיום אנו ניצבים שוב אל מול אותה דילמה, מה עושים עם הנעדרים בלבנון ועם גלעד שליט. מתוך הדיסציפלינה של מדע המדינה ולימודי טרור, עולה שאלה מהותית של אי תמימות דעים בנושא. מחד, אין לנו הגדרה ברורה של טרור, ומאידך, גם אם מגיעים להסכמה על מהות הטרור אין הסכמה על דרך הטיפול בתופעה.
לכולם ברורה הבעיה: ישנם גופים בחלקם אוטונומיים, ובחלקם בעלי בסיס מדינתי או שנתמכים על-ידי מדינות, אשר משתמשים בטקטיקות של טרור על מנת להשיג את מטרותיהם. לכולם גם ברור כי ארגונים אלו שינו את מהלך חיינו במהלך 40 השנים האחרונות. מאז הפיגוע של הפת"ח במינכן, חיינו לא שבו למסלולם הרגיל. האמרה "לא ניתן לטרור לפגוע באורח חיינו" נשמעת כקלישאה חבוטה וחסרת כל משמעות. החל מבדיקות הביטחון הקפדניות בשדות התעופה, ועד אותם מאבטחים הנמצאים בכל קניון, מסעדה ואוטובוס – לכולנו ברור כי אורח חיינו התקין אינו אותו אורח חיים רגיל שהיה לפני כל המצאה של מוח חולני לפיגוע במטוס, אוטובוס או מסעדה.

לפקוח עין
בימים האחרונים, ישנו עוד שינוי מהותי בדרך בה ישראל מתנהלת אל מול אותם ארגונים. אנו מגלים כי ישנו משא ומתן ישיר אל מול ארגון שהוגדר על-ידי ישראל כארגון טרור – החיזבאללה.

חסידי גישת תורת המשחקים והבחירה הרציונלית במדע המדינה יטענו כי זהו מהלך צפוי וברור. שהרי ניתוח של מערך הכוחות והשחקנים השונים במערכת מציב את ארגונים אלו כגורם שיש להתחשב בו, ותובנה ברורה היא שיש להכלילם במשא ומתן זוהי הגישה הרציונלית. התעלמות מהם תביא לאי-יכולת להגיע להישגים בזירה המקומית, והרי כל פוליטיקאי מתחיל יודע ששחרור שבויים או החזרת נעדרים תביא לו קרדיט עצום בקרב ציבור הבוחרים, מכך שמשיקולי תועלת עלות נמצא את אנשי הפוליטיקה מעוניינים במשא ומתן ישיר עם ארגונים אלו.

אך אל מול גישה זו ישנה הגישה של אנטי-טרור, אותה מובילים "הביטחוניסטים" – אלו רואים במשא ומתן גישה פסולה להתמודדות עם טרור. הטיעון בבסיס חשיבתם הוא שבעצם קיום המו"מ, אנו מקבלים את הארגונים כשחקן אינטגרלי במערכת ומכשירים את פעולותיהם. והתוצאה הסופית, לטענתם, תהא הגברת פעולות מסוג זה עקב ההישגים שיזכו בהם ארגונים אלו כתוצאה מן המשא ומתן.

כאן עולה השאלה לאן מוביל תהליך מסוג זה? האם הכללתם הרשמית של ארגונים מסוג זה במו"מ הינה תחילתו של עידן חדש במערכת העולמית, בה ייכללו מעתה גם ארגונים המוגדרים כארגוני טרור? האם כללי המשחק השתנו לעד? זאת רק ימים יגידו. עד אז, עלינו לפקוח עין על תהליך חשוב זה.

מאמר זה התפרסם בתאריך 18-10-2007 ב-NRG

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • Asaf  On נובמבר 4, 2007 at 2:58 pm

    כבר מזמן, למרבה הצער.
    מה, כשהחזירו את גופות החיילים ואת אלחנן טננבאום תמורת כמה מאות אסירים, זה לא היה משא ומתן עם טרוריסטים? את עומק הבושה שחשתי אז קשה לשחזר.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: