הכל תלוי בזוית

 עלתה פעם השאלה בין שני אנשים: אם אדם מנופף בידו את תנועת ה-'בוא הנה', ולא ראית את תחילת התנועה, כיצד ניתן לקבוע אם זה בוא או לך? אתם מוזמנים לנסות זאת בבית, התשובה היא הזוית, חיוך או מבט מזמין בדרך כלל יגלו את כוונת האדם.

מאותה נקודה אני רוצה לדון קמעה בבעיות מערכת החינוך הישראלית ולקנח ברעיון שעומד מאחורי המושג "בריחת מוחות". שהרי על מה אנו מלינים, על העובדה שהטובים באנשינו 'עוזבים' את הארץ והולכים לרעות בניכר, הממשלה כבר שוקדת על פתרון, אבל עוד חזון למועד.

בשבועות האחרונים עסוקים הורים רבים בישראל בבעיה נוספת, הם צריכים לתפקד על תקן צוות הווי ובידור לילדיהם התיכוניסטים, וחלק אף צריכים לדאוג לעוללים שבאוניברסיטה. וכל זאת מדוע? היות ובשני מוסדות אלו מתרחשת שביתה מתחילת שנת הלימודים. הפלא ופלא, הסיבה לשביתה בשני המוסדות זהה, גם המורים בתיכון וגם המרצים באוניברסיטה מלינים על שכרם הזעום. הטיעון הוא שהשכר אינו הולם את ההשקעה ואין הם מסוגלים לקיים את משפחותיהם בכבוד. העובדה שמורה בבית ספר מרוויח כ-7000 ₪ בחודש הינה בעייתית. בל נשכח, רוב המורים הינם אקדמאים ובעלי חינוך רחב ועבודתם הינה העבודה החשובה ביותר לחברה ולמשק – הם אלו שמחנכים את דור העתיד. לגבי המרצים באוניברסיטה, מרצה מתחיל מרוויח בממוצע כ-12,000 ₪. בהתחשב בעובדה כי אלו אנשים עם רמת ההשכלה הגבוהה ביותר באוכלוסיה סכום זה אינו כה גבוה. גם השוואות שנערוך עם מדינות אחרות ימקמו את שכר המורים והמרצים בתחתית הסולם.

ומי סובל? ההורים. הם אלו שצריכים לתמרן בין עבודה לילדים בחופשה מאונס, וכיסוי ההוצאות אינו טריוויאלי. לדוגמא, הרצח השבוע בהרצליה יכול אולי היה להימנע, תאונות שמעורבים בהם תלמידי תיכון יכולות היו להימנע גם כן, כל שצריך הוא הסכם. אך אליה וקוץ בה, הסכם עם המורים משום שהם קבוצה כה גדולה יעלה למדינה ממון רב. וראש הממשלה הנבחר, שהוא לא יותר מנציג העם, נציג ההורים שיוצאים מדעתם בתקופה זו, מדבר על שביתת המורים כאל מלחמה בהצהירו: "לא אכנע לדרישות המורים". מר אולמרט היקר, זו אינה כניעה. זוהי דרישתנו בתור העם הבוחר שתיתן למורים ולמרצים את המגיע להם. שהרי לחברי הכנסת נכנעת והסכמת להעלות את שכרם באופן מגוחך, אבל למורים לא תיכנע? כפי שציינתי זו אינה מלחמה, זוהי דמוקרטיה, ואין עסקינן בכניעות, אנו העם דורשים להחזיר עטרה ליושנה. שלמו למורים את המגיע להם על מנת שיוכלו לחנך את הנוער ולעצור את הסחף.

ולסיום אני חוזר למושג "בריחת מוחות". שהרי מצד אחד המדינה חוששת 'מבריחה' זו, ולעומת זאת מצד שני היא זו שמעודדת אותה. בניתוח קצת אוונגרדי של התופעה, אני מגלה טקטיקה מאוד מתוחכמת לעצירת אותה "בריחה של מוחות", למרות שלדעתי זו אינה בריחה אלא הברחת מוחות. ועיקרי תוכנית האב הממשלתית הינם: הפסקת טיפוח הנוער התיכוני והסטודנטים בארץ, וגדיעת יכולת ההתקדמות שלהם. מבריק – התוצאה תהא חיסול מאגר המוחות בישראל, ומכאן, ללא מאגר מוחות בארץ לא ניתן יהא לדבר על "בריחת מוחות" – בעיה פתורה!

השאלה המתבקשת בקרב אלו מאיתנו שעדיין לא עברו את שלב "דיכוי כוח המוח" – האם זוהי הדרך להילחם בתופעה? או שאולי הגיע הזמן שנשקול מחדש את מערך התגמולים בישראל לקבוצות השונות ונתחיל לתגמל כראוי את האנשים האמונים על עתיד חברתנו. ותחילתה של דרך חדשה זו היא בכך שכל אחת ואחד מאיתנו יזכירו לנציגנו שהם נבחרו על ידנו וניתן להחליפם, אז כתבו שתי שורות ושלחו בפקס לראש הממשלה, שרת החינוך ודומיהם, הביעו את דעתכם והסבירו להם שאם הם לא ייצגו את רצונכם סופם יהא בבית לאחר הבחירות הבאות.

 

הכתבה התפרסמה לראשונה באתר של NANA10 בתאריך 31-10-08 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • אזרח.  On אוקטובר 31, 2007 at 2:22 pm

    אין עסקינן בכניעות? יזכירו לנציגנו?
    הממשלה אינה הנציגה של העם.וה"נציגים" לא שמים על העם.אם תבחן היטב,תמצא שהציבור אינו מצליח בשום אופן להשפיע על "נבחרי" הציבור וה"נציגים".העסק מכור.
    מהי הממשלה?מהי המדינה? לשם מה היא הוקמה?

    אני אוהב את ההגדרה של אדם סמית, למה שנקרא:המדינה.

    ”Civil government, so far as it is instituted for the security of property, is in reality instituted for the defense of the rich against the poor, or of those who have some property, against those who have none at all.‘’

    http://www.notes.co.il/shooky/31719.asp

    תגובות 2 ו 3 אזרח.

    http://www.notes.co.il/ora/33214.asp

    מגיב 1 .אזרח.

    אין עסקינן בכניעות?

    http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtPE.jhtml?itemNo=423771&contrassID=2&subContrassID=6&sbSubContrassID=0

    שברנו העבודה המאורגנת בישראל"

    אם שואלים את יוגב מהו לדעתו ההישג הגדול ביותר שלו בתפקידו, הוא לא יהסס בבחירתו. יש הישג אחד שהוא לדעתו בבחינת מהפכה היסטורית, שמדינת ישראל תמשיך ותקטוף את פירותיה לאורך שנים. "הצלחנו לנצל את תקופת המיתון כדי לשנות את כללי המשחק", הוא אומר, "ולקדם את המהפכה הדרמטית מכולן – שבירת העבודה המאורגנת בישראל".

    "שבירת העבודה המאורגנת בישראל", קרא לזה אורי יוגב, בראיון שנתן לעיתון "הארץ" (12/5/04) ובו סיכם את הישגיו כראש אגף התקציבים באוצר – שבירת העבודה המאורגנת הינה ההישג החשוב ביותר, לדבריו, שהוא השיג בשנות עבודתו; "צריך [עוד] לעשות ניתוח שורש לגבי העבודה המאורגנת בחינוך" בכדי להשלים את המלאכה, הוא טען (ורומז לדו"ח דברת). "העבודה המאורגנת ירדה בעשורים האחרונים מ-70% מהמשק ל-20% בלבד. אם נצליח להוציא לפועל רפורמות בחינוך ובבנקאות, הרי שחלקה של העבודה הזו יירד כבר אל מתחת ל-20%"… "אח"כ תתפתח בישראל עבודה מאורגנת מסוג חדש, מודרנית ופתוחה יותר: זאת תהיה עבודה מאורגנת כמו שמקובלת בעולם, שדוגלת בשותפות של העובדים והמעסיקים", כך אורי יוגב – לקרוא ולא להאמין.

    ולמה להכניע? כדי לקבל את זה.
    http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtPE.jhtml?itemNo=426385&contrassID=2&subContrassID=3&sbSubContrassID=0

    העובד ייפגע ויגיד תודה

    מאת עמירם גיל

  • הני  On אוקטובר 31, 2007 at 2:48 pm

    שלום שוב,
    אני לא מבין מדוע הינך מצטט אחרים ורבים זהו בלוג ולא שיח אקדמי פורמלי, אני אשמח לקרוא את דעתך הנקיה ללא הציטוטים והתיסופים.אני חושב שאתה מכוון למקום בו אין לאזרחים שום השפעה, מכאן אינני מבין מדוע לך כלל ועיקר להשתתף בשיח בבלוג שלי, או לשם הרחבה כל שיח שהוא? שהרי איננו משפיעים.
    הטיעון שלך הוא מעגלי, ואתה נהנה להרחיבו לכיוון העובדים ושאר פרפראות (אני חושב שאני מזהה את סגנון הכתיבה ג?).
    חשוב יותר פתוח וראה האם באמת מחאת הגימלאים המאוד לא מחמיאה לבוחרים לא יכולה להתרחש שוב בעצמה זהה או גדולה יותר אך עם נציגי אמת?

    שלך
    הני

  • איריס  On אוקטובר 31, 2007 at 5:46 pm

    גם לי ניראה שהברחת המוחות והטפשת הנוער אינה תוצר לוואי מקרי, אלא מדיניות מכוונת. המטרה היא לשמר את מבנה "בשר התותחים" שעליו מתפרנסת האומה. כל עוד זוהי התפיסה האסטרטגית של ישראל, קשה להאמין שמישהו ירצה לשמוע עצות בכיוון ההפוך. יש לקוות שהגניוס היהודי יעמוד גם בגל העכור הזה, שבמהותו הוא ריבוד לא צודק בתוך העם היהודי, כלומר, יצירת מעמד של עבדים העוסקים במלאכה שאינה רק מפרכת אלא גם מסוכנת (מלחמות עם ערבים באשר הם).

    בהיעדר מוחות כשירים, אין גם מי שיחלוק על התבונה האסטרטגית הזו, כך שהמצב די תקוע, הייתי אומרת, ועתיד ההשכלה הגבוהה ומערכת החינוך – בהתאם.

  • הני  On אוקטובר 31, 2007 at 5:59 pm

    למה כל כך קודר, האם חוסר האמונה בעצמנו כעם בוחר ונבון פוליטית הוא בשפל כל כך גדול?

    למה שלא נגיע למצב שבו נאמר לא משחקים שברו את הכלים ונתחיל לעשות דברים?

    אני מסכים שכך בעצם מייצרים את דור העבדים הבא, ונשים סבלו מכך דורות, ועדיין סובלות. אך מה הפתרון? השתתפות פוליטית והענשה של אלו מנציגנו שלא עושים את עבודתם!

    הני

  • אזרח.  On אוקטובר 31, 2007 at 8:45 pm

    עובדת.
    אתה כותב: נציגנו,אנו דורשים,דמוקרטיה.אבל כיום הפכת מאזרח,לצרכן.מקסימום אתה יכול לבחור בין מקדולנדס, לברגר קינג.לא להשפיע על ה"נציגים" "שלך".אלה,כמו שאומרים,לא סופרים אותך מסנטימטר.אמנם הם מדברים בשימך כל הזמן,אבל אתה האזרח בסך הכל רק ניצב במשחק ה"דמוקרטי" המכור.תפקידך הוא לבחור פעם בארבע שנים,לשלם מיסים,וכד',ולאחר מיכן לשבת יפה על הספסל ,ולקבל בהכנעה את הגרזן שמורידים עליך ה"נציגים" "שלך".
    חייבים להחליף את השיטה,ולהחזיר את ההשפעה לידי האזרחים.

  • איריס חפץ  On אוקטובר 31, 2007 at 9:45 pm

    מאיר בוזגלו נתן פעם דוגמא של אוקסימורון מזרחי כזה עם : "בוא'נא, לך מפה!" שפותר את המבוכה עם תנועת היד…
    חוצמזה טיול קצר מהמאמר: כבר הביטוי "בריחת מוחות" מצביע על הבעיה. זה חפצון של אנשים וכבר דירוג שלהם. יש את "המוח המתכנן" ויש את המבצעים. אם זו החלוקה זה כבר בעייתי.
    הבעיה הנוספת היא , הני, שלאנשים אין באמת חויה של בחירה פנימית. מקסימום בין כינים לפשפשים ואתה כמובן צודק שהאלטרנטיבה תבוא רק מהאנשים והם אלו שנותנים לאחרים לשלוט בהם. אבל האנשים הם לא מאורגנים והשליטים כן…

  • הני  On אוקטובר 31, 2007 at 10:54 pm

    אזרח יקר, לפי דבריך חבל בככל לחיות שהרי הכל כתוב וידוע מראש, ואם כך הוא העניין אז מדוע אתה כותב לי? למה להשתתף? אינני מסכים עמך. אני חושב שיש להתחיל ולעבוד לקראת שינוי ולהמשיך ולנסות כי אחרת בטוח שום דבר לא יקרה.

    איריס, החלק השני של התשובה הוא גם לך, אנו צריכים להיות קבוצת החץ שתעזור תדחוף ותארגן. שינוי חייב לבוא המצב כה גרוע שאין דרך אחרת…

    לילה טוב
    הני

  • אזרח.  On נובמבר 1, 2007 at 7:24 am

    ממשיך לאחוז בשיטת ה"נציגים".השיטה פשטה את הרגל.בשיטת ה"נציגים", הכל ידוע וקבוע מראש.אם תשנה את השיטה,תוכל להשפיע.

  • הני  On נובמבר 1, 2007 at 9:38 am

    אתה מציע לשנות את השיטה אבל שום דבר מעבר, דבר!
    אני מתמחה בשיטות בחירה אנא הצע דבר מה אחר ואני אשמח לענות לך.
    בברכה
    הני

  • הני  On נובמבר 1, 2007 at 3:04 pm

    הכל טוב ויפה עכשיו איך תגרור את כל האזרחים לשם זו השאלה.
    אני מצטער אך אני יותר בעד דמוקרטיה ייצוגית, לדעתי יהא קשה מאוד לנהל דמוקרטיה ישירה של 7 מליון אנשים, והיא בלית ברירה תצמיח אנשים שישתלטו על השיח….
    דעתך בעניין?
    הני

  • אזרח.  On נובמבר 1, 2007 at 5:21 pm

    מעוניין ללכת אף רחוק יותר.(רמז: חומסקי) אבל אני יודע שמסות האזרחים עדיין אינם מוכנים,ואולי אף פעם לא יהיו מוכנים.אבל זו השאיפה.
    בקשר לשאלותך,האתרים האלה יענו במקומי.

    http://kol1.org/content/view/17/30/

    http://www.kulanu-nahlit.org/FAQ.html

    אם האזרחים רוצים לקחת את חירותם חזרה לידהם,האזרחים חייבים למצוא את הדרכים אשר יחליפו את שיטת הנציגים.
    שיטת הנציגים אינה עובדת.גם לא בארה"ב.ה"דמוקרטיה" הגדולה. (שישראל מנסה כל הזמן להעתיק ממנה),שלמעשה אינה דמוקרטיה,כי אם רפובליקה. חייתי בארה"ב שנים רבות.בהתחלה האמנתי לשיטה,עד שלמדתי שהשיטה משטה באזרחים.

    http://plutocracy.com/

    http://www.beyondplutocracy.com/

  • הני  On נובמבר 1, 2007 at 5:25 pm

    אתה בטח מתכוון לויכוח התיאולוגי בנושא הנעת אזרחים, אבל בבלוג שלי אני מנסה להביא ביקורת ללא מענה, ואם יש מקום אז תפדאל בוא ננסה יחד. אתה מתקיל אותי מצד אחד אתה מודה כי מסות ההמון לא מוכנים מצד שני אתה מפציץ אותי בחומר להבין איך ניתן לעשות זאת אבל תיאורטית.
    אני צריך קצת יותר תכלס…בבקשה…

    לגבי מודל החיקוי, אני חושב שאנחנו קצת יותר בכיוון האנגלי בנושא דמוקרטיה, לגבי התרבות זהו סיפור אחר לגמרי.

    ואם כבר מדברים על ארה"ב אז גם אני גרתי שם, וכתבתי את הדוקטורט על השיטה שלהם ותתםלא עד כמה מיוחדת ומרובדת היא, לא כולה טובה אך יש לה יתרונות.

    בברכה
    הני

  • איריס  On נובמבר 1, 2007 at 10:06 pm

    כניראה זה בכל זאת נכון.
    אני ספקנית לגבי "מה לעשות? לעשות" לפעמים גלים עכורים צריכים למצות את עצמם ואין מה לעשות חוץ מאשר לקטר, או לעזוב את הזירה.

    —-
    לא מומחית לבחירות ושיטות, אך ניראה לי שכאשר יש גל עכור במיוחד, לא זה מה שיעמוד בפרץ, כולל השיטה האמריקאית או שיטה אחרת משוכללת ככל שתהיה. אבל צריך להכין את השטח כאשר הגל יעבור עם ההרס שיותיר, יישארו אנשים שירצו לשפר את הסיסטם.

    בריחת המוחות היא מעשה השרדותי של מי שיכול לצאת ממקום שניראה כאילו הוא קורס. זה די פשוט. והסיבה שהמערכת לא רוצה לשנות את זה, היא כי המערכת כבר לא מעוניינת לפעול למען האנשים אלא למען הישרדותה התלויה בהמשך הסבל של הציבור. ניראה כמו בעיה של כוח לא סימטרי. כלומר, הנהנים מההרס אמנם מעטים יותר מספרית אבל בעלי עוצמה לאין שעור גבוהה כרגע מהשאר, בעיקר בגלל בעיות ארגון, וגם היעדר מנהיגות אפקטיבית ומודעות בקרב העשוקים. בריחת המוחות בינתיים משרתת את שימור המערכת (אחרת היו בולמים את היציאה מכאן זה נעשה בעבר), כדי למנוע התארגנות. יש בזה אינדיקציה שהמצב די חמור, אם כי תמיד טוב לשמור על תקווה. ותמיד גם יש "היום שאחרי".
    שיפורים קלים, תיקוני צבע, ושינוי שיטת הבחירות ניראה כמו סירופ לחולה סופני. אבל מה אני יודעת ?

  • אזרח.  On נובמבר 2, 2007 at 7:17 am

    אזרח.

  • הני  On נובמבר 2, 2007 at 7:36 am

    אני רוצה עולם טוב יותר, אך הכלים שרכשתי הם בעיקר ביקורתיים – יש לי תשובות, אך יותר ביקורת, וזו לא תמיד בונה. לעיתים ביקורת היא רק ביקורת

    יום טוב
    הני

  • הני  On נובמבר 2, 2007 at 8:02 am

    קראתי ראיון עם אורלי פדרבוש-וילנאי והיה לה מסר לדון קישוט תמשיך להילחם כי בסוף אולי תחנת הרוח יקרסו…

    אז אני מנסה, לדיד הפעם אני מעלה בעיה אבל ללא נסיון לטייח ולהתחמק כי אני חושב שאנשים חייבים להרים את הכפפה ולהפסיק לברוח. האם זה יקרה זו שאלה הרבה יותר בעייתית…

    הני

  • איריס  On נובמבר 2, 2007 at 9:24 am

    הכל מוסכם חוץ מהנחת היסוד של לא לברוח אלא להרים כפפות. ניראה לי שזה חלק מאיזו תשתית עמוקה של יצירת העבדות שבה עסקינן

    אולי כדאי שתבחן אותה גם כן, ועל מה בדיוק היא מבוססת. החזקתי בה רוב חיי, ואף פעלתי לפיה, ואני מוכנה היום לוותר עליה לחלוטין לאחר שהפכתי בה _בהקשר החינוכי שלי.

    אולי הפוסט שלך צריך להיות זהה למעט השורה התחתונה. חושו אחים, וצאו. ולא בחשיכה או בתבוסה, אלא יציאת מצרים שיטתית ומושכלת.
    השאלה אם מוקד הזהות שלך הוא ציוני, ארצי-ישראלי, לוקליסטי סתם, אינרטי, או מה ?

    אני הגעתי למסקנה שאפילו את שרידי ציונותי (_ויש לי ממנה,מחינוך וגם לאחר שהפכתי באפשרויות אחרות) ראוי לשמר. ואילו כאן אין גם לזה תקומה. שלא לדבר על הסטת המוקד מן הקולקטיב לאישי, שגם זמנו הגיע בתרבות שלנו מקריבת הילדים והיחידים.

  • הני  On נובמבר 2, 2007 at 12:23 pm

    איריס היות ויש חשיבות אוניברסלית למה שכתבתי האם את חושבת שבסיס ציוני הוא הטוב ביותר לפעולה כזו? האם אין בכך סתירה לפעולה אוניברסלית? האם המהות היא לאומנית/לאומית?

    לעיניין הקולקטיב מול היחיד אני בעד אבל למה לעבור מרמה לרמה בשיח לאומי האם אי אפשר לעשות זאת משיח של זכויות אדם?

    הני

  • איריס  On נובמבר 2, 2007 at 1:36 pm

    נכון, אפשר לשאול לגבי כל קהילה, והגלובליזציה וכולי. אני בכל זאת בוחנת את זה מהצד הציוני-לאומי, כיון שלדעתי יש תופעה ייחודית פה שאינה יכולה להיבחן עם כל השאר ("הבעיה היהודית" בהומור)
    כלומר, מדובר בישראל על שיעור גדול מאד של אנשים שלפי כללי הגלובליזציה והכלכלה הנוכחית יש להם מקום טוב למעלה בכל מיני מקומות בעולם. זה לא פליטי דרפור. הסיבה המרכזית שהם מסכימים להקריב מזה עשרות שנים, את הפוטנציאל שלהם הוא אידיאולוגי, ומבוסס על פוליטיקת זהויות מסויימת לגבי היותך יהודי. בינתיים הסתבר, שהמהלך נכשל או שמעולם לא היה לו סיכוי, או שלא היתה בו כנות, ומה שנוצר הוא ריבוד פרובלמטי מאד בתוך העם היהודי, שתמיד היה פרובלמטי, אבל נוצר מצב גיאוגרפי, כלומר, מי שנמצא בתחום המושב (ציון) הוא מגזע העבדים וכולי. כאשר אין מניעה בעצם לישראלים להצטרף לשכבה השלטת, כיון שנוצר מצב שהם מבוקשים גלובלית. המחסום היחידי הוא אידיאולוגי כלומר הצלחת ההחדרה של תחושת הקרבה בישראלים למען "הכלל". לדעתי זה נשחק עכשיו בפועל, לא מתוך איזה רשף אנטיציוני, בפועל יש הפנמה, ולכן יציאה מוגברת וכמובן "המוחות" שמפריעים לריבוד להישאר במתכונתו יוצאים מהר יתר, כי יש להם אפשרויות ויש עידוד לא סמוי להוצאתם.
    משהו כמו קואופטציה ומניעת התססה.
    לדעתי זה מקרה מאד ייחודי לעומת התופעה האוניברסלית, כיון שהבעיה המרכזית לדעתי אינה הדיכוי של אזרחים בידי מדינת ישראל (זה בעיה קשה בתחום זכויות האדם המשיקה לבעיות הגלובליות של הקפיטליזם הכללי) אלא השימוש במדינה, על ידי הנהגה חוץ מדינתית (הנהגה יהודית ואפילו מכנה עצמה "ציונית" בחו"K) כקלגס של אזרחי ישראל, כיהודים, לא כאזרחי מדינה .
    אם תראה לי מצב דומה במקום אחר, אשתכנע בקלות.
    זה מחריף כמובן לנוכח העובדה שרבים מן היהודים הם פליטים לשעבר ומהגרים דור שני.
    ברגע שנקודת שיווי המשקל עברה, לדעתי בשנות השמונים של המאה הקודמת, להשתלטות של קבוצות הון וכוח יהודיות _בעיקר אמריקאיות אך לא רק, הבעיה הפכה בעצם איך למשטר את המשך המצב שאין לו הגיון פנימי, כלומר, החמרת שהולכת וגדלה,ותמשיך לגדול, של משטור החשיבה פה, כלומר "בריחת המוחות" המפורסמת או ההטפשה המכוונת של העבדים, והזדהות יותר מובהקת של המיעוט המנצל פה עם ההנהגה היהודית הלא ישראלית, בשיתוף פעולה כלכלי, רוחני, אידאולוגי, עד רכישת דרכונים וכולי.
    כל מנהיגות שתנסה להעלות את האינטרס המקומי למעלה, תדוכא ביד קשה בכל מיני צורות.
    ולכן, קשה לי לראות צידוק מעבר לרצון של קהילה לשרוד במתכונתה התרבותית, לעודד את המגמה של "הרמות כפפה" אתה צריך להציע משהו יותר מקיף וארוך טווח, שיש לו גם סיכוי כלכלי ופוליטי.

  • הני  On נובמבר 3, 2007 at 8:48 am

    ומה אם ימשיכו לדבר באתוס ציוני ולדחוק את מקום הנשים מן הספרה הפוליטית כלכלית חינוכית? האם אז זה ימשיך להלום את עמדתך?
    הני

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: