בטחון דמוקרטי

נתחיל מן הבסיס, אני אינני מבין גדול בביטחון, למרות שירות צבאי קצר. אך בתור איש מדעי החברה, במהלך לימודי חינכו אותי למספר דברים: חשיבה לוגית ועקבית, וחינוך לערכים שונים. למדתי על דמוקרטיה וגם על דיקטטורה, ולמדתי גם להבחין ביניהם. כמו כן למדתי על זכויות מיעוטים ועל הגדרות שונות של אזרחות. ומתוך כל אלה, אני מנסה להבין את ניתוחי השב"כ של המגמות העכשוויות בישראל, והפעילות המשטרתית אל מול אזרחי ישראל בשנים האחרונות.

מקריאה של דיווח ראש השב"כ לכנסת בנושא ועידת אנאפוליס, עולים הטיעונים הבאים: "לא צפויה אינתיפאדה שלישית אם השיחות יכשלו" – ההסבר לניתוח טמון בעייפות החומר האנושי ובאי קיומה של הנהגה. באותה הנשימה מעריך ראש השב"כ או פורש את המצב לאשורו, בטענה כי: "ברצועת עזה יש פעילות ענפה של מיגון וירידה מתחת לקרקע, כולל תעלות ומיקוש. הם חיים תחת הרושם שישראל עומדת לפלוש", אמר. לדבריו, לרשות החמאס עומדים 15 אלף אנשים מאומנים וחמושים ויש התארגנות של מבנה כמעט צבאי, מבנה חטיבתי, תקשורת צבאית, ואימונים לפי תורת לחימה.
אני כבר מבולבל, האם אלה אותם אנשים עייפים וחסרי מנהיגות? האם יש כאן שאלה של ניתוח, או שיש כאן בעיה של קונטקסט? ראש השב"כ מוסיף וטוען למרבה הפלא שאותם אנשים עייפים וחסרי מנהיגות, עלולים לבצע פיגועים טרוריסטיים אם לא תושלם בניית חומת ההפרדה. היינו לטיעונו, אותם אנשים עייפים וחסרי מנהיגות יירתעו מחומה, אך ימשיכו להתארגן במבנים צבאיים.

היות שזו אינה הפעם הראשונה שהערכות של ראש השב"כ מעוררות תמיהות בקרב הציבור, אזכיר מספר הערכות נוספות שאינן משוללות קונטקסט: ערביי ישראל, אלה אותם אנשים שהם אזרחים לגיטימיים ושווים בפני החוק של המדינה, כונו על-ידי ראש השב"כ בתדריך לראש הממשלה כאיום אסטרטגי – טענה זו הוכחשה על-ידי ראש הממשלה לאחר מכן אך נמצאו לה תימוכין רבים. מעבר לכך, אותו ראש שב"כ טען כי ישנה הקצנה מדאיגה בקרב ערביי ישראל, כן אותם אזרחים שווים של המדינה, והתקרבות מדאיגה בינם ואיראן. זאת בניגוד מוחלט לאקדמאים בכירים שחוקרים את מיעוט זה שנים רבות, כפרופסור סמי סמוכה.

יותר יהודית או יותר דמוקרטית?

השאלות שעולות, ואלו הן שאלות שחייבות להישאל תחת משטר דמוקרטי, מהיכן באות הערכות אלו של ראש השב"כ? האם מאחורי חוסר עקביות זה בטיעוניו ישנם שיקולים שאינם ביטחוניים גרידא? ומדוע אין איש ממערך הביטחון נכנס לעובי הקורה ושואל את השאלות הענייניות בנושא?

הבעיה הנוספת שמתעוררת מהתנסחויות אלו, היא פעולתה של משטרת ישראל כנגד מיעוטים אזרחי מדינת ישראל. אירועי אוקטובר 2000, והאירועים האחרונים בפקיעין הם אך על קצה המזלג. הייתכן שלהערכות אלו שותפה גם מדינת ישראל? ברור לי מעבר לכל צל של ספק כי ראש שהשב"כ אינו אחראי בלעדי להערכות אלה, אך קבלתם על-ידי כוחות הביטחון ללא שיח פתוח ודמוקרטי עלולה להסתיים בטרגדיה לאומית.

השאלות שאמורות לעלות בראשו של כל אזרח במדינת ישראל הן שאלות מבנה הדמוקרטיה וחוזקה. אני מודע לתמה הביטחונית בישראל ועוצמתה, כמו כן אני מודע לעצם הגדרתה של ישראל כמדינה דמוקרטית, יש שיאמרו יהודית ודמוקרטית, אך אין בכך לסתור את טיעוני דמוקרטית. אזי כדמוקרטית, יש להבהיר לכולם, גם לשירותי הביטחון הכלליים ולמשטרה, כי ישנם חוקים ותחת חוקים אלה נקבע מי הם אזרחי המדינה ומהם מנגנוני הפיקוח של המדינה על כלל זרועותיה.

אמנם ישנו חוק שמעגן את הפעילות של השב"כ שנקרא "חוק השב"כ", חוק זה נתמך וקודם על-ידי ראש השב"כ לשעבר ושר המשטרה הנוכחי אבי דיכטר. חוק זה מסמיך את הארגון להגן על הביטחון ועל "סדרי המשטר הדמוקרטי", מפני "איומי טרור, חבלה, חתרנות, ריגול וחשיפת סודות מדינה". כאשר לדידי, שוב הדגש הוא על ה"דמוקרטי", לתשומת לב כולנו.

 

הכתבה פורסמה לראשונה ב-NRG בתאריך 01-11-2007

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

כתיבת תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s