לחם עבודה?

השכבות החלשות נפגעות פעמיים: מצד אחד, ייקור הלחם, המוצר הבסיסי ביותר, פוגע פגיעה בהן פגיעה אנושה, ומאידך היעדר הכשרה לשוק העבודה המודרני מונע מהן להשתלב בשוק העבודה ולפרוץ את מעגל העוני.
 
ובכן הלא יאומן קרה, ועוד תחת משמרתו של מי, כבוד השר אלי ישי, השר החברתי שלנו בממשלה. מה קרה? הסבסוד של הלחם, האוכל העממי של כלל העם ובעיקר של השכבות המוחלשות, הופסק. אך אל דאגה חברים וחברות, השכבות המוחלשות יקבלו משהו, לא הכול אבוד, פיצוי חד פעמי של בין 60 ל-180 ₪ יינתן לכל משפחה. וזה אמור לפצות אותן על עליה מיידית שמוערכת בקרוב ל-30% במחיר הלחם, המוצר הבסיסי ביותר לכל משפחה.
 
מעבר לכך, נראה כי יש לנו בעיה קריטית בתחום התעסוקה, נמצא כי ישנם אנשים רבים שאינם מרוצים ממקום עבודתם, אלו הם בדרך כלל אנשים במשרות עם סטטוס ופיצוי נמוך. ומנגד נמצא כי יש בעיה בחברה הישראלית לאייש משרות נדרשות. מדוע? פשוט מאוד, ישנו חוסר מהותי בכח אדם מיומן. יש לנו מובטלים רבים אך הבעיה היא שאלו הינם בעלי מיומנויות בסיסיות ואין ביכולתם לאייש משרות שדורשות מיומנויות מורכבות יותר.

השילוב בין שני הנושאים לעיל מביא אותנו לשוקת שבורה, מצד אחד פגיעה אנושה בשכבות המוחלשות עם ייקור המזון הבסיסי ביותר, הלחם, ומאידך, אנו מגלים כי שכבות אלו, המוחלשות בין היתר על ידי אי הכשרה לשוק העבודה המודרני, אין בידן להשתלב בשוק העבודה ולצאת ממעגל העוני

מתוך אותה הנקודה ניסיתי להבין כיצד חושבים אנשים אלו על המדינה שממשיכה להטיל עליהם גזירות ולהחלישם. ממדד החוסן החברתי של כנס ישראל (שדרות) לחברה 2007 עולות שאלות אלו לדיון מהותי, מתוך נקודת הראות של הציבור עצמו. בין ממצאי הסקר השונים ניתן למצוא כי רבים מאיתנו אינם מאמינים כי יש בידם את היכולת להתקיים בכבוד, 5% מצהירים שמצבם הכלכלי כה גרוע כי הם חיים במצב גרוע מאוד, 27% נוספים טוענים כי מצבם הכלכלי מאפשר להם אך ורק לשרוד את החודש או לחיות במצב גרוע מאוד.

בהמשך אנו מגלים כי 26% מצהירים שההכנסה המשפחתית מאפשרת להם לחיות ברמת חיים נמוכה או נמוכה בהרבה מרמת חיים סבירה. אלו הם אנשים שמצהירים כי מצבם הוא בכי רע, אלו אינם מדדים חיצוניים. הטטיסטיקה הינה עגומה יותר, אנו מגלים כי לפי מדדי העוני כ-34% מכלל הילדים בישראל חיים מתחת לקו העוני וכ-40% מכלל המשפחות בישראל הן מתחת לקו העוני.
 
72%  מדינה לא מבטיחה את עתיד ילדינו
 
בדיקה נוספת מעלה כי כ-52% מרגישים שאינם גאים, כלל או ברמה נמוכה, להשתייך למדינת ישראל. חמור מכך: כ-71% חשים כי המדינה אינה שומרת על כבודם ברמה רבה ומעלה. ומבחינת העתיד, כ-72% חשים שהמדינה אינה מבטיחה את עתיד ילדיהם ברמה מספקת.

אם כן, אנו אזרחי המדינה מחד מייפים את המצב הגרוע, ומאידך מאוד חוששים מן המצב והעתיד. לגבי העתיד אנו מתחבטים בשאלות קריטיות, שהרי גרוע יותר, בניגוד לקלישאה, יכול להיות. האם יפסיקו את קצבאות הביטוח הלאומי? תיפסק הפנסיה הממשלתית? ואנו מה נעשה מנגד? מה יהיה על ילדינו? אולי בשלב הראשון נתחיל משני הדברים הבסיסיים, לחם וחינוך, שהרי עוגות זה משמין ולא בריא, ומעל לכל יקר יותר.

פורסם לראשונה באתר נענע 10 ב-15-11-2007

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s