דמוקרטיה ומשפט

מישאל חשין, כולם מסכימים, היה שופט מצוין. אין עוררין על ידיעותיו בתחום המשפט והחוק. אך מזמן פרישתו במקום לרכז את יכולותיו בתחום העברת הידע, החליט חשין, כמו כל אליטיסט טוב, שבידיו היכולת להראות לנו, העם, את האור. אך זו אינה הבעיה היחידה שיש לנו בין תחום המשפט והפוליטיקה כיום.
 
נראה כי מאז מינויו של פרופסור פרידמן, להזכירכם משפטן בכיר בזכות עצמו ודמות ידועה ומכובדת בתחום המשפט בישראל בפרט ובעולם בכלל, אך ברוב עוונותיו לא היה שופט מימיו, החליטה האליטה השיפוטית בישראל לעשות לעצמה דין ובכל כוחה להביא לדה-לגיטימציה של שר המשפטים.

ההתחלה לא בישרה על הבאות, לראשונה מזה זמן רב ממונה שר מקצועי, אשר על כולם מקובלת סמכותו בתחום. הבלגן החל כאשר אותו שר החל בניסיון ליישם את אותה הפרדת רשויות מפורסמת – ההפרדה בין הרשות המחוקקת, הכנסת שנבחרת באופן דמוקרטי, לבין הרשות השופטת, אותה רשת של בתי-משפט המובלת על ידי בית המשפט העליון, אינה נבחרת אלא ממונה בשיטה של חונטה סגורה, ולרוב לוקה בחוסר רב בייצוגיות המגזרים השונים בעם.

אז במה מדובר, בניסיון של שר לקבע את סמכויות הרשות המחוקקת ולמנוע מן הרשות השופטת להמשיך לכרסם בסמכויותיה של הרשות המחוקקת. העניין הוא בעצם פוליטי. כל בר-דעת מבין כי ישנה אי-הסכמה פוליטית, ושחקנים שונים צריכים לקבל החלטה במי הם תומכים. המפליא הוא שבצד בית-המשפט תומכים שופטיו כמובן, חלק באלגנטיות, לדוגמא אהרון ברק, וחלק כפילים בחנות חרסינה – מישהו אמר אפריקאי? – כבוד השופט בדימוס חשין.

על ההבדל שבין דמוקרטיה לדיקטטורה משפטית
 
הבעיה היא החולקים בדעתם שבאים מן המערכת הפוליטית – לדוגמא אהוד ברק יושב ראש מפלגת העבודה, אינו תומך בפרידמן, לטענתו יש להגן על בית המשפט העליון מעוזה של הדמוקרטיה. טיעון זה מעלה בי תמיהה, אם אהוד ברק מוכן שבית המשפט העליון יבקר את חוקי הכנסת האם הוא לא בעצם טוען כי הוא וחבריו אינם מסוגלים לבצע את תפקידם נאמנה? מדוע שלא ידאגו חברי הכנסת לקבל ביקורת שיפוטית על הצעות החוק לפני ההצבעה ולהימנע משלב בית המשפט? שלב זה יחסוך כסף רב שלנו, הציבור, ואי נעימות מן המחוקק.
 
כמו כן, אינני מבין את ההתנצחות בין נשיאת בית המשפט העליון בייניש ושר המשפטים, שהרי היא, נשיאת בית המשפט העליון אמורה להיות מעל לפוליטיקה, ובעצם התייצבותה כנגד שר המשפטים היא מייד הופכת לשחקנית פוליטית. וכתוצאה היא פותחת את עצמה למתקפות פוליטיות בהן היא אינה מתמחה, ואלו גורמות לה לאבד את הלגיטימציה לה היא ובית המשפט העליון זוכים מן העם, אשר לא ימשיך לתמוך בגוף שאט-אט הופך לחלק מן המשחק בו רוב המשתתפים ידועים בכינויים "המושחתים".

לסיום, ברצוני לחזור ללב ליבה של הבעיה, אם בית המשפט העליון ימשיך להחזיק "בזכותו" להתערב בנושאים תקציביים, מדיניים וביטחוניים, לשם מה אנו זקוקים למחוקק? הבא נקצר תהליכים ובמקום לבחור כל ארבע שנים נציגים באופן דמוקרטי, נמנה את אלו מבכירי המוחות המשפטיים בארץ להחליט עבורנו בכל התחומים ושלום על ישראל. רק שלסוג כזה של מדינה לא נוכל לקרוא דמוקרטיה, אפילו לא דמוקרטיה פרוצדוראלית, אלא דיקטטורה משפטית.
 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • דני בלוך  On נובמבר 22, 2007 at 10:45 am

    בהשוואות בין-לאומיות בכל העולם לרשות השופטת יש סמכויות מעל לפרלמנט ולממשלה על-פי החוקה. ועל כן לכל התיזה שלך אין לא ידיים ורגליים

  • הני  On נובמבר 22, 2007 at 10:54 am

    אני מבין שאתה למדת, ואני שמח שאתה מלמד אותי גם. אני תמיד שמח ללמוד מאנשים עם ידע, ותודה לך.

    אך הנושא הקטן שחסר לי בישראל, נקרא חוקה. וזאת הרי אין לנו, ועל פי הדרך בה מעוצבת שיטת המשטר שלנו המחוקק נמצא מעל לכולם. כי הרי יכולים לחוקק היום חוק שיגביל את בית המשפט העליון, נגד זה נלחמת כל האליטה המשפטית, אלא אם כן אני טועה ואשמח אם תלמד אותי על כך.

    אך היות וחוקה תהיה חייבת לנגוע בעוד דברים כואבים ורבים, הסיכוי הנראה אחת בימי חיינו קטן, עד אז התזה שלי עומדת ומוחאת כפיים בעצמה…
    בברכה
    הני

  • דני בלוך  On נובמבר 22, 2007 at 12:56 pm

    הבעיה היא שפרידמן ותומכיו פועלים לחיסול מעמדו של בית המשפט העליון שבסך הכל נהג באיפוק עצמי וריסון והתערב רק כאשר משהו זעק לשמיים. כל מה שצריך וניתן להשיג הוא שני דברים – מגילת זכויות וחוק להסדרת חקיקה בעניינים חוקתיים – הרוב הדרוש בכל שלב, מתי ואיך משריינים חוק ואיך מתקנים חוק חוקתי. אלה הסדרים שקיימים בכל העולם הנאור בכתב או בנוהג ואצלנו אינם לכן הבעייה היא חמורה.

  • הני  On נובמבר 22, 2007 at 1:19 pm

    דני היקר,
    מן הראוי אולי להתחיל את הטיעון החדש שלך בעובדה כי הטיעון המקורי שלי קופץ ומוחא כפיים.לא היה מקום לתגובה הקודמת.

    פרידמן אינו מנסה לחסל את מעמדו של בית המשפט העליון כל שהוא מנסה לעשות מתוך הקיים לקבע את תפקידי הרשויות. ועם כל הכבוד אין זה מתפקידו של בית המשפט שאינו גוף נבחר לספח לעצמו זכויות או תפקידים.

    בנוגע לשאלת החוקה, או מגילת עצמאות זו שאלה כל כך רחבה ושונה מהותית שכלל לא נכנסתי לתוכה. רק לשם סיבור האוזן, הדבר הראשון שחוקה תצטרך להגדיר הינו הפרדת דת ומדינה, ואם לא אני בטוח שזו אחת העתירות הראשות שבית המשפט תחת החוקה יצטרך לדון בהן.
    האם אתה חושב שזה ויזיבילי?
    הני

  • אחד  On נובמבר 22, 2007 at 1:45 pm

    ב'רפורמות' של פרידמן ותבין על מה המלחמה האמיתית.
    המלחמה היא בין "שלטון העם" – כלומר פופוליזם המסופק ע"י פוליטיקאים ואינטרסנטים – רובם מושחתים – לידים של ציבור שמאמין שבג"ץ זה במקרה הטוב "סניף של מרצ" ובמקרה הרע – אליטה בוגדנית פוסט ציונית אנטי יהודית וכו', ציבור שגם המושג "זכויות אדם" נדחה על ידו בבוז כאיזה המצאה סמולנית ואין לצפות ממנו לתמיכה רבה מדי בהגנת זכויות מיעוטים, הומואים, נשים ועוד (שממילא הוא תומך בהריגתם/אפלייתם) – לבין מי שלמד פעם משהו על הפרדת רשויות, שמבין ש'שלטון הרוב' והרשות המחוקקת צריכים להיות מוגבלים ומבוקרים (ובמיוחד כשהיא בהרכב כמו שיש היום, שיכול להיות יותר גרוע כלפי מיעוטים ושאר האחרים שהזכרתי ושלא הזכרתי אבל הוא גם כן גורם לדברים מספיק גרועים, וחותר לצמצם את יכולת האזרח הקטן לקום נגדם – ואת אלה משרת פרידמן).
    מי שמאמין שדמוקרטיה אמיתית צריכה לכלול איזונים לכח של רוב העם ונבחריו – אחרת היא תיהפך למשטר של פופוליזם פשיסטי.
    הציבור הנמצא במתקפת ג'יהאד פשיסטי, כך פשוט, על מוסדות בית משפט , לא קולט אפילו שזכויותיו כמורכב מאזרחים קטנים ייפגעו – הוא נמצא באטרף, באורגיה פולחנית של רדיפת "שטן השמאל" ושום דבר לא חשוב לו יותר מזה (ומובן שכל זה נתמך על ידי עבריינים – שברור שהם לא אוהבים את בית המשפט, כוחות דת שלגביהם "זכויות אדם" זה לא רק לגויים ומתיוונים, אלא זה אסור מדאורייתא, וכל מיני ליברמניסטים שבית משפט חזק עומד בינם לבין שלטון הפיהרר שהם רוצים לכונן. מה לעשות, זה ה'ציבור' שיש לנו כיום בישראל).
    המלחמה היא לא של הגיון מול הגיון אלא של "כח העם" מול מיעוט שדינו להיות שנוא, בין השאר מפני שהוא באמת מבין כמה דברים שציבור מוסת, מולהם ומיוחם, לא מסוגל להבין.
    רק רציתי לודא אם אתה יודע את כל זה כשאתה כותב את מה שאתה כותב, כי אם לא אז אתה תמים.

  • הני  On נובמבר 22, 2007 at 3:10 pm

    אחד יקר,
    אני היום חייב לאמר מכל מלמדי השכלתי.
    אני מבין שאותי אתה לא כולל ב: " לבין מי שלמד פעם משהו על הפרדת רשויות, שמבין ש'שלטון הרוב' והרשות המחוקקת צריכים להיות מוגבלים ומבוקרים"
    אך למגינת ליבי זהו בדיוק תחום התמחותי. ומה לעשות אני בניגוד אליך ךא מעוניין לחטוא בפטרוניות ולחשוב שאני יודע מה יותר טוב בשביל כולם.
    עבור זה יש לנו מערכת שלטון דמוקרטית נבחרת. והיות וגם אני וגם אתה הסכמנו לאמנה חברתית זו למה אתה חושב שהקבוצה שלך היא זו שיש לה הזכות לאמר לכל השאר איך לחשוב?
    אתה יותר טוב? אתה יותר משכיל?
    אתה מגן הדמוקרטיה האולטימטיבי? וזו אינה דיקטטורה של המשכילים?
    מעניין מניין באים רעיונות אלו?

    אני רוצה רק להיות בטוח שאתה יודע מה אתה כותב כשאתה כותב, כי אז אולי שנינו לא תמימים….
    הני

  • יהונתן  On נובמבר 22, 2007 at 3:25 pm

    אחד הדברים החשובים ביותר בהפרדת הרשויות היא היכולת של הרשות השיפוטית לבטל חוקים של הכנסת כאשר אלו פוגעים בזכויות אדם. סמכות זו לא נתונה לבית המשפט העליון בלבד, אלא גם לבתי משפט נמוכים יותר.

    אם אתה מפריד בין הרשויות כך שלרשות השופטת לא תהיה סמכות לבטל חוקים אלא זו תשפוט בחסדה של הכנסת, אזי אתה מגיע למצב שבו תתכן בחינה חוקתית של החוק שמבטל את הסמכות של בית המשפט לפסול חוקים.

    עכשיו, אם הגעת למצב בו בית המשפט העליון דן בחוקתיות אותו חוק, אתה מעמיד אותו בניגוד עניינים. זה מצב מעגלי כיוון שגם אם בית המשפט יחליט שהחוק הוא לא חוקתי ויפסול אותו אין כל סמכות לבית המשפט לפסול את החוק.

    מה יקרה אז?

  • הני  On נובמבר 22, 2007 at 3:47 pm

    מדוע אתה מניח כי יש הפרדת רשויות?
    ומי שם את בית המשפט העליון, או כל בית משפט לשם הטיעון, להיות הסמכות לבדיקת חוקיות חוקים?
    סמכות זו לא ניתנה לבית המשפט, ובישראל כידוע לך אין הפרדת רשויות. אז מדוע רשות שאינה נבחרת באופן דמוקרטי ומחליטה לשנות סדרי עולם ולהתחיל באקטיביזם באופן חד לא תצפה לתגובה הולמת מטעם הרשות שממנה אותה ומאצילה עליה את כוחה?

    ושוב אני חוזר לעיגון הפרדת הרשויות בחוקה והבעיתיות של עניין זה.

    הני

  • אזרח.  On נובמבר 22, 2007 at 5:15 pm

    באפסותם.המחוקקים,אשר בניגוד לשופטים ,עומדים לבחירה הלוך וחזור,אינם מעוניינים לטפל בבעיות העומק,ומסתפקים בחוקים הפופוליסטים והשטחיים.אז מה עושים המחוקקים כאשר נופלת עליהם בעיה קשה המחפשת פתרון? מצאו את הפיתרון הישראלי.
    שבית המשפט יחליט.שהבג"ץ יחליט.
    ולתוך הוואקום הזה,נכנסת המערכת המשפטית,אשר כמו כל מערכת,מטבעה,מחפשת להגדיל את כוחה והשפעתה.למערכת המשפט אין בעיה לעסוק בעניינים הבוערים,מכיוון שזה מגביר את כוחה,את המעמד שלה,והשופטים לא פוחדים לפסוק.הם אינם עומדים לבחירה נוספת.
    כעת באים המחוקקים ובוכים.ראו,ראו,בית המשפט נכנס לתוך תחומים שלא בתחום סמכותו.מי נתן לבית המשפט את היכולת?אתה, המחוקק.

  • יהונתן  On נובמבר 22, 2007 at 5:36 pm

    הני,
    הפרדת רשויות קיימת כיוון שלכל רשות יש את הסמכויות הטבועות לה בחוק. לבית המשפט יש את הסמכות לבטל חוקים לפי סעיף 15(ג) לחוק יסוד: השפיטה ולפי הסמכות הטבועה (כפי שהתבטאה בפסק דין בנק המזרחי). פרט לכך, הסמכות ניתנה לבית המשפט במסגרת חוק יסוד : כבוד האדם וחירותו כאשר קבעה כי הדרכים היחידות לסתור זכות חוקתית חייבות להיות בתוך מסגרת צרה של עקרונות.

    אם בית המשפט היה נבחר באופן דמוקרטי, האם לדעתך היתה ניתנת לו הסמכות? אני בספק. גוף נבחר נוטה להיות מושחת לא פחות מגוף מקצועי.

    הרשות השופטת לא משנה סדרי עולם, היא שומרת על זכויות האזרח וקובעת כי לכל אחד הזכות למשפט צדק.

  • הני  On נובמבר 22, 2007 at 7:53 pm

    אזרח, אני מסכים, אך עם זאת כאשר המחוקק מתעורר ומחליט להשיב מלחמה זו זכותו. האם אתה מסכים עם זה?

    יהונתן, אכן כן, תוקף החוק כחוק רגיל לא כחוקה, וללא הפרדת רשויות. מכך שכוח הית במשפט נובע מן המחוקק ולו הזכות לשלול כוח זה, אם מצא בעיניו כי השימוש בו נעשה נרחב מידי ושלא לטובה….

    אחלה, לדיון הזה חיכיתי
    תודה
    מחכה לתגובותיכם
    הני

  • איריס  On נובמבר 22, 2007 at 8:56 pm

    בארץ הכל אישי או חמולתי, וגם המאבק הזה יש לו שורשים ביריבויות חמולתיות בסגנון מועדוני כדורגל מתחרים. יש אונזערע מכל צד של המאבק הזה. מאחר שהפעם הולכים מכות בלי רסן, נחשפים היצרים והנוהל לגייס טיעונים שיטתיים כדי להצדיק אגרסיות. עד כדי כך שכל נימוק נשמע אנוס ומעוות ונואש, שחבל על הזמן להתעמת עם הרמה הזו. מדובר על היעדר תרבות דמוקרטית, ולכן גם מתקבל הכלל של "הלנו או לצרינו" ואוי לחורג מן השורה של ה"מועדון" שלו, הוא בבחינת בוגד. בשעות כאלה נקראים כולם לדגל, להמציא טיעונים מן הגורן והגפן, ובסוף מגיעה הכרעה של תשישות בין המחנות, והפוגה על למחזור הבא של התגוששות.
    רמת הדיון מזמן נמוכה כל כך שכדאי לשתוק בכלל. פרידמן מכונה "מעורער נפשית", ברק הפך לעבריין ופיראט משפטי, בייניש "צארינה סוסה" וכולי וכולי, כל אחד מתעלה על עצמו והביזוי של המערכות כולן – חוגג.
    אין ספק שמערכת המשפט אימצה גוון סוציו-אקונומי שכונתי מכוער, אך אין גם ספק שראשי המתנפלים הם בעלי הפולסאות וחומדי הקרקעות הערביות. החידוש היחיד בעיני הוא שאנשים כמוך, ולהבדיל גם אני, לא עומדים כבר לדום לטובת המערכת המשפטית, מאחר שהיא היטיבה לדרוך על כולם, כולל בעלי הרגישות לזכויות אדם שבשמן היא עכשיו מבקשת לה מעמד מיוחס.
    יותר מידי נפגעים, יותר מידי צביעות ושחיתות, ותשובה עניינית – אין.

  • הני  On נובמבר 22, 2007 at 9:19 pm

    כהרגלך היטבת לבטא את הנקודה החדשה בשיח.
    אני מתפלא שאנשים לא רואים זאת, זה לא שאני מנסה לסנגר על הרשות המחוקקת, אני פשוט מראה את האבסורד בשופטת….והיחסים המעווצים שמתקיים בין הרשויות בישראל.
    וכמובן את העובדה שאנו אינטלקטואלים ואקדמאיים לא יושבים מן הצד ומחרישים.

  • דני בלוך  On נובמבר 22, 2007 at 10:44 pm

    ממורי הדגולים אקצין, גוטמן ואבינרי למדתי ההיפך ממה שאתה מסיק אז או שהם היו מורים גרועים או אני תלמיד רע אבל לא תצליח לשנות עובדה פשוטה: בכל העולם הנאור יש גוף משפטי, אחד או יותר, שמוסמך לבטל חוקים. אצלינו אין אפילו בית עליון מרסן או זכות וטו לנשיא. לכנסת היו סמכויות בלתי-מוגבלות ובית המשפט נכנס בחלל הריק כדי לתת קצת ריסון וקצת הגנה על זכויות מיעוט.
    ואשר להפרדת הדת מהמדינה – מנסחי חוקה בהסכמה מצאו לכך כמה פתרונות ויש דרכים להתגבר על הבעיה אם רוצים. אך פרידמן ותומכיו רוצים להרוס הכל ולעוות כל דיון וחבל שאתה כתינוק שנשבה נפלת למלכודת.

  • איריס ח.  On נובמבר 22, 2007 at 11:12 pm

    יפה שהני כבר עלה אצלך ממדרגה של אחד שמקבל ממך הוראות בסגנון "לך תלמד", ל"תינוק שנשבה". נו, אז מסתבר שהוא לא בור, וגם לא נבהל ממך. יפה גם שהתחלת לנמק את הפקודות שלך (עד אז חשבתי שזה רק בגלל שמדובר במישהו עם שם כמו הני זובידה, שמעיז לחלוק על כותב "דבר" לשעבר). עכשיו, כל מה שחסר זה שתאמין לכך שיש אנשים שיש להם דעה שונה משלך, מנומקת, וגם שונה ממוריך הלא דגולים (אבינרי…עוד פלורליסט) והם באמת מחזיקים בה לא כי הם לא יודעים כלום ולא כי הם נשבו. אולי אתה שבוי? איך אתה יודע שלא? ההבדל בינך לבין הני, הוא שהוא מנמק לפחות למה הוא לא שבוי ולא מזלזל בבן שיחו. מפאת גילך, והגעגעים שמדי פעם יש לי ל"דבר" (בכל זאת עיתון עם ועד עובדים, היום גם זה משהו), אני לא ממשיכה. אבל הימים שבהם האליטה החשינית שלטה בלי הפרעות אבדו ואינם (וזה לא שאני מרוצה במיוחד מהמאפיה החדשה, זה רק תיאור של המציאות ולא שיפוט שלה).
    האמת, הני, רואים שלא היית בישראל כמה שנים וסיגלת לך תרבות דיון אחרת. מקווה שתצליח לשמור על זה, כיון שלנהל שיח כזה זה לא תמיד נעים והקול שלך הוא קול חשוב.
    לא רציתי להידחף קודם לדיון, אפילו שהפקודות של אלוף דני בלוך הפריעו לי, אבל האמת שבג"צ ומערכת המשפט הם ממילא של אשכנזים שמנהלים את המדינה. בג"צ מאשר הריסות בתים, הפקעת אדמות ומכשיר שאר עוולות (וחשין הכין את הקרקע המשפטית להיותם של השטחים הכבושים עוד טרם כיבושם, במעמד משפטי כמו שהם היום, כמו שתום שגב דיווח ב"הארץ" על כך). כשיש משפט שמאוד לא נעים לשופטים איך יראה בחו"ל אם הם יגידו שלערבי אסור לגור בחריש או קציר או גדיד, הם מעבירים את זה לגישור ומנסים לעשות עסקאות גזעניות בשקט. מצידי שימשיכו לריב עד מחרתיים, זה ממילא לא נוגע לרוב האנשים שצריכים באמת את בית המשפט לצדק ולכן לא אכפת לי לראות את השופטים המנותקים הללו מזיעים מדי פעם.

  • הני  On נובמבר 22, 2007 at 11:23 pm

    דני, אז מה עכשיו אחרי שהזכרת את אקצין, גוטמן ואבינרי אני אמור להסכים עימך? או עימם? מה המטרה, name dropping?
    אינך זקוק להם תן טיעון עם בסיס טוב וזה יעשה את העבודה

    ותודה על הגדרתי כתינוק, אתה מצעיר אותי וזה נחמד אבל לא לעניין!

    לגופו של עניין, מה זה עולם נאור? ולמה לנסות להכליל אותנו בתוכו? אולי אנחנו בכלל לא נאורים? אבל בהנחה שאתה מתכוון למדינות המתועשות, אינני מבין מה הבעיה, שים לב למה שאתה כותב " ובית המשפט נכנס בחלל הריק כדי לתת קצת ריסון וקצת הגנה על זכויות מיעוט".

    נתחיל מהחלק עימו אני מסכים בית המשפט אכן נכנס לחלל, אבל לש הדוגמא אם יש אדמת מדינה ריקה ואני משתלט עליה וחי בה 40 שנה, אם לאחר שנים אלו תחליט המדינה לדרוש את זכותה לא יפנו אותי? כמובן שכן. היות ובית המשפט אינו גוף שנבחר דמוקרטית ובישראל אין מערכת של בלמים ואיזונים ובית המשפט לקח על עצמו את המעורבות הרי שזכותו של המחוקק ליטול חזרה את שהיה שלו מלכתחילה.

    מצד שני בית המשפט אף פעם לא היה המגן על זכויות המיעוט.

    לגבי נושא הפרדת דת ומדינה, היות ולך יש את האורים והתומים, אשמח לשמוע על הפתרונות שיהיו מקובלים על כולם, ואני ופרידמן ומריעיו ננסה להרוס גם אותה.

    לסיום עיצה/בקשה, על מנת שנמשיך את הדיון בצורה מכובדת, המנע מכינויים מיותרים ודבוק לטיעונים מנומקים. ראה את טיעוניהם של איריס, יהונתן ואזרח ונהג לפי כללי הדיון, זה יהיה פורה ומעניין הרבה יותר.

    הני

  • הני  On נובמבר 22, 2007 at 11:31 pm

    איריס היקרה,

    את באמת מורה נבוכים לי בתוך המציאות הישראלית הזו.
    את תגובתי לדני בלוך כתבתי לפני שקראתי את בתוגבתך, עם סיום הכתיבה ראיתי את תגובתך.

    כתבתי משהו חריף יותר למר בלוך, אך בעריכה הורדתי מספר דברים היות וחשבתי שאין מקומם בויכוח. אני מבין כעת את המקום ממנו דני בא, ועם כל הכבוד, ואין לי הרבה לצורת התבטאותו, אינני מתרגש מן השמות שהוא מצטט או מן הרצון שלו ללסתור טיעונים בצורה כל כך לא רלונטית (ראי את תגובתי).

    דני, כעת שיודע אני מניין אתה בא ולאן אני הולך, ברוכים הבאים לעולם החדש, המושכל, המתריס, והכל מתוך מקום של ידע ועצמה.

    אשמח להמשיך להתכתש עימך אינטלקטואלית אם תקפיד על כללי הויכוח והשיח הנהוגים בבלוג שלי.

    איריס, תמיד טענתי כי את האור מוצאים במקומות הכי מפתיעים, תודה לך, את מוכיחה לי שהדרך שלי משתלמת.

    בהרבה הערכה
    שלך
    הני

  • אזרח.  On נובמבר 23, 2007 at 12:08 am

    קראתי בין השורות ,והבנתי את מה שאתה רוצה לחדד.הבנתי שאתה משמש כאילו, כ"נציגו" של המחוקק.ואני הבאתי טענות של ה"נציג" של הרשות השופטת.גם כן כדי לחדד את הנושא.לכן אמרתי:אתה,המחוקק.באופן עקרוני,לא אכפת לי משתי הקבוצות.שתיהן אינן מבצעות את תפקידן.
    ולהוכיח שזוהי ההשקפה שלי,הנה תגובה שכתבי לפני חצי שנה באתר הארץ, בעקבות הכתבה על המחלוקת בין פרידמן לרשות השופטת.

    http://www.haaretz.com/hasite/spages/864091.html?more=1

    תגובה מס' 80 אזרח.

    מצחיק.שתי קבוצות אלטיסטיות נלחמות זו בזו,והציבור חושב שהוא צד

    בעניין.
    חלק מהציבור בעד מערכת המשפט וה"צדק".והחלק האחר בעד פרידמן והחונטה שלו.
    בסך הכל,מי שינצח מבין שתי הקבוצות האלטיסטיות,הוא יהיה האדון החדש של הציבור.

    וכמו שכתבו איריס,ואיריס ח,מערכת המשפט לא השכילה לעשות לה נפשות שיעזרו לה ביום פקודה.מערכת המשפט יכולה להאשים רק את עצמה בכך. היו למערכת המשפט הרבה הזדמנויות לעשות את הדבר הנכון,והיא לא עשתה זאת.לדוגמא:חסימת הפרטת בתי הסוהר.
    אם זכויות האזרח היו חשובות למערכת המשפט,היא היתה חייבת להתערב בנושא החשוב הזה.וגם בנושאים חשובים אחרים.

  • הני  On נובמבר 23, 2007 at 12:29 am

    חוזרים לשיח מפרה אלגנטי ואינטילגנטי.

    בסדר, אבל למה רק בין השורות חשבתי שאני מאוד ברור, לפחות ניסיתי להיות.

    הכל שטויות אין מנצחים! כולנו נפסיד ללא הכנסת מערכת ברורה של שלטון והטווית העתיד, אני נהיה בצרות צרורות.

    דוגמא יםה הפרטת בתי הסוהר, לעומת הטיעון המגוחך של בית המשפט כמגן על זכויות המיעוט או החלשים, באיזה מציאות מדומה זה קורה? זו שבה אנסים מתהלכים חוםשי? זו של עסקאות דיון עם גברים מכים עד לרצח הבא?

    נו ימות המשיח אנחנו מסכימים, אני צרך לעשות משהו ולגרום לויכוח בינינו להתלהט זה מוציא את המיטב שבי
    הני

  • דני בלוך  On נובמבר 23, 2007 at 7:44 am

    מפלס השטויות ורמת הויכוח שלכם יורדת והניסיון להסתה עדתית שלך איריס מעורר בי גועל ואינני מתכוון להוכיח ש"אין לי אחות". אני מפנה את תשומת לבכם למאמרה של אילנה דיין היום ב"הארץ" וכן למאמרו של אהוד אשרי היום באותו עיתון. תלמדו שם כמה דברים שאינם ידועים לכם.

  • איריס  On נובמבר 23, 2007 at 8:37 am

    דני, להיפך, המאמר של אשרי ופרשת ידיעות אחרונות מאשרת את האמור כאן. הרי בועז אוקון היה "כוכב משפטי" עד שפוטר. אתה מייחס לו, לפתע, מניעים נמוכים, כאשר עמדתו אינה נוחה. מסתבר, לפי אשרי, שגיוס ידיעות אחרונות לצד של "פרידמן" נובע מאוקון. אוקון אינו פוליטיקאי או אייל הון, אלא בשר מבשר המערכת המשפטית הבכירה שאין עוררין על כישוריו האלה, הראיה שמונה על ידי ברק לעמוד בראש מערכת בתי המשפט. שוב, מדובר בקרב אישי בתוך הצמרת המשפטית, והם גוררים את כולנו לבוץ. אתה מצדד באחד המחנות, אבל צריך לשים לב שרמת העימות ירדה מזמן לקנטים והניסיון לשוות למחנה אחד "הגיון" ולשני – יצרים, לא מצליח לתפוס. אם מוזס היה פועל, כמו נמרודי, בחלל ריק – ניחא אבל מסתבר שהוא משרתו של אחד מראשי מערכת המשפט שעד לפני שנה הוחזק כגאון.
    אחת משתיים, אם הוא כזה שפל, לדעתך, מה עשה שם ? ואם היה שם, יתכן שדעתו גם עכשיו לגיטימית ? (גם אם לדעתך מוטעית).
    כל המחלוקת הזו נערכת מעל הראש של הציבור ומזלזלת בו.

  • הני  On נובמבר 23, 2007 at 9:29 am

    דני,

    אתה היחיד שמרשה לעצמך בבלוג שלי להשתמש בכינויים שמות גנאי ושמות תואר שלא מן העניין.
    שים לב שבאופן קונסיסטנטי אני מפריך את הטיעונים המאוד לא מורכבים, ארכאיים ולא רלוונטים שלך.

    עצתי לך אולי להתרכז בנושא שלשמו עלתה כתבה זו, להפסיק לחשוב שאתה עומד מעל לכולם, מנסה ללמד אותי או להצעיר אותי או לשים אותי בהשוואה לאנשים שזמנם חלף, עם כל הכבוד לפועלם.
    אם יש לך משהו סובסטנטיבי להוסיף לדיון אז תפדאל, אם לא חסוך ממני את את הניתוחים שלך לגבי רמת הדיון. היות ומי ש"הוריד" אותה לרמתה הנוכחית היא אתה, לא אזרח, יהונתן, אירים או איריס ח. השתתפותם בדיון הייתה רלוונטית לתוכן ולטיעונים ואף אחד לא ניסה להוכיח עליונות על האחרים. וגם בטיעוניה המאוחרים איריס מתיחסת ברמה ניתוחית מאוד מעניינת לדבריך.

    ולגבי העובדה שאתה מנסה כל הזמן ללמד את כל העולם דברים, הייתי מציע שתפסיק גם את משימתך זו. היות ואין אתה מכיר אותי או את הכותבים האחרים ואת רמת הידע שלנו, הייתי מציע לך קצת צניעות ודרך ארץ, מזה לאף אחד אין מספיק, ואתה, האמן לי, לא יוצא דופן בתחום.

    האמן לי שפגשתי בחיי הרבה אנשים חכמים ומוכשרים, גם ממך, יש כאלו, ומעולם לא נתקלתי בכזו התנשאות, ופוביה מן האחר, ונסיונות בלתי פוסקים לכפות את האמת שלך. אין אנו מנסים כאן להגיע לאמת, אנו מנסים להתדיין באופן פתוח וחופשי לגבי תחומי עניין שונים. זהו אינו נסיון להגיע להסכמה אלא במה חופשים להבעת דעות, לא לביקורת ארסית ולא רלוונטית.

    אני חוזר על אותו מוטו, אם ברצונך להשתתף בדיון, תפאדל, אך בוא נקי כפיים והיה חלק ממנו, אל תנסה להיות זה שמחנך את כולם כאן זה לא בית ספר, או עיתון שזקוק לעורך שיכוון את הכותבים.

    איריס, אני מסכים עם כל מילה שלך, אני פשוט חושב שישנם דברים שחלק מאיתנו צריכים לראות על מנת להאמין בקיומם, כמו למשל הפוסט האחרון, הריק מתוכן של דני.

    לדידי, יכולתי למחוק אותו ובדרך זו להעלימו מן השיח, אך אני חושב שהוא חשוב וישמש באופן השלילה למטרת למידה לאלו שמשתתפים בדיון באופן חיובי.

    חוסר היכולת לקבל את דעתו של האחר, הפוביה ממגזרים שונים ברורים לי מעבר לכל ספק, ואני מקווה שזהו המצב גם לגבי קוראים אחרים.

    ההנחה כי הוא מלמד אותך או אותי או לדידו אולי את כולנו, מבלי שהוא יודע כהו זה על רמת הידע שלנו או ההשכלה שלנו מצביעה או על בורות או על תחושת עליונות מפוברקת. ואם זה מביא אותו לנוחות, שיבושם לו. אני מקווה שכול המשתתפים בבלוג רואים את רדידות טיעוניו, ואת הדרך הקלילה, ממש חסרת המאמצים בה סתרתי כל אחד מהם שהיה קשור לנושא.

    שאלה אחת לי לך: האם גם כאן הייתי עדין מידי?
    🙂
    אחלה יום לכולנו!
    הני

  • איריס  On נובמבר 23, 2007 at 12:53 pm

    הני, עברתי עם דני בלוך משהו דומה, אצלו בבלוג לפני שנה, כאשר נתקלתי בסגנון שלו, ואחרי כן הצלחתי לעבור את זה, בהבנה שהוא לא בגילי, עבר כמה דברים בחיים, ולא ישתנה עכשיו. בדרך כלל בסוף אפשר להגיע איתו גם לשיח ענייני, הוא פשוט רגיל להכתיב הלכי רוח, מעבודה בעבר, וגם היום שומעים אותו בצמתים החשובות.

    לא ניראה לי בכלל לצנזר את הקול הזה, אלא לשוחח איתו, לרכך אותו, להביא אותו לגובה העיניים מתוך כבוד הדדי.

    אני מכירה את הפטריארכיה הזו מהמשפחה, וזו דוגמא למה שעובר אשכנזי מצוי במשפחתו, ואולי יסביר את הסוציולוגיה של העדה. לא פשוט.

    וזה מאד קשור לשורשי הסגנון של השיח הציבורי בישראל, כאשר שכבה מסויימת רגילה להכתיב ולא לשכנע, שכבה אחרת מגיבה באלימות (אנשי הרובים והפולסא) אחרים בהתנערות או יציאה לשוליים, ועוד. אני תמיד מנסה לדמיין את זה כך – שמכניסים את ה"קול" הזה למכונת כביסה גדולה עם המון מרכך כביסה. מוציאים ומייבשים.
    ומקווים לטוב.
    היתרון של דני בלוך שהוא גם שומע התבטאויות נגדיות באותה רמת אגרסיה ולא נעלב או עושה פוזות. גם משהו.

  • דני בלוך  On נובמבר 23, 2007 at 10:21 pm

    תודה על הניתוח הפסיכולוגי שלי. אבל אני לא אשכנזי מצוי. את יודעת משהו על שורשי המשפחתיים? ולהני – לפני שאתה משמיץ אחרים תבחן את סגנונך שלך. מאמרך המתנשא וחסר הבסיס הוא שהביא לתגובתי ולצערך לא הצלחת להפריך שום דבר.

  • מודי  On נובמבר 24, 2007 at 5:02 am

    היא שהאליטה שולטת. זה כמעט אוקסימורון. השאלה מי מוסרי ודמוקרטי יותר היא תיאורטית בלבד, והשאלה המעשית היא מי מהאליטות תחליט על זכויותי כאזרח, ומבחינה אישית, אני מעדיף את בייניש על אולמרט, למרות ששניהם מצורעים. פעם היו לנו ברירות הרבה יותר טובות.

  • הני  On נובמבר 24, 2007 at 9:16 am

    דני, בעקבות השיח הזה אני חושש שיש שתי אופציות, או שיש בעיית קריאה שעומדת בבסיס הניתוח שלך – או שאנחנו לא כותבים באותה השפה.

    מי שבאופן קונסיסטנטי השתמש בשמות ונתן טיעונים ריקים ללא בסיס ולא רלונטיים היה אתה ולא אף אחד אחר בדיון. אשמח לשמוע ממך משהו רלונטי, אך לא נראה לי שזה יכול לקרות אולי עניין של חינוך…

    אתה מוזמן להמשיך ולכתוב פוסטים כאוות נפשך, אך אם אלו לא יהיו רלוונטים לעניין, אני פשוט אפסיק להתייחס אליהם!!!

    איריס, מקריאה של התגובות נראה לי שמשפט הסיום של הפוסט האחרון שלך לא עומדת במבחן המציאות.

    מודי,

    אני מסכים עם טיעונך הבסיס, אני גם מסכים שזו זכותך להעדיף את אחד מן השניים, אך לדעתי זה ממש כמו להטיל מטבע. אין לכך שום תימוך מציאותי או מוסרי.

    אני מקווה שכולם שמעו אתמול אצ נאומה של בייניש שניסתה לשוות לבית המשפט מעמד של אליטה מתגוננת, הרבה זמן שלא צחקתי כך, ממש הרגשתי כמו בקומדיה.בימים הקרובים אמורים לנאום ברק ולאחריו פרידמן, אינני יכול לחכות.

    סופשבוע נעים
    הני

  • מודי  On נובמבר 24, 2007 at 11:12 am

    התימוך המציאותי הוא מה שאני קורא בעיתון, ובזה אפשר שתשכנע אותי – ככל שאני קורא יותר על בייניש, אני קרוב להפוך את עמדתי מהנביילה לטרייפה.

    תימוך מוסרי, להשקפתי, לא אפשרי ולא רצוי.

  • הני  On נובמבר 24, 2007 at 3:54 pm

    אני מבין, טעות שלי בניסוח, מחוק את הטיעון המוסרי וחשוב על טיעון שנובע מן המציאות המשטרית פוליטית….

    הני

  • איריס  On נובמבר 24, 2007 at 11:31 pm

    עם הניתוחים שלי, וההנחה שהוא אשכנזי. דוקא באתי לסנגר על העדה.

    קראתי עכשיו את דיווח "הארץ" על פרידמן ברק , מדהים. צריך לעכל. לדעתי החלק המעניין בינתיים זה ההתקפה של ברק של ממשל בוש. או שהוא מכין אליבי לעצמו, או שהוא מעביר מסר מאיים לממשלת ישראל בעקיפין. בכל מקרה, מאד תמוה, בחירת הנושא והזמן (לפני הבחירות באמריקה). מעניין עוד יותר לאור העובדה שברק אחראי יותר מכל שופט בודד אחר לאמריקניזציה של המשפט הישראלי ובעיקר החוקתי (שהוכיח עצמו כשביר למדי, לעומת הגישה הבריטית שהחזקנו בה פה עד עידן ברק). וכן, בעיית המלחמה בטרור באמריקה לא התחילה השבוע ואף לא ב 2001 אלא הרבה קודם, ובתמיכת ישראל דוקא, שברק נתן לה מטריה רחבה מאד.
    האם יש איזה סבטקסט אמריקאי במלחמת הדיאדוכים בין פרידמן וברק ? כל זה על רקע אנאפוליס.

    מרגע לרגע המתח עולה…

  • מודי  On נובמבר 25, 2007 at 5:47 am

    קשה לשנות את המציאות המשטרית פוליטית. וחבל. נראה לי שקל ועדיף לשנות את האנשים עצמם. הבעיה בחמורה במערכת המשפט היא לא מה שפיט ומה לא, אלא מי שופט ומי לא. הקריטריון צריך להיות פחות הכישורים המשפטיים, ויותר הכישורים המוסריים. אני מעדיף כשופט אדם הגון וישר אך חסר השכלה משפטית.

    איריס – באיזה ברק מדובר?

  • דני בלוך  On נובמבר 25, 2007 at 6:59 am

    נראה לי שאינך מבין דבר ואינך לומד דבר וחבל על הזמן אתך. תתבשם מעצמך ומאיריס וכל טוב לכם.

  • הני  On נובמבר 25, 2007 at 8:08 am

    למרות שאמרתי שלא אגיב אם לא תניח לפנינו טיעון בעל איכות, דבר שלא עשית כמעט לחלוטין מתחילת התכתבות זו, אני חייב לציין שאתה ממשיך, כהרגלך חסר טעם, וחסר פואנטה.

    אני שמח להשאר בחברתה של איריס ובטוח שאמשיך ללמוד ולהחכים כי הרי מכל מלמדי השכלתי.

    איריס שוב אני מעמידך על טעותך מאותו משפט סיום של הפוסט, כנראה שדברים משתנים, והיכולות שאנו מפגינים מתחילות להוות בעיה….

    הני

  • איריס  On נובמבר 25, 2007 at 9:09 am

    Men are apt to mistake the strength of their feeling for the strength of their argument. The heated mind resents the chill touch and relentless scrutiny of logic.
    ~William Ewart Gladstone (1809-1898) English politician

    אך יותר רלוונטי מבחינתו של רוב הציבור הצופה בפיאסקו המשפטי הנערך בפניו
    ***
    Since the house is on fire let us warm ourselves. ~Italian Proverb

  • הני  On נובמבר 25, 2007 at 9:29 am

    בוקר טוב איריס,

    אני שמח שאת נשארת איתי, ולא מצר על העובדה שדני החליט להשאיר את שנינו (?) להתבשם אחד מן השני.

    אכן כן, שתי אמרות במוקם!
    אני קורא את העיתונים ולא מאמין שלמקום זה הם הגיעו בעצמם וללא עזרה. היתכן שזהו התחלת הסוף? לי ברור הרי שאת מעמדם הם לא יוכלו לשקם לאחר הפיאסקו הזה. מעניין מה חושבים האזרחים? האם הם בכלל מתעניינים?

    אזרח מה אתה אומר? ומודי, מה דעתך? הייתי שמח לשמחוע היכן אתם עומדים כיום.

    מודי האם מה שקורה מביא אותך לחשוב שוב על עמדתך?

    יום נעים
    הני

  • איריס ח.  On נובמבר 27, 2007 at 1:36 pm

    הייתי סופ"ש בפריז ואין לי מושג על איזה דיווח מדובר. יש לינק? ברק מוותר לפרידמן? היה שואו דאון?

  • הני  On נובמבר 27, 2007 at 1:48 pm

    קודם דיווח על פריז, איך היה? אני ירוק מקנאה…

    לגבי הנושא, היה כנס, וכולם דיברו, בייניש ראשונה, אח"כ ברק ולסיכם פרידמן היה שמייח!

    ממש כמו בימים הטובים, היה קומזיץ וכולם ירדו על כולם.

    לסיכום הדברים ראי:
    http://news.nana10.co.il/Article/?ArticleID=523686&TypeID=1&sid=126

    http://news.nana10.co.il/Article/?ArticleID=523722&TypeID=1&sid=126

    http://news.nana10.co.il/Article/?ArticleID=523737&TypeID=1&sid=126

    לפי סדר הדוברים, בייניש, ברק ופרידמן.

    יום נעים
    הני

  • איריס ח.  On נובמבר 27, 2007 at 3:57 pm

    תודה על הזריזות. אני רואה שיש לי הרבה חומר להשלים.
    פריז מקסימה כתמיד,אבל אם בעניינים חברתיים עסקינן, יש שינויים. לפני כשבע-עשר שנים עבדתי בחברת תרופות צרפתית וביקרתי פעם פעמיים בשנה לפחות בפריז ובצרפת, כולל קצת פריפריה. הביקור הפעם היה אחרי ארבע שנים נטולות פריז ויש הרבה שינויים חברתיים שרואים ברחובות.
    "מאהל" של חסרי דיור מול הבורסה
    http://www.kedma.co.il/index.php?id=1532&t=pages
    עדיין קיים. הייתי שם ודיברתי עם הפעילים, שנפגשו כמה ימים קודם עם סרקוזי והוא ינסה לדאוג לפתרונות דיור,,,כרגיל.
    חוץ מזה המון חסרי בית ברחובות, כל כמה מטרים מזרון מעופש ועליו ישן חסר בית בקור הפריזאי של סוף נובמבר. תחנות המטרו שבהן יש אפשרות לשים מזרון (כלומר, שהספסלים הישנים לא הוחלפו ב"מודרניים" כאלו שלא מאפשרים לישון עליהם כי הם מחולקים באמצע וכו…) גם נחשקות. יכול להיות שרק לי זה חדש, אבל היה מדהים לגלות רחוב שלם באמצע היום מאוכלס בזונות שכולן עברו את גיל ארבעים וחמישים מזמן. עצוב.
    הכל נהיה יותר יקר (בשביל כוס קפה צריך לשבור חסכון כמעט: 4.5 יורו במרכז העיר…).
    אבל חוץ מזה פריז יפה כתמיד, מוארת בחגיגיות כאילו הכל כרגיל וכאילו לא היתה שביתה רק אתמול. הצרפתים משועשעים, מצב רוח טוב.
    וכמעט בכל מקום מדברים כבר אנגלית. זה כבר ממש המהפכה הצרפתית…
    אולי גם שם מחיר הלחם יעשה משהו, אבל האדריכלים המודרניים לא הרסו סתם את הסמטאות הישנות, שבהן היה אפשר לאסוף אנשים מהר למהפכות נגד המלך. עכשיו בשדרות הרחבות רק צועדים במסודר. אולי מהפרברים יבוא משהו שוב.

  • הני  On נובמבר 27, 2007 at 4:14 pm

    תודה על הדיווח, זה עושה חם וקר, נעים ולא, בבת אחת. גם אני לא הייתי שנים בפריז, אני מקווה שבקרוב אחזור.

    אצלנו היה סוף קצת מטורף, כרגיל, ובעינינו היה עמוס מאוד.

    תהני מן ההתעדכנות

    הני

  • מודי  On נובמבר 28, 2007 at 2:23 pm

    שאמור לגרום לי לשנות את דעתי?

    אנסה לזקק. יש שני מחנות. כל אחד רואה בעצמו אביר הדמוקרטיה ומגן החלשים, ובשני כאבי אבות הטומאה.

    מבחינה אידיאולוגית, אני חושב שצריך שני מחנות כאלה, שניהם ישרים ומכובדים, ואיזון ביניהם, והבעיה היא לא הפרת האיזון, אלא ששניהם מורכבים כרגע מחלאות (אשכנזיות, אם זה חשוב למישהו). מה שהופך את הדיון האידיאולוגי ללא רלוונטי.

    הבעיה היא שברגע שאומר שעדנה ארבל צריכה לשבת בכלא על זיופים, יוצא שאני תומך בפרידמן ומחנהו. ולהפך.

    הפתרון הוא לשלוח את כולם הביתה, אבל אני לא יודע איך לגרום לזה לקרות. כמה יצאו להפגנה ."בייניש ואולמרט הביתה"?

  • מודי  On נובמבר 28, 2007 at 2:29 pm

    אסור להרוס את בית המשפט העליון. מותר ורצוי להרוס כמה מהיושבים שם.

    אותו כנ"ל לגבי ממשלתנו, כנסתנו וצהלנו.

  • הני  On נובמבר 28, 2007 at 3:11 pm

    ראה בבקשה את הלינקים ששלחתי לאיריס זה מה שקרה בסוף שבוע. סתם ניסיתי לראות אם אלו הדברים שחשבת עליהם בתגובה.

    מסכים על ההרכב האנושי, ואף יש לי שאלת הרחבה, כמה אנשים יודעים מי אלו בייניש ברק ופרידמן…או לחלופין כמה אנשים מתענינים במה שקורה ביניהם…

    יכול להיות שמה שאתה מציע בתגובה השניה הוא הפתרון, החלפה פרסונלית של האנשים, אך לדעתי אתה רק דוחה את ההתפרצות הבאה של הבעיה בעוד כמה שנים, אני חושב שזה מבני….

    מיסוד היחסים והבניית בלמים ואיזונים לדעתי הם הפתרון

    בברכה
    הני

  • איריס  On נובמבר 28, 2007 at 9:28 pm

    אני הולכת לצפות בסרטונים האלה, חרף העינוי הכרוך בזה.
    הני, אני לא נכנסת בין אילנות גבוהים, אבל במקרה של ישראל סטרוקטורות לא הוכיחו עצמן. האישיות של ממלא התפקיד חשובה יותר מהכל. אולי משום המסורת הרבנית או המלוכנית, כרגע זה המצב. איזה מנגנון שלא תבנה, האישיות תתגבר עליו. לגבי העליון, הכנסת והממשלה – להחליף את כולם. במי ? אה, זו שאלה אחרת. לדעתי המינויים האחרונים לעליון הם מצויינים. דנציגר, מלצר ומאוטנר.
    שלושתם לא פוזאים, ומוכשרים מאד.

  • הני  On נובמבר 28, 2007 at 9:45 pm

    אכן, מוסדות לא הוכיחו את עצמם בהסטוריה הישראלי, אבל חייבים לנסות להטמיע אותם ולשנות את החשיבות הפרסונלית.

    ככל שנתיר לעניינים להתנהל בצורה כזו יהיה קשה יותר לנסות ולשנות בעתיד. קיבוע של מוסדות עם חובות וזכויות הינו צעד ראשון לשינוי, אחרת יש מצב שאנו הולכים לפולחני אישיות ללא הפסקה במאה שנים הקרובות….

    לגבי הלהחליף את כולם, את השניה שמציעה זו גם מודי חושב את אותו הדבר, אבל כולנו יודעים שזה בלתי אפשרי, על כן לדעתי הדרך היא מיצוב של מוסדות והאפלה על היחיד הפרסונה.

    לגבי המינויים האחרונים, אני נוטה להסכים, אם כי כמה מאלו שדיברנו עליהם בצורה כזו עם היבחרם פישלו באופן טוטאלי, אני מקווה שזה לא יקרה הפעם. חוצמזה, בוא לא נשכח מי מינה אותם ועל איזה רקע….

  • מודי  On נובמבר 29, 2007 at 1:33 am

    כתבתי על זה משהו קצת לא מפוקס בבלוג שלי http://moddy.blogli.co.il/archives/35 אבל אני חושב שצריך למצוא את הפתרון במקום אחר.

    שינוי סטרוקטורלי לא נראה לי שיועיל. אם היה, כל מדינות העולם היו עוברות לאותו מבנה מוצלח. שינוי פרסונלי הוא זמני, ודרוש משהו שיגרום לכך שאנשים טובים ימשיכו להגיע. אני לא סומך לא על העם שלנו (שבחר, כזכור, באולמרט) ולא על השופטים. אני חושב שניקוי אורוות יעזור לתקופה מסוימת עד להסתאבות הבאה.

    מה שחסר לנו היא תרבות ארגונית. Manners. אנחנו עם חסר נימוס שאסף אליו יותר מדי תרבויות בלי לארגן משהו קוהורנטי שכולנו מבינים. לא גיבשנו השקפת עולם קולקטיבית שתספק מסגרת. עד 67 היה לנו את זה. ב 73 זה נסדק קשות והמהפך סתם ע לזה את הגולל. אנחנו לא יודעים מה אנחנו רוצים.

  • הני  On נובמבר 29, 2007 at 8:23 am

    קראתי את הבלוג שלך, מהתגובה הקודמת.

    אני לא כל כך מסכים עם הניתוח ההיסטורי שלך, כי לדעתי מה שאתה קורא השקפת עולם קולקטיבית היה משהו על סף הדיקטטורה אצלנו, אבל מצד שני אני לחלוטין מסכים איתך שלפחות אני לא יודע מה אני רוצה.

    אני יודע רק דבר אחד, אני רוצה שיהיה יותר טוב!

    הני

  • איריס  On נובמבר 29, 2007 at 3:44 pm

    אני מסכימה גם אתך הני וגם במקצת עם הבלוג הדפיטיסטי של מודי (שתמצתתי בכותרת הטוקבק). האמת, במקרים קיצוניים שום שינוי מבני לא יעזור, אך ייאוש גם הוא לא עזר לאף אחד. אפשר להגיע למסקנה שלי, שישראל אינה בשלה לשלטון עצמי, מכל מיני סיבות, ולכן – היה עדיף לציבור המקומי שאין לו דרכונים כפולים, להסכים למדינה דו לאומית או הסדר שבו ייטרפו הקלפים התרבותיים ויצרו מבנה אחר ממילא, או לוותר על הסוברניות בצורה כלשהי, וללא מלחמה.

    גדר אי ההסכמה המהותית בין חלקי הציבור הישראלי גדול מידי כדי ליצור הסכמות עממיות אשר יקבלו שיקוף הולם במנגנונים שאתה אמון על תכנונם ולימודם. צריך עם לפני שמתכננים את המוסדות שלו.

    לגבי מינויי העליון, לא בטוח ששלושת המינויים קשורים למאבקי אולמרט בתיקי החקירה שלו. יתכן שחלק היו בקנה ממילא (לגבי דנציגר זה די בטוח, ונידמה לי שגם מאוטנר הוא מעין "נסיך טבעי" שאינו קשור לקוניוקטורה, חנן מלצר לדעתי הולם מאד, ואם הוא התגנב בגלל מאבקים שונים ומשונים, רק הרווחנו). אני חייבת לציין שמתוך כל הקולקציה שקיימת היום לפני המינויים הללו, אין אפילו אחד שהייתי חותמת עליו. יש כמה שאני לא מכירה אולי הם נהדרים. אבל יש שם די הרבה סמרטוטים אדומים.
    —-
    בעקבות הבלוג של מודי, אני מסכימה במשהו איתו שהמבנה של העם היהודי, שהוא היחידה הפוליטית האורגאנית בישראל הוא שבטי ואכן מבנה ההיררכיה הוא שבטי ומנצל את המנגנון הלאומי-ממלכתי כחלק מכלי השלטון ותו לא. השאלה איך מתקבלות החלטות וקידומים בשבט היא מעניינת מבחינתי, ופעם רציתי להציע מחקר על זה, במדע המדינה. הרי יש עם יהודי, תמיד היה, ותמיד איכשהו היתה בו הנהגה (גם אם מפוצלת פה ושם) והחלטות. לדעתי זה עדיין המנגנון השליט, ומאחר שכך, אולי כדאי להשלים עם המציאות הזו, לחקור אותה, ולעצב לה מבנה כלשהו וגם לעצב ביקורת. ההנחה כאילו יש מדינה וכולי וכולי לדעתי מוסיפה בילבול ולא מנהירה.

  • הני  On נובמבר 30, 2007 at 9:28 am

    אכן כן, לעיתים אני חושב שאם היה אפשר ללחוץ על כפתור האיתחול מחדש זה יהיה גדול, אבל אין לנו את האופציה. אני גם חושב בתור אחד שהדרכון הכפול היחידי שיש לו הוא עירקי, שהנסיון לברוח מפה הוא בד"כ איום של החזקים ולא תקף לחלשים.

    לגבי המוסדות והיכולת ליישם אותם, הסכמה היא דבר שנרכש, אני לא מאמין שמיסוד הוא הפתרון לכל הבעיות, אך עם תמיכה של תהליכים נוספים זו יכולה להיות התחלתה של ידידות מופלאה….

    נושא אחרון, המינויים לעליון, אני עדיין חושב שיש מינויים שנראים טוב, אך אנו נצטרך להמתין ולראות את דרך פעולתם של השופטים על מנת לאמר אם זה היה מינוי טוב או לא. אני אכול אכזבות כה רבות שאני חושש להלל על המוצר לפני ההפעלה, אז שוב קלישאה אבל "נחכה ונראה"…בתקווה לימים טובים יותר

    סופשבוע נעים
    הני

  • איריס  On נובמבר 30, 2007 at 11:41 am

    אצלי השני הוא פלשתינאי לפי האמנה (מי שהגיע לפני 1917). אנחנו באותו מצב. אבל, אין לך שום בעיה למצוא אלטרנטיבה ואתה אכן בין החזקים. וזה לא איום, לדעתי, זו מציאות שצריך להציף אותה על השולחן כאשר מדברים, כיון שממש ברגעים אלה מבקשים עוד עשרים אלף ישראלים הגירה בארצות המערב.
    הצעות האיתחול לגבי ישראל הן לא ממש פנטזיות, בהתחשב במציאות מסביב.
    המינויים, יכול להיות שיסתאבו או יפשלו, אני לא התאכזבתי מאף שופט כי לא הכרתי אף אחד. לגבי דנציגר, מלצר ומאוטנר נוכחתי אישית בביצועים, הן באקדמיה והן בפרקטיקה. הסכנה היחידה לגביהם היא חוסר ניסיון בביורוקרטיה, כלומר שיתחמנו אותם, אלה שמתמצאים בקומבינות של מנגנון שירות המדינה כל חייהם (שזה רוב השופטים האחרים)

  • הני  On נובמבר 30, 2007 at 3:11 pm

    את לא מפסיקה להפתיע אותי….אהבתי את נושא הדרכון הפלשתיני, כנראה שזהו הקשר שחיפשתי בינינו המזרח תיכוניות ערבית הזו…

    אני יודע שהרבה עוזבים, אני יודע שזו אלטרנטיבה, וכן אני יודע שאני בין החזקים. אבל ראי, הרי כל מה שאנו עושים כאן הוא להילחם במציאות הזו, נכון, אנחנו לא יוצאים ושורפים אבל כתיבה חברתית זה גם משהו.

    לגבי האיתחול יכול להיות, אבל אני די חושש ממה שיכול להיות כאן אחרי….

    לגבי המינויים, ברור שלך הייתה כוונתי, מרגע המינוי הם הפכו לחלק מן המערכת הפוליטיתף ושם יש יותר אינטרסים משאפשר למות, וכרישים שמסתובבים שם (כן גם שופטים שכבר יושבים על "כס" המשפט מזה כבר) שלא מאונטנר באקדמיה או דנציגר הפרקטיקה פגשו או ידעו. נכונה להם הפתעה מאוד לא נעימה לדעתי, ודרך תגובתם להפתעה זו היא שתקבע את דרך פעולתם, לצערי ברוב ההתקלויות ידם של הפוליטיקאים עם נסיון במערכת הייתה על העליונה.

  • מודי  On דצמבר 1, 2007 at 12:12 am

    אולי, אבל לא בהכרח פסימי. אני חושב שדברים יכולים להשתנות, אבל אי אפשר להסתכל על מבנה המשטר והחברה בישראל בלי להבין שרוב העם לא רוצה שוויון זכויות לערבים, ומצביע למושחתים לכנסת.

    אני גם לא בטוח שהבעיה היא שבטיות. אולי אין לי פרספקטיבה כי אני אשכנזי, עשיר, משכיל ולא קופחתי בשום צורה.

    אני יותר רואה בעיה בשבטיות שלנו לעומת שאר העולם (שכולו נגדנו). בישראל יש אתוס בדלני שמקדש קיפוח של כל מי שאינו מהשבט.

  • הני  On דצמבר 1, 2007 at 1:16 am

    מודי היקר,

    עובדת היותך אשכנזי, עשיר משכל ולא מקופח אינה מונעת ממך להיות בעל תודעה ולנתח את הדברים מתוך ראיה מפוקחת ואמיתית.

    ברור שרוב העם אינו רוצה בשויון, השאלה היא מדוע? מדוע המזרחיים שבאופן ברור יכלו להתחבר טוב יותר לערבים בארץ מאשר לאשכנזים הפכו לכה מיליטנטיים? מדוע האשכנשים שהיו אמורים לסלוד מן האירופאים, בייחוד לאחר השואה, מעוניינים באהבת האירופאים וקבלתם לחיק התרבות האירופאית יותר מכל דבר אחר? (ראה את מקרה בית הקפה הוינאי ברמת השרון שברובו מאוכלם ע"י ניצולי שואה)

    השבטיות שאתה מסמן אינה כוללת את כולם, ובתוכה יש מדרגים ורמות שונות, אינני חושב שזו שונה מקבוצות חברתיות אחרות במדינות מהגרים בעולם. בדבר אחד אני בטוח זה מציק יותר לי ולך, כי אנחנו חלק מן המקום ובשנינו בוערת השא של הרצון לשנות ולשפר.

    אולי חינוך, אולי מהפיכה – משהו חייב לקרות על מנת להביא לאיזה שהיא תזוזה מן המצב הבלתי אפשרי בו אנו נמצאים….

    בברכהת סופשבוע נעים
    הני

  • גל  On דצמבר 8, 2007 at 4:46 am

    נכנסתי לבלוג מסיבה אחרת ונמשכתי לנושא הזה שמעניין אותי. אבל מה שעניין עוד יותר היה הראייה החדה כלפי אחרים והעיוורון כלפי עצמכם. דני בלוך באמת לא נקרא כמו הטיפוס הכי סימפטי, ואתם בהחלט יותר מתוחכמים, אבל נדמה שבתיחכום מסתכם השוני.

    אולי שבוע לאחר הדיון תצליחו לקרוא אותו באופן יותר ביקורתי ולראות כמה שמות תואר וציונים שלא לצורך באו מכם ולא מדני.

    בסופו של עניין ההעדפה שלכם היא לקיים את הדיון האלגנטי ואינטילגנטי שלכם (אבל לא ברור באיזה אופן מפרה) עם עצמכם.

  • הני  On דצמבר 8, 2007 at 9:43 am

    גל, אתה מוזמן לתת את תרומתך לדיון מלבד לניתוח הפסיכואנליטי של היחסים עם דני

    הייתי מאוד שמח לקבל איזה תובנה שתאיר אותי ותביא אותי לראות את הדיון מנקודת מבט אחרת, אבל לצערי כולם מתעסקים בחידודי הלשון עם דני ולא בעניין עצמו….

    הני

    נ.ב. מעניין שלא התייחסת לטקסט עצמו…

  • גל  On דצמבר 8, 2007 at 11:48 pm

    ראשית לא הייתה כוונתי רק לדיון עם דני, גם מושאי הדיון השונים (והקהלים שתומכים בהם) ראויים לדעתי ליחס פחות כוחני. ואין זו שאלה פסיכואנליטית כי אין לי שום מושג מאיפה צמחה הזחיחות הזאת. אני באמת ממליץ על קריאה חוזרת של הדיון.

    לגבי תרומה לדיון, קטונתי ובכל זאת אנסה. קטונתי משום שהשכלתכם בנושאים הרלבנטיים גדולה במספר סדרי גודל משלי. אנסה כי אינני רוצה להתפרץ אליך ל"בית" ולהתעלם מבקשתך. אני מזהיר שאין לי משנה אלגנטית וסדורה, אבל הנושא כואב לי.

    הטענות שאתה מעלה בהחלט משמעותיות בעיניי, ומזכירות לי במידה רבה את טענותיו של בן דרור ימיני בתשובתו לאילנה דיין. אם הייתי חיזר שרק נחת, בהחלט ייתכן שהייתי "קונה" דווקא את טיעוניכם. למרות זאת, ההרגשה שלי היא שזה מקרה של "לשפוך את התינוק עם המים". זה אולי בסדר בשבילך, אתה הרי מראש מציע ביקורת לא בהכרח בונה, אבל אני לא בטוח שזה כל כך טוב למי שמעוניין לגדל את ילדיו במציאות פחות הרסנית. יהיה לי קל יותר לנסח את מחשבותיי בנקודות:

    1. אני מסכים שעדיף היה להסדיר את היחסים בין הרשויות בחוקה, ובמסגרת זאת לאפשר ביקורת שיפוטית על החלטות שלטוניות. אבל אין חוקה ולא ברור לי מדוע המשמעות ממצב לא מושלם זה צריכה להיות דווקא חסינות של השלטון מביקורת. דרך אגב, חוקי היסוד אינם חוקה אבל אינם בדיוק "סתם חוקים" (והם גם לא נחקקו כסתם חוקים).
    2. אני לא רואה את הסכנה של דיקטטורה שיפוטית ככל כך ריאלית, לעומת זאת הסכנה של דיקטטורה שלטונית הרבה יותר סבירה. להציג ביקורת שיפוטית בכל תחום כשקולה או אפילו דומה לניהול המדינה זה קצת דמגוגי, אתה לא חושב? בפרט, אני לא רואה כל עדות לכך במצב הנוכחי. אם צריך להצביע על גופים לא נבחרים שמנהלים את המדינה, הרבה יותר סביר בעיני להצביע על הצבא (למשל בטרפוד מהלכים מדיניים), ופקידות האוצר.
    3. קשה לי להבין איך ניתן להמעיט בחשיבות בית המשפט (ובמיוחד בית המשפט העליון של ברק) בתרומה לזכויות האדם בארץ. בהחלט בית המשפט אפשר פגיעה בזכויות, אפשר גזענות, וכך הלאה. אבל בכל רגע נתון היה בית המשפט נאור יותר מהשלטון ומהציבור ובכל רגע נתון הוא "משך" בכיוון הנכון. זהו כמעט עניין מבני מכיוון שזוהי ההצדקה של העליון (כמו שמסיבות מבניות ניתן לצפות שהאוצר ימשוך לכיוון של שמרנות כלכלית). אתה מיחס את הסימפטיה הרבה שמקבל פרידמן לאיזושהי תבונה מיוחדת של הציבור, אבל זוהי בעיקר ביקורת על מוסד הנתפס (שלא בצדק) כסניף של מר"ץ. אז בראיה של או הכול או לא כלום ניתן לפסול את בית המשפט מהכיוון השני על שאיננו סניף של חד"ש. אני מאמין ממעקב צמוד של שנים שללא האקטיביסטיות של בג"ץ מצבנו היה רע בהרבה. אני מייחס את מגבלות הפסיקות של בג"ץ לכך שלמרות הכול ישנם איזונים ובלמים (אבל אולי זה גם בגלל שזוהי קליקה אשכנזית). (טענה נוספת המושמעת כנגד בג"ץ היא על כך שהוא מכשיר בעיניי העולם את שרציי הכיבוש. זה נכון במידה רבה, אבל אם טענתך שצריך להחזיר כוח לשלטון הרי אין זה למען שהוא יאבד אותו בלחצים מבחוץ.)
    4. הטענה שבייניש צריכה "לשתוק": בכל פעם שהכנסת מחוקקת שואלים את בעלי הדעה הרלבנטיים (גם ובמיוחד כאשר הם בעל עניין), אבל כאן פתאום הכנסת צריכה לחוקק בוואקום, והציבור צריך להיחשף לצד אחד. נניח שאקבל את הטענה הזאת. עדיין, התהליכים של פוליטיזציה במינוי וניהול בתי המשפט תגרור לא שופטת אחת במגרש הפוליטי כי אם הרבה יותר (כדוגמת כל הקצינים הווקאלים שיש היום בצבא). מעניין גם שאינך מודאג כשההצעות של פרידמן מהוות ניסיון בוטה להפעיל לחץ בעניינים שעומדים בפני בית המשפט (למשל בפרשת קצב).

    אני לא זוכר אם היו לי עוד מחשבות כשקראתי את הדיון. אני יכול רק להגיד שאני גדלתי כשמאלנות כבר הייתה ביטוי גנאי וזכויות אדם ביטוי ליפות נפש (כמובן גם ביטוי גנאי). מעולם לא הרגשתי אחד מאדוני הארץ, לא גדלתי כחלק מאליטה, סתם מעמד בינוני פשוט. אני אפילו רק חצי אשכנזי. מאז הפיאסקו של אהוד ברק, העוינות כלפי הסמול גדלה. כל זה בסדר. אני עדיין לא מצליח לעכל את ההתקפות מהכיוון השני. אותם אנשים שאינם שמאלנים כי הם לא דוגמטים והנאורות שלהם היא אמיתית וכך הלאה. אני מכבד את העליונות האינטלקטואלית והמוסרית שלכם. הייתי רק שמח אם היו כאן יותר שמאלנים פשוטים וקצת דוגמטים כמוני שמוכנים להתייצב לדגל למען פשרות שהופכות את המקום קצת יותר נסבל.

  • הני  On דצמבר 9, 2007 at 9:52 am

    לדעתי כל הנושא מתרכז בפסקה האחרונה של תגובתך, אתה מרגיש נפגע, משום שאתה לא מרגיש שאתה חלק מאדוני הארץ, לא אליטה סתם מעמד ביננוני.

    הייתי ממליץ לך לעיין בערך "הון תרבותי" ולנסות להבין את ההבדלים בינך לבין רבים ואחרים שלא היו סתם מעמד בינוני אלא מעמד נמוך, ללא יכולת לקבל עשירית ממה שקיבלת.

    מעבר לכך אינני מבין את אבחנתך בנושא השמלנים הדוגמטים, כל השמאל הישראלי הוא מאוד דוגמטי, ולאיזה דגל אתה מתכוון? כל השמאל הישראלי הוא מאוד לאומי/לאומני, ומדוע אתה מנסה לאגד את כל האנשים בבלוג תחת הקטגוריה של שאמל אינטלקטואלי?

    בן גוריון הגיע לפשרה עם הדתיים במסמך הסטטוס קוו ואני בטוח שזה לא משהו שרובנו אוהבים כיום. הפשרה היא טובה רק לאלו שיש להם חלק באליטה, לאלו שיושבים למטה אין חלק בפשרות אלו. נסבלות הקיום היא עביר אלו שיש להם היכולת לשרוד, לא עבור אלו שלא יודעים אם יצליחו לסיים את יום העבודה בחיים.

    כל שאר השיח ביני לבינך על נושא המשפט נראה לי משני בנקודה זו….
    יום נעים
    הני

  • גל  On דצמבר 10, 2007 at 12:43 am

    מרשים – איך הצלחת לנטרל ולהקטין את נקודת הראות שלי בעזרת ניתוח פסיכואנליטי המבוסס על פסקה אחת שגם אתה מעיד שלא הבנת (על חוסר הבנתך אני לוקח את מלוא האחריות, על יומרות הניתוח שלך לא). ראיתי כמה חביב עליך לנטרל ביקורת בתיוג המבקרים כאדוני הארץ ואליטות הנלחמות על כוחן השדוד. כל שניסיתי לציין הוא שביקורת כזאת לא תקפה לגבי. בתמימותי לא הבנתי שאם זאת לא הבעיה שלי, ודאי הבעיה היא שאני פגוע על שאינני אליטה (דרך אגב, זה ניתוח של התסביך שלי או שלך?). העיקר שאתה בעד תגובות לגופו של עניין ולא לגופו של אדם.

    מעבר לכך, תגובתך מחזקת את טענותיי. אצלך זה או הכול או לא כלום. מבחינתך כל עוד בג"ץ הוא רק סניף של מרץ (השמאל הדוגמטי והלאומני) אז כבר עדיף שיהיה סניף של כך. הדגל בו אני מאמין הוא דגל זכויות אדם, צדק חברתי ומלחמה בגזענות. אני לא מאמין במהפכות שאתה מציע אלא במאבק עיקש וגם בפשרות עם המציאות. יכול להיות שלחבורת האשכנזים, הלאומנים וקצת גזעניים מרחביה חשוב רק שימור הכוח של הקליקה. עדיין אני מאחל לך (מכול הלב) חלקיק התרומה שלהם לדגלים שהזכרתי. אני מודה לך על ההזמנה לדיון (אפילו אם נאמרה רק לצורך קנטור), ומאחל לך בלוג נעים.

  • הני  On דצמבר 10, 2007 at 8:13 am

    אהלן גל!

    אין לי שום יוצרה לנתח, אתה אולי צריך לבדוק טוב יותר את ההסיטוריה של בית המפשט ולגלות שאין לו שום חלק בזכויות האזרח, אלו שבאמת חשובות. במקרים אלו נטיית בית המשפט היא לברוח מאחריות ולא לפסוק.

    אין לי שום עניין עם ששמאל או ימין, אני מבכה את רמת ההתערבות הלא הגיונית של קבוצת אנשים שלא נבחרה והחליטה למצב את עצמה בתור מגינת הדמוקרטיה.

    אני מבין את בעייתך עם הניתוח שלי, זה לא נעים. שנים של ניתוח הפוך, הרגילו את החברה לא לקבל ביקורת על שורשי התפיסה, אבל זה בסדר גל, זה לא כל כך מעליב או פוגע יותר, הדיונים הללו שנקיים מתפיסות מעמדיות או חברתיות ימשיכו להתנהל בסלונים של החברה ואנחנו נמשיך בשלנו.

    את עם המאבק שלך ואני עם שלי, דמוקרטיה!
    הייתי שמח אם היית ממשיך לכתוב כאן כי אני רוצה נקודת נגד, ואתה שלא כדני אינך משתמש בביטויים שמטרתם להעליב, או לגמד, אך רצונך הוא לא. ולא, ההזמנה אינה מתוך קנטור אני באמת חושב שזה טוב שיש מישהו שכותב מתוך נקודת ראות הפוכה, אולי באיזה שהו שלב נמצא, או אני או אתה, את האור….

  • אמא  On אוקטובר 1, 2008 at 8:16 am

    אם אין מי שמקשיב בבתי משפט למה צריך בתי משפט
    בבית המשפט המחוזי סגרו ערור אצל השופט שילה ללא שמיעת הצדדים הילדה ולא היה דיון
    המדינה שומעת רק צד אחד ומתעלמת מזכויות הילד , העני והחלש
    באתר yeladinu.wordpress

  • האידיאולוג  On דצמבר 7, 2008 at 3:02 pm

    אה רגע זאת נבחרת הכוכבים הרגילה איריס חפץ איריס יער אדלבאום שמצליחים להוציא את הרע שבהני, רק חסרים לי פה מואיז בן הרוש, מוני יקימוביץ' (איפה הוא נעלם לאחרונה?), קציעה אלון (איך היא העיזה להופיע בלי התאומה שלה, דליה מרקוביץ'?).

    ולענייננו בחזרה…
    אני מסכים עם הני ובגועל רב אני נאלץ לגבות את פרידמן. הגם שהוא נשלח בידי אלו שרוצים להחריב את מערכת המשפט, אני סבור שהוא יותר חכם מכך ולא "יספק את הסחורה". שופטי ישראל הנכבדים מתנהגים כקליקה לכל דבר (אם לא יותר גרוע). לאחר פירוק הקליקה הזו וניתוץ כוחה, תבוא גירסה משופרת בעליל נטולה מהרצון לכופף את היד של הרשות המחוקקת (אולי בשל כך הציע חשין לגדוע אותה?). תנו לפרידמן צ'אנס, אפילו אם הוא לא בובליל… (זהו מכורים, הנה קיבלתם ת'גזענות שלכם…).

    ולפני שמישהו קופץ, אני לא אחוס"ל לבנבן טהור-דם אלא סתם משת"פ עבד עיראקי של הציונו-כוזרים.

  • הני  On דצמבר 7, 2008 at 3:08 pm

    איך נתתת פה בראש סתם – או כפי הנאמר על פארש….עזוב אותך מכל הדיבורים הכלליים ותגיד מה שיש לך ואני אשמח לשמוע.

    אני צריך עזרה בהוצאת הרע? אני רע? למה ככה?

    האמן לי שגם דעתי אינה נוחה מכול העניין עם פרידמן, אבל כפי שאמרתי אני נאלץ לבחור ברעל המתוק יותר. אין ולא הייתה לי היכולת להתמודד עם אליטה כה סגורה ומתנאשת, מלבד אנשים דוגמתו של פרידמן. ואולי רק אולי זה יעיר אנשים להבין שזהו אינו מצב בריא….

    ותרד מהעירקים ומהר 🙂

    הני

  • האידיאולוג  On דצמבר 7, 2008 at 3:26 pm

    קצת הוצאתי לחץ – הייתי חייב לצאת חוצץ כנגד השיח הלא בריא שמתקיים כאן וכבר הבריח אותי מפה בעבר.

    אני מעוניין לראות דיאלוג סוציאליסטי קונסטרוקטיבי שתופס את הסוגיות הקשות שהחברה הישראלית מתמודדת איתן, בלי להיגרר לא למחוזות של קומוניזם קיצוני והזוי, של מזרחיזם גזעני חסר תקנה הרואה בהכל קנוניה, של קפיטליזם דורסני שרואה ברווח האישי חזות הכל, של משפטנות דורסנית שרוצה לכפות על העם והמדינה את גירסתה שלה לנאורות וכל זה מתוך תקווה אמיתית לתקן את השבור ולא להחריבו.

    ולגבי הנדון – אותי למדו כלל די פשוט – Two wrongs don't make a right. אי אפשר להצדיק את הברוטליות הפוליטית לא של פרידמן ע"י התנגדות השופטים ולא של השופטים ע"י ההתנהגות הפילית של פרידמן.

  • הני  On דצמבר 7, 2008 at 3:33 pm

    ברוך אתה בצל קורת הבלוג שלי…

    הני

  • מוני יקים אנטיציוני  On דצמבר 7, 2008 at 3:47 pm

    התאמתי עצמי לאכסניה של מי שחושב שכל האמת בכיסו.
    ומשחרר נפיחתו על דיאלוג סוציאליסטי קונסטרוקטיבי
    מול חוסר הבריאות שהוא רואה סביבו.
    אבל פרט לשחרור נפיחות על משקל השלילה לא הבנתי למה חותר הפוצולוג הפולני פרט לכך שהוא אוהב להתחזות לעיראקי,
    אהבתי את ה "מזרחיזם הגזעני" ששיחרר הפולני
    אקסיומה מנצחת שייבאו מוורשה אבות הטומאה הגזענית של צפון ת'א כקלף מנצח נגד כל מאבק אנטי כוזרי, למזרחים יש לפי הפוצולוג משטר שמסליל אנשים לפי מוצאם הם הגזענים ולא הקורבנות ,הבנתי שהפערים קיימים רק במוחם של הקורבנות למה ? ככה!
    לך תבנה מדינה עם אידאולוגים שמסתירים את שמם כי פוץ תמיד נשאר פוץ ולא אידיאולוג .

  • האידיאולוג  On דצמבר 7, 2008 at 3:55 pm

    קודם כל אני נגד שאנטי-ציונות אלא בעד ציונות בפועל ולא מתאים לי החיבור הזה.

    ולעניין הנפיחות – אני מצטער, לא סתם כושי שחור אלא אחד שאכל אחד מן החריפים האלה, חילבה עמבה מה שלא קוראים לזה. הוי הוד רוממותך הבולגרי אשר ליד פולניה הקדושה, אני מתנצל ומבקש מחילה.

    אך אדון יקר, אינני פולני אלא ע-ב-ד של פולנים ומעולם לא הייתי בפולניה הקדושה. אני מעריץ את הפולנים על עורם הלבנבן והצח, לחייהם הוורודות ועיניהם הכחולות. כל יום אני נושא תפילה – אח, לו רק הייתי כוזרי!

    ניסיתי לייבא מוורשה אבל לא נתנו לי היתר. גזענות!

  • הני  On דצמבר 7, 2008 at 4:03 pm

    מוני, בחאית רבאק לא נמאס לך לתקוף אישית אנשים? די כבר מה יש הכול מלחמה? אם מישהו לא מתאים לדעותיך מייד למדר אותו?

    זה ממש לא לעניין, אני לא מגיב עוד לדברים מסוג זה! זה נמאס עלי, הייתי מציע לך לראות ניהול דיון ללא משטמות עובד הרבה יותר טוב חבל שזה המצב…

    למצונזר, אפשר לא לענות! פשוט ללכת לטיעוניך באופן ענייני ללא התייחסות לנושאים אישיים בדיוק כפי שאני עשיתי כאשר קיללו אותי וקראו לי בשמות גנאי, תמיד ביקשתי להתייחס עינינית לטיעוני וכך נשארתי בתחום הדיון ולא בהשמצות אישיות.

  • מוני יקים אנטיציוני  On דצמבר 7, 2008 at 4:13 pm

    פוצולוג טוען בראשית דבריו שבא רק כדי לשחרר לחץ ואני ירדתי לסוף חוסר הדעת.
    זה לא שאינו מתאים לדעותי אלא שהוא אדם חסר דעה ודעת המתנשא להורות דרך בפלצנותו.
    אדרבא שיפסיק להתנשא וידבר לענין ויקבל יחס לענין
    אני מתאים עצמי לרמתו של כל אחק המקלל יקולל והמכבד יכובד …ובא לציון גואל

  • צבי  On דצמבר 9, 2008 at 11:40 pm

    איך, אבל איך, אתה שם המילים "חילבה" ועמבה" זו ליד זו?? קראתי את כל הדיון והמשובב (של מוני) ופתאום גמרת אותי עם זה.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: