מגדר ושיוון

השבוע ברוב הדר ופאר צוין יום האשה או יום מניעת האלימות נגד נשים. נערכו כנסים, שידורים טלוויזיוניים, הרצאות וניסיונות להעלאת המודעות בקרב האוכלוסיה היושבת בציון. אך כל אלו חסו בצילה של ועידת אנאפוליס שמתקיימת בימים אלו. אך לא על כך אני מצר, ממש בימים אלו, בחסות בית הדין לענייני עבודה נעצרת התקדמות נשות ישראל לשוויון  ואולי אף הגלגל סובב לו לאחור בכמה עשורים.

 

על מה ולמה כל הדרמה? במחקרים שונים נמצא כי יש הבדל ברמת השכר בין נשים וגברים בשוק העבודה. בבדיקה מעמיקה נתגלה כי אישה עם סך כל הפרמטרים הרלוונטיים –  גיל, השכלה, ותק, ניסיון, ביצועים ומספר שעות עבודה – זהים לחלוטין לגבר באותה משרה מרוויחה פחות מאשר גבר במשרה מקבילה. בשל חוסר היכולת למצוא הסבר לפער זה הוא "הוכתר" בשם פער מגדרי. מה הועילו חכמים בתקנתם? אתם שואלים, עצם הממצא מאפשר לנו להבין כי אנו מפלים נגד נשים בשוק העבודה ובדיקה זו מאשרת את הממצא. ישנם ניסיונות רבים לאזן בעיה זו, רובם ניסיונות למראית עין, ללא תוכן. אחד מן הבסיסים האיתנים לניסיונות  לשים קץ לאפליה זו היה בית המשפט ובית הדין לענייני עבודה – במדינת ישראל לא עוד!

 

פער זה על מנת לסבר את האוזן, במדינת ישראל שנת 2007, עומד על 30%. זאת אומרת שאישה בתפקיד זהה לגבר עם שוויון מוחלט בכל הפרמטרים החשובים תרוויח 70 אגורות על כל שקל שגבר בתפקיד מקביל לה עם כישורים זהים יקבל. בית הדין לעבודה במשך שנים קיבל תביעות של נשים כנגד אפליה זו, אך בית הדין הארצי, בהרכב השופטים סטיב אדלר (נשיא), שמואל צור וורדה וירט-ליבנה, בהחלטה תמוהה קבע לפני שבוע כי אם רמת השכר בין גברים לנשים במקום עבודה גדול שונה באופן שאינו חריג, אין מדובר בהכרח באפליה בלתי חוקית בשכר בין המינים. השופטים וירט-ליבנה וצור, בדעת רוב, ביססו את החלטתם על ההיגיון כי יתכן שפער זה נובע מן המשא ומתן שניהלו העובדים עם המעסיק, ותוצאותיו, שכן אלו משקפים את רצון הצדדים. להוסיף חטא על פשע, הם קבעו, כי בשל עיקרון חופש ההתקשרות על בית הדין להימנע מלהתערב בתוכן ההסכם.

 

בואו וננסה להבין מה אמר בין הדין לעבודה, לטענתם חופש ההתקשרות הינו חשוב יותר מהזכות שוויון. כמו כן, בית הדין מאשר בפסק דין זה כי פערי שכר בין נשים לגברים במשרות זהות, ועם פרמטרים זהים אינם מהווים אפליה. אך זאת מתוך ראיה רחבה של חופש ההתקשרות. אך מה ישנה איזו בעיה קטנטנה בעניין הפסיקה וחופש ההתקשרות, אולי השופטים לא ראו אותה או החליטו לא לראותה, חופש התקשרות זה בא על חשבון הנשים באופן ברור וחד צדדי, ולא על חשבון הגברים. על כן שאלה לי לשופטי בית הדין לעבודה בכלל, ולך השופטת וירט-ליבנה באופן ספציפי, האם כשהחלטתם על הפסיקה הזו לקחם בחשבון שמבחינה סטטיסטית תמיד האפליה בשכר הינה נגד נשים? האם אתם מבינים כי בפסיקה זו הינכם בעצם טוענים כי נשים אינן מנהלות משא ומתן באופן מוצלח ועל כן הן צריכות לסבול רמות שכר נמוכות יותר?

 

שוב, בית המשפט מראה כי הוא עומד כאבן נגף בפני השוויון, ומתחזק הטיעון כי הוא מגן על החזקים ופוגע בחלשים. בשם הקדמה והרצון לשוויון בין המגדרים, בואו נודה לבית המשפט על תפקידו וננסה להתחיל להפקיע תהליכים אלו מידיו ולהחזירם לזירה החברתית, שם לפחות יש לנו סיכוי לנצח מידי פעם.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • אלונה  On דצמבר 3, 2007 at 12:23 am

    צודק לגמרי. בית המשפט בעצם מנציח דרויניזם חברתי, בכך שהוא הופך הבדלים מגדריים – כמו למשל הקושי בהבנת הקודים שעל פיהם מנוהלים משאים ומתנים מהסוג הזה, של נשים, מזרחים, ערבים או אחרים אחרים שאינם אמונים על הקודים המסוימים האלה – ומעניק לאותם הבדלים מגדריים תוקף של חוק טבע, של דרך העולם.

    לא רק שהוא אינו מתקן את המעוות אלא הוא נותן למעוות תוקף של 'אם זה מה שקרה, ונותרו פערי שכר כאלה וכאלה – בגלל הקושי בניהול משא ומתן והיתרון של קבוצות מסוימות בחברה בניהול משא ומתן מהסוג הזה – סימן שכך היה צריך לקרות. בואו לא נתערב בחוקי הטבע'.

    ואתם עוד אמרתם עלינו שאנחנו דטרמיניסטים, חסרי כושר הפשטה, מקבלים את המציאות כנתון מוגמר, הטרונומיים, חשוכים, ומאמינים בגורל.
    ):

  • הני  On דצמבר 3, 2007 at 9:38 am

    רק שאלה אחת: מי זה אנחנו מהמשפט האחרון?

    הני

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s