צפת כמשל על ישראל

ובכן יש לי סטודנטים רבים, וחלק מהם פעיל באופן אקטיבי בניסיון לשנות את אורח חיינו ואיכותם. אחת מהן (שלא אנקוב בשמה) הזמינה אותי לפני כחצי שנה לתת הרצאה בנושא פערים חברתיים בפני חניכים בתנועת הנוער שבה היא עובדת. לימים חניכים אלו יצאו לשנת שרות קדם צבאית, וכיום הם יושבים בצפת. קבוצה מדהימה זו של ילדים בני 18, הינה קבוצה מעורבת של דתיים וחילוניים, אשר מנסה לסייע ככל העולה בידה בעיר צפת.
 
כחלק מן הפעילות הם הזמינו אותי לתת שיחה לילדי תיכון בצפת. הילדים בין גילאי 12 ל-15, התרכזו באחד מן המבנים המדהימים של צפת, ואני הגעתי לשוחח עימם על נושא הפערים בחברה הישראלית. כהרגלי, בהרצאות מסוג זה אני מתכנן לי מספר פתיחים ומנסה "לחוש" את הקהל על מנת להחליט כיצד לפתוח. בהרצאה זו החלטתי לפתוח את השיחה עם התבוננות על החלוקה בין מרכז לפריפריה. הדברים לא הלכו רחוק כאשר ילדים מדהימים אלו החלו לשאול שאלות ולהעיר הערות מדהימות. שני דברים הכו בי, באופן שגרם לי לחוש צער עמוק מאותו יום. הראשון, היה המודעות של ילדים אלו למצב העיר ומצבם הגרוע. ואילו השני, שהביא אותי להעלות רשימה זו, היה הייאוש שחשתי מן הילדים.
 
הילדים היו ערים למצבם הגרוע. הם תארו בפרוטרוט את כשלי העיר, את מחדלי ראש העירייה, את העובדה שהם נמצאים במערכת חינוך לא טובה ואת הבעיות הרבות של העיר החל מקליטת עליה וכלה בחוסר במקומות עבודה לאוכלוסיה הבוגרת. מאוד התרשמתי מן היכולת לנסח את הבעיות, ולראות הכל באופן בהיר כל כך. חלק ניסו להכתיב סדר יום של תיקון, אך הרוב היו סקפטיים באשר לסיכויי העיר להצליח, ולסיכוי שהעגלה תצא מן הבוץ בוא היא נמצאת. הדהים אותי שרובם שידרו את אותו המסר, אנו מחכים לסוף הצבא על מנת לצאת מכן וללכת לעיר הגדולה, לרוב התייחסו לתל אביב.
 
כאב לי! למה? מדוע זה קורה לילדים אלו? האם הם אשמים שהוריהם בחרו להתגורר בצפת ולא תל אביב ירושלים או חיפה? מדוע אין אנו מסוגלים כחברה לדאוג למערכת חינוך שוויונית? לפיזור מקומות עבודה איכותיים לאורכה ורוחבה של ישראל, על מנת שכלל התושבים יזכו לעבודה מספקת? בעיקר כאב לי שהייאוש חודר לשכבות הגיל הצעירות.ילדים בני 12, 13, 14 ו-15 צריכים לחייך כל היום, לשחק, לקרוא, ללמוד וליהנות מן החיים, את הדאגות הם צריכים להשאיר להורים.
 
מצב זה יכול להביא לשתי תוצאות, מחד, יכול לגדול בישראל דור מנותק ומנוכר שיחליט שאין לו מה לחפש כאן וכתוצאה, נראה הגירה המונית אל מחוץ למדינה. מאידך, תהליך זה עלול להסתיים שוב בניכור וניתוק מן המערכת, אך במקום לקום ולעזוב את המדינה התוצאה יכולה להיות התקוממות אזרחית נגד הסדר הקיים, חברתית, כלכלית, משפטית, חינוכית ופוליטית. זה יכול להסתיים במהפכה אלימה, או התנתקות מן הקולקטיב ועוד ועוד.
 
מה שאני מבקש הוא מאוד פשוט, די כבר נו באמת אלו הם רק ילדים בוא ונהיה הגונים מספיק על מנת לתת לכל הילדים בישראל בין בגילאי בית הספר אפשרות שווה לשחק, לקרוא, לצחוק וליהנות מן החיים. האין זה כל מה שכל הורה מבקש להעניק לילדיו? מתי כבר אצלנו? כי לי נמאס לראות את המצב הזה, ובאמת לא בא לי להמשיך לשאת את הכאב הזה בתוך עצמי, קשה לי ואני בטוח שלעוד הרבה אחרים אז למה לא לשנות את המצב הקיים….

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • אחת העם  On דצמבר 5, 2007 at 8:15 pm

    רק לעידכונך: אנחנו כבר בשנה העשרים לאינתיפאדת העשירים, בשנה השביעת לאינתאדת נהנתניהו.

  • הני  On דצמבר 5, 2007 at 9:01 pm

    לא, התעוררתי בגיל 13, אבל זה תמיד מאוד כואב לראות את זה מתפוצץ בפנים.

    מכיר יודע וחוויתי את הכאב, אבל כל פעם מחדש זה מפתיע אותי, ורציתי לשתף. אולי שי שם אנשים שלא יודעים ולא מכירים, וזה גם קצת עוזר להפיג את העצבות.
    הני

  • אזרח.  On דצמבר 5, 2007 at 9:42 pm

    ראייה אופטימית לגבי העתיד.לגבי האמונה בעצמי,וביכולת לשנות.לכן אנשים צעירים בד"כ ,אידאליסטים,ואנרגטים.ואולם,מתוך מה שקראתי עולה שדווקא הצעירים האלו סקפטיים לגבי עתידם,ולגבי המצב הכללי בפרט.
    אם כן,המצב חמור ממה שחשבתי..וכמו שטענתי בעבר,לא נראה לי שהמצב הפנימי הולך להשתנות.הוא רק יחריף.עד לפיצוץ.

  • הני  On דצמבר 5, 2007 at 9:49 pm

    אכן כן, אני ממש הייתי בהלם. זה היה חזק מכל דבר אחר, לא מחקרים אקדמיים, לא נתונים סטטיסטיים, לא כתבות צבע בטלויזיה. שעה ומחצה עם ילדים מדהימים, כאלו שאתה ואני רואים ומחייכים.

    אבל, בלי תקווה.

    כמה חבל.
    אולי הפיצוץ הוא דבר טוב?

  • אזרח.  On דצמבר 5, 2007 at 10:15 pm

    הוא דבר טוב.למעשה,הוא הדבר היחיד שיוזיז משהו.כתבת פעם שאחד מתחומי ההתמחות שלך,הוא שיטות ממשל.אז הנה ציטטה של ג'ורג' וושינגטון.

    Government is not reason.It is not eloquent.
    It is force.
    Like fire,it is a dangerous servant, and a fearful master.

    George Washington.

    כוח,חייב כוח אחר כדי לאזן אותו.הכוח האחר יכול לבוא בהרבה צורות.לדוגמא: כוח פוליטי מאורגן,כוח המוני מזויין,או שניהם.

    http://www.buildingequality.us/Quotes/Frederick_Douglass.htm

    Frederick Douglass, the Accurate "Without Struggle/No Freedom" Quote

    ציטוט:
    "Power concedes nothing without a demand.

    It never did ,and it never will.

    Find out just what any people will quietly submit to, and you have found out the exact measure of injustice and wrong which will be imposed upon them.

    And these will continue ,

    till they are resisted with either words, or blows, or with both.

    The limits of tyrants, are prescribed by the endurance of those whom they oppress.

    לא מילים גבוהות.מילים הכרחיות,אם הצעירים מצפת ושאר חלקי הארץ רוצים להשתחרר מהכוח המענה אותם.

  • הני  On דצמבר 5, 2007 at 10:23 pm

    אני מסכים כמעט עם כל מילה, אך אתה יודע אני לא רוצה במאה העשרים ואחת שהילדים שלנו, שגם כך מצפה להם מלחמת הישרדות בצבא (לאל שייתגיסו), יצטרכו להילחם בשנות העשרה המוקדמות שלהם מתוך ייאוש.

    למה?!?@?@ כל מה שילדים בגילם צריכין לעשות זה חיים!

    אולי אנחנו דור ההורים צריכים להרים את נס המאבק ולהילחם עבור ילדנו, זה ממש לא פייר, עם כל הצרות האקולוגיותף האוכל המהונדס גנטית הם גם צריכים לסבול מייאוש עמוק. באסה!
    (זו הייתה חויה קשה)

  • אזרח.  On דצמבר 5, 2007 at 11:12 pm

    קהות.דור ההורים גם עייף ושחוק.המציאות החברתית קלקלית שהונחתה עליו,בתוספת המצב הבטחוני הייחודי של חבל ארץ זה,מונעים מההורים מלנסות ולהשאיר עתיד טוב יותר לילדיהם.הצעירים חייבים לקחת את עתידם בידם.חייבים.יש לצעירים את מה שאין למבוגרים.מרץ ואנרגיה.אנשים כמוך,משכילים ובעלי יכולות אינטלקטואליות,יכולים לעזור להם למקד את תודעתם,לתעל את המרץ והאנרגיה ,ולגבש אותם לקבוצות חברתיות ופוליטיות,כדי לשפר את מצבם.בגלל שההורים לא עמדו על המשמר, אין לצעירים ברירה.הצעירים חייבים להיאבק.בשבילם,ובשביל ילדיהם.כדי שהם,הצעירים,לא יעמדו עוד 30 שנה מול ילדיהם הצעירים,אשר ישאלו אותם את השאלות הקשות.וכמו שאמר העבד לשעבר:זהו ,לצערי ,המסלול האנושי.מאבק מתמיד.

    The whole history of the progress of human liberty ,shows that all concessions yet made to her august claims, have been born of earnest struggle.

    איך הגיע העולם למצב החברתי-פוליטי-קלקלי הזה?סדרה מצויינת המסבירה איך.

    http://freedocumentaries.org/film.php?id=152

    THE TRAP: WHAT HAPPENED TO OUR DREAM OF FREEDOM? EPISODE 1

    http://freedocumentaries.org/film.php?id=153

    THE TRAP: WHAT HAPPENED TO OUR DREAM OF FREEDOM? EPISODE 2

    http://freedocumentaries.org/film.php?id=154

    THE TRAP: WHAT HAPPENED TO OUR DREAM OF FREEDOM? EPISODE 3

  • הני  On דצמבר 5, 2007 at 11:22 pm

    אכן כן, אני מנסה בכל כוחי לעמוד במטלה. זה קשה ילדים, בת זוג והחיים בחזרה בארץ לא עוזרים במיוחד בעומס…

    אני אצפה בסדרה ששלחת לי בימים הקרובים, תודה.

    אני מבין את המאבק, ואת קיומו, רק חשבתי שהילדים יוכלו להתחיל את חייהם מנקודה קצת יותר חיובית. אבל מצד שני אולי זה המצב שיביא אותם להיות יותר קשוחים ולחתור לשינוי ביתר שאת…
    מי יודע
    הני

כתיבת תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s