סולידריות

במהלך מאבק הסטודנטים להורדת שכר הלימוד ושיפור מערכת ההשכלה הגבוהה, סירב הסגל האקדמי לתמוך בסטודנטים באופן פעיל. מדוע? הרי ברור היה כי ללא תמיכת הסטודנטים מאבק המרצים לא יוכל להמריא, כפי שברור לכולנו כי ללא תמיכת ההורים מאבק המורים ייכשל

האקורדים האחרונים בשביתת המורים נעים בין התנצחות ישירה עם ראש-הממשלה לבין נסיונות בלתי פוסקים לדה-לגיטימציה של המורים, הממשלה ובעיקר של דמויות מרכזיות במאבק כיושב-ראש התאחדות המורים, ראש-הממשלה ושרת-החינוך.
 גם במאבק המרצים אנו רואים מאבק בין אוכלוסיית האקדמאים בישראל לבין משרד האוצר והחינוך. למרבה הפלא, החליטו המורים לשכור משרד יחסי-ציבור לקדם את ענייניהם, לעומתם, האקדמאים לא עשו כן, ודבר זה ניכר ברמת החשיפה.
השבוע קרה דבר ששינה מערך זה של פיזור החשיפה. לראשונה הצטרפה קבוצה חיצונית למאבק והחליטה לחזק את ידי הנאבקים; הסטודנטים באוניברסיטה העברית הצטרפו למרצים וכמוהם עשו גם הסטודנטים באוניברסיטת תל-אביב ואני מאמין ומקווה שדפוס זה ייהפך לארצי.
מה קורה פה? בעבר הלא רחוק, כשמביטים על מדינת ישראל, האיגודים המקצועיים שלטו בכיפה. די היה בשיחת טלפון אחת ממזכ"ל ההסתדרות כדי להשבית את המשק. הנוסחה היתה פשוטה: ערבות הדדית.
ביום מאבק מגזר מסוים הצטרפו אליו שאר המגזרים, מתוך ידיעה כי ביום מאבקם לשיפור התנאים, יבואו אותם מגזרים שהם תמכו בהם, לעזרתם. אך הימים ימי-הפרטה הם, ועדי-עובדים פורקו וכל העם שמח בנפול ההסתדרות. אכן, מנגנון מסואב היה שם, ורבות היו הטרוניות כנגדו, אך לא היה צריך, כלשון הקלישאה, "לשפוך את המים עם התינוק".
 "רוב העובדים מועסקים ללא זכויות"
מאז הימים של רווחת העובדים עברו מים רבים בירדן ובמקום מקומות עבודה מסודרים אנו מוצאים את רוב העובדים מועסקים בעיקר דרך חברות השמה, או פשוט יותר חברות כח-אדם, ללא זכויות, ללא הטבות ועם שכר-מינימום. יכולת העובדים להגן על עצמם התדרדרה פלאים וככל שעבר הזמן ירדה אמונתם ביכולתם להתאגד ולהוות כוח נגד למעסיקים.
אם נחפור בעבר הלא רחוק, הדוגמא לסטודנטים שלנו הייתה הגרועה ביותר שניתן לחשוב עליה. במהלך מאבק הסטודנטים להורדת שכר הלימוד ושיפור מערכת ההשכלה הגבוהה, סירב הסגל האקדמי לתמוך בהם באופן פעיל. מדוע? הרי ברור היה כי ללא תמיכת הסטודנטים מאבק המרצים לא יוכל המריא, כפי שברור לכולנו כי ללא תמיכת ההורים מאבק המורים ייכשל.
מה שקורה עד כה מפתיע ומרגיז אותי כאחד. מחד, הסטודנטים מפתיעים אותי לטובה, התאגדותם לגבות את המרצים היא הפתעה נעימה. באו ציבור של אנשים ולמרות שבקשתם לסיוע מן הסגל האקדמי נדחתה, החליטו לשים את החשבונות בצד ולתמוך בהם. מאידך, ציבור ההורים והתלמידים מרגיז אותי. רק תלונות וטרוניות אנו שומעים מהם.
היום הם מתלוננים על השביתה, השעמום, הבזבוזים ועוד ולאחר השביתה בטוחני שיתלוננו על איכות החינוך והמורים. זאת במקום לשנס מותניים ולתמוך באופן אקטיבי במורים. מה יקרה לכל התלמידים אם במקום לבלות עד מאוחר ילכו לישון בזמן ובבוקר יצאו ויפגינו בכל הארץ לתמיכה במוריהם? שהרי כ-750 אלף מפגינים הוא כוח שלא ניתן להתעלם ממנו, שאלו את הצרפתים.
אם נעצור לרגע ונחשוב, הרי הבטיחו לנו שההפרטה תביא לחיים טובים יותר לאוכלוסיה. מספרים לנו על מדדים טובים יותר בישראל, אך אנו מגלים כי הפער בין עשירים לעניים בישראל הינו מן הגבוהים בעולם. אנו גם מוצאים כי בידי כחמישה אחוזים מכלל האוכלוסיה מצויים כתשעים אחוזים מכלל העושר בישראל. והרי ברור לכולם כי זה בא על-חשבון האזרח הפשוט, העמל כל יום על-מנת להביא את משכורתו לביתו.
מה שאני מציע הוא נוסחה פשוטה: בואו נחזור לימי-הזוהר של העובד בישראל, שהרי על העבודה של אותם העובדים מתקיימת מדינת ישראל ואת זה נוכל לעשות על-ידי החזרת תחושת הסולידריות בין העובדים, על-ידי גיבוי הדדי ועזרה במאבק, על-מנת לקבל תנאי עבודה אנושיים.
בואו נתחיל עם התלמידים כבר לאחר החופש, אם יכריחו את המורים לחזור לעבודה מתוקף צו בית משפט, ללא הסכם, אנו ההורים צריכים להראות כי לא נסכים להמשך הזילות במערכת החינוך ולא לשלוח את ילדינו לבית ספר, כי הרי זו מלחמה על עתיד ילדנו – ועל ידי סולידריות – נשיג הרבה יותר.

 

המאמר פורסם לראשונה באתר nana10 בתאריך 07-12-2007

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • בתיה  On דצמבר 7, 2007 at 1:33 pm

    אני מאוד חושבת שיש המון בדבריך הני אבל לפני
    החזרת ימי הזוהר לעובד יש להחזיר את הזוהר לעבודה

  • הני  On דצמבר 7, 2007 at 1:53 pm

    אני שמח שהצטפרת לקוראים, ואת משמיעה את קולך, בטוחני כי תרומתך לדיונים תהא רבת משמעות.

    מאוד בעדינות אני אתנסח מבטיח 🙂

    אכן כן יש לחזק גם את העבודה. אך לדעתי שני אלו כרוכים אחד בשני, והמצב היום מחייב פעולה. ברגע שאנשים יחושו כי אנחנו מעצימים את העובדים באשר הם, עבריים או לא, והשכר ישתפר בהתאם, והתנאים יהיו תנאים נורמליים אולי יחזור הכבוד לעבודה…

    אינני חושב שעבודה במעגל הקיים יכולה להיות כפי שהייתה בעבר, ואני לא מדבר רק על הקביעות והפרסטיג'ה, תנאים מינימליים בין עובד למעסיק כיום לא קיימים…
    החיזוק צריך להתחיל ממיצוב מעמד העובד מול המעסיק, לאחר מכן שאר הדברים יפתרו בדרך קלה יותר, אבל זו רק דעתי

    חג שמח וסופשבוע נעים
    הני

  • ליהי  On דצמבר 7, 2007 at 4:44 pm

    אמת דיברת והלוואי שלפחות ביום הראשון שלאחר חופשת חנוכה, ליום אחד בלבד, יביעו ההורים תמיכתם במאבק המורים ולא ישלחו ילדיהם לביה"ס.

    אבל , נראה לי שמצב זה רחוק מהמציאות
    כולם, כולנו עדין שקועים ב"אני" שלהם ולא מוכנים להכניס לתוך עולם ה"אני" קצת סולידריות, קצת תמיכה האחד במאבקו שלהאחר יחד עם ההבנה שעל כולנו מוטלת המשימה להאבק למען עתיד טוב יותר לילדינו. כי אז יכלו לראות במאבק המורים כשייך גם להם באופן אישי וגם לנו כמדינה

    חג חנוכה שמח

  • רוברט  On דצמבר 7, 2007 at 6:48 pm

    "יקירי הדוקטור, בתולדות האנושות אין חזרה מרצון!"
    (האיש בלא תכונות\רוברט מוסיל)

  • הגר  On דצמבר 8, 2007 at 4:43 pm

    בשלב הזה של המאבק בו המורים מתמודדים עם צוי מניעה הגיעה שעתם של ההורים האינטרס הוא אותו אינטרס חברה מתוקנת ושרות ציבורי עם שיניים ולא מס שפתיים

  • דודי  On דצמבר 8, 2007 at 9:42 pm

    אני חושב שצריך להרחיב את רעיון הערבות ההדדית. למה המרצים במכללות אינם משמיעים את קולם. הרי ידוע כי שכרם צמוד לשכר המרצים באוניברסיטאות. במקרה הזה הם מעדיפים לשבת על הגדר, ליהנות מהמשכורת הנכנסת לבנק (בניגוד למרצי האוניברסיטאות אשר שכרם קוזז בחודש האחרון) ולהמתין להעלאת שכרם לאחר סיום השביתה.
    מאידך גם למרצי האוניברסיטאות יש חלק באדישות הכללית. אלו דואגים רק לעצמם אבל אינם כוללים בדרישותיהם כל הטבה לסגל הזוטר ולמרצים מבחוץ. ידוע כי המרצים מבחוץ מחזיקים בין 20 ל-50 אחוז מכלל ההוראה באוניברסיטה, אולם זו מעדיפה להתייחס אליהם כאל עובדי קבלן אשר בכל רגע ניתן לזרוק אותם ללא כל פיצוי.
    לגבי הסגל הזוטר ובעיקר המתרגלים, אלו הם עמוד השדרה העתידי של האקדמיה הישראלית. רבים מהם נאלצים לעבוד בתנאים מכפירים ולהקדיש זמן רב בעבודות מזדמנות במקום לרכוש השכלה נרחבת יותר.
    על מרצי האוניברסיטאות ליצור קואליציה רחבה ככל האפשר ולדאוג לאקדמיה באופן רחב ולא רק למשכורתם הבאה!!!

  • הני  On דצמבר 9, 2007 at 10:33 am

    אני מסכים עם כל מילה!

    שמישהו כבר יקום ויזרוק את האבוקה הראשונה (רק מילומית, חס וחלילה לא פיזית) ואז נראה כמה ילכו בעקבותיו….

    הני

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: