החיים בישראל כמורכבים מקלישאות

השבוע התרוצצו כל כך הרבה סיפורים מעניינים בחדשות שקשה היה לי לבחור במה להתרכז. אז הגעתי להחלטה קונספטואלית חדשה לטור, השבוע אתרכז בשלשה אירועים שמטילים אור על החיים הסיזיפיים ומלאי הקלישאות בישראל.
 
אנחנו כור היתוך
ובכן כמדינה אנחנו קולטים עליה עוד מלפני שהפכנו למדינה, שהרי אנחנו חברת מהגרים. עליה ראשונה, שנייה, שלישית, רביעית ואפילו חמישית – אחריהן העליות ההמוניות ממדינות אסיה אפריקה והמזרח התיכון, העלייה מברית המועצות של שנות השבעים, העלייה ההמונית מברית המועצות לשעבר וגם העלייה האתיופית. יסלחו לי אלו ששכחתי להזכיר את העלייה שלהם. ומה התוצר הסופי, כל קבוצה מחליטה להשתמש בשק חבטות בעלייה שהגיעה אחריה. כך הראשונה לשנייה, הראשונה והשנייה לשלישית, וכן הלאה אתם קולטים את הרעיון.
אך בכל הסיפור העצוב הזה ישנה קבוצה עם גוון קצת שונה מכל קודמותיה, האתיופים. הם קצת יותר מובחנים בשל גוון עורם, ואליהם היחס כבר משפיל והוא בא מכל שדרות האוכלוסיה. לא רבותי, זה לא רק אותו מנהל מבית ספר בפתח-תקווה (קצת אירוניה בשם), זה כמעט כולם, אלו שלא רוצים אותם כשכנים, אלו שמתייחסים אליהם בזלזול, אלו שלא מעסיקים אותם ועוד. הבעיה של קבוצה זו היא שהם נושאים את כל העליות הקודמות על גבם, והם בסך הכל מיעוט קטן, הם סך הכל 120,000 נפש.
בימים האחרונים כרגיל אחרי מקרה כה חמור שזועק לשמיים, מבורות גזענות וסתם שנאה לזולת, כולם התעוררו, ושר השיכון מציע הזרמה של תקציבים לטובת העדה האתיופית בניסיון לשקם אותה. ואני אומר, אדוני השר כל הכבוד, אך יש גם לדאוג להזרמת כספים לאוכלוסיה הקולטת, אנחנו החברה הישראלית ולהתחיל לחנך אותנו לפתיחות ולהוקעת הגזענות. כי הבעיה היא לא של האתיופים, אלא שלנו החברה הקולטת. ותחשבו על זה.

הניתוח הצליח החולה מת
אני אוהב לקבל שבחים, מי לא? אתה מוצלח, נשמע נחמד לא? יותר טוב זה כאשר אומרים לך שאתה יוצא מן הכלל באופן חיובי זה נורא מעצים, ומרגיש טוב. גם מדינות אוהבות לקבל שבחים, וישראל אינה יוצאת דופן. נכון, זה לא קורה לעיתים קרובות לאחרונה, אך למרבה הפליאה השבוע קיבלנו ציון לשבח, יופי, נורא נחמד. הציון לשבח בא מקרן המטבע הבינלאומית, והוכתר בכותרת הדו"ח הטוב ביותר שנכתב אי פעם על כלכלת ישראל. ואו, יופי כל הכבוד. אז כמובן יש את רשימת הכיבודים הרגילה, נגיד בנק ישראל, שר האוצר וכמובן צמרת משרד האוצר.
יופי לנו, קיבלנו ציון לשבח. אבל אני, לא מבין גדול הכלכלה מסתכל סביב ורואה מה? הפערים בין העשירים לעניים הם מן הגבוהים בעולם, ולפי חלק מן האנליסטים הגבוהים ביותר. פחות ופחות אנשים מצליחים לשלם שכר דירה או לקנות דירות בערים המרכזיות. נכון האבטלה יורדת, אך לא משום שאנשים מקבלים עבודה עם יכולת קידום וצמיחה, הם מועסקים על ידי חברות כוח אדם בשכר מינימום העבודות ללא מוצא, וללא אפשרויות קידום. מערכת החינוך היסודית, התיכונית והאקדמית מתפוררות אל מול עינינו. פערי השכר בין גברים לנשים גבוהים מאי פעם. איך אומרת הקלישאה המפורסמת, הניתוח הצליח החולה מת, במקרה זה החולה עוד לא מת, ולפחות הפעם הוא קיבל איזו מחמאה. לצערי זה לא מה שדרוש לחולה על מנת להתאושש.
 
ואהבת לרעך כמוך
ולסיום, אני, כן אני גבירותיי ורבותי מסכים עם עמדת הממשלה, מיגון שדרות הינה סוגיה שנוגעת לנושאים שמחוץ לשיפוטו של בית המשפט. אכן כן, תפקידו של בית המשפט אינו לאמר למדינה מה היא צריכה לעשות על מנת למגן את תושביה, זוהי חלק מחובת היסוד של המדינה, ושום בית משפט בעולם לא צריך לכפות על מדינה לעשות זאת. אך בד בבד אינני מסכים עם הטיעונים המאוד בעיתיים של המדינה בתגובה לדרישת המיגון.
הטיעונים כנגד מיגון שדרות נעו בין לא נעשה זאת משום שהם דורשים נוחות ואנו רוצים להבטיח חיים, לטיעון הבא: "(בעיה זו)…קשורה בטבורהּ לסוגיות שונות בעלות השלכות ביטחוניות, לתדמיתה של מדינת ישראל ויכולת ההתרעה שלה. יש לה השלכות על כושר העמידה של התושבים באזורי העימות והשלכות תקציביות מגוונות".
הרציונל הוא בעצם אתם תושבי שדרות שחיים בקו העימות בשנים האחרונות תמשיכו לסבול על מנת לא להוריד מכוח ההרתעה של מדינת ישראל, וגם בגלל שיש לנו מגבלות תקציביות (מה קורה עם דו"ח קרן המטבע הבינלאומית – חשבתי שמצבנו טוב). בכל עניין זה נדם קולו של אדם שהפך את שדרות לביתו בחלק מזמנו, השר לביטחון פנים אברהם דיכטר, אני רוצה לדעת מה דעתו בנידון, מאחר והוא בעצם אחראי על סוגיה זו, וגם בשל קרבתו לתושבי שדרות.
ברוח הקלישאית של החיים במדינת ישראל, מבקשת המדינה מתושבי שדרות לגייס גם את ביטחונם האישי לטובת המדינה, כל זאת על מנת לא לפגוע בהרתעה של המדינה, זהו באמת משא כבד. אני חשבתי שחובת המדינה היא לספק לכל תושבי המדינה בטחון, או בקיצור ואהבת את רעך כמוך, את זה שבתל אביב בדיוק כמו את זה בשדרות.
 
קלישאת השבוע – להיוולד טוב
בתשובה לשאלה מהו הסוד להצלחה כלכלית בחיים, ענה עידן עופר, אשר נבחר לאיש השנה של עיתון גלובס ל-2007, "להיוולד טוב."
 
סופשבוע נעים לכולם.

גרסה מוקדמת של הכתבה התפרסמה לראשונה באתר NANA10 בתאריך ה-12-12-2007

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • בתיה  On דצמבר 12, 2007 at 10:24 pm

    ערב טוב הני!

    חייבת לענות.לגבי הבעיה הגזענית כל הכספים שבעולם לא יוכלו לפתור את הבעיה ללא בדק בית של כל אחד ואחד מאיתנו פנימה האם אנחנו מקבלים את העולים האתיופיים אל תוך החברה.כן נכון ישנם עיוותים קשים בכל התחומים אבל אם החינוך בתוך הבית יהיה להבנה וקבלה ולא חינוך סטריאוטיפי הדרך תהיה קלה קצת יותר.

    ולגבי שדרות האם אתה מוכן לבלות את זמנך הפנוי ומעט ככל שיהיה שם במקום?

  • הני  On דצמבר 12, 2007 at 11:55 pm

    ערב טוב גם לך,

    אכן כסף לא יעזור לפתור את הבעיה, אך לא ניתן להעלות על הדעת כי כל המשאבים יופנו לכיוון הקהילה האתיופית ללא כל נסיון להפנות משאבים למיגור הגזענות בחברה הישראלית.

    ידעתי שנושא שדרות יגע בנקודה רגישה, שר ספציפי…מה כוונתך בזמני הפנוי? האם אני מוכן לגשת ולהרצות שם, התשובה היא כמובן. האם אני מוכן לקחת את משפחתי לשם התשובה היא לא ולא!

    בברכה
    הני

  • צביקה  On דצמבר 13, 2007 at 9:13 am

    חבל שאין לנו ראי שמראה את הדברים בפרופורציות נכונות כגון

    קסאם אחד קטן במרכז ת"א
    רק כמה שמשות שבורות

    חכים שמוותרים על תוספת של אחוזון לשכרם
    כדוגמה למאיון העליון

    לגבי הגזענות – חסרות לי מילים
    אני רק מסמיק מזעם וגם מבושה

    ולגבי קלישאת השבוע – זו לא קלישאה, הבחור צודק

    שיהיה רק טוב
    צ

  • הני  On דצמבר 13, 2007 at 9:26 am

    תודה!

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s