אם לצחוק או רק לבכות…

אוי ואבוי, המדינה שלנו מתכווצת וקטנה מיום ליום. מה זאת אומרת? מדינתנו היקרה הופכת למדינה קטנה, לא במובן גיאוגרפי אלא במובן הדאגה לציבור והשירותים שהיא מספקת לאזרחיה. בהתחלה, ככה מספרים, זה לא היה כל כך גרוע, קיצצו רק קצת בשוליים, אין קבלה לחדר מיון ללא תשלום, התרופות הפכו לקצת יותר יקרות, ועסקי גמילות החסדים, בחסות המדינה או בידיים פרטיות, עלו פרחו ולבלבו. ופתאום אנחנו מתעוררים ליום שבו מדברים על סלי בריאות של תרופות מצילות חיים, ואי מתן תרופות מסוימות שמישהו עלום שם החליט שהם לא מצילות חיים. ומה אם משפחה מאבדת את ביתה בשל הצורך לממן את אותן תרופות, ובני אותה משפחה מגיעים לפת לחם – האם במצב זה התרופה אינה מצילת חיים? מי שם אדם זה או אחר להיות זה שמחליט מה ייכלל, ומה לא ייכלל, בסל הבריאות?

 

על רקע כזה קמו אגודות לעזרה, ישנן הקבועות והידועות, יד שרה ועוד. אך התנאים החמירו, מספרים, המבוגרים שבינינו, שלא חשבו שזה יגיע למצב כזה, אך המדינה אף הפסיקה לתפקד בזמני משבר. לדוגמא: מלחמת לבנון השנייה. כאשר הטילים רעמו בצפון, המדינה חדלה מלתפקד, והאזרחים נותרו בודדים במערכה. בשלב זה, לראשונה בתולדות מדינת ישראל נכנס לתחום העזרה ההדדית אדם בודד, עשיר עד מאוד, שלא רצה להישאר בעילום שם נהפוך הוא, הוא בא אל קדמת הבמה מתוך רצון לקבל את ההכרה עבור פועלו – מר ארקדי גאידמק. עם זאת המון רב של נציגי ציבור , פוליטיקאים, הוגי דעות ואנשים רגילים מן היישוב החליטו שיש לו לארקדי גאידמק מוטיב נסתר. רבות היו הספקולציות: הוא עבריין בינלאומי שמחפש הכשר מתושבי המדינה, או לחלופין, הוא מתעתד לרוץ לכנסת וקונה את קולות האנשים במצוקה. אף אחד, רחמנא ליצלן, לא חשב שאולי יש כאן אדם עם הרבה כסף שרוצה לעזור, הרי זו הערבות ההדדית של עם ישראל. אכן רבים כעת יושבים ומתפקעים מצחוק על תמימותי, או מתעצבנים מטיפשותי. לכולכם משותף דבר אחד, אתם לא מבינים איך אני יכול להיות עיוור/נאיבי כזה.

 

אז אני שואל גבירותיי ורבותי, כיצד צריך לנתח את תרומתה הצפויה של מפלגת ישראל ביתנו בסך של 100 מליון שקלים, שהם 25 מליון דולר וקצת עודף, למיגון ארבעה בתי חולים באשקלון, נהריה, צפת וטבריה. מנהלי בית החולים מרוצים, וכך גם פרנסי העיר ותושביה. אך האם כאן לא עולות שאלות אתיות ומוסריות בדבר התרומה? האם זו תרומה לגיטימית? שהרי בניגוד לגאידמק, שלגביו חלוקות הדעות אם יתמודד בבחירות או לא, מפלגת ישראל ביתנו הינה מפלגה פוליטית שהתמודדה ומתעתדת להתמודד בעתיד בבחירות הארציות – האין זה הופך את תרומתה לשוחד בחירות בפוטנציה? וכמובן יש את אלו שאומרים כל הכבוד מישהו היה צריך לעשות מעשה וטוב שמפלגת ישראל ביתנו הרימה את הכפפה. אך להזכירכם, שמואל פלטו שרון ניסה לעשות מעשה של סיוע לנזקקים וסיים את דרכו הפוליטית לא בבית הנבחרים כי אם בבית הסוהר.

 

אבל קוראי היקרים, הבעיה אינה בגאידמק או ישראל ביתנו, הבעיה היא במדינה ובדרך בה היא מתווה את מדיניותה. על ידי הפיכתה לחור שחור חברתי, המדינה בעצם מפנה מקום בספירה החברתית לאנשים כגאידמק ולגופים כישראל ביתנו, אלו נכנסים לריק שנוצר על מנת לשנות את הדרך בה הדברים מתנהלים. אכן, כפי שרבים חשים, עולה ממעשים אלו ריח לא כשר של רווח פוליטי וציבורי על בסיס פופוליסטי לחלוטין, אך בד בבד עם ביקורת זו, אנו רואים אנשים שניצלים מאימת הטילים בצפון, ושבתי חולים שאף גוף אינו טורח למגן בפריפריה, ממוגנים ומקנים שקט וביטחון לחולים ולאוכלוסייה בפריפריה. מה עדיף? אתם תחליטו, אך אל תשכחו שלפני 25 שנה כל פעולות אלו היו מונחות לפתחה של המדינה והיא זו שדאגה לביטחוננו הפיזי והבריאותי, ורק עם נטישתה של המדינה את תחומים אלו החלו הרינונים.

 

בברכת רפואה שלמה, ושקט בטחוני (כי אם נזדקק לעזרה באחד מתחומים אלו לא בטוח שהיא תהא בנמצא)

 

גרסה של המאמר פורמה באתר NANA10 בתאריך 24-12-2007

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • אזרח.  On דצמבר 24, 2007 at 9:39 pm

    האנושיות, ל"רציו" של השוק.
    הפניתי אותך בעבר,לסדרה המסבירה איך הפכו הפעולות האנושיות כיום,לפעולות הנעשות לפי הרציו של השוק.

    http://www.notes.co.il/hani/39070.asp

    דוגמא מוחשית היתה אתמול ,
    בסרט התיעודי "תדע כל אם", שהוקרן אתמול בערוץ 1,

    http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/937730.html

    שואל אחד מהחיילים שאלה רטורית.האם חיי חייל רגלי אינם שווים לחיי טייס?

    התשובה מבחינת המערכת,היא לאאאאא רבתי.

    מדוע? מכיוון שהמערכת מתפקדת לפי הרציו של השוק.

    ההשקעה בטייס ובמטוסו,או בהליקופטר שלו,עולה עשרות אלפי מונים,למעשה,מליונים,יותר מאשר ההשקעה בחייל רגלי.לכן לא מסכנים את חיי הטייסים,ולא מבקשים מהם לחלץ חייל מדמם למוות בכל מחיר.
    לכן הופקר בשנת 2000 החייל מדחת יוסוף מדמם למוות,ולכן במלחמת לבנון 2006 הופקר חייל אחר למוות ,ולא חולץ מהר מהשטח.אם בעבר השתדלו לעשות כל מאמץ לחלץ חייל מדמם,הרי כיום,בעידן ה"רציו" של השוק,זה "לא משתלם" לחלץ חייל מדמם למוות."לא משתלם",
    ממכלול סיבות של רווח והפסד .פוליטיים,וכלכליים.

  • הני  On דצמבר 25, 2007 at 12:49 am

    ידידי האזרח אני מסכים עם דעתך. זהו טרוף מוחלט אך ברוב טיפשותנו הנחנו לרציונל פגום שמביא חלק מאייתנו לפת לחם, וחלק אחר למוות ללא יכולת לקבל מרפא, ולאבדן מוחלט של מערך הערבות ההדדית. רציונל זה משרת רק חלק צר מהעם אך עם זאת כולנו אימצנו אותו.

    אני לפחות מנסה להתריע….

    הני

  • ערדי  On דצמבר 25, 2007 at 1:02 am

    הני, אני מסכים אתך לחלוטין, אבל התגובה של "אזרח" לוקה בחוסר קשר כלשהו לעובדות.

    מדחת יוסוף לא חולץ בגלל שהאחראים העדיפו (באופן מחפיר) לסמוך על הפלשתינאים שיחלצו אותו, ולא בגלל עלות של מסוקים. הסרט התעודי המדובר עוסק בחייל שלפי הטענה גופתו הופקרה בשטח – ע"י חבריו החירניקים, בלי קשר למסוקים או מטוסים – טענה שגם היא מתבררת כנראה כשקרית (לא שדברי החיילים או המג"ד שלהם ישנו משהו – כרגיל מי שקובע את המציאות בישראל היא המדיה, ואפילו אם זה רק ערוץ 1)

    אם כבר, מלחמת לבנון התנהלה הפוך מה"רציו" שהאזרח מנסה לתאר – הרי הביקורת העיקרית היא שהשתמשו יותר מדי בחיל האויר ומעט מדי בכוחות הקרקע, ה"זולים" כביכול.

  • אזרח.  On דצמבר 25, 2007 at 11:28 am

    ."לא משתלם",
    ממכלול סיבות של רווח והפסד .פוליטיים,וכלכליים.

    התייחסת אך ורק לנקודה הכלכלית.כתבתי ,גם:רווח והפסד .פוליטיים

    פוליטיים.

    גם חשוב.איך אתה נראה פוליטית.אין רווח פוליטי (כלכלי,יש.אבל לא פוליטי.)בגוויות של חיילים רגליים.לכן השתמשו בכוח אווירי.בלית ברירה.

    אבל עזוב את הנקודה של המלחמה.

    מה דעתך על כך שמכלול הפעולות האנושיות,כיום,נמדדות לפי ה"רציו" של השווקים?

    אנא צפה בסדרה,לפני שאתה עונה.

    http://freedocumentaries.org/film.php?id=152

    THE TRAP: WHAT HAPPENED TO OUR DREAM OF FREEDOM? EPISODE 1

    http://freedocumentaries.org/film.php?id=153

    THE TRAP: WHAT HAPPENED TO OUR DREAM OF FREEDOM? EPISODE 2

    http://freedocumentaries.org/film.php?id=154

  • אהרן תמוז  On דצמבר 25, 2007 at 8:55 pm

    שביתת שובע
    http://www.nrg.co.il/online/1/ART1/675/448.html

  • הני  On דצמבר 25, 2007 at 10:30 pm

    מאמר זה מלא בגיבובי שטויות ודמגוגיה זולה! אין בו שום אמירה מבוססת והוא חסר כל יסוד מעשי.

    אני לדוגמא עובד 18 חודשים בשנה, אם מחשבים את שעות עבודתי ביום, ואני חלק מאוכלוסיה זו. מעבר לכך תפקידנו כאינטלקוטאלים הוא לא למצוא את המכנה המשותף, אלא לחקור ולהוציא את ממצאנו לאור, ואם הם לא מתאימות לאיזה אתוס מסויים אז באמת זו בעיה, אני מעכשיו אגנוז את מאמרי המפלגים.

    כמה שטויות במאמר אחד, באמת אהרון תן לי משהו ששווה התיחסות….זה פשוט לא כוחות

    בברכת לילה נעים
    הני

כתיבת תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s