הכוונה, ולא אלוהית

מחאה חזקה שבאה מלמטה אינה זקוקה לדו"חות של ועדות חקירה כדי לקבל לגיטימציה לפעולה. אני קצת בהלם מהצפייה לדו"ח, כמו אל איזה לוחות הברית עם האמת הצרופה…אם רוצים לפעול ולמחות הגת הדו"ח לא אמורה להיות הטריגר.

 

בימים האחרונים אנו עדים לתופעה, שבעיני הינה כמעט בלתי אפשרית, המתח בישראל עולה. על מה ולמה?

 

ובכן מחר, או בכינויו החדש בין החבר'ה, "יום רביעי הגדול", עומד להתפרסם הדו"ח הסופי של ועדת וינוגרד וכל כלי התקשורת מלאים בהערכות, דיווחים על כוונות ובחלק מן המקרים אף הצהרת כוונת של פוליטיקאים אמיצים בדבר היום שאחרי.


מעבר לכך אנו עדים לדיווח בלתי פוסק בדבר התארגנויות "מהשטח" של קבוצות לחץ אזרחיות שידרשו, לא פחות ולא יותר, מראש הממשלה והשרים המכהנים להסיק מסקנות אישיות ולהתפטר. אף אני, בימים האחרונים, הייתי שותף לפסטיבל זה ורואיינתי בנושא היום שאחרי הוועדה. וכל אלו העירו בי שאלה, למה? למה, אנו צריכים להמתין ליום שאחרי? האם לא קרו הרבה דברים על הדרך, סימנים לכך שהמערכת זקוקה לניעור/רענון?


מזכיר לי סיפור, והנמשל יבוא לאחריו: אדם מת ועולה לחשבון עם בוראו, אך זה מתעקש כי לא הגיע זמנו. לאחר עיון בספרים אכן מתגלה טעות, בא בורא עולם ומבטיח לו להגן עליו ולהאריך את ימיו כתוצאה מהטעות ושולחו חזרה לכדור הארץ. כשנה לאחר מכן, בעודו יושב בביתו, עולה הבית באש, מצלצל אליו שכנו ומבקש ממנו לעזוב את הבית, עונה האדם "אין דאגה בורא עולם ידאג לי" ונשאר בביתו. באים מכבי האש ומבקשים להצילו, עונה האדם "אין דאגה בורא עולם ידאג לי" ונשאר בביתו. האש גוברת ועולה האיש אל גג הבניין, מגיע מסוק לחלצו והאיש מסרב וחוזר ועונה, "אין דאגה בורא עולם ידאג לי". מתמוטט הבניין והאיש נהרג! עולה שוב השמיימה רוגז וצועק, ברצוני לראות את אותו בורא עולם שאינו מקיים את הבטחותיו. בא אליו בורא עולם, והאיש מטיח בו בכעסו, ממתין בורא עולם בסבלנות ולכשסיים האיש הוא עונה: "שלחתי שכן, וסירבת, שלחתי מכבי אש ושוב סירבת, אפילו מסוק בא לחלצך ואתה בשלך. אני יכול להגיש לך את העזרה אינני יכול להכריח אותך להשתמש בה…"

 

מה לשמיטה והר סיני?

מה לשמיטה והר סיני אתם שואלים, ובכן, את הכשל במלחמה כולנו חווינו וראינו, את כשל הטיפול בגמלאים כולנו חווינו וראינו, את הכשל בזמן שביתת המורים כולנו חווינו וראינו, כמו גם את הכשל בזמן שביתת המרצים. אלו כולם היו סימנים, ואילו כל עם ישראל יושב ליד קו-הזינוק ממתין לדו"ח וינוגרד, ל-5 אנשים שיאמרו את דברם, על מנת להתפרץ ולהתחיל בפעולה שתביא להתפטרות ראש הממשלה.

גבירותיי ורבותי, הסימנים והאותות הרבים היו מונחים לפנינו, אולי בעיוורוננו לא ראינו אותם, אך עם כל הכבוד להמתין לדו"ח ועדה על מנת לגבש דעה בנושא כשלי המשטר, זו כבר בדיחה.

מחאה חזקה שבאה מלמטה אינה זקוקה לדו"חות של ועדות חקירה, כאלו או אחרות, ללגיטימציה לפעולה. מחד, אם המטרה היא ללמוד מן הכישלון, שהרי אנו אמורים לתת לנבחרים המכהנים הזדמנות לתקן את דרכיהם, והשימוש בממצאי הוועדה הינו משני, היינו מסקנות הוועדה אמורות להיות מקפצה לתיקון ולא לעריפת ראשים.

מאידך, אם המטרה היא לשלוח הביתה את אלו, שלדעת הציבור, לא מצליחים או לא ראויים להוביל ולהנהיג, הייתי אומר שצורך בוועדות חקירה אין.

אמר פורסם לראשונה אתר nana10 בתאריך 29.01.2008

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • יוסף בן דוד שורץ  On ינואר 30, 2008 at 9:39 pm

    האזור בו אנו חיים הוא אזור שבדומה לארצות אחרות לא אימפריאליסטיות "העולם השלישי" לא עבר את המהפכה הדמוקרטית הבורגנית. מהפכה שהתפקידים שלה הן: איחוד האזור, פתרון השאלה הלאומית, מהפכה אגרארית, תיעוש, שוויון הכול לפני החוק ובמיוחד שאת השוויון של נשים.
    הצורה בה קיבלו האחים והאחיות במצרים את הנצורים בעזה מעיד על כך שיש לערבים תודעה לאומית של אומה אחת. הסיבה לכך ברורה ההיסטוריה הציבה מחד את הצורך באיחוד האזור כחלק מהמהפכה הדמוקרטית, אולם מצד שני האימפריאליזם ולא במעט אודות לישראל מחד וחוסר האפשרות של הבורגנות המקומית לבצעה, הן הסיבות שרק מעמד הפועלים יכול לבצע תפקידים אלו. שאלת הפליטים בישראל היא חלק נוסף מהאספקט של המהפכה האגרארית באזור. שאלת יישובם של הפליטים על 86 אחוזים בארץ שלמעשה אינם מיושבים בצפיפות על ידי יהודים מעלה את הצורך במהפכה האגרארית והוצאת אדמות אלו מהמדינה הציונית והקק"ל.,
    שאלת הפליטים אינה רק השאלה של זכות ההגדרה העצמית של העם הפלסטיני, אלא היא שאלת המהפכה האגרארית בארץ.
    ואלם מאחר והבורגנות והזעיר בורגנות הערבית הוכיחה שאינה מסוגלת לפתור שאלות אלו הן נופלות על שכמו של מעמד הפועלים הערבי. מסיבה זו שום ציוני המעמיד פנים שהוא מרקסיסט אך בפועל מתנגד לשיבת הפליטים אינו יכול לעמוד על התיאוריה של טרוצקי של המהפכה המתמדת. בכך הוא מוכיח שאינו אלא שמרן פרו אימפריאליסטי.

  • בטי  On ינואר 30, 2008 at 10:23 pm

    יקירי, הכשל של המלחמה הזאת הוא עצם קיומה. עצם הבחירה באסטרטגיה של מלחמה כאשר התקשורת והציבור משמשים כלהקת מעודדות צמאי דם. את זה לא אומר אף אחד, לא מלמטה ולא מהצד ובטח שלא מלמעלה.את זה שעצם הבחירה בפתרון של מלחמה הייתה טעות!!! בכנות מעניין לי ת'ת אם אולמרט יתפטר או לא …

  • הני  On ינואר 31, 2008 at 1:54 pm

    יוסף ובטי, אני אכן לא מבין על מה ולמה כל הדרמה, ועדת חקירה באה וועדת חקירה הולכת, אבל המציאות לעולם נשארת.

    אני באמת לא מבין מה העניין, השאלה יהא בעצם בדרך ושום ועדת חקירה לא צריכה להכתיב את הדרך בה אנו מביטים על העולם…

    בייחוד לא אחרי מה שראינו אתמול בערב…

    הני

  • יוסף בן דוד שורץ  On ינואר 31, 2008 at 6:57 pm

    בקיץ 2006 נחלה מכונת המלחמה הציונית מפלה בלבנון. אילו מדינת ישראל הייתה מדינה בעלת אופי שונה, היינו עדים להפגנות ושביתות של ההמונים היהודים בישראל, כנגד שליטי ישראל על תפקידה של ישראל בשרות האימפריאליזם האמריקאי. הייתה זו מלחמה שנועדה לחזק את הממשלה הפרו אימפריאליסטית של סניורה בלבנון כחלק מהשליטה הנחלשת של ארצות הברית באזור.

    אולם במקום תנועה שמאלית בקרב היהודים ראינו תנועה ימנית שיצאה לא כנגד המלחמה עצמה, ההרס של לבנון , הרצח של למעלה מאלף אזרחים לבנוניים כשם שהפקרת האזרחים הישראלים הפשוטים, אלא תנועה ימנית כנגד "הפישלונרים". תנועה שביקרה את הממשלה על שלא הייתה יותר יעילה ברצח ובהרס שחוללה.

    תנועה זו התמוססה במהירות די גדולה והממשלה הקימה וועדת חקירה מטעמה שתפקידה היה כמובן לגונן על הממשלה. תפקידן של וועדות חקירה הוא להרגיע את הרוחות וזאת עשה ביעילות דו"ח הביניים של ועדת וינוגרד. בקרב ציונים רבים הייתה ציפייה כי לאחר דו"ח ביניים ביקורתי מבחינה טכנית, מבלי לגעת כמובן בסיבות הממשיות של המלחמה, יתפרסם דו"ח סופי וקטלני מבחינת אולמרט. אולם אלו שפיתחו אשליות אלו היום מוצאים עצמם מאוד מאוכזבים משום שדו"ח זה אינו יותר מ"כרטיס צהוב"

    אומנם הדו"ח מצביע על כך כי המלחמה הייתה כשלון רציני לצבא הציוני שנבעו משגיאות צבאיות ופוליטיות של הממשלה והפיקוד של הצבא, ו"הסתיימה מבלי שיכלה למנוע את ירי הטילים של חיזבאללה" אולם באותה עת הדו"ח יוצא להגנת הממשלה:" אנו מאמינים כי אולמרט ופרץ פעלו מתוך מוטיבציה ותפיסה המונעת מאינטרס ישראל".
    דו"ח סופי זה משקף את העובדה כי לדעת כותבם נרגעו בינתיים הרוחות ואין לכן כל צורך להתיז את ראשו של אולמרט כדי להציל את הממשלה. אחר הכול תפקידם של שופטים הוא לשמש כלב שמירה של השיטה.

    אולמרט כמובן חש רגשות רווחה, "הכתם המוסרי הוסר מעלי", בעקבות המסקנות העולות ממנו.
    והוא משבח את הדו"ח " דו"ח וינוגרד הוא מעמיק ומקיף, ומציב שאלות לא פשוטות, כך אמר היום (חמישי) ראש הממשלה, אהוד אולמרט, בישיבה ראשונה עם שרי מפלגתו, קדימה. לדבריו הממשלה ממשיכה לתקן את הליקויים" לבני שנחשבה ליורשת אפשרית של אולמרט הבינה להיכן נושבות הרוחות ואמרה " אנו צריכים להמשיך יחד. זו לקיחת אחריות","הדו"ח קשה, המילים 'מלחמה שהוחמצה' הן מילים שקשה לעם ישראל לשמוע.יש משפחות ששילמו מחיר כבד וגם המדינה שילמה מחיר.כולנו חלק ממשלה שקיבלה החלטות והתחלנו בחדר הזה. האחריות לא הוסרה מעל כתפנו אמש ? להיפך".
    שר הפנים, מאיר שטרית, אמר כי "קדימה צריכה להתאחד מאחורי ראש הממשלה". שר התחבורה, שאול מופז, אמר כי "יש להחליף את המילה 'שרידות' ב'יציבות'". הוא קרא לראש הממשלה ליישם את עיקרי הדו"ח.
    שר המלחמה לשעבר השוטה פרץ המרגיש מאוכזב על כך שהוא שילם את מחיר ההרפתקה הצבאית המנובזת ובציניות האופיינית לציונים גם אמר:" הרגשתי שלם עם עצמי כי ניתנה לי הזדמנות להיחשף למקורות העוצמה והאיכות האנושית של מדינת ישראל",תקף את ברק על כך שהזרעים לכישלון הצבאי נטמנו באדמה עוד בתקופת כהונתו כראש ממשלה, אך המשיך והודיע כי על מפלגת העבודה להמשיך ולהישאר בממשלה. הסיכוי הוא שברק כראש מפלגת "העבודה" הציונית, מפלגה בורגנית ציונית לכול דבר, יישאר בממשלה.
    נתניהו מרגיש שהשלל לו הוא ציפה נלקח מפיו ברגע האחרון.

    כל וועדת החקירה לא היה יותר מאירוע טלוויזיוני בו זכה ערוץ 10 שהכריז בבומבסטיות " יום הדין הגיע", משפט הלקוח מהתוכנית המטופשת המאוד פופולארית "הישרדות" שלא במקרה משתלבת כה טוב בהלכי הרוחות ובצרכי הממשלה הציונית. יש אפילו כאלו הרואים בה תקווה לשיטה הציונית. הם אומרים "אם למרותמהכול יש בין המתחרים אנשים הגונים, אולי יימצאו כאלו בין שליטי ישראל"

    תום שגב ההיסטוריון הפוסט ציוני כתב מאמר בו כתב:

    .

    "השאלה העיקרית שעמדה בפני חברי הוועדה הייתה מדוע לא ניצחה ישראל במלחמה. כמו ישראלים רבים, הוועדה סבורה שהמדובר בהחמצה. אך השאלה העיקרית הראויה לעמוד לדיון היא אם הייתה זו מלחמה חיונית. אם לא הייתה חיונית – היא הייתה מיותרת. אין מלחמות אחרות. עמדה שכמובן מצדיקה מלחמות אחרות של מדינת ישראל כחיוניות דהינו מוצדקות"
    .

    עמדה זו הנחשבת מאוד רדיקאלית בקרב הציונים רק מעידה עד כמה תושבי מדינת ישראל היהודים ניצבים עם המדינה הבורגנית האימפריאליסטית.

    אולם לא רק אולמרט חש ברווחה, השותף הפלסטיני שלו, המייצג את הבורגנות הפלסטינית גם הוא חש ברווחה שכן עתה ניתן להמשיך ולזרוע אשליות בדבר "תהליך השלום" הדמיוני. ביום שלישי הוא נפגש עם מובארק המייצג את הבורגנות המצרית המודיע כי ימנע בקרוב כניסת עזתיים למצרים והודיע לו כי הוא מסרב לדון עם החמאס, וממשיך בבקשתו לשמש כשוטר עבור ישראל וחומת הגטו שהקימה עבור תושבי עזה. לדברי העיתון המצרי הידוע, אל אהרם, מצריים תסגור את הגבול עד לסוף שבוע הבא. צעד שפירושו סיוע להסגר שישראל מטילה.

    אולם אין זה כה פשוט משום שעתה מתחיל לחץ גם משליטי ישראל על מובארק לספח את עזה למצריים. צעד זה לדעת חלק משליטי ישראל יצוד שתי ציפורים במכה אחת. הראשונה היא כי ישראל תיפתר מכל אחריות לנצורים בעזה, השנייה היא כי כוחות הצבא והמשטרה המצריים בסיוע הכוחות של אבו מאזן הם שידכאו את שאיפות החופש של הפלסטינים.

    במאמר שהופיע בימים האחרונים בג'רוזלם פוסט הכתב האמריקאי דניאל פייפ המקורב הן לממשלת ישראל והן לבית הלבן קורא לשליטי ארצות הברית לתת אור ירוק למצרים לספח את עזה.

    "Washington and other capitals should declare the experiment in Gazan self-rule a failure and press President Hosni Mubarak of Egypt to help, perhaps providing Gaza with additional land or even annexing it as a province,"

    סיפוח של עזה דורש את הסכמת הנהגת הרשות הפלסטינית כשם שאת הסכמת הנהגת החמאס. על רקע זה יש להבין את הידיעות המתפרסמות כי שוטרים של חמאס מונעים יציאת רכבים מעזה, ואת העובדה כי מובארק הופך למתווך בין הנהגת החמאס והנהגת הרשות הפלסטינית.

    אולם תוכניות אלו קשות להגשמה משום ההתנגדות ההולכת וגוברת של ההמונים לא רק הפלסטינים כולל בישראל אלא בכול מדינות ערב כולל במצרים.
    ככול שהתנגדות ההמונים גדלה כך נחשפות ההנהגות הבורגניות. הפתרון היחיד שיממש את זכות ההגדרה העצמית של העם הפלסטיני היא מהפכה בראשה יעמוד מעמד הפועלים הערבי, אולם לשם כך יש הכרח לבנות הנהגה מהפכנית של מעמד הפועלים המודע לתפקידיו ההיסטוריים.

    .לא במקרה מותו של ג'ורג חבש מנהיגה ההיסטורי של החזית העממית לשחרור פלסטין, אשר נפטר ביום שני תופס מקום כה מרכזי באמצעי התקשורת הערביים. עבור מיליונים רבים באזור הוא ביטא את המצפון הערבי ואת השאיפה לחופש מהאימפריאליזם והציונות ולאחדות האזור.

    הוא עצמו היה פליט כתוצאה מהגרוש של המוני העם הפלסטיני על ידי המדינה הציונית ב1948 בהיותו ילד. גירוש לו היה אחראי באופן ישיר רבין שלימים יתארו אותו השמאל הציוני ואף הסטליניסטים המקומיים -מק"י כקדוש לאחר שנרצח.

    הוא היה לוחם שביקש לשים קץ לשליטה של הקולוניאליזם על העולם הערבי. אולם הוא היה לוחם של מעמד הביניים. הוא עצמו היה רופא בדומה לצ'ה גווארה ולמד רפואה באוניברסיטה האמריקאית , בבירות. ב1953 הוא ייסד את התנועה הלאומית הערבית The Arab Nationalist Movement
    תנועה פן ערבית. ב1969 כאשר הוא כבר רופא ילדים, הוא אימץ ורסיה של "המרקסיזם" האופייני למעמד הביניים. לא היה זה כמובן המרקסיזם של מרקס, לנין וטרוצקי , המרקסיזם של מעמד הפועלים המודע.

    אולם גם כלוחם של מעמד הביניים שבתנאים אחרים, אילו למעמד הפועלים הייתה הנהגה מהפכנית היה הופך , כך יש לקוות לבן ברית של מעמד הפועלים, הוא הטיל את חיתו שלו על הציונות וממשלות ערב ששיתפו פעולה עם האימפריאליזם. המלך חוסין הטיל פרס כספי על ראשו.

    הוא היה שייך לדור ולמעמד שהצמיח את פרנץ פאנון,מאו, גנרל גיאפ הוייטנאמי וצ'ה גווארה ומהרעיונות שלהם הוא הושפע..

    כחלק מתנועות זעיר בורגניות לאומניות רדיקליות ב"עולם השלישי" חבש כינה עצמו מרקסיסט. בפועל הוא הושפע מהרעיונות הסטליניסטים של מהפכה בשני שלבים. ראשית מהפכה לאומית שתאחד את הערבים על כל המעמדות שלהם ובעתיד הרחוק מהפכה סוציאליסטית. בתנאים אחרים אולי היה מסוגל לבצע מהפכה בורגנית דמוקרטית חלקית בדומה למהפכה בראשה עמד פידל קסטרו או המהפכה של מאו דז'ה טונג . אולם בעוד פידל הפיל משטר רקוב וחלש, ומאו בראש צבא איכרים הפיל משטר רקוב של צ'או קיי צ'ק, מכונת המלחמה הציונית הייתה מכשול שהפרוגראמה שלו לא הייתה מסוגלת להתגבר עליו. הוא מעולם לא הבין כי הבורגנות הפלסטינית עצמה היא מכשול לחלומותיו ומבלי שמעמד הפועלים יפיל את המדינות הבורגניות באזור ויקים פדרציה סוציאליסטית של המזרח התיכון החלום שלו עמו ניתן להזדהות של שחרור העם הפלסטיני נידון לכישלון. הפוליטיקה שלו הייתה למעשה הפוליטיקה הרפורמיסטי של החזית העממית, מסיבה זו מעולם לא נאבק פוליטית באופן עקבי כנגד ההנהגה של הפת"ח שבראשה ניצב יאסר ערפאת.

    הלקח ההיסטורי הוא כי אחדות לאומית במקום מלחמת מעמדות מוליכה לשיתוק.

    מאחר והוא לא יכול היה להתגבר על מכונת המלחמה הציונית באמצעים של מלחמת גרילה הוא פנה בעיקר לטרור אישי כחטיפת מטוסים על מנת כפי שהסביר "לעורר את מצפון העולם", פעולות שרק סייעו בסופו של דבר לשליטים האימפריאליסטים במערב והציוניים.
    אולם העובדה כי ההמונים הערבים מתאבלים עליו אבל עמוק מעיד על כך שהעניין במרקסיזם הולך ומתחזק בכול האזור. הסיבות לכך ברורות: המשבר המעמיק של השיטה האימפריאליסטית, הדיכוי האימפריאליסטי והציוני, שיתוף הפעולה של הבורגנות הערבית עם האימפריאליזם והציונות, כישלונה של התנועה הלאומית של אבו מאזן וושתפיו ולכך עתה מתחיל להתווסף חוסר האונים של הנהגת החמאס המחוסרת פרוגראמה מהפכנית לפתור את השאלה הלאומית הפלסטינית הבוערת. המאבק הפוליטי כיום הוא להתוות למעמד הפועלים ולהמונים את הידע הממשי מהו המרקסיזם המהפכני האותנטי של מרקס, לנין וטרוצקי. הדרך לשחרור האזור והעם הפלסטיני בדרך של המהפכה הפרולטארית. מהפכה שלעולם לא תתממש ללא מפלגה מהפכנית של מעמד הפועלים.

    מעמד הפועלים הערבי הוא היחיד שהוא מעמד מהפכני עקבי. הפועלים היהודים בישראל ברוב רובם משום אופייה של החברה הישראלית כחברה של קולוניאליסטים מתנחלים מתיישבים הזוכים לפריבילגיות על חשבון העם הפלסטיני והפועלים בעולם ובעיקר הסופר מנוצלים, אינם מסוגלים אלא לכול היותר בחלקם לתמוך במהפכה של מעמד הפועלים הערבי.

  • יוסף בן דוד שורץ  On פברואר 2, 2008 at 8:25 pm

    הרפורמיזם הבורגני של הנהגת חמאס מכשול למאבק מנצח.

    המוני עזה פרצו את חומות הגטו אולם ממשלת מצרים הנהגת אבו מאזן והנהגת החמאס מבקשים לכלוא מחדש את ההמונים בגטו אותה הקימה המדינה הציונית.

    בעוד ממשלתו של מובארכ נחשפת לעיני ההמונים הערבים כבת ברית של האימפריאליזם וישראל, ושליטי מדינת ישראל חולמים על סיפוח עזה למצרים, הנייה ראש ממשלת החמאס פועל בשיתוף פעולה עם שליטי מצרים למימוש "חלום זה" כדרך שתמנע את זכות ההגדרה העצמית של העם הפלסטיני בכול ארצו.

    וכך אנו למדים היום מחדשות עיתון "הארץ":

    עזה חייבת לכונן קשרים כלכליים חזקים יותר עם מצרים, על מנת להתנתק מישראל – כך אמר היום (שבת) ראש ממשלת חמאס ברצועת עזה, איסמעיל הנייה. "מהיום שנבחרנו אמרנו שאנחנו רוצים להתקדם לקראת ניתוק הקשרים הכלכליים בינינו לבין ישראל", אמר הנייה, שהוסיף כי ברצונו לקבל דלק וחשמל ממצרים ולא מישראל, וכי "למצרים יש יכולת רבה יותר לעמוד בצרכים של עזה".

    באותה עת, אמר היום מחמוד א-זהאר, מבכירי חמאס ברצועה, כי הארגון יסגור את הגבול הפרוץ בין עזה למצרים בשיתוף פעולה עם קהיר. הוא הוסיף כי "נחזיר את השליטה בגבול לידינו, בשיתוף פעולה עם מצרים". בכיר חמאס נוסף, מוחמד נצר, אמר כי הארגון מוכן לחזרתם של נציגים מטעם האיחוד האירופי שיפקחו על מעבר רפיח, וזאת בתנאי שיתגוררו במצרים או ברצועה. הוא הוסיף כי אנשי חמאס שדנו בקהיר עם עמיתיהם המצרים בנושא, הבהירו להם כי יש להם הסתייגויות בנוגע להסכם הקודם שאיפשר למשגיחים להיות נוכחים בגבול, וכי לא קיבלו הבהרות בנוגע להסתייגויות אלו.

    כמרקסיסטים העומדים על תיאורית המהפכה המתמדת של טרוצקי, המסבירה כי בתקופת שקיעת החברה הקפיטליסטית, אין הבורגנות של העמים המדוכאים מסוגלת לעמוד בראש מהפכה בורגנית דמוקרטית ועל כן תפקידי המהפכה הדמוקרטית: שחרור לאומי, איחוד האזור, תיעוש, השלמת המהפכה האגרארית, שוויון זכויות לנשים, להט"בים ומיעוטים, נופלים על שכמו של מעמד הפועלים המודע כאשר בראשו מפלגה מהפכנית מהסוג שלנין וטרוצקי עמדו בראשה ב-1917.

    הסברנו לא אחת כי לחמאס כחלק מהבורגנות של "העולם השלישי", אין כל פרוגראמה שתאפשר את מימוש הזכויות הדמוקרטיות של העם הפלסטיני לעצמאות לאומית בכול ארצו כולל שיבת הפליטים (למעשה חלק מהמפכה האגרארית של השבת קרקעות לאיכרים מידי הקולוניאליזם הציוני). מסיבה זו עמדתנו מלכתחילה הייתה, כי בהתנגשות צבאית בין האימפריאליזם ומשרתיו ובין ממשלתו הנבחרת של העם הפלסטיני אנו עומדים ללא כל תנאי, עם העם הפלסטיני, ללא שום קשר להנהגתו. אילו היו לנו חברים בעזה ביוני האחרון, הם היו נלחמים עם נשק ביד כנגד כוחות אבו מאזן שניסו לעשות פוטש צבאי בגיבוי ישראל וארה"ב, אך זאת, מבלי לתמוך פוליטית בהנהגת חמאס.

    במלחמה בין עם מדוכא לאימפריאליזם והציונות אנו בעד ניצחון מהפכני של העם הכבוש. ניצחון זה אפשרי רק אם מעמד הפועלים הערבי בהנהגה מהפכנית יעמוד בראש המאבק. היום עמדתנו המבחינה בין חזית צבאית כחלק מהטקטיקה של חזית אנטי אימפריאליסטית, ובין אי מתן תמיכה פוליטית בחמאס מוכיחה את עצמה, שכן במעשיה האחרונים מוכיחה הנהגת החמאס עד כמה היא מוכנה לבגוד בשאיפות החופש והעצמאות הלאומית של המוני העם הפלסטיני.

כתיבת תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s