אלימות רבותי אלימות

אני צופה בחדשות ולא מבין מה קורה לנו. האם ממצב של ערבות הדדית אנו מידרדרים למצב של אדם לאדם חיה? מה באמת קורה לנו? לאיזו ישות חברתית הפכנו?

 

אתחיל ואומר כי אני מאלו שנוהגים לבקר את התקשורת על תפקידה בהעלאת רמת חרדות הציבור לרמות גבוהות מן הנדרש רק על מנת לספק את מפלצת הרייטינג. עם זאת לא ניתן להתעלם מהדפוס, הפוקד אותנו בשנים האחרונות, של הידרדרות לאלימות חסרת מעצורים, שפושה בכל שכבות האוכלוסיה ללא הבדלי דת, גזע, מין או מוצא.

בואו ונסרוק את האירועים המכוננים: תקיפות קשישים על בסיס שבועי, אך אלו אינן תקיפות למטרת שוד. אנו מוצאים כי המותקפים סובלים מהתעללות פיזית קשה שמלווה במכות והתעללות בלתי פוסקת על ידי התוקפים – זהו סאדיזם לשמו והתעללות בחסרי ישע.


ישנן כמובן התקיפות המיניותילדים צעירים מותקפים על ימין ושמאל על ידי אנשים מכל שכבות הגיל. לפני מספר ימים נגזר דינו של נהג הסעות בן 67 ל-15 שנות מאסר על אונס ילדה בת שלוש. כן, אותה ילדה שהסיע כל בוקר לגן נאנסה על ידיו. יש גם את המקרה של ילדה בת 11 שנאנסה על ידי עבריין מוכר, והמקרה מעורר הפלצות של ילדה בת 12 שנאנסה על יד בנם של השכנים ולמרות עדותה במשטרה עד היום היא חיה בפחד משום שלא ננקטו שום צעדים נגד הנער השכן.


אני כמובן מחויב להדגיש כי על-פי אומדן פחות מ-10% מסך כל התקיפות המיניות מדווחות.

ישנה כמובן האלימות הבלתי פוסקת בכבישים, זו אינה מדווחת לרוב, אלא אם מעורב בה אחד מאנשי התקשורת. אלימות זו מתבססת על זעם בלתי נשלט של נהגים שיוצאים מדרכם, תרתי-משמע, על מנת לאיים, להפחיד ובמקרים מסוימים אף להכות נהגים אחרים, שלטעמם עשו דבר מה שעליו צריך להיענש בכביש.על קללות, תנועות מגונות ושאר מיני מחוות גופניות או אחרות אין טעם להתעכב, אלו הפכו לשגרת חיינו.


ישנה כמובן האלימות המגדרית, זו מרימה את ראשה המכוער פעם אחר פעם. ברצוני להתמקד בעיקר באלימות כלפי נשים בתוך המשפחה או על ידי מכרים.

 

מכות פטיש

 

העיתונים לא מפסיקים לדווח על רצח בתוך המשפחה, על הכאה והתעללויות. המקרים האחרונים שהגיעו לידיעתנו הם של גבר שתקף את אשתו במכות פטיש בכל הגוף. למרבה הפלא, במהלך התקיפה הגיעה המשטרה ולא עשתה כלום, היות ולא היו עדויות למעשה פשע. התמונות לאחר המעשה של דירה מגואלת בדם חשפו מציאות מפחידה. ישנן הנשים שנרצחו על ידי בן זוגן, וגם המקרה המזעזע של היצאניות עליהן נשפך נפט והן הוצתו על ידי אותו עבריין שכפה עליהן חיי עבדות.


כל זאת מבלי להזכיר את הסחר בנשים, מועדוני החשפנות והזנות שמתנהלים בידיעת הכל, למרות אי- חוקיותם ועוד.


כל אלו מובילים לסטטיסטיקה חדשה שהוצגה זה מכבר. לפי נתוני המשטרה ישנה ירידה של 21% במקרי הרצח. יופי אנו מתחילים לשנות את דרכנו, אך לא בדיוק, משום שבד-בבד מדווחת המשטרה על עלייה תלולה בתקיפת קשישים, מקרי אלימות בקרב בני הנוער ובעיקר מקרי דקירה.
מה שבעיני אומר שאין ירידה במקרי הרצח אלא יש לנתקפים המון מזל ובמקום למות הם נפצעים קשה וחיים בפחד כל ימי חייהם – טוב לסטטיסטיקה, רע מאוד לחיים. אולי השקעות מסיביות בחינוך יביאו לשינוי חברתי, ויפה שעה אחת קודם.

 

הכתבה פורסמה לראשונה באתר nana10 בתאריך 11.02.2008

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • אהרן תמוז  On פברואר 11, 2008 at 5:58 pm

    רודולף ג'וליאני ניקה וטיהר את ניו יורק

    לא הייתי בשום אופן מיישם את החוק של קליפורניה המטיל מאסר עולם על מי שנתפס פעם שלישית בעבירה קלה

  • הני  On פברואר 11, 2008 at 6:07 pm

    אהלן אהרון,
    אנחנו צריכים לעשות חשבון של מה אנחנו מעדיפים לשלוח אזרחים בוגרים לכלא ובכמויות או לחנך אותם בצעירותם לחיים מתוקנים וללא אלימות….

    רודי גוליאני הפך את ניו יורק למשטר סמי פשיסטי, ובארה"ב יש את אחוז האוכלוסיה הכלואה הגבוהה ביותר מבין המדינות המתועשות. אני לא חושב שזו הדוגמא שנרצה לקחת. עדיף חינוך לדעתי
    הני

  • נטלי ברוך  On פברואר 11, 2008 at 6:54 pm

    הני היקר!!
    תודה על הרגישות לנושא ואוי לנו שכך נראים פנינו…לאן הגענו. אני חושבת שבתי הכלא כבר מזמן הפכו לבתי מלון (איפה הימים של הסרט 'אקספרס של חצות' כשבתי כלא היו בתי כלא), להזכירכם כתבה שפורסמה לא מזמן של אסיר שהלל ושיבח את הכלא וסיפר איך הוא מכין לו אוכל שהוא אוהב, יש לו טלוויזיה ווידאו (לי אין, אגב), והוא יוצא אחת לחודש ומשלם לאישה שתעשה לו גוד טיים כלומר מבצע עוד אינוס בחסות החוק. חינוך, מילה ריקה מתוכן כיום צריך להתחיל מגיל הגן ולא כשיש בעיות עם הנוער ואז נזכרים. אני הייתי מחנכת קודם הורים ואח"כ נוער.

  • הני  On פברואר 11, 2008 at 7:03 pm

    אני מסכים עם נקודת החינוך – יש לחנך את כולם וכמה שיותר מוקדם ככה יותר טוב. ולא רק בני נוער אלא הורים וילדים.

    באשר לבתי הסוהר התפקיד היחידי שלם הוא לשלול את החופש, וזה נעשה אין צורך בענישה פנימית אכזרית. אך המהות היא לא רק שלילת החופש אלא גם נסיון לשקם וזה שוב מחזיר אותי לחינוך. הבעיה היא שזה לא קורה….

    הני

  • אזרח.  On פברואר 11, 2008 at 9:54 pm

    ישראל נמצאת בכלכלת שוק.בספר "קפיטליזם וחרות", מצביע מילטון פרידמן על החרות שמקנה כלכלת שוק חופשי, ביחס למשטר כלכלי סוציאליסטי ,או קומוניסטי. התחרות בשוק החופשי הופכת את עמדותיו-נטיותיו-גינוניו הלא קונפורמיים של אדם ,למשניים ,ביחס לכדאיות הכלכלית שהוא מביא כעובד, כספק, כמוכר,וכד'.

    בכלכלת שוק, התחרות היא חובה!!!!!.

    תחרות זו , היא מעין מלחמת אזרחים, באמצעים מוגבלים.
    המטרה שלך היא למקסם רווחים, ע"י כרסום מקסימאלי במרחב של הזולת. (ספקים ,עובדים, הקונים מעסיקים, מוכרים). שדה הקרב הוא המו"מ. ואת האמל"ח הבסיסי, מספקת כלכלת השוק . נשק האיום הוא:אם לא תיתן לי את התנאים שאני דורש, אני אלך למישהו אחר. (לא בסתירה לאינטרס ההדדי של הצדדים בעסקה. גם אם שני הצדדים נהנים מהעסקה, מו"מ ,הוא בד"כ משחק סכום 0).בכלכלת שוק חופשי, מעצם ההגדרה, כ-ו-ל-נ-ו במין מלחמה מתמדת כזו. מלחמת אזרחים
    .ההשתתפות ,חובה!!!!!.

    זה יכול להיות מאתגר ומגניב, ובוודאי רווחי, לחלק מהאנשים, חלק מהזמן, אבל זה אתגר מתמיד ונכפה.

    ה"רציו" הזה משפיע על הלכידות החברתית,ועל ההתנהגות של הפרטים המרכיבים את החברה.

  • חולי  On פברואר 12, 2008 at 8:14 am

    הני יקר,
    הערה קטנטנה ואולי לא חשובה…
    תפקיד בתי הסוהר הוא להגן על אנשים מפני אנשים אחרים שעשויים לפגוע בהם.
    להגיד שתפקיד בתי הסוהר זה לשלול את החופש נישמע, ואני בטוח שלא לכך התכוונת, כאילו יש אלמנט של נקם, או תשלום רע בעבור רע בכליאה.

  • הני  On פברואר 12, 2008 at 8:43 am

    אזרח יקר, אכן לתחרות הפראית הזו יש מחיר, ואני מסכים כי כך מחנכים את רובנו. אני למשל על מנת לנסות ולהימנע מקיום מסוג זה חשבתי לעצמי כי אוכל למצוא מפלט בחיים האקדמיים….צחוק הגורל….
    בישראל היייתה תקופה שעירוב של חשיבה סוציאליסטית בלם את הפראיות של התחרות – אולי אני מצפה למין רנסנס מרכסיסיטי/סוציאליסטי, לא יודע? הכל ורק לא המצב הקיים.

    חולי, אהלן וברוך הבא. אכן בצורת הענישה של ביתי הסוהר במהות המוקדמת שלהם היה אלמנט של נקם – מעבר לשלילת החופש היו גם עינויים ועוד מני וקצתי, אך עם הזמן היה צורך לעדן את הרעיון והפכו אותו לצורת מניעה היינו לא מענישים את הכלוא אלא מגינים על אלו שבחוץ. הבעייה היא שזו הגנה חלקית וזמנית, יש חופשות ויש גם כאלו שבסופו של יום משתחררים, אך אין שום נסיון לרהביליטציה (הכי מקביל לשיקום אבל גם עובד על הרמה התפיסתית). כך שבעיני למרות הנסיון לשוות לבתי סוהר תמונה של כלי מגן זה עדיין עונש נקמני. הצורה בה זה חוזר ועולה הינה פסקי הדין כאשר הם אומרים שתקופת המאסר הינה קצרה מידי התירוץ אינו הגנה על החברה אלא מגיע לו יותר עבור מה שהוא עשה, הגנה או נקמנות, לי התשובה די ברורה….

    יומטוב
    הני

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s