תבחרו: שלטון יציב או ייצוג הולם בכנסת

אחת לכמה שנים, מאז תחילת שנות התשעים, עולות ונשמעות הצעות בדבר שינוי שיטת הבחירה במדינת ישראל. יש לשים לב למינוחים, היות ובגורל הדמוקרטיה הישראלית עסקינן: ההצעה העכשווית שהועלתה לסדר היום, בחירה אזורית של 60 חברי כנסת, הינה הצעה לשינוי של שיטת הבחירות, ולא לשינוי שיטת הממשל – הכותרת שהודבקה בשגגה להצעה של ח"כ מנחם בן שושן. ההצעה הנוכחית מבקשת לשמר את שיטת הממשל, אך עם זאת להקטין את מספר הגופים האוחזים בהגה.

 

בתור אדם שמתמחה בשיטות בחירה וממשל אני רואה בה יתרונות וחסרונות, אך על פניו נראה כי המחוקקים לא חשבו על כל האספקטים של הנושא. בראש ובראשונה עולה השאלה: מדוע לשנות שיטה שהוכח כי היא פועלת? שהרי הניסיון האומלל של שינוי שיטת הבחירות ב-1996 בשילוב עם שינוי קוסמטי של שיטת הממשל – בחירה ישירה לראשות הממשלה – הסתימה בכישלון, ומאז החזרה לשיטה הקודמת לא נתגלו בעיות של משילות. כשדבר מה אינו מקולקל מדוע לנסות ולתקנו? אך אם נצא מנקודת ההנחה כי יש כאלו שרוצים בשינוי, הבה ונבחן אותו לגופו.

 

וכאן מתעוררות שאלות נוספות: במה מעוניינים הנציגים שתומכים ברעיון? האם הם מעוניינים בריכוזיות של המערכת? האם הם רוצים למחוק את המפלגות הקטנות? רבים חוששים שאכן זהו הכיוון שאליו מוביל המהלך, מצב בו מפלגות אידיאולוגיות/ סקטוריאליות ייעלמו מעל פני השטח.

 

שאלה מרכזית אחרת היא האם ביישום ההצעה החדשה לא נייצר בעצם 60 חברי כנסת שיהיו מחויבים יותר לבוחרים שלהם מאשר למפלגות שלהם. שהרי הגוף הבוחר הוא אנשי האזור, והנציג שירצה להיבחר שוב יצטרך להשביע את רצונם, ולעיתים רצון הבוחרים יעמוד בניגוד לרצון המפלגה. מה יעשה במצב זה חבר הכנסת? באיזה צד יבחר? האם תהא למפלגה היכולת להטיל עליו סנקציה במקרה שיפר את המשמעת הסיעתית? בעיה.

 

בחירות אזוריות, אבל באילו איזורים?

כמו כן אנו מגלים שמדובר על הצבת רף חדש של אחוז החסימה, מלבד שני האחוזים הקבועים. על מנת לקבל ייצוג בכנסת, על רשימה יהיה לזכות לפחות במנדט אחד באזורי הבחירה. מכאן שישנה משמעות עליונה לאופן בו יחלקו את הארץ לאזורים. ההצעה העכשווית מדברת על קריטריונים שיקבעו על ידי הכנסת, ויועברו דרך ועדת הבחירות המרכזית בראשות שופט בית המשפט העליון. האם יש סיכוי שסיעות קטנות, החרדיות או הערביות, יגיעו להסכמה על דרך חלוקת האזורים? על מנת להגיע להכרעת רוב יצטרכו ליכוד, העבודה וקדימה לחבור לקואליציה מוזרה ביותר ולפשרות. אינני אדם קטן אמונה, אך אני מתקשה לראות מהלך כזה צולח.

 

ולבסוף, הסוגה המרכזית: מה עומד בבסיס הרצון לשינוי? שהרי בישראל ישנה השיטה הייצוגית ביותר בעולם. אנו בוחרים בשיטה פרופורציונלית, עם אחוז חסימה נמוך ביותר, ועד כה לא היו לנו בעיות דמוקרטיות בחילופי השלטון.

 


בבסיס הרצון לשינויים עומדת מטרה אחת גלויה/ סמויה, והיא ייצוב השלטון בישראל. כלומר להפסיק את תחלופת הממשלות. עד היום, בשישים שנות קיומה של המדינה, היינו עדים ל-17 כנסות ועם זאת מניין הממשלות עומד על 31. כן, ממוצע של כמעט שתי ממשלות כל כנסת. אולם האם אנו מעדיפים יציבות ומשילות על חשבון ייצוג? הייתי מציע לעשות חושבים טוב-טוב ורק אז להחליט, כי לעיתים לשינויים מסוג זה מודבק תג מחיר יקר.

 

המאמר פורסם לראשונה באתר וואלה ב-10 למרץ 2008

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • אזרח.  On מרץ 10, 2008 at 5:43 pm

    Watch out for the fellow who talks about putting things in order! Putting things in order ,always means getting other people under your control.

    Denis Diderot

  • דודי  On מרץ 10, 2008 at 5:48 pm

    העובדה שבית המחוקקים שלנו הוא "הייצוגי ביותר" צריכה לעורר שאלות. אנחנו באמת חכמים יותר מכולם?

    לשיטה האזורית יש בעיות, לא רק אלה שהצבעת עליהן, אך גם יתרונות. אינטואיטיבית, שיטה מעורבת נראית לי פתרון הולם.

    הנימוק "מדוע לשנות שיטה שהוכח כי היא פועלת? " אינו תופס בעיניי. הרי רפורמות מקיפות נעשו במספר רב של מדינות. גם אצלנו השתנו בצורה יסודית סדרי הממשל: לאחר ביטול חוק הבחירה הישירה לא חזרנו למצב הקודם. למשל, נדרש כיום אי-אמון קונסטרוקטיבי כדי להפיל ראש ממשלה.

  • הני  On מרץ 10, 2008 at 6:08 pm

    אכן כן, אזרח יש לשים לב, יותר מידי סדר סימן שמישהו נהנה ממנו.

    דודי, זו לא שאלה של חוכמה אלא שאלה של סדרי עדיפויות. הנימוק, של if it ain't broke don't fix it היה בעיקר לעיתון.

    אך הטיעון לגבי השיטה הקודמת אינו נכון, שיטת הבחירות הקודמת הושבה על כנה באופן מלא, שינינו את דרכי הפלת הממשלה שאין לה שום קשר לשיטת הבחירות.

    לגבי נושא הרפורמות המקיפות במדינות רבות בעולם, זה קצת בעייתי, הדמוקרטיות היציבות בד"כ נמנעות מלעשות שינויים ויש לכך תימוכין וסימוכים, אך באפריקה עם גל הדמוקרטיזציה ששוטף אותה ישנם המון ניסויים ושינויים. אך זה קצת שונה בשל הקונטקסט.

    דודי הכדור שוב במגרש שלך…

    הני

  • דני בלוך  On מרץ 10, 2008 at 6:44 pm

    הדיון הוא תיאורטי בלבד שכן אין סיכוי לשינוי. לפי ההסכם הקואליציוני צריכות כל מפלגות הקואליציה להסכים לשינוי וקשה לי לראות את ש"ס או הגמלאים תומכים בשינוי.
    לגופו של עניין,המציעים העתיקו את שיטת הבחירות הנהוגה בגרמניה בשינויים קלים. העיקרי שבהם – בגרמניה הבוחר מצביע בשני פתקים, אחד במועמד מהאזור והשני למפלגה הארצית. כאן מציעים הצבעה בפתק אחד בלבד – למועמד ולמפלגתו. ספק אם זו הצעה מוצלחת ודמוקרטית. בגרמניה אחוז החסימה הוא 5% וכאן מוצע 2%. מבחינת הפיצול המפלגתי הוא לא יצמצמו במידה משמעותית.
    אבל, כאמור, חבל להכנס לדיון מפורט כי שום דבר לא ישתנה.
    ולבסוף הערה להני – יש בישראל בעיה של משילות. בשל הפיצול הרב אין לנו כבר שנים רבות ממשלה יציבה שכן המפלגה המרכיבה את הממשלה היא בעלת מספר מנדטים לא גדול והיא נתונה כל העת ללחצים של מפלגות בינוניות וקטנות ואין לה אפשרות ליישם את מדיניותה ועקרונותיה. הבעיה שלנו היא כיצד לחזור למצב שבו הסיעה שמרכיבה את הממשלה תהיה בת לא פחות מ – 40 מנדטים. להערכתי הדבר יתאפשר רק בשיטה שבה הארץ מתחלקת לאזורים גדולים בני 5 מנדטים ובכל אזור ייבחרו ה – 5 בשיטה היחסית. כך ייבחרו 90 ח"כים ו-30 ח"כים ייבחרו ברשימה ארצית-יחסית.

  • הני  On מרץ 10, 2008 at 6:50 pm

    אהלן דני,
    הבעיה שלי היא שפעם ב-1994 לא הכנסתי דאגה ללבי וקרה מה שקרה…

    הפעם אני מתכוון להשמיע את קולי, ולפחות לדאוג שהמסר יועבר. אני עדיין לא מעוניין להכנס לתוך נבכי השיטה, אך אומר זאת יציבות השלטון לא אמורה לנבוע משינוי השיטה אלא מדפוסי הצבעה וקואליציות. העם רואה שהדרך שבה הוא מצביע מביאה לאי יציבות פוליטית, ועובדה הוא ממשיך להצביע באותם דפוסים, אלא אם מישהו יטען כי כל העם מטומטם, העם אומר את דברו פעם אחר פעם, ואולי הגיע הזמן להקשיב לעם ולא לנסות לאנוס אותו לצמצם את מספר המפלגות או לחזור למבנה של מפלגה דומיננטית….

    הני

  • דודי  On מרץ 10, 2008 at 8:16 pm

    ניו-זילנד עשתה בעשור הקודם רפורמה בכיוון ההפוך בדיוק, משיטה אזורית לחלוטין בנוסח בריטי לשיטה מעורבת, בדומה לשיטה המוצעת אצלנו.

    שינויים דרמטיים יותר ופחות התרחשו גם במדינות אחרות בשנים האחרונות. אם נרחיב את היריעה למספר עשורים, נגלה שברוב הדמוקרטיות היו שינויים משמעותיים בסדרי הבחירות.

    שיטת בחירות, ככלל, היא חלק אינטגרלי מסדרי הממשל. סדרי הממשל השתנו (לטובת מערכת יציבה יותר) לאחר הרפתקת הבחירות הישירות, וזה דבר מהותי.

  • הני  On מרץ 10, 2008 at 8:52 pm

    היות ואתה מכיר אותי ויודע את העניין, הרי ברור ששום שינוי משמעותי לא קרה במקום חשוב, אנגליה דנה בשינוי שנים ללא שום שינוי וכך גם בארה"ב אחרי בחירות 2000.

    אני לא מסכים עם הקביעה שבשני העשורים האחרונים חלו שינויים משמעותיים ברוב הדמוקרטיות, אם היו שינויים אז הם מינוריים ולא ברוב הדמוקרטיות. השינויים העקריים חלו אחרי מחלמת העולם השניה, ולאחר התפרקות בריה"מ.

    אכן שיטת בחירות היא חלק מסדרי ממשל, אך לא משיטת הממשל. ונושא הצבעת אי האמון הוא מנגנון יציבות פנימי, מבורך אך לא קשור לשיטת הבחירות. אינני חושב שזה הדבר שייצב את המערכת אלא עוצמת קדימה היא הסיבה, אך ימים יגידו.

    הני
    נ.ב. אני שמח שהמחשב עובד כמו שצריך

  • הני  On מרץ 10, 2008 at 10:01 pm

    אני נהנה מהחלפת הדיעות
    הני

  • דני בלוך  On מרץ 11, 2008 at 8:05 am

    ב-1994 לחמתי בחריפות נגד הבחירות הישירות לראשות הממשלה ולצערי לא הצלחתי. כל נבואותי השחורות נתגשמו. היום הסכנה פחותה ואינני רואה לחץ ציבורי אדיר לשינוי.המקור לחולשת השלטון ולשחיתות הוא יותר בפריימריז ובמערכות הפנים-מפלגתיות, אך בכל אופן משהו פגום בעצם שיטת הבחירות והמימשל.
    לצערי, שתי המפלגות הגדולות בשנות ה- 80 וראשית ה – 90 – הליכוד והעבודה, לא פעלו כשיכלו להעביר את השיטה המעורבת. אבל צריך למצוא דרך למצוא דרך שבה לממשלה הנבחרת יהיה אורך זמן למשול בלי חשש יום-יומי לפרוק.

  • הני  On מרץ 11, 2008 at 9:18 am

    דני, ראה, אני נוטה לעשות אבחנה חדשה בין שיטת בחירות לשיטת ממשל. כעת השיח מתמקד בשיטת הבחירות, ופה ישנם אספקטים שחלקם לא כל כך נהירים לאנשים שמנסים לקדם את השינוי.

    לגבי הנקודה השניה שהעלת, זו בעצם בתמצית הראיה קצרת הטווח של הפוליטיקה הישראלית! כל עוד היה הכוח הם מעולם לא חשבו על העתיד, בדיוק הדרך בה ירדה מפלגת העבודה ההיסטורית מכוחה ונכסיה.
    הני

  • תלמיד  On מרץ 11, 2008 at 10:10 am

    ד"ר זוביידה שלום,
    ראשית עליי לציין שמרענן לראות בלוג שבאמת מתנהל בו דוח שיח אינטילגנטי – כל הכבוד.
    לעניין שינוי השיטה – לפי מה שאני מבין מהערותיך לדני, השינוי צריך לבוא "מלמטה" מהעם ולא מהפוליטיקאים. אתמול (יום ב') ח"כ אופיר פינס דן בנושא בתכנית של רזי ברקאי וטען שההצעה הועלתה משום שהעם מאס בפוליטיקה, מרגיש מנותק מנבחריו וע"כ שיעורי ההצבעה הנמוכים (שלטענתו ימשיכו לרדת). רציתי לדעת מה דעתך על כך וכן אם תוכל להסביר מדוע לשיטתך ההצעה של דני (ההערה הראשונה שלו) אינה ישימה, הרי במאמר אתה מציין שהיו הרבה יותר ממשלות מכנסות – כך שנראה לי שיש בהחלט בעיית משילות.
    תודה.

  • נטלי  On מרץ 11, 2008 at 10:17 am

    מה בעצם אמרת במאמר הזה?
    להיזהר? יופי, אבל מהי דעתך ומהן ההשלכות העיקריות שלא דיברתן עליהן?
    העלת את הנושא לדיון בצורה נהדרת אבל לא הרגשתי מסופקת. הייתי רוצה לשמוע ממך השוואות לשיטות אחרות, למדינות קטנות אחרות, דעה אישית על מה יכול לקרות ועוד.
    סליחה, אבל ממך אני מצפה לקצת יותר…

  • הני  On מרץ 11, 2008 at 12:37 pm

    תלמיד יקר נתחיל מתודה על המחמאה לבלוג.
    לגבי השאלות שעולות כאן בנושא זה, אכן יש בעיות משילות בישראל, אך אלו יטענו רבים יש לפתור בצורה של שינוי שיטת המשטר – מדוע לשנות את שיטת הבחירה אם הבעיה שלנו היא בעיית משילות? האם על מנת לפתור בעיה של כאב שיניים אתה לוקח תרופה נגד שיעול?

    לעניין שינוי השיטה, על מנת להצליח במהלך כזה, שעיקר תמציתו היא צמצום היצוגות ומספר המפלגות, צריך שאנשים יצביעו לחיסול כוחם הפוליטי – אינני רואה כיצד זה קורה, ראה את תשובתי האחרונה לדני…

    נטלי, אני שמח שמצפים ממני ליותר! תודה. אך את חייבת לקחת בחשבון שזהו טור עיתוני שבו יש גבול למה שאני יכול להכניס. את יכולה לקחת את הקורס שלי בשנה ג' בו אני מדסקס לעוק את שיטות הבחירה – במקרה שם הקורס הוא שיטות בחירה!
    קשה לשעות את מה שאת מבקשת במאמר של 450 מילה, ועל כן הסליחה עימך על שלא עמדתי בציפיות…

    להבא או שאנסה להנמיך את הצפיות או לעמוד בהן בחירה קשה 🙂

    יומטוב
    הני

  • רון  On מרץ 11, 2008 at 5:27 pm

    שינוי שיטת הבחירות למתכונת איזורית, או אף חצי איזורית, שבצידו לא יחול מעבר לשיטת ממשל נשיאותית, לא יגביר את יכולת המשילות אלא רק יקטין אותה. אדרבא, כעת לנציגים בכנסת עדיין מידה לא מבוטלת של מחוייבות לסיעותיהן ולמפלגותיהן, הגם שאנו עדים למרידות פה ושם.
    בשיטת בחירה איזורית, הנבחרים זונחים את מחוייבותם מפלגה לטובת שולחיהם במחוז הבחירה.
    מספר השיעות מבחינה נומינלית אולי יקטן, אך בפועל – ריאלית – יגדל לפחות ב-60 (לפי ההצעה הנוכחית). קשר שכשזה בין הבוחר לנבחר הוא בהחלט דבר חיובי, ויתכן שיסייע בחיזוק המעורבות הפוליטית בארץ, הנמצאת זה זמן רב בירידה. אך יש להבין ששלא מעבר לשיטה נשיאותית, היינו כזו שבה לפרלמנט אין סמכות להדיח את הנשיא ולהיפך, הצבעה במתכונת איזורית לא תחזק את המשילות אלא רק תחליש אותה. שאלה בפני עצמה היא האם בישראל, לאור התרבות הפוליטית שלנו, ולאור הסוגיות המאוד מהותיות שנמצאות במחלוקת, תצליח לעבוד הנוסחה כפי שהיא עובדת בארה"ב.. אני די סקפטי לגבי זה, ונראה לי שיש לי על מה להסתמך. מה שמותיר אותנו עם השיטה הנוכחית, עם צורך בהעלאה של אחוז החסימה.
    עם כל הכבוד ליצוגיות, אין מקום שכל 25,000 קולות יזכו למושב בכנסת. יצוגיות חשובה, ומשילות גם. צריך למצוא את שביל הזהב בינהן.
    שיהיה בהצלחה.

  • דני בלוך  On מרץ 12, 2008 at 4:02 pm

    גם באמריקה לא עובדת כל כך טוב במיוחד כאשר הרוב בקונגרס אינו ממפלגתו של הנשיא.

  • הני  On מרץ 12, 2008 at 11:39 pm

    דני, זהו תחום עבודת הדוקטורט שלי, ומסיום מלחמת העולם השניה רוב הממשלות בארה"ב היו לעומתיות אך עם זאת, בעיקר בשל הפרדת הרשויות החוקה, והאיזונים בין הרשויות (נשיא וטו – וקונגרס יכולת לדחות חוקי נשיא) מתקיים איזון מדהים בין הרשויות. מעבר לכך כיום מרבית אזרחי ארצות הברית רואים בפיצול שיטה מבורכת, כמין עוד איזון בין הרשויות.
    אני יכול עוד להעמיק בכך אבל זהו הרעיון המרכזי
    הני

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: