תעשיית פרסי הכבוד של השופטים העליונים

מאמר מאוד מעניין של שבתאי עזריאל. מקווה שתהנו מהקריאה

שלכם

הני

 

http://www.azriel.co.il/modules.php?name=News&file=article&sid=578

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • איריס  On מרץ 10, 2008 at 2:38 pm

    אכן, משעשע.
    מנגנון הארגונים-ובג"צ אינו חדש, כפי שמראה הסקירה הזו. לא ברור מי העגל ומי הפרה או התרנגולת והביצה וכולי. יש המאשימים את העמותות אך יתכן שהם נוצרו ונוצקו ברצון נשיא בית המשפט הקודם, כדי לסייע לו מבחוץ לקדם עניינים. ומכאן, שאין לבוא בטרוניות לעמותות עצמן, שעשו מה שאומרים להן.

    מצער שהתקבע גם סגנון חיים ראוותני, מפונק ונהנתני בקרב אותה אצולה משפטית, לדעתי זה מה שיפיל אותם, וראוי היה שיצניעו לכת. במקום זה, התגובה היא לוחמנית וזחוחה עוד יותר, וגם כוחנית. אני, כהרגלי המעצבן, חושבת שהרעה החולה הזו הגיעה ביחד עם ההשפעות האמריקאיות על הקהילה המשפטית. באמריקה, "ביקורת חברתית" או היותו של מישהו מעין "קול המצפון והחוק" הוא מקצוע בר קיימא, ונכנס לחישובים הכלכליים של הקהילה, ולתגמול שהיא מקצה לפונקציה הזו. אפשר אפילו להתעשר מ"ביקורתיות", אך כל זה רלוונטי (אולי) במשטר שלהם שיש לו מסורות חברתיות וקהילתיות אורגאניות, והן די מבוססות וותיקות. אצלנו, זה הפך פשוט להשחתה והתרת רסן המלווה במעין התנאות וגאווה על החזירות. כך קרה שהמגזר "הביקורתי" השמין, בעט והגעיל, והיום הוא נופל ומועל בתפקיד חיוני. עורך דין כמו פלדמן, אם משווים לארץ המוצא, לא היה יכול להרשות לעצמו לייצג פדופילים כרוניים, מפאת ה"ביקורת התרבותית" והאתיקה הציבורית, ולא מפני שיש חוק שאוסר זאת.

    מאחר שגם אתה מיוצאי "ילדי הפרחים האמריקאים" כולל המוסד שבו אתה עובד, אני מפסיקה בזה, לא היתה לי כוונה להטיף. אבל צריך לשים לב שפרקטיקות תרבותיות המוטלאות על חברה מסויימת מבחוץ, מובילות לעיוותים מן הסוג הזה. קוד הבושה המקומי קרס, ובמקומו לא הגיע תחליף.
    כך בארצות הברית המושג של "אתיקה" אינו שקול לחקיקה ולאיסורים אלא גם לתרבות, ויש סנקציות תרבותיות על מי שחורג. פה הישתרשה רק גרסא חלקית של התרבות ההיא וכך זה ניראה. שטאטל באנגלית רצוצה משהו, עם מבטא נחמד.

    בעניין אחר ואולי דומה. בחנתי במקרה את הרשימה של הסגל האקדמי בפקולטות ומכללות למשפטים, בתחום של "קליניקה" (שבו עסקתי פעם בירושלים) ואני רואה שזה "סידור עבודה" של אותה קבוצה עליה מלין הכותב. זה ממש חבורה שמסדרת לעצמה, ואחד לשני, גובים. ויש מעין דלת מסתובבת בין הארגונים, הפרקליטות והפקולטות, עם נישות שאורגנו בהמיוחד לחבורה.
    משה לדור היום מתלונן בעיתון שהחברה הישראלית נגועה בשחיתות. אך מה עם ביתו שלו ? הפרקליטות זה גם "בית חרושת לגובים למקורבים" כלומר מפרנס גדול וחשוב, אבל זהו, זה עיקר חשיבותו, היכולת לפרנס כמה משפחות. את תפקידם הם לא בדיוק ממלאים חוץ מאשר לשמור על הפרנוסה והקשרים בינם לבין עצמם כדי להמשיך ולבסס לעצמם את ההכנסה והכיבודים. לא צרה עיני בפרנסת אחרים, אך מצד שני, המאבק שלהם עתה נתפס בדיוק כמו מאבק של ועד עובדים בחברת חשמל.
    וזו גם הסיבה היחידה, הרלונטית, לתמוך ב"כנופיה" הזו – כלומר, מטעמים של זכויות העובדים, גם להם יש. לכולם יש זכויות בעבודה, וגם אינטרס הסתמכות.

  • הני  On מרץ 10, 2008 at 10:57 pm

    אכן כן, בן לוקח בת. אנא אל תפסיקי לבקר אותי או כל דבר אחר שקשור בי, אני דווקא אוהב את זה הכי הרבה. זה גם גורם לי לפתוח את העינים ולראות דברים ממקום שקשה לי להיות ביקורתי אליו לפעמים.
    הני

  • Boondock Saint  On מרץ 17, 2008 at 1:12 am

    הנה לך ד"ר זובידה, דוגמא נחרצת לצפצוף מלא וברור על החוק מצד כלל שופטי ונשיאי העליון ב-30 השנים האחרונות – אם לא יותר מכך.

    http://www.nakim.org/israel-forums/viewtopic.php?p=4492#4492

  • הני  On מרץ 17, 2008 at 1:35 am

    ומצער מאוד…
    הני

כתיבת תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s