דמוקרטיה של מחאה חברתית

בימים האחרונים יש לי הרגשה שהמדינה החליטה לאבד את עצמה לדעת, וזאת לא סתם, אלא ממש במו ידיה. ראו, אני האדם האחרון שניתן להאשים אותו בחשיבה מתגוננת על מנת להגן על הדמוקרטיה. ההפך הוא הנכון, לדעתי יש לשים את יציבות הדמוקרטיה למבחנים ללא הגבלה, שהרי לדידי אם זו דמוקרטיה יציבה היא תצליח להתגבר על מבחנים אלו ולצאת כשידה על העליונה. מעבר לכך, יש משהו רומנטי ומאוד מושך בדמוקרטיות שמאפשרות למיעוטים ואלו שמתנגדים להחלטות הרוב למחות ולצאת כנגד החלטות אלו.

 

אז במה מדובר, אתם שואלים. ובכן מחאה חברתית ואי-ציות לחוק הינם אקטים חיוניים לשמירה על יציבות דמוקרטית, זאת כל עוד לא פוגעים באושיות הדמוקרטיה, לא מזיקים לאחרים, ומעל להכל – לא מפרים את כללי המשחק הדמוקרטי. לדוגמא, כאשר פעילי שמאל מסרבים לשרת בשטחים זו מחאה חברתית לגיטימית 'ששכרה' בצידה, פעילי שמאל אלו נשפטים ובדרך כלל נשלחים לכלא דרך מערכות המשפט המקובלות, חלקם בשלב מסוים משוחררים מהצבא והם נאלצים להתמודד עם הסנקציה החברתית ועם הבעיות היומיומיות של אי שרות בצבא. גם אלו שהחליטו לסרב לפקודות אותם כינו "בלתי-חוקיות" נאלצו לשלם את המחיר ולעמוד למשפט.

 

אך בימים האחרונים אנו עדים לתופעה חדשה ומדאיגה, נערות שחסמו בגופן את רכב השופט שפסק במשפט נעצרו, אך סרבו להזדהות בפני השוטרים ולתת טביעות אצבעות במשך ימים רבים. הסגה הגיעה לשיא עם צביה שריאל, בת 18 מבית אל, זו נחשדה שתקפה פלשתיני במטע זיתים, בית המשפט החליט לשחררה בתנאי שתחתום על התחייבות שלא להתקרב למטע הזיתים האמור ויילקחו ממנה טביעות אצבעות. זו סירבה, בטענה כי אינה מכירה בסמכות בית המשפט בישראל, ורק בית דין שמנוהל על פי חוקי התורה יכול לשפוט אותה. המדהים הוא שהשבוע לאחר תרגיל ממולח הסכימה שופט בית משפט השלום בנתינה לשלוח את צביה "לבית הדין לענייניי עם ומדינה", גוף פיקטיבי והזוי שלא נמצא תחת פיקוח המדינה.

 

באותה הנשימה החליטו אתמול פעילי ימין, בעקבות הפיגוע בישיבת הרב, וההחלטה לא להרוס את ביתו של המחבל, לנסות ולקחת את החוק לידיהם ולנסות להרוס את ביתו של המחבל. למרבה הפלא משטרת ישראל וכוחות הביטחון שהיו ערוכים במקום לא הצליחו לעצור את הגעת המתפרעים לכפר, ולאחר השתוללות שכללה השלכת אבנים, הצליחה המשטרה להשתלט בכוח על המתפרעים, הפעולה הסתיימה ב-22 מתפרעים עצורים, עשרות של חלונות שבורים ופגיעה בדודי שמש ורכוש רב בכפר.

 

אם כן למה אנו עדים? אנו עדים לקבוצות שהחליטו להוציא את עצמם מהקולקטיב. קבוצות אלו אינן חלק מהדמוקרטיה יותר, הם הפרו את חוקי המשחק ומשתמשים בחסות המדינה בכוח הזרוע לפגוע באנשים חפים מפשע. יש לה זכות מלאה לצביה שלא לחתום על מסמכי בית המשפט, אך כפי שהיא מבינה את הסנקציה העומדת ותלויה נגדה אנו חייבים לקיימה, להחזיקה במעצר עד שתתחייב. כנגד פורעי חוק שלוקחים את החוק לידיהם צריך לנהוג במידה שווה, לא ניתן לירות על חלק מן האזרחים ועל חלק אחר לנסות ולהרגיע רק לגלות שהם בעצם שוב הערימו על המשטרה והם עושים שמות בתושבים אחרים. את אלו יש לעצור ולמצות עימם את הדין. על השופטים להבין כי היום קבוצות אלו נלחמות נגד מיעוטים, מחר הם ילחמו לנשל אותם, אין להקל ראש במעשיהם או בדרך פעולתם. הדמוקרטיה עם כל החופש שהיא מעניקה מסתמכת על חוקי משחק ברורים ואלו אמורים להיות שווים לכל, מי שרוצה יתפדל, מי שלא שיעזוב את המקום או שישלם את המחיר עבור הפרות חוקי המשחק.

 

לסיום אני רוצה להזכיר לכולם את קריאות המפגינים ששיסעו את  דברי רב ההתנחלות אלון מורה, אליקים לבנון, אלו מסכמות את כל העניין בצורה מצוינת הם קראו בין היתר: "אם המדינה לא תעשה דבר. אנחנו נעשה". זהו רבותי היום בו תמות הדמוקרטיה שכולנו כה חרדים לגורלה.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • יונה  On מרץ 21, 2008 at 11:01 am

    אתה כותב: "ובכן מחאה חברתית ואי-ציות לחוק הינם אקטים חיוניים לשמירה על יציבות דמוקרטית, זאת כל עוד לא פוגעים באושיות הדמוקרטיה, לא מזיקים לאחרים, ומעל להכל – לא מפרים את כללי המשחק הדמוקרטי".
    האם אתה כן או לא תומך באי ציות לחוק? לדעתי אי-ציות לחוק כן מפר את כללי המשחק הדמוקרטי (זאת למרות שמן הסתם רובנו תומכים מדי פעם בתנועות הקרובות לליבנו ונטייתנו הפוליטית).
    וחוצמזה – שבת שלום

  • שפי  On מרץ 21, 2008 at 11:36 am

    החוק הפלילי והשיפוט שלו דומים בעיקרון לאלה שהיו בימי קדם, הרבה לפני שיטת המימשל הנקראת דמוקרטיה. משפט לעומת משפח זה משחק מילים תנכ"י. כלומר בכל מקום שבו כתבת 'דמוקרטיה' יכולת לכתוב 'מונרכיה' או 'תאוקרטיה' או כל שיטה אחרת. בכל השיטות החוק הפלילי הוא מצד אחד פיתוח של קודים מסוג עשרת הדיברות ומצד שני צורך ביציבות.
    גם זכות קיומם של מיעוטים (ערביי השטחים, המתנחלים וכו') זה לא המצאה של השיטה הזאת – איך התקיימו הקהילות היהודיות במשך כל האלפיים-שנות, שרובן לא היו דמוקרטיות?
    ולעצם השיטה הנקראת דמוקרטיה: היא כבר לא באמת קיימת וכבר דיברנו על כך. רוב רובו של השלטון כבר אינו נבחר. ולא רק שאינו נבחר אלא גם עובר בירושה. הסמכות הנבחרת ע"י העם היא קליפה דקה שכבר לא באמת קובעת ואף ההפך, מעניקה איצטלא, לגיטימציה ומכובדות לבעלי ההון.

  • משתמש אנונימי (לא מזוהה)  On מרץ 21, 2008 at 3:22 pm

    אז מותר לא לציית לחוק כל עוד זה מתאים לדעות שלך?

  • משה בן שלום  On מרץ 21, 2008 at 4:25 pm

    קודם כל, מסרבי פקודה נשפטים ולפעמים אף מודחים מתפקידים פיקודיים בצבא עקב סירוב מצפוני בנושא ההתנתקות. לא כולם מכירים ב'דין תורה' בלבד.

    כמו כן, חלק מקבוצות המיעוטים הגרות בארץ גם כן לא משחקות לפי חוקי הקולקטיב, למשל חרדים וערבים, לפעמים בלי גביית המחיר הראוי (ע"ע חמולות אגרסיביות בנגב, בנייה בלתי חוקית ואכיפה ירודה בנושאי ארנונה ומיסוי ברשויות הערביות, הצבעה כפולה בקהילות חרדיות, וכהנה וכהנה כיד המציאות הרעה, העולה על כל דמיון…)

    ואם כבר אנחנו ברשימה זו, נזכיר בעלי הון שמתמרנים את מערכות המדינה ומתחמקים גם הם מתשלומי מס ומציות לחוק (חריגות הבניה בצהלה, כבר הזכרנו?) או שוכרים עורכי דין ממולחים שמוציאים אותם מהצרות.

    אז כן, המצב רע, אבל המתנחלים הם רק סימפטום אחד ברשימה מני רבים ובטח שלא סנונית שמבשרת על אובדן עצמי לדעת. הם רק עוד חוליה בשרשרת.

  • הני  On מרץ 21, 2008 at 6:41 pm

    הבהרה כללי ואז תשובות לעניין, היות וזהו הבלוג שלי אני מוריד כאן הגיגים לעיתים לא מפותחים עד הסוף, אך בעלי עניין לעצמי ואני כמו כולם לומד מתגובותיכם, ומנסה לחדד את מחשבותי. מצד שני לא כל מה שאני חושב יורד בפוסט אחד – מכך ישנה חשיבות עליונה לתגובות שלכם ולתשובות שלי על מנת להגיע לפרודקט הסופי.
    עם זאת אין אני בורח ממה שכתבתי ועלי כל האחריות.

    לפי הסדר:

    1. יונה – ישנו הבדל משמעותי בין אי ציות לחוק מתוך פשיעה או מתוך צו מצפון, וזה כולל גם את התגובה למערכות המדינה והעמידה בכללי המשחק, בית משפט שמוסכם על כולם ומערכת חוקים מוסכמת. וכאן אינני רואה את זה קורא.

    2. שפי – אחלה איתגור, אני מסכים, הדמוקרטיה היא באמת פיקציה, אך בוא לא נקרא לה דמוקרטיה אלא כללי משחק לנו המסכנים על מנת שנוכל להמשיך להתקיים שלא במצב הטבע. האם זה פותר את הדילמה? ומה דעתך עכשיו? אני אשמח לשמוע את המשך הגיגך, זה נראה לי בדיוק המקום אליו כיוונתי בנסיו לעורר דיאלוג…תודה הני.

    3. ללא נושא וללא שם – לא אני חושב שההתנגדות להתנתקות ולהסכמים שונים הייתה ועודנה לגיטימית, עם זאת התנגדות לקבל את חוקי המשחק ולהישפט בבית משפט או להזדהות צריכה להביא עונש, אם העונש הוא מאס עד להזדהות כן יהי. וזה ידיד/ידידתי עובד לשני הכיוונים גם אלו שאני מסכים להם.

    4. אהלן משה, מסרבי הפקודנה מכירים בבית המשפט הצאי לתת להם עונש, שלא כקבוצה שאני מדבר עליה, שאף מורדת במנהיגיה.

    לגבי קבוצות המיעוט אותן אתה מציג זוהי עברינות לשמה ולה יש עונש בחוק ועל סוג פעילות כזה אני כלל לא דן בפוסט שלי, כך גם אותם בעלי הון, זהו חלק מהמשחק, עוברים על החוק באיומים או עם עורכי דין טובים (לא יודע מה יותר גרוע…) מוצאים את דרכם החוצה. זו אינה קשורה לעניני….
    תן לי משהו על עניין המצפון וההתנכרות למוסדות המדינה….

    ממתין לשמוע את עוד
    שלכם
    הני

  • נטלי  On מרץ 21, 2008 at 6:52 pm

    הבעיה, כמו שניסית (אם הבנתי אותך נכון) לכוון אליה היא לאו דווקא היות אותן קבוצות מצפצפות על המערכת, אלא היות המערכת לא עושה דבר בנידון.
    בדיוק קראתי לפני מספר ימים פסק דין בשם ע"א 1678/01 מדינת ישראל נ' וייס.
    פסק הדין אמנם עוסק באחריות נזיקית של המדינה, אולם סיפור המסגרת הוא משבר בין ישיבה ובית כנסת בבני ברק לבין שכן ואי-פחד משווע מצד אותם גורמים שמוביל אותם לעשרות מקרי עבריינות כנגד אותו שכן. ומה עשתה המדינה/המשטרה? כלום. אולי מפחד, אולי מאוזלת יד ואולי כי זו הבעיה הכי גדולה.

    אז כמו שאמר משה בן שלום מעליי, הבעיה היא לאו דווקא אותם מתנחלים או נערות אמיצות, הבעיה, לצערי, עמוקה הרבה יותר.

    שבת שלום ופורים שמח.

  • משתמש אנונימי (לא מזוהה)  On מרץ 21, 2008 at 7:19 pm

    תגובה יפה ואמיצה.
    היה מועיל אם היית מדגיש את הנושא ובמאמרים מביא דוגמאות שליליות גם מהצד "שלך" באופן מאוזן.
    לא חסרים דוגמאות כאלו.

    ללא נושא וללא שם (מס'3)

  • הני  On מרץ 21, 2008 at 8:45 pm

    נטלי,
    לא זו לא כוונתי. המטרה היא כאמצעי האכיפה של המדינה כמובן יתפקדו – אך על מנת שזה יקרה, אזרחים תריכים לקבל את מרות המדינה גם כשדברים אינם מוצאים חן בעיניהם!
    היינו אם מצביע שמאל מחליט לאחר הפסד בבחירות שלא מתאים לו והוא קים מדינה עצמאית, זו שבירה של הכללים ואי קבלת המרות, ולזה אני מתכוון.

    ללא שם וללא נושא (למרות שיש לי איזה שהוא כיוון של מי אתה:-) למגינת ליבי אין לי צד בנושא הזה, אני לחלוטין לא שייך לשום צד של המשוואה, למרות נסיונות חוזרים ונשנים לשייך אותי לצד מסוים, אני לא מוצה את עצמי לא אידאולוגית ולא ערכית בשום מקום בשמאל ימין הישראלי, אך ניחא.

    הדוגמאות שהבאתי, הן בכוונה מן הימין היות והם כעת שוברים את הכלים אל מול מנהיגיהם. זה מעט מזכיר את תחילת האינתיפדה השניה, כאשר ערפת נתן דרור לפלגים מסוימים בפת"ח וכאשר ניסה לקחת את הרסן שוב זה היה בלתי אפשרי. המצב כיום בימין די זהה, אותם רבנים שהביאו למצב כיום אינם מסוגלים להשתלט עם צאן מריעתם…

    שבת שלום
    הני

  • משתמש אנונימי (לא מזוהה)  On מרץ 22, 2008 at 1:34 am

    הסוד ניחשף.
    אבל התכוונת למי את, לא למי אתה…

    סוף שבוע נעים
    ללא שם וללא נושא

  • הני  On מרץ 22, 2008 at 1:40 am

    כעת אני משש לא יודע מי את, אך אנא המשיכי להשתתף בדיונים. זה הוך את כל העניין ליותר מסקרן, לפחות עבורי.
    אחלה סופשבוע
    שלך
    הני
    נ.ב. העניין הוא לא הזהות אלא היופי שבהחלפת דעות

  • חולי  On מרץ 22, 2008 at 8:02 am

    שלום הני,

    כדי לשבור חוקי משחק צריך שיהיו חוקי משחק. אם קבוצות מסויימות לא מקבלות את חוקי המשחק או בכלל את קיום המשחק אז כל העניין לא עובד.
    אם כופים עליהם חוקי משחק, הרי אין הבדל בינם לבין האחרים ברצונם לכפות את חוקיהם.
    לא פשוט…

  • עידו  On מרץ 22, 2008 at 10:34 am

    אי אפשר לצאת מהמשחק,המשחק הוא כל מה שמתרחש ולא מתרחש לפי חוקי המשחק. מחאה לגיטימית אולי לא תכלול אלימות בתוכה, אך גם מחאה אלימה היא חלק מהמשחק המדיני ונגדה (כמו שאמרת) יש את התגובות המתאימות.
    צביה שיראל במחאתה מצאה את כדרת הזהב בקצה הקשת, בטן רכה בגוף המשפט, סדק במערכת דרכו היא יכולה להשתחל. זו הייתה מטרתה, זהי מטרתם של כל המחאות הציבוריות- לנסות להפוך את הקערה על פיה בניסיון לייצב את המערכת מחדש בצורה שאוהדת אותם.
    המתנחלים לא יכולים לקבל כרטיס אדום רק בגלל שהכניסו גול. במשחק הזה מותר לתפוס את היריב באופסייד.
    הלוקה בחסר בדוגמתך היא לא היכולת של אזרח להטיל ספק באורגני המדינה אלא הציות של המדינה לתכתית זה ואפשרתו.מרגע שבית המשפט אישר את השטות הזו של שפיטה ע"י גוף אחר הרי שבעצמו עזר ליריב להכניס גול ע"י כך שזז מהשער.

    גם אם אני לא מסכים עם עמדת המתנחלים, קשה לי שלא להעריץ ילדה בת 18 שמסוגלת לאתגר כל מושג בעולם שלה. השאלה שלי היא האם היא מסוגלת לעשות את אותו דבר גם למוסדות הדתיים בתוכם היא פועלת?

  • הני  On מרץ 22, 2008 at 2:06 pm

    אהלן חולי ועידו,

    מבין וידעתי, זהו אבי כל הטיעונים!

    חולי מסכים, אך כל הקבוצות לפחות על פי מראית עין מקבלות את התפיסה, ברור לי ש עשיר יכול לשכור עו"ד מצויין ולצאת כמעט ללא עונש מרצח, אך את זה המערכת מאפשרת, ופה טמון הכלב…

    עידו, בית המשפט לא אישר אלא שופטת אחת שנמצאת קצת מחוץ ללופ והיא בבעיה אקוטית, אני לקחתי זאת בתור אנקדוטה ולא מצב שמאפיין את בית המשפט. לגבי אותה נערה, היא כן איתגרה את הרבנים וסרבה לבקשתם להשתחרר.

    אני חושב שישנה התיחסות רק לחלק מהטיעון שלי ולא לכולו, בכלליותו הוא אומר הרבה יותר מטענות כנגד קבוצה כזו או אחרת, הוא מתייחס לכלל המכלול של המוסדות והקבוצות הקיצוניות בישראל.

    המשך סופשבוע קריר
    הני

  • משה בן שלום  On מרץ 22, 2008 at 4:06 pm

    הבעיה שלי היתה במשפט "בימים האחרונים אני מרגיש כי…". מה חדש תחת השמש? כלום. עוד אבן נתרופפה בדבק שמרכיב את הקולקטיב הישראלי. לטעמי, היינו במצב גרוע הרבה יותר בעת הקמת המדינה מההיבט הזה. ודווקא מהם אני לא חושש כ"כ כי להם אין אלטרנטיבה לקיום מדינת ישראל (בשונה מערביי ישראל או מהחרדים למשל). מה יעשו – יקימו מדינת יהודה?

  • אהרון תמוז  On מרץ 22, 2008 at 6:06 pm

    וענונו וטלי פחימה היו בהחלט ראויים לעונש מוות

  • הני  On מרץ 22, 2008 at 6:18 pm

    אני מבין, אבל זו הרי רק סיומת ולא ליבו של המאמר, ובנוסף אני לא יכול לתקן את כל העולם במאמר אחד עוד יהיו כמה.

    אבל בכל מקרה אני מבין ומקבל
    הני

  • הני  On מרץ 22, 2008 at 6:20 pm

    ופי איזו אמת מידה קבעת את זה? צדק אהרון?!?
    אני שמח שאתה לא מופקד על פסקי דין בישראל ושמח שזה לא ישתנה בעתיד הנראה לעין.

    לפחות הם קיבלו עונש וריצו אותו, דרך אגב נגד טלי פחימה הוגש כתב אישום מגוכך בסופו של עניין….

    הני

  • שי קינן  On מרץ 22, 2008 at 11:41 pm

    אכן המדינה מאבדת עצמה לדעת.
    אם "חכמיה",אלו האמורים לכוון את זרקורי תשומת הלב הציבורית ודעת הקהל אל בעיותיה האמיתיות, מועלים בתפקידם אזי שנראה כך,עדר מבולבל ללא מטרה ברורה צועד לעבר מחר לוטה בערפל.
    נערות חסמו בגופן את רכב השופט"ו- "צביה שריאל בת ה-18 מבית-אל לא הסכימה שיקחו ממנה טביעות אצבע".
    אוי אוי אוי..כמו שאומרת קרן מור.
    זו פגיעה באושיות הדמוקרטיה?
    הלוואי ואלו היו בעיותינו אך לדאבוני הן לא.
    הזדהות של חלק ניכר מאזרחי המדינה עם אויביה בצפון ובדרום זו הבעיה.
    כשבמלחמת לבנון השנייה פוגעת קטיושת החיזבאללה בילד פלשתינאי ואביו(אזרח ישראלי)עוד בטרם התקררה גופתו מכריז כי ילדו שאהיד ומצהיר על תמיכתו בנסראללה זו בעיה.
    כשראאד סלאח(מנהיג הפלג הצפוני של התנועה אסלאמית)נואם בעצרת שישראל זמנית ובקרוב ירושלים תהיה חלק מחאליפות אסלאמית וחמישים אלף "אזרחי המדינה" צוהלים "הידד" זו בעיה.
    כשלפני פחות מחודש הם צעקו "מוות לישראל" ו"מוות ליהודים" תוך הנפת דגלי אש"ף וסוריה זו בעיה.
    ש"אזרח ישראלי"נכנס לישיבה בעיר הבירה וקוצר למוות שמונה ילדים ומשפחתו בחסות ה"דמוקרטיה" פותחת סוכת אבלים מעוטרת דגלי חמאס וחיזבאללה זו בעיה.
    ששופטי ישראל(אלו שנערות חוסמות את רכביהם) לא מגיבים ומאפשרים זאת זו בעיה.
    היכן נעלם לו האקטיביזם השיפוטי שבאמת צריכים אותו?
    האם אזרחי ישראל אלו אינם הוציאו עצמם מן הקולקטיב?
    לימדת אותי(מורי ורבי למרות חילוקי הדעות)כי לדמוקרטיה חוקים ברורים האמורים להיות שווים לכל וכדבריך, מי שרוצה יתפדל ומי שלא שיעזוב את המקום.
    אולי באמת מגיע הרגע ולדידי אינו רחוק שבו אזרחי ישראל יצטרכו להתעמת באומץ עם השאלה מי עוזב ומי נשאר.

  • הני  On מרץ 23, 2008 at 6:37 am

    אהלן שי וברוך הבא בצל הבלוג שלי.

    אני חושב שאתה שוכח את כל אותם יהודים שצועקים מוות לערבים במשך שנים ולא נעשה נגדם דבר, אותם אלו שניסו לערוך לינץ בערבים חפים מפשע לאחר פיגוע האם גם להם אתה רוצה לתת צו גרוש מהקולקטיב?
    לא נוח אה? אבל זוהי המציאות.

    לגבי העניין השני שאתה מעלה עם כל הכבוד כאשר אלו עומדים בניגוד לחוקי המדינה האמן לי שמדינת ישראל נוהגת להטיל את כל משקל גוה כנגד אזרחיה הערבים של מדינת ישראל, ארועי אוקטובר 2000 היו רק פסגה אחת, אך למגינת הלב בתי המשפט ומערכת החוק הישראלית תמיד הפלו באופן חריף ובוטה כנגד תושביה הערבים של מדינת ישראל.

    כמובן שהנערות ותהתוקפת פוגעות באושיות הדמוקרטיה, משום שהשאלה אינה מה הן עשו אלא מה הדרך בה נקטו עמדה כנגד המדינה. כפי שציינתי זכור אל תחזק אותן כי ביום מן הימים זה יפעל נגדך כבומרנג ואז לא תוכל לעשות אוי יו יוי!

    לסיום אני חושב שאתה צודק, כאשר כל העשן יתפזר רבים מאזרחי ישראל יצטרכו להחליט מי עוזב ומי נשאר, אך אני חושב שאנחנו לא מדברים על אותה קבוצה.

    הני

  • שפי  On מרץ 23, 2008 at 4:21 pm

    המקרה שהכי צרם לי בהקשר זה היה רצח רבין, עליו נאמר "רצח הדמוקרטיה". שטויות, רצח זה רצח, רבין ובוזגלו. המניע של רוצחים הוא ביסודו אותו מניע, וקטונתי מלהסביר אותו, גדולי הסופרים בהסטוריה ניסו ולא ממש הצליחו.
    אם חלילה יכשלו מחר המאבטחים של אחד מבעלי ההון הישראליים והוא יירצח, האם גם אז תגידו רצח הדמוקרטיה? למרות שאוסלו והשלום עם חוסיין היו ביסודם יוזמה ביזנסמנית להשגת "יציבות".
    ואיך להגדיר את רצח ג'ון לנון? הרי זה הוא שבמו ידיו כתב give peace a chance .
    כשקרימינלים מתארגנים אז בדרך-כלל מגדירים אותם כמאפיה-עם-חוקים-משלה, אבל יש כאלה שהם משכילים ומוכשרים ומקושרים במידה כזאת שהם זוכים להגדרה מהלקסיקון האידיאולוגי, "תנועת התיישבות" וכיו"ב. ו"תנועות התיישבות" כאלה צריכות עבדים, ראה ארה"ב.

    אני רואה ב"פרטים נוספים" שלך שהגעת לארץ רק ב-71, אז בשתי מילים משהו שאולי אתה לא מודע לו:
    אם לדבר על המתנחלים אז ברור שלולא כיבוש 67 היתה מתרבה במדינה, בגבולות הקו הירוק,
    העבריינות הנקראת פלילית, כנראה שגם העבריינות הנקראת חתרנית, מהפכנית, זאת ש"מערערת את יסודות הדמוקרטיה" יותר מאשר ההתנחלויות שמחוץ לקו הזה. כי עד אז הדתיים נתפסו כלא יותר מאשר מסתפחים לציונות, בעוד שלהרגשתם הם צריכים להיות המנהיגות. הם הרגישו מקופחים גם מעמדית וגם נדל"נית, אז הם "הסתערו, אל מקום בו יש מרחב למדי ואוויר למדי סוף-סוף" (מתוך שיר של וולט וויטמן).
    כן, כמובן שיש דימיון בין סוגיית המתנחלים לבין סוגיית "הפנתרים השחורים", שעלו על הבמה בדיוק באותה תקופה, וברור את מי המפא"יניקים העדיפו…

  • הני  On מרץ 23, 2008 at 6:53 pm

    כתבתי תגובה ארוכה אך יש בעיה בבלוג שמשגעת אותי (ואני שונא כשזה קורא לי!!!)
    אז ככה רצח רבין הוא לא רצח הדמוקרטיה ואפילו לא קרוב, ואני מעולם לא טענתי זאת זהו רצח פוליטי ולא יותר (מדינות שורדות רצחים פוליטיים) אז היות ואני לא טענתי זאת לא אמשיך להתייחס לשאר הנספחות של הטיעון.

    הדבר השני – להסיק שכתוצאה מזה שאני לא יליד הארץ אני לא מכיר את ההיסטוריה שלה מראה כצט על אתנוצנטריות ופטרנליזם – אתה יודע גם מי שלא נולד בארץ יכול ללמוד על ההיסטוריה שלה (מה עוד שאני ד"ר למדע המדינה – אם היית קורא עד הסוף את קורות חיי והחברה ופוליטיקה ישראלית הינה אחד מתחומי העניין שלי ואני בטוח שאתה מבין שלא הייתי עושה את זה ללא ידע הסטורי בעניין.)

    מעבר לכך ישנם עוד מספר פרשנויות לנושא הכיבוש והדרך בה הוא שינה את הדרך בה הלכה המדינה, אינני חוזר עליהן כאן בהנחה שאתה מכיר אותן. זו לא הייתה הסתערות שלהם אלא התגנבות יחידים בעידוד מפא"י.

    בנוסף זו לא הייתה ברית שהחלה עם הכיבוש ועמדה אל מול הפנתרים, זו הייתה ברית הסטורית בין מפא"י לדתיים לאומיים ממספר טעמים: 1. הם יותר התאימו תרבותי ומבחינת הצבע. 2. הם לא שיערו שהם יהפכו לאיום על שלטונם כאליטה – מה שהם ראו בפנתרים לא תחליף אבל בהחלט איום על ההגמוניה.

    אז כפי שאמרתי בחיאת שפי, תן משהו לליבו של הטיעון – שמביט על קבוצה חברתית שבאה לערער על הסדר החברתי הקיים, לגיטימי או לא לא מעניין אותי עכשיו, אבל הם מערערים על סדר קיים ואותי זה מטריד ממספר טעים שאותם פרשתי בפוסט.

    הני

  • שפי  On מרץ 23, 2008 at 9:08 pm

    קראתי גם את הגירסה הקודמת של התגובה שלך ואין לי אף צל של מושג ממה נפגעת. אל לך להפגע ממי שכותב לך תגובות מושקעות בשמו האמיתי.

    רצח רבין לא היה "רצח פוליטי" אלא רצח מהז'אנר, מהתירוץ הפוליטי.

    אתה טועה לגבי המתנחלים. "גוש אמונים" היתה תנועה שהאנרגיות שהקימו אותה היו ריגשי נחיתות. אם בשנות ה-60 היית אוכל איתם מאותו המסטינג – במקרה שלי תרתי משמע – אז היית יודע שאני צודק, שלא לדבר על כך שאני ממש לא הראשון שאומר את זה (למשל, אני מציע לך לקרוא את נאום ההגנה של עו"ד וינרוט במשפט מחתרת הר הבית). מ'כפת לי מה מספרים במכבסה האקדמאית, אני זוכר. גם את הפנתרים אני זוכר מאותו המסטינג.

    בני-ברית של מפא"י זה ברובד של הפוליטיקאים, ומה שקבע זה הרובד של הנוער (וכידוע לך בשלב מסוים גם הפוליטיקאים הוותיקים שלהם חברו ל"ימין", אחרת הם היו מאבדים את הנוער).

    לגבי "מערערים על סדר קיים" כבר כתבתי לך: "מאפיה עם חוקים משלה", מתמיד, מההתחלה, מה נזכרת עכשיו. ומה כבר אפשר להוסיף על מה שכבר נכתב בסוגיה זאת, זהו הרי הנושא הכי חביב על פובליציסטים מאז 67, שדרכו הם בורחים מהתעמקות ומנקיטת עמדה בעניינים שמקובל היום לקרוא להם "חברה" (ממש כמו בני-דמותם הפוליטיקאים…), אותם עניינים שאני מנסה לשכנע אותך שהם שהולידו את ההתנחלויות. "תנועת ההתיישבות" הזאת היא האיגוף של הנדכאים, השרוטים, אלה שלא השתייכו לתרבות הפלמ"ח…

    ותוסיף לכך שאידיאולוגית הציונות הבן-גוריוניסטית היא באמת על כרעי תרנגולת, ממש לא מספקת, את אף אחד מאיתנו… ליבי לאלה שרואים בחילוניות התל-אביבית את "החמור של המשיח", בעיקרון אני חולק עליהם רק בשאלת הזהות של המשיח…

    המתנחלים, אם הם לא היו שם אז הם היו תפזורת של מיסכנים, וקרימינלים הם על-פניו לא אנשים מיסכנים. מגורים בהתנחלות, בנוסף לרווחה הכלכלית נותנים להם שייכות, זהות, כוח פוליטי, ומה שבשפת האונליין נקרא צומי. אתה מצפה לנורמטיביות מקהילה שניזונה מהבעייתיות שלה, מלזרות אימה…

    גם עכשיו נעלבת?

  • הני  On מרץ 23, 2008 at 11:05 pm

    שפי, אולי אנחנו לא קוראים נכון אחד את השני, אבל אני לא נעלבתי בכלל, ואהבתי את התגובה והגבתי אליה במלא הכבוד.

    רק הערתי לגבי הסטייל שלה, אך לא נעלבתי והקדשתי מחשבה בתשובה.

    לגבי רצח רבין איך שלא תרצה תגדיר אותו אבל הוא לא היה סכנה או שבר של הדמוקרטיה, ואני חושב שאנו מסכימים על כך.

    לגבי המתנחלים, אני אולי לא מסכים לניתוח של התהליך אך לחלוטין מסכים עם התוצר ואני מצטט אותך אם יורשה לי "אתה מצפה לנורמטיביות מקהילה שניזונה מהבעייתיות שלה, מלזרות אימה…", באיזה שהוא שלב ציפיתי לנורמטיביות כעת כשאני רואה את ההתפוררות המוחלטת שלהם גם פנימה, אני חושש שזה היה מאחז עיניים. ולשאלתך, לא אני לא מאמין שהם מסוגלים להתנהג נורמטיבית, הם לא יודעים כיצד אחרי כל השנים….וזו הנקודה המרכזית שהפוסט בא להעלות, אולי כדאי לשים לב שהם כבר לא חלק ממה שאנו קוראים חברה מסודרת.

    ולא, לא נעלבתי בכלל, ושמחתי ואשמח לכל הזדמנות להחליף איתך דעות.

    שלך
    הני

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s