לחמם את השלום

מילים רבות נשפכו בחודשים האחרונים על שכנתנו מדרום, מצרים. בחלקן היינו אדיבים, בחלקן ניסינו לפתוח דיאלוג ללא הצלחה, אך לרוב היו התנצחויות בין נציגים רשמיים משתי המדינות.

השנה זה החל בהתבטאויות הלא כל כך דיפלומטיות של שרת החוץ ציפי לבני בדבר חסימת הגבול בין מצרים לרפיח. התבטאויות שגררו תגובות חריפות מכל עבר במצרים, ובעיקר מן הממסד הפוליטי. התגובה לא איחרה לבוא ומובראק החזיר לנו במספר אמירות כגון "הכיבוש הישראלי לא ימשך לנצח" ובקשתו "להתייחס לגרעין הישראלי כמו לזה האיראני".

ובכן, זה נראה ממש כאילו שתי המדינות עושות כל שביכולתן להתנגח אחת בשנייה. כמובן שיש את נושא חציית הגבול על ידי תושבי עזה, הסתננות פליטים מתמדת דרך הגבול עם מצרים ועוד מני ומקצתי, הנושאים הם רבים וניתן למנות עוד ועוד. אך זו לא מטרתי.

ברצוני לחשוף פן אחר של השלום עם מצרים ואת מראותיה המדהימים של ארץ מופלאה זו, בעלת אחת ההיסטוריות המפוארות בעולם. לפני כשלושה שבועות נסעתי לי לסוף-שבוע בקהיר עם זוגתי לביקור פרטי. החשש היה רב, הזהירו אותנו רבות וטרחו להדגיש פעם אחר פעם את נושא ההתרעות בעקבות חיסול מורנייה וגם את העובדה שהיחסים בין ישראל למצרים הם מתוחים מה. החלטנו לשים את נפשנו בכפינו ולא לבטל את הטיול.

קהיר, המטרופולין הגדול ביותר במצרים ואחד הגדולים בעולם, שמונה כיום כ-20 מליון תושבים, התגלתה כשילוב מדהים בין תעשייתיות יתר לבין שמירה על תרבות של אלפי שנים. העובדה שאני נמצא 50 דקות מהפירמידות לא הניחה לי, עד לרגע המרגש של הביקור בפירמידה הראשונה שנבנתה ובפירמידות של גיזה. לא אלאה אתכם בחוויה שעברתי, אך אציין כי זו הייתה אחת המדהימות שחוויתי.

תיורים בין האתרים השונים, הליכה ברחובות וספיגה של השפה והריחות מעוררת את כל החושים הקיימים. קצב הרחוב שנע בין מהירות האור לאיטיות הצב, מענג ומלחיץ בעת ובעונה אחת. לקח לי פחות משעתיים להירגע ולשכוח מכל ההתרעות והפחדים ולהתמסר ללא תנאי לעיר שבה גדלו ויצרו טובי האמנים של העת המודרנית בכל קנה מידה, אום-כלת'ום (כוכב המזרח), נגיב מחפוז (זוכה פרס נובל לספרות), פריד אל אטרש ועוד.

השווקים המהממים, המוזיקה כל אלו קנו את ליבי ושבו את דמיוני, התאהבתי! קהיר נכנסה לרשימת הגדולות והמועדפות שלי יחד עם מוסקבה, סנט-פטרבורג, ניו-יורק, פריז ולונדון.

 

לא מרגישים את השלום?

 

אך לביקור זה הייתה משמעות יתר עם מוסר השכל. לאחר חזרתי ישבתי ושוחחתי עם אנשים שונים על הנושא ותגובתם הייתה ש"יש בעיה עם מצרים". שנים של שלום והם עדיין לא מרגישים את השלום. ובכן נבצרה ממני הבנת הטענה הזו.

מה זאת אומרת לא מרגישים את השלום? האם היו ניסיונות כנים מצידנו להושיט יד, לפתוח בדו-שיח בין שתי החברות? על מנת לכונן שלום אין צורך באהבה בין הצדדים, ניתן לחיות ביחסי שכנות קרים. היינו, מחישוב של תועלת עלות עדיף לנו לקיים שלום קר ללא ניסיון להכיר את הצד השני ולנרמל את היחסים, זה עדיף על מלחמה או יחסים מתוחים.

אך אני אומר גבירותיי ורבותי, מספיק זמן של שלום קר עבר, הגיע הזמן לחמם את היחסים ולפתוח את הראש והלב, אפשר להתחיל בביקור במצרים. אני מבטיח זו חוויה שלא תשכחו במהירות, ואולי קצת תשנה את דעתכם לגבי העם והתרבות המצרית.

המאמר פורסם לראשונה באתר NANA10 בתאריך 02-04-2008

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • איריס ח.  On אפריל 2, 2008 at 5:25 pm

    עשית לי חשק לנסוע לקהיר.ואני בדיוק עובדת על תרגום מאמר על מצרים, מתישהו אצלינו…
    הדוגמא של מצרים מראה אולי על "טיב הבעיה": חולמים על לנסוע לדמשק ולנגב חומוס אבל ברגע שזה אפשרי במצרים, פתאום יש בעיה.
    בתור המצפון הדובר אני רוצה גם להזכיר שלא יפה לקרוא לפליטים מאפריקה "מסתננים". זה מזכיר לי שכל זמן שחומת ברלין עמדה, קראו לאנשים שעזרו למזרח גרמנים לעבור את החומר "עוזרים לבריחה לחופש" או משהו דומה. היום כשאנשים מנסים להיכנס לאירופה, קוראים לאלו שעוזרים להם "סייעני הברחה"…

  • הני  On אפריל 2, 2008 at 5:32 pm

    אני שמח שעשיתי לך חשק, מאוד כדאי לבקר. החוייה מדהימה! ואכן צריך לשים בצד את כל מסע ההפחדות ולנסות.

    אני לא קורא להם מסתננים פשוט חזרתי על השיח השורר בחברה על מנת שאנשים יבינו איך אנו מתיחסים אחת לשניה….אינני רואה בהם מסתננים או מבריחי גבול…ראי את הפוסט הקודם שלי בנושא מרפאת הפליטים בתל אביב-יפו…
    הני

  • לש.א.פ  On אפריל 2, 2008 at 7:43 pm

    אחלה טור על העיר המסקרנת ביותר באזור, ולחשוב שהיא כל כך קרובה…

    אני רציתי לסוע, כבר הוצאתי ויזה אך לדאבון הלב פרצה מלחמת לבנון ה-2. אבל בקרוב, אינשאללה.

    ואיריס, אני חושב שהטרמינולוגיה השתנתה כי היום נכנסים לאירופה אפריקאים ומוסלמים, אז הצביעות הגזענית נכנסת לפעולה, אם תרצי, סוג חדש של אנטישמיות.

  • הני  On אפריל 2, 2008 at 9:00 pm

    תודה.
    ומאוד כדאי לך לסוע.
    הני

  • חנוך גיסר  On אפריל 2, 2008 at 9:38 pm

    הייתי מזמן, והרגשתי כמוך!

    הלוואי עלינו כזה "שלום קר" עם כל מי שמסביבנו.

  • דודי  On אפריל 2, 2008 at 10:29 pm

    ומה המצרים?

    הם לא מתירים לאזרחיהם לבקר בישראל.

    ארגוני האמנים, הסופרים והשחקנים מטילים חרם על כל מי שתומך בנורמליזציה עם ישראל. אפילו שחקן שגילם דמות של ישראלי בסרט אמריקני הסתבך.

    המחזאי עלי סאלם, שכתב בעד נורמליזציה עם ישראל, הוחרם, ונאסר עליו לנסוע לישראל כאשר אוני' באר-שבע החליטה להעניק לו תואר דוקטור של כבוד.

    סדרות אנטי-ישראליות ואנטישמיות חריפות מוקרנות בטלוויזיה הציבורית במצרים (למשל "פרש בלי ראש" המבוססת על "הפרוטוקולים של זקני ציון").

    אני בטוח שזו מדינה נהדרת ועם חביב, אבל האשמה בהיעדר נורמליזציה – לא עלינו.

  • הני  On אפריל 2, 2008 at 10:44 pm

    חנוך, נראה לי שאנו לא היחידים!

    דודי,

    אכן כן, כולם אשמים חוץ מאיתנו, אתה צודק. והאשמה על היעדר הנורמליזציה היא לא עלינו, אנחנו עשינו הכל נכון, כל הזמן….

    האמת היא שאני לא מחפש אשמים, אני רק רוצה להינות.
    הני

  • עומר  On אפריל 3, 2008 at 4:43 pm

    הסרקזם שבתגובת לדודי ממש לא מוסיף לך כבוד; הטיעונים שדודי מעלה הם כבדי משקל. אפילו אם נקבל את טענתך שישראל לא עשתה מספיק, הרי שעדיין נראה כאילו שה"אינטילגנציה" המצרית ממש לא מעוניינת בשלום הזה איתנו. כיצד אתה מתייחס לעניין הזה?

  • הני  On אפריל 3, 2008 at 6:50 pm

    תגובות מסוג זה של כולם אשמים חוץ מאיתנו ללא נסיון לראות את שני הצדדים או לפחות לפתוח את הדיון בהדדיות הן בעיתיות, אך אינני חושב שהתגובה הייתה מחוץ לסקלה של המשיב עצמו.

    לגופו של עניין, גם האינטלגנציה הישראלית לא עושה יותר מידי לטפח את השלום. כמעט כולה מרוכזת בלקשור קשרים עם ארה"ב ואירופה ולא ממש סופרת את מצרים.

    הטלויזיה שלנו, אמנם לא עושה סדרות אנטי-מצריות, אך היא לחלוטין מציגה את מצריים באופן פרדוקסלי, לא מחמיא ומאוד לא סימפטי, החל ביצפאן וכלה בחדשות.

    הדרג הפוליטי שלנו נראה כמתחרה זה בזה מי יצליח יותר להעכיר את היחסים עם מצריים.

    ועם כל זאת, אינני מתימר להציג את הצד השני כטלית שכולה תכלת. אך הצעתי בפוסט היא להתעלות מעל לנושאים הללו ולפתות את הלב והראש למה שיכול להיות שיתוף פעולה פורה ויחסים חשובים מאין כמותם בין שני שכנים.

    ש

  • אדמית  On אפריל 4, 2008 at 10:28 pm

    ההתייחסות למצרים בארץ היא כפי שמתייחסים לכל מדינה ערבית ולא מערבית. האינטרס הפוליטי כאן הוא ברור: אנחנו קולוניה מערבית של ארצות הברית בשטח המוסלמי וככזו אנחנו צריכים תמיד להיות בצד המערבי (אירופה וארצות הברית) ולא חלילה לכונן שלום אמיתי עם שכנותינו, שהן כמובן לא מערביות ומשום כך כמובן לא אינטיליגנטיות (מילה שהמערב המציא ובעולם המוסלמי לא שמעו עליה לפני כן, כמו כל דבר נאור שהמערב המציא ולא התקיים לפני כן) ולא מוסריות ולא נחמדות ולא ולא ולא… מערביות.
    לאמיצים והאינטיליגנטים כמו הני אני ממליצה לנסוע ליריד הספרים שמתקיים כל שנה במקביל לחופשת פסח שלנו.
    הני יקר, שמחה לשמוע שמצרים נכנסה לרשימת הערים המועדפות עליך לצד פריז ולונדון… אני בעד איסטנבול, שאמנם תוכתר כבירת אירופה ב-2010 אבל לא בגלל זה אני בעדה…
    הגיע הזמן שהמערב יזנח את העמדה השיפוטית כשהוא מביט אל המזרח, אחרת לא יהיה פה שלום, לא פה ולא בשום מקום אחר בעולם.

  • הני  On אפריל 5, 2008 at 1:24 pm

    מה שלומך? אני מקווה שהכל טוב.

    לא יכולתי לרשום זאת טוב מזה! אני בקרוב מתכנן גם את איסטנבול, וממה שאני מבין היא בטוח תעלה לרשימת הנבחרות.
    ואכן כן, בלי לשפוט ובלי להשוות, קהיר פשוט מדהימה!
    הני

  • משה בן שלום  On אפריל 9, 2008 at 5:30 pm

    אדמית, הפטרונות הזאת אינה במקומה. ברוך השם אנחנו עם שמי, עם מסורת שמי ואפילו חצי מיהודי ישראל (אאל"ט) הם יוצאי ארצות האיסלם. יש לנו תרבות מיוחדת משלנו ואין טעם להגדיר את הכל כ"מרחב" "מוסלמי". אנחנו לא שום קולוניה אלא מדינה משל עצמנו בעלת זהות ייחודית.

    אני לא חי בשום מרחב מוסלמי, אבות אבותי קדמו למוסלמים גם כאן וגם בבבל ומעולם לא עזבנו את המזרח התיכון. אני גם לא מתכנן לעזוב.

    ההתייחסות למצריים קשורה בין השאר לזה: http://www.jimena.org/personal_stories.htm, במיוחד בשבילך, קראי כמה סיפורים אישיים ממצריים ומעיראק. לטעמי, אין ממש שלום עם מצרים ואני מחרים את המדינה עד שהיא תכיר בפרק האפל בעברה.

    הני, צר לי שנסחפת אחרי טענות שטחיות ופטרוניות כאלה. אני יכול להגיד לך שאני בתור עיראקי נפגע קשות מהצהרות כאלה של אדמית. אני קולוניאליסט? אני סמרטוט של ארה"ב?

  • משה בן שלום  On אפריל 9, 2008 at 5:30 pm

    הסתפח אליו פסיק פוחז.

    http://www.jimena.org/personal_stories.htm

  • הני  On אפריל 10, 2008 at 12:05 am

    לטענותיך נגד אדמית אני אתן לאדמית לענות.

    אך אני פשוט לא מבין, האם אינך רואה את ישראל כספיחה של הגוש האנגלו-סקסי? אינני רואה את טענותיך? אני רואה בעצמי חלק מהקולקטיב הישראלי ואינני מנסה להכחיש דפוס זה, כמובן שיש כאלו שלא נשרכים אחרי כולם, אך את זה לא רואים בשאר העולם…

    ואכן גם אני וגם אתה קולוניאליסטים, ולו רק בשל הכיבוש משנת 1967.

    הני

  • אדמית  On אפריל 10, 2008 at 11:19 pm

    אתה הראשון שצריך לחמם את השלום עם אחינו המוסלמים ובטח שלא להציג עמדה פטרונית של "אני לא סולח להם עד שהם לא יכירו בעבר האפל" זו לא גישה שמעודדת שלום, אם הדור השני של ניצולי השואה שנמצאים על קו ברלין תל אביב כחלק מהסצנה האמנותית יכולים לסלוח למדינה שעשתה את הפשע הכי גדול באנושות, גם אתה יכול. ובכלל, מה עם פרקים אפלים בעבר שלנו? לנו אין צדדים אפלים בעברנו? או שלא סיפרו לך על כך?
    דרך אגב, מה זה אאל"ט? קיצור צבאי ליהודים יוצאי ארצות אסלאם? נשמע לי כמו אלו"ט.
    בקשר למדינה עם תרבות ייחודית, סלח לי שאני היא זו שצריכה לפקוח לך את העיניים, אבל לא רואים כאן שום ייחודיות, התרבות כאן בין אם מדובר בצפון תל אביבי שמנסה נורא להשתייך לסצנה התרבותית באמריקה או אותו ירקן שחולם על גרין קארד שלעולם לא יגיע ותולה דגל של ארצות הברית לצד הישראלי על הבסטה – כולם פה משתוקקים להיות מישהו אחר, לחקות תרבות מערבית. מה ייחודי פה?
    איזה עצמאות היא זו אם אנחנו נזהרים תמיד שלא להרגיז את אמריקה או אירופה? שהכול מתנהל לפי שביעות רצונו של הדוד סם?
    אתה יהודי שחי במרחב המוסלמי. לפני כן היית יהודי שחי במרחב בבלי ולפני כן במרחב כנעני. יהודי בהגדרה שלו הוא נודד שחי במרחב זר ואמור להיות אור לגויים. להיות מנהיג רוחני של הקהילה. דרך אגב, היהודי באמריקה הוא יהודי שחי במרחב נוצרי, זה יותר טוב? למה זה מקומם אותך שאתה חי במרחב מוסלמי? למה מקוממת אותך הקרבה אל המוסלמי יותר מאשר הקרבה לאמריקני או האירופי? זו השאלה שאתה צריך לשאול את עצמך. ואז יבוא שלום. תאמין לי, יבוא.

כתיבת תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s