מלחמת הכוח של האליטה המשפטית

ישנם דברים רבים שבנוגע להם אנשים חלוקים בדעותיהם, מעטים הם הדברים שיש סביבם קונצנזוס, אם לא בלתי קיימים. עם זאת, לכל אחד ישנה התחושה כי יש דבר מסוים שבנוגע אליו הוא בטוח לחלוטין, וכי רוב רובם של האנשים מסכימים עימו בנושא זה.

 

אחד מהדברים הברורים לי ביותר הוא שיש במדינתנו אליטה גברית אשכנזית ממעמד הביניים הגבוה. אליטה זו ברורה במיוחד בקרב האליטה הפוליטית, הצבאית, הפיננסית וכמובן המשפטית. מדוע אני מתרכז דווקא באלו? משום שהן מהוות את היסודות של קבוצות הכוח בארצנו.

מדוע אני חש ביטחון כה רב בעמדתי? משום שכמעט כל הכותבים האקדמאים המתמחים בתחום מסכימים בדבר אליטה זו, משום שלעיני קיומה של אליטה זו ברור ושקוף כשמש אוגוסט בצהרי יום קיץ ישראלי ממוצע, וכי ישנן קבוצות רבות המודרות מבסיס הכוח על ידי קבוצה זו.

למשל, אחת המלחמות העזות ביותר שמתחוללות כיום בקרבנו היא המלחמה בין החלק הפוליטי למשפטי של האליטה הישראלית. אכן, אודה ולא אבוש כי אני אכן נקטתי בעמדה בנושא, בעיקר בשל ניסיונו החוזר ונשנה של בית המשפט ומנהיגיו לצייר את בית המשפט כקבוצה א-פוליטית, בו בזמן שהוא מנהל מלחמת כוחות לשימור כוחה הפוליטי של האליטה המשפטית.

אך מה במהלך המלחמה כל קבוצה מנסה לגייס לטובתה את ההמונים. מהלך מסוג זה בלט בסופשבוע האחרון, קולגה שלי במרכז הבינתחומי, נשיא בית המשפט העליון לשעבר פרופסור אהרון ברק, התראיין לכל עיתוני סוף השבוע, ויצא במתקפה חזיתית וברורה על נציגי העם הנבחרים.

 

אידיאל בעייתי

 

כמובן שהייתי יכול לדון בעובדה שברק אינו נמנה על נבחרי העם, ובהתנגחותו זו אל מול ציבור הנבחרים הוא חורג מן המנדט של נשיא בדימוס של בית המשפט העליון, בנוסף יכולתי לטעון כי בעשותו כך הוא מחליש יותר את הנשיאה המכהנת שחולשתה ברורה אל מול המערכת הפוליטית גם כך. וכמו כן, אינני צריך להוסיף את נושא יוקרתו המתדרדרת של בית המשפט העליון העיני הציבור, הידרדרות שהחלה עלי לציין כבר בזמן כהונתו של ברק.

אך לא על כך ברצוני לדון כיום, אלא בתשובה של ברק בראיונותיו לעיתוני סוף השבוע, בתגובה לאמירה כי ברק הפך את בית המשפט לאליטיסטי-הומוגני-אשכנזי-וחילוני ענה ברק כי בית המשפט תמיד היה פלורליסטי, ששיקף רבדים רבים בחברה, וכי הוא תמיד תר אחר האיש הטוב ביותר, ללא בדיקת מוצאו חינוכו או השקפת עולמו. אוטופיה.

 

האידיליה המצטיירת מהדברים היא קצת בעיתית, וברצוני להשליך מעט אור על בעיתיות זו. איך יתכן כי מתוך חיפוש כל כך נקי ומחוסר פניות, רוב מוחלט של שופטי בית המשפט העליון הינם גברים-אשכנזים-בוגרי ירושלים-חילוניים? על פי תשובת ברק העובדה נעוצה לא במאפיינים סוציו-דמוגרפים אלו, אלא בעובדה שאלו היו המצוינים. הס מלהזכיר את העובדה כי כל נשיאי בית המשפט העליון עד לבייניש ענו על כל הקריטריונים, בייניש היא האישה הראשונה להתמנות לנשיאה.

מאמירותיו של ברק ניתן לפרש אחד מן השניים, או שמזרחיים וערבים אינם טובים מספיק להגיע לכס השיפוט בבית המשפט העליון, או שישנה עליונות משפטית לאשכנזים ובעיקר לגברים אשכנזים. שהרי לא יכול להיות שקבוצת מיעוט ברורה באוכלוסיה משתלטת על בית המשפט העליון אחד מהמוסדות החשובים ביותר בחברה הישראלית וכל זו נעשה על ידי עיקרון המצוינות, שוב אלא אם נניח כי לאשכנזים ישנה עליונות משפטית לעומת ערבים ומזרחיים. אינני מצפה לתשובה וגם לא לתיקון אלא אולי סופסוף פקיחת עיניים בקרב ציבור אזרחי מדינת ישראל, כולו ולא רק חלקים ממנו.

המאמר פורסם לראשונה האתר NANA10 בתאריך 16-04-2008