מדינה מקולקלת

חברות וחברים יקרים, שלום. אני בהשכלתי איש מדע המדינה, ככזה אני מתעסק די הרבה בשלטון, מבנה השלטון, מוסדותיו ותפקודו. אודה ללא כחל וסרק, כי גם אני לפני מספר שנים התבוננתי על ישראל כמקרה מיוחד, אך כעשור של לימודים מחקו תובנה זו מראשי לחלוטין. כיום כשאני מביט על ישראל, אני די נדהם עד כמה קלוקלת הדרך בא אנו מנהלים את המדינה, ודבר זה ניכר בכל רמות העשייה השלטונית. בסופו של יום, הרי השלטון אמור להיות תמונת מראה של הציבור הבוחר בו, אך לדעתי בישראל הדברים אינם כך מזמן, ומכך שאלתי: מה נשאר לנו?

לכולנו ברור כי הקלחת הפוליטית-מדינית רוחשת בשבועות האחרונים. משא ומתן עם סוריה בחסות הטורקים, נושא השבויים עומד בפני פתרון (או שלא), הלא-יחסים עם איראן מגיעים לנקודת רתיחה וכמובן מעל לכל מרחפת עננת הבחירות הכלליות יוקדמו או לא. כל אלו מביאים את המערכת לרמת עשייה יוצאת דופן: הפוליטיקאים מנסים לקבל הרבה החלטות בפרק הזמן שלדעתם נותר עד לבחירות, מתוך ניסיון להגביר את סיכויי הבחירה שלהם בבחירות הקרבות. התפיסה המקובלת היא שעל מנת להגביר את סיכויי ההיבחרות, הקואליציה נוקטת לרוב בכלכלת בחירות.

ובכן, הניסיון אכן נעשה. שר האוצר רוני בר-און, החליט ללא שיתוף ההסתדרות וחלק ניכר מחברי הקואליציה על רפורמה במיסוי. עם מי? על איזה בסיס? מה היו הנחות העבודה של אותם מקבלי החלטות? כל אלו נשארו עלומים, כפי שנאמר כנראה לעולם לא נדע. במקרה זה, אני חייב לציין, שלמזלנו, "רפורמה" זו נבלמה בזמן, כך שלא נזדקק לגלות את נזקיה בדיעבד, אך דבר אחד הפך לברור מאוד, ישנה בעיה מרכזית בקבלת החלטות במדינה, לא משתפים גופים רלוונטיים וניהול המדינה הפך לנחלתם של מעטים ועלומי שם.

 

אין הליך קבלת החלטות מוסדר

 

המקרה השני כדוגמה לניהול בעייתי, הוא המו"מ על שחרור השבויים. נושא זה הפך למרכז השיח הציבורי הישראלי. ליבי עם הורי השבויים, וכולי תקווה שנושא זה ייפתר במהרה על הצד הטוב ביותר. אך השאלות שעולות הן רבות, אם יש מנהל משא ומתן רשמי מטעם המדינה, מר עופר דקל, שלו ניתן המנדט לנהל את התהליך, האם זה תקין שלקראת הסכם יצאו כנגדו גורמים ביטחוניים?

מדוע יוצאים ראש השכ"ב והמוסד בדיעבד לאחר נסיונות התיווך כנגד העסקה? האם זה מתפקידם להפעיל לחץ על השרים שלא לאשר את העסקה? מהו תפקידם של כוחות הביטחון בהחלטות פוליטיות? מדוע אין מקבלים השרים הערכות מכל הגורמים הרלוונטיים לפני פתיחת המו"מ, על מנת שיוכלו להחליט על מטווה לשיחות?

כיום המדינה קרועה בין הרצון להחזיר את השבויים, לבין הערכות הביטחון, מה אמור לגבור על מה? והאם תהליך מוסדר של קבלת החלטות היה פותר את הבעיה? לשאלה הראשונה אין לי פתרון, לגבי השנייה יש לי פתרון חד משמעי, תהליך קבלת החלטות מוסדר לא היה שם את השרים, משפחות השבויים והציבור במצב כה לא נוח.

האיום האיראני

אסיים עם האיום האיראני. מהתקשורת מתקבל הרושם כי ישראל מכינה את הקרקע לפעולה כנגד איראן. חלק מהדברים ששמעתי מדירים שינה מעיני. בעוד ישנם דיווחים סותרים בעולם לגבי מידיות האיום, היקפו ורמת הסכנה שהוא מציב בפני ישראל, בתקשורת הישראלית המסר הוא מאוד חד צדדי: זהו איום קיומי ועלינו לפעול.

אם נקבל את החד צדדיות הזו שעולה מהתקשורת הישראלית אנו חייבים לשאול את השאלה הבאה: מדוע עכשיו? מספר הסברים לעניין, היחיד המתקבל על הדעת הוא: זהו איום קיומי שעלינו לטפל בו בהקדם האפשרי. האחרים הם המדאיגים, עלינו לעשות זאת לפני הבחירות בארצות הברית, או שפעולה מסוג זה תעלה את קרנה של הממשלה הנוכחית העיני העם.

 

ואם ניכשל?

 

ומה אם ניכשל? ומה אם לא נהיה מוכנים לתגובה? מי קובע אם אנו מוכנים, הבחירות המתקרבות בארצות הברית או המוכנות הצבאית? והאם האיום הוא כה מיידי? אלו הן שאלות שחייבים לשאול על מנת שדרך קבלת ההחלטות תהא נכונה וטובה לכלל העם, ולא רק לקבוצה מאוד קטנה שגם לא תסבול במקרה של כשלון.

התחלתי בשאלה, מה נשאר לנו? ואנסה לענות, נשארה לנו הבינה, היכולת להביט בתהליך ולשאול את השאלות הרלוונטיות. ומי יודע אולי יום אחד נקבל את התשובות הרלוונטיות. או אז, אולי ננצל את הכוח הגדול ביותר שיש לנו ונצביע לאותו אדם גוף מפלגה שיספקו את התשובות הרלוונטיות ונתחיל להידמות יותר למדינה עם מנהל ציבורי תקין.

המאמר התפרסם לראשונה באתר NANA10 בתאריך 29-06-2008

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • האדם הפשוט  On יוני 29, 2008 at 6:01 pm

    אהלן הני
    מאמרך אכן מעלה שאלות קשות ונוקבות אשר מן הראוי שיועלו על סדר היום התיבורי כמה שיותר מהר
    רבים מתושבי המדינה טוענים שכל שהמקור לכול תחלואי המדינה כיום מקורם בראש הממשלה אהןד אולמרט.
    לפי דעתי,הקונספציה הזו מוטעית.
    הגיע הזמן להחליף תקליט, ולעשות בדק בית משמעותי כי השינוי צריך לבוא מהיסוד
    לא החלפת אהוד באהוד אחר או בתאום אהוד אחר
    אלא החלפת שיטת הממשל בישראל
    הקמת מטה לייעוץ אסטרטגי על פי וועדת וינוגרד
    שינוי סדרי עדיפיות ועוד……
    אני יודע שמה שאני כותב נראה רחוק שנות אור מהמציאות הקיימת
    אך חוששתני שאם לא יתבצע שינוי כזה ילדינו ונכדינו יצטרכו לחפש להם בית לאומי אחר.
    הגיע הזמן למהפכה לשלטון האווילים

  • הני  On יוני 29, 2008 at 8:36 pm

    ואללה, אתה יודע שלימד אותי סבי יחזקאל, אביה של אימי, להיזהר מאוד בדברי בפני מי שמגדיר את עצמו פשוט. הוא אמר לי בזמנו " יא איבני, מי שמגדיר את עצמו פשוט, לא ככה הוא. לרוב זה אדם בו רב הנסתר מהגלוי" והוא לימד אותי להיזהר בדברי כאשר אני עומד מול אנשים.

    אומר את זאת, סבי זכרו לברכה, היה אדם מאוד חכם, והוא עדיין מלווה אותי בעיקר דרך העצות שנתן.

    אז כך, פשוט אתה לא, ואני מסכים כי הריקבון הוא מערכתי ולא תלוי אדם. אך אני לא מסכים, עם כל הכבוד לפתרון, אני מעדיף לחזק את המערכת הקיימת בתנועות חדשות, ובהשתתפות יותר אקטיבית של הבוחרים, ולא דרך שינוי שיטת הממשל.

    בימים הקרובים יצאו שני ספרים בישראל, אחד בערכה משותפת של דוד מקלברג ושלי, והשני בעריכת ארז כסיף. הראשון יקרא "הפוליטיקה הישראלית: בין משילות לקריסה" ובו אנו דנים בנושא מנקודות ראות שונות. השני יעסוק בשינוי שיטת הממשל, ובו יש לי פרק בדבר לקחי העבר, אני לצערי אינני חושב ששינוי השיטה הוא הפתרון.

    את המהפיכה נגד שלטון האוילים לדעתי צריך לעשות על ידי הדחתם הפיזית דרך הניית ארגונים ומפלגות מתחרות. לצערי נראה לי שאם רק נשנה את השיטה נתעורר ביום למחרת לאותם פרצופים עם פחות שליטה עליהם, וזה יהיה הרבה יותר גרוע…

    לימים טובים יותר
    הני

  • יונתן  On יוני 29, 2008 at 9:08 pm

    היי הני,

    מסכים איתך לחלוטין. חוץ מזה שאין בישראל מנגנונים לקבלת החלטות, גם אין כמעט קבלה של החלטות.

    כל קברניטי המדינה מתנהלים רק בהקשר של מחר בבוקר, בלי לסמן מטרה כמעט אף פעם ותוך כדי דחייה של כמה החלטות שרק ניתן.

    המקרים החריגים בהם המדינה החליטה לעשות מעשה, שאינו תגובתי גרידא, היu כנראה ב-67 ובהקמת ההתנחלויות (כאר במקרה הזה מישהו כפה את ההחלטה על הממשלה בהתחלה והיא אימצה אותה בחום).

  • אזרח.  On יולי 1, 2008 at 1:08 am

    במדינה, לא משתפים גופים רלוונטיים ,וניהול המדינה הפך לנחלתם של מעטים ועלומי שם."
    כל כך נכון.
    קח את תחום הכלכלה.התחום שמשפיע יותר מכל, על כל אחד ואחד באופן אישי.
    המדיניות היא של ממשלות ישראל לדורותן,וקבלן הביצוע הוא משרד האוצר.
    דברים נעשים ונקבעים לדורות.ללא דיונים של הגופים הקשורים לנושאים,וללא דיון ציבורי עמוק.
    הפרטות,הפרטת החירות(בתי סוהר פרטיים),חוקים כלכליים ותקנות כלכליות ,המשפיעים ישירות על
    כל אחד ואחד.

    http://www.notes.co.il/yehuda/35092.asp

    הפרופסור מנחם מגידור עשה חשבון ומצא ששרי הממשלה הקדישו כ 47 שניות לפגיעה בחקלאות. 47 שניות לביטול בית החולים באשדוד. 47 שניות לפגיעה ברכבת ישראל.בפריפריה. בחינוך
    .
    וכן הלאה.
    וכמו שאמרת:" , ישנה בעיה מרכזית בקבלת החלטות במדינה, לא משתפים גופים רלוונטיים וניהול המדינה הפך לנחלתם של מעטים ועלומי שם.

    http://www.notes.co.il/gadi/35106.asp

    http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=248943&blogcode=5235509

    התמקדתי בתחום הכלכלי,אבל הבעיה היא גם בשאר התחומים.

  • הני  On יולי 1, 2008 at 1:35 am

    אני מופתע לאללה, כל התגובות הם הסכמה מקיר לקיר, אפילו בנענע (שם אני מקבל הרבה אש בתגובות). אולי זה מעיד שאנחנו יותר מטומטמים ממה שחשבתי 😉 בעיקר בשל העובדה שאנו נותנים לאותם אנשים פעם אחר פעם לעשות את אשר חפצה נפשם….

    יונתן, אני לא חושב ש-1967 וההתנחלויות היו בראיה לטווח ארוך, מה שקרה ב-67 היה פוקס ואילו ההתנחלויות החלו ע"י המדינה אבל עברו באופן מוחלט לידי האזרחים (בעיקר הדתיים לאומיים) וכעת המדינה נלחמת בהם….

    אזרח, אכן כן, אתה מביא מן הכלכלה אך כל תחום שעליו תשים את עינך זהה.

    מכל זה מה המסקנה? אני כבר לא יודע…

    אני בחזרה מיום מרוכז של פעילות פוליטית וסחוט, אין לי כוח לנסות ולחשוב ע מסקנות מרחיקות לכת, אולי מחר….

    לילה טוב
    הני

  • טל ירון  On יולי 2, 2008 at 7:23 pm

    הני שלום,

    מוזר בעייני הדבר. אתה נותן לנו, האזרחים, להטיח את הראש בקיר. בעוד, שכפי שזה נראה, לא יעזרו כל התיסכולים שלנו. אם ננסה לפעול דרך המערכת הקיימת, לא נצליח לשנות דבר. אותם "מקבלי החלטות נעלמים" לא יוותרו על כוחם בקלות. אזרחי ישראל כל כך מיואשים, שהם אפילו לא יבזבזו את זמנם ביציאה לרחובות במחאה על דרך האווילים בה צועדת האליטה של מדינת ישראל.

    עוד יותר מוזר בעייני, שאתה מציע לנו לשנות, אבל לא מציע כיצד עלינו לשנות. הרי אתה איש מדע המדינה. יש כל כך הרבה מנגנונים לא תקינים בממשל הישראלי, שטיפול בהם היה משפר בקלות את מצבנו, ואינך מציע לנו אפילו מנגנון אחד כזה.

    תרשה לי להציע מספר מנגנונים שאני מאמין שישנו את כאן את המצב.

    1. דמוקרטיה ביקאמרלית- בדמוקרטיה כזאת, המנדט שאנו נותנים לנבחרים אינו לארבע שנים, אלא לתקופה של שנתיים (כמו בארה"ב). הבחירה של הנבחרים אינה למפלגה, אלא אישית. וכך הנציג יודע שתוך שנתיים בדיוק ניפגש בבחירות והוא יצטרך להציג לי דו"ח מלא של פעולתו למען הציבור (ולא למען "גורמי הכוח הנעלמים"). אני מוותר על בחירת מפלגות, כיוון שכך אני מאבד את ההשפעה הישירה על הנציג. כך לא יופיעו כל מיני נבחרים קיקיונים כמו במפלגת הגימלאים ובקדימה.

    כדי לוודא שיש לי גם אנשים שחושבים לזמן ארוך, ולא רק לשנתיים הקרובות, אציע שיש למנות גם סנאטורים (או "זקנים" על פי התרבות היוונית והיהודית). לבית זה יכולים להיבחר רק נבחרים שפעלו בהצלחה יותר משתי קדנציות מלאות בבית הנבחרים. ה"זקנים" יבחרו לתקופה של 6 שנים (כמו בארה"ב). אבל כדי למנוע מהם כוח מוחלט, הם יהיו נתונים להתהליך הדחה ישיר על ידי הבוחרים שלהם, אם פעולותיהם לא ירצו 66% מקהל הבוחרים שלהם.

    2. מעקב צמוד אחר הנבחרים דרך אתרים כמו "עבודה שחורה" או אתרים דומים בעולם. כאשר הנבחר ירצה להיבחר בפעם הבאה. הוא לא יצטרך יחצ"נים. כל מה שהוא יצטרך זה להציג רקורד עשיה ציבורית נקי, כדי להיבחר שוב.

    3. כדי למנוע את הצורך במסעי פירסום גדולים שדורשים כסף, ולכן מהווים מקור השפעה שללי של אליטות הון, אציע שמי שיכול להיבחר הוא רק מי שהוכיח שהוא מגייס את הכסף למסע מכספי תרומות של אזרחים מן השורה (כמו שעשה אובמה).

    כל אלו, דברים הקיימים כבר בעולם. ואם קצת פעילות נבונה, אנו יכולים לגרום למערכת להתיישר על פי הקווים הללו. קווים אלו נועדו להבטיח שהנבחרים יפעלו למעננו, ולא למען "כוחות השפעה עלומים".

    מה דעתך?

  • יונתן  On יולי 2, 2008 at 10:56 pm

    הני, אנסה להסביר שוב: הטענה היא שאלו החלטות שהיה ברור למישהו אחד לפחות מבין המקדמים אותן – שהן ישפיעו לטווח ארוך. זאת, בניגוד לשאר הפעולות שמתרחשות במדינתנו – שהן או היגררות או החלטה לטווח הזמן הקיים ביותר האפשרי (ובד"כ החלטה שלא להחליט).

    טל – מאוד מסכים.

  • הני  On יולי 3, 2008 at 1:09 am

    יונתן, לא מסכים, אך אחד לא ידע, אבל לזכותם יאמר שהם הרגישו שיש מצב חרום וחייבים לעשות פעולה זו. בראי ההסטוריה אתה עושה ניתוח אנליטי ומחליט שכיבוש השטחים השפיע על המדינה לאורך זמן, ברגע הפעולה לא היה תכנון או חשיבה כל כך רחוקת טווח, וזו הנקודה, שלפחות אני, ניסיתי להעלות בפוסט.

    טל, לא מסכים אבל חושב שיש מקום לדיון.
    נתחיל, ביקמראלית או בשפה פשוטה שני בתים היא שיטה מאוד בעייתית. זה עובד מצויין בארה"ב ועוד כמה מדינות אירופאיות שחיו עם שיטה מסוג זה מיומן הראשון. בתרבות הפוליטית של ישראל והדרך בה מתנהלת הפוליטיקה זה לא נראה לי כל כך ישים.

    ספר חדש שעומד לצאת בימים אלו עוסק בשינוי שיטת הבחירות בישראל, יש לי תרומה קטנה בו (אחד המאמרים) וזהו הדיון שניטש בין הכותבים.

    בנוסף, השיטה שבה אתה מציע לבחור את ה"בכירים" מבין נציגנו יכולה לקדם פופוליזם זול (מהסוג עימו אני מתמודד כל יום) דבר שאני לא כל כך רוצה. אתה יכול לקרוא לכך אחריותיות ופיקוח בוחרים מצד שני יכול להיות שתשסע את המערכת עוד יותר….

    לגבי הכוח שאתה נוטה לייחס לאינטרנט יש לנו ויכוח ישן נושן, אני למרות שחושב שזו מדיית העתיד, עדיין לא מאמין בכוחה כמוך, מכן שאני חושב שזהו כלי פיקוח אליטיסטי ולא להמונים, מכן שהטיעון אינו מקובל עלי להופכה לכלי בעל עצמה כה רבה.

    הנקודה האחרונה היא נקודת המפתח, גיוס כספים או שבירת הקשר בין הון לשלטון, כאן אולי אנו רואים עין בעין…לא בטוח…

    אבל אתה יודע משהו אולי הגיע הזמן שבמקום לנסות ולתכנן מערכת טובה יותר כל הזמן פשוט ניקח מה שיש וננסה להפעיל אותו לטובתנו? מי יודע אולי אתה או אני צריכים לחשוב על התמודדות?

    מה אתה אומר?

    ליל מנוחה
    הני

  • טל ירון  On יולי 3, 2008 at 11:41 pm

    הני,

    אשמח לקרוא את הספר כשיצא. הוא בוודאי מחכים. בינתיים עד שאקרא את הספר, נראה לי שהביקאמרלית עדיפה על

    השעטנז שבו אנו חיים כיום. או כמו שסבתא שלי הייתה אומרת "נישטה היר, נישטה הר" (לא כאן ולא שם)

    כן, יש בעיה הדורשת פתרון… הבעיה של פופוליזם וצורך במשאבים כספיים גדולים, כדי להגיע לקהלים גדולים.

    מה עושים?
    הנה עוד רעיון. אשמח לשמוע את דעתך.

    הצורך להגיע להחלטות ציבוריות מחייב תהליך של חשיבה ציבורית. קצת קשה לחשוב כששבעה מיליון איש רוצים להביע את

    דעתם ביחד (לפחות לא עד שנצליח לפתח את הויקידיון). לכן, מה שאנו עושים, אנו ממנים נציגים שייצגו את הדעות שלנו.

    אלא שהנציגים הללו, כדי להיבחר אינם צריכים תכונות של אנשי דיון, אלא של דמגוגים ונואמי כיכרות. הם צריכים להיות

    מומחים בליקוק מעטפות של כספי עשירים. הם צריכים להיות תככנים פוליטים ומנשקי תינוקות של פעילים. כל הדברים

    שיוצרים את מה שאתה קראת לו "מדינה מקולקלת". כשהם צריכים לדון, לא נשאר להם הרבה כישרון לכך, ולא על פי זה

    יכולת הדיון אנו בוחרים אותם. וזה יהיה אותו דבר גם לגביך ולגבי, אם ננסה לרוץ במערכת הקיימת, לא אתה ולא אני נשרוד.

    אם לא ננשק כמה עכוזים בדרך, ואם לא נתחנף לבעלי המאה שיתנו לנו את הכסף הדרוש לקמפיין של 5 מיליון דולר, לא נגיע

    אפילו לדרגת מועמד לח"כ.

    אבל, אם לקבוצת דיון לשיפור "עבודה שחורה" תראה שאנו מנסים ליצור שם כלים חדשים שבאמצעותם נחזק את הקשר בין

    הציבור לנציגים (אם תרצה, אשלח לך לינק בדואל). אם חלומותינו יתגשמו, אזי זה יהיה אתר שירכז את פעילות חברי

    הכנסת. באמצעות תוכנה שתסכם את תגבות הח"כים ואת ההצבעות שלהם, ניתן יהיה למשל לראות מי הם חברי הכנסת

    שעונים לשאלות הציבור, ונוכל לראות עד כמה האנשים שפנו אליהם היו מרוצים. נוכל לראות את סיכום ההשתתפות שלהם

    בחקיקה. עד כמה הם תמכו בחוקים סוציאלים/ירוקים או כל שטח חוקים אחרים שאתה מעוניין בו.

    כך, אם עבודה שחורה, תתקדם בכיוון הזה, האזרח הפשוט ירגיש שהנציג (הח"כ) קשוב לו יותר. הח"כ ינסה לעבוד יותר

    קשה עבור כיווני החקיקה שלמענם נבחר. כך עיתונאים, בלוגרים, יושבי פורומים יוכלו להעביר את המסר "X עשה המון למען

    חקיקה סוציאליסטית, ו-Y התבטל, לא ענה לציבור הבוחרים, ולא טרח להגיע להצבעות סוציאליסטיות…תראו בעבודה

    שחורה"

    אמרת גם, שאינך מאמין באינטרנט, ושהוא כלי שמיועד לאליטות האינטלקטואליות. אבל אם תבחן את המתרחש מסביבנו,

    תראה שגדל כאן דור שהאינטרנט בשבילו הוא כמו אוכל ומים. היכולת של בני נוער לתקשר בינהם ב-ICQ ובלוגים קדמה

    בהרבה לבלוגוספירה האינטלקטואלית. מי שהקים כאן את המרד האינטרנטי הראשון לא היו הבלוגרים החזקים כמו קלינגר

    או גלילי. הבלוגספירה הבוגרת מתעלמת מהבלוגוספירה של בני הנעורים, אך זאת בלוגוספירה הרבה יותר גדולה והרבה

    יותר משפיעה. מי שהקים את המרד האינטרנטי הראשון היו תלמידי תיכון, שבאיבחת ICQ, העבירו מסר שמחר שביתה. ו-

    20% לא הגיעו למחרת לבית הספר. זה קרה בלי שמשרד החינוך הבין מאיפה זה בא לו. אתה ואני עוד מדשדים באינטרנט,

    אבל הדור של מחר יחיה אותו לגמרי, והאינטרנט יהיה חלק אינטגרלי מהחיים של רוב האזרחים.

    לבסוף, לעניין ההתמודדות שלך ושלי.

    רוסו אמר כבר שאחת הבעיות של מלוכה היא שהיא תלויה בטיב המנהיג. אם יש מנהיג טוב, אזי המלוכה תגדל (קרי, דוד

    המלך, שלמה המלך, אלכסנדר מוקדון, קרל הגדול), וכאשר עולים במקומם אנשים פחות מוצלחים, הממלכה יורדת

    מעוצמתה (קרי ממשיכיהם של אותם מנהיגים).

    הפתרון לדעתי אינו באנשים, מוכשרים ככל שיהיו. הפתרון הוא בשיטה שתבטיח את הופעתה של המנהיגות הטובה ביותר. או

    כמו שאמר קורצ'ק "הדואג לדורות-מחנך אנשים". במקרה דנן, "הדואג לדורות – מחנך אנשים לבחור להם את הדרכים

    הטובות". אם כל הפעילות שלי תתמקד במציאת האדם הנכון, אזי זה יהיה כמו לדאוג לשנים בפסוק של קורצ'ק.

    לילה טוב,
    טל

    נ.ב.
    אתה יודע שאתמוך בך, גם אם זה רק לשנים 🙂

  • טל ירון  On יולי 3, 2008 at 11:43 pm

    אופ…
    notes עושה בעיות בכתיבה

    מצטער על בלאגן השורות

  • הני  On יולי 5, 2008 at 12:50 am

    לא יודע או מבין למה שיטת שני הבתים עדיפה בעינך? ועדיין לא קיבלתי תשובה על כך…

    אני גם לא מקבל את גישת הריצה והכסף, אולי יש דרך אחרת לעשות זאת תרומות קטנות של המון אנשים שאיכפת להם? לא כמו הבחור הזה מנתניה שעוד לפני שהתחיל, כבר עבר למבנה סמי פשיסטי של התנועה שלו (דרך אגב הבנתי שהוא היה בקשר עימכם…) משהו חדש, להאמין באזרחים וביכולות שלהם.

    מצד שני אפשר לשות כמו בארה"ב מחקר על דרך ההצבעה של חברי הכנסת ולפרסם זאת בראש חוצות (roll-call voting) זהו כלי יעיל ביותר בארה"ב ואפשר לפתח אותוגם כאן אצלנו במינימום משאבים.

    אני מסכים לגבי שיטה ולא אנשים, אני חלוק עימך 1. בדבר השיטה (עדיין לא השתכנעתי לגמרי במה שאתה מציע) 2. במי יביא את השינו, וזה לדעתי (שהולכת ומתחזקת מיום ליום) חייב לבוא מבפנים.

    מזכיר לי ציטוט מפמיניסטית שחורה מאוד חשובה, שאת שמה שכחתי כעת "use the master tools to destroy the masters domain"
    מילים כדורבנות….

    אולי זה כיוון הפעולה הראשוני? אולי אתה? אולי אני? ואולי שלישי? משהו צריך לזוז!

    סופשבוע נעים
    הני
    נ.ב. אני עובר על עותק סופי של הספר אז המוצר
    :-)הסופי קרוב מתמיד, אני מקווה

  • טל ירון  On יולי 6, 2008 at 2:30 am

    אהלן וסהלן הני,

    עניין הביקאמרלי ניראה לי עדיף כי פשוט יש שם נציגים שפעם בשנתיים צריכים את טובתי, ולא יכולים לשכוח שהם תלויים בי. ויש מצד שני מחוקקים ותיקים שיכולים לחשוב לטווח ארוך של שש שנים, וכך לקדם פרויקטים. כיום המצב במדינת ישראל הוא שיש ח"כים שמספיקים לשכוח אותי יום לאחר הבחירות, ונזכרים בי שוב חצי שנה לקראת הבחירות הבאות. ובמהלך שלוש וחצי השנים, רובם עושים מה שטוב להם.

    טוב, אני מסכים שלעניין הכסף יש מגבלה.

    >מצד שני אפשר לעשות כמו בארה"ב מחקר על דרך ההצבעה של חברי הכנסת ולפרסם זאת בראש חוצות (roll-call voting) זהו כלי יעיל ביותר בארה"ב ואפשר לפתח אותוגם כאן אצלנו במינימום משאבים.

    מסכים, ועל זה עובדים כרגע ב"עבודה שחורה".

    1. לגבי השיטה – אנחנו עובדים על זה, אנו כל הזמן מגלה כלים חדשים ומעניינים, ומתוך הניסיון והעשייה, אני מקווה שנגדל כאן שיטה יעילה לתיקון המדינה.

    2. מי יביא את השינוי –

    לפעול מבפנים? איך בדיוק? כיצד תגייס את מסעי הפירסום שעולים מיליונים (בלי להזדקק לקרבתם של עשירי הארץ)? כיצד תחיה בשקר בתוך חברי כנסת רבים מידי, שהאגו הפרטי שלהם עולה על כל תועלת ציבורית? האם אתה מוכן לחיות בסחי ובמדמנה?

    אז נכון שאובמה נותן השראה. אבל עם כל הכבוד, כמה אובמה יש? האיש הוא יחיד ומיוחד. אבל גם הוא, יחליפו שמונה שנים, והמערכת תחזור לסורה.

    האם תוכל לחיות עם כל זה? כיצד תוכל לדפוק את האדון בכליו הוא? אשמח ללמוד.

    אשר לריצתי שלי, אני מאמין שאם לא נשנה את המערכת, לא יקרה כאן כלום, ובכך אני משקיע את מרצי. היתרון הנוסף שזה נותן לי, הוא שאני פועל עם אנשים שכיף לי לפעול איתם. ואתה אחד האנשים שכיף לי לפעול איתם 🙂

    שבוע טוב,
    טל

  • טל ירון  On יולי 6, 2008 at 2:41 am

    לגבי מה שאמרת:

    >לא כמו הבחור הזה מנתניה שעוד לפני שהתחיל, כבר עבר למבנה סמי פשיסטי של התנועה שלו (דרך אגב הבנתי שהוא היה בקשר עימכם…)

    אכן, היה קשר, וכנראה יש קשר כל שהוא בינינו לבין הילל. המפגש הראשון של התנועה נערך בביתו, ועל כך אני מודה לו. להגדיר פעילות של אנשים, או אופי של אנשים במילים פשטניות כמו "פשיסטי"/"קומוניסטי" או כל כינוי אחר, נראה לי מאד משעמם. האופי האנושי מורכב הרבה יותר, ומעניין הרבה יותר.

    לדעתי הילל בחר בסעיף 5.1 (וגם לאחר שביטל אותו, הוא השאיר מספיק סעיפים שיבטיחו שהוא יהיה ח"כ הבכיר של התנועה), כדי להבטיח לעצמו כרטיס כניסה לכנסת. הילל זיהה, להערכתי, טנרד חדש, שהרבה אנשים ירצו ללכת עליו, והתחיל לפעול בנושא.

    כל הניסיונות שלנו להסביר להלל, שבדמוקרטיה ישירה, גם ראש המפלגה צריך לעמוד לבחירה לא הועילו, ולכן נפרדו דרכנו. הוא עדיין מכותב ברשימת התפוצה שלנו, ומידי פעם אנו שומעים ממנו.
    אני מאד מקווה שהילל יבין שטובת הציבור, עומדת לפני כל השיקולים האחרים (את זה הוא חייב להבין לפחות אם הוא חבר בתנועה לדמוקרטיה ישירה)

כתיבת תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s