חשבון נפש

השבוע האחרון שעבר עלינו, ולא כל כך לטובה, ירד בהיסטוריה של מדינת ישראל כאחד השבועות היותר דחוסים האירועים מכל הסוגים. כמעט חסרת תקדים הייתה פעולתה של הכנסת כאשר הצעות חוק פרטיות רבות הצליחו לעבור בקריאות טרומיות וגם עברו קריאות ראשונות בניגוד לעמדתה של הממשלה. לא שאני נגד התהליך ככלל, היות ואני חושב שרבות מההצעות הן טובות וראויות, אך זה מעמיד אותנו בפני מצב שבו רמת המשילות של הממשלה שואפת לאפס. אין כרגע לראש הממשלה העסוק בחקירות רבות שום יכולת שליטה על ממשלתו והכנסת.

 

כמו כן, הייתה לנו הועידה בה ראינו את ראש ממשלתנו עומד ליד נשיא סוריה, נוגע לא נוגע, שניהם ריחפו אחד ליד השני בצעד מהוסס אך לא הגיעו ללחיצת היד ההיסטורית. מי יודע אולי זהו הפתח לבאות. אינני בטוח שזה יהיה אולמרט שיכהן כראש הממשלה וילחץ את ידו של נשיא סוריה, אך אני מקווה שזה יקרה במהרה בימינו אנו. כמובן החידוש הוא השיחות בין אירן לארה"ב שנותנות פתח לתקווה של פתרון ללא שימוש בכוח צבאי.

 

אך מעל לכל עמדו התמונות של גופות החיילים שהוחזרו שנתיים וארבעה ימים לאחר הנלקחו בשבי. התמונות של הצפיה וההורדה של שני הארונות אך האספלט הלוהט של דרום לבנון היוו סיום עגום לפרשה שפגעה בכל הצדדים המעורבים. אני יודע וראיתי את האזרחים הרבים שחשו מושפלים מהעסקה שנרקחה במשך ימים רבים בין נציגי ישראל לכוחות התיווך לחיזבאללה. רבים קראו בגנות העסקה, היחיד שעמד איתן לצד המשפחות כנגד כוחות הבטחון היה הרמטכ"ל גבי אשכנזי. העסקה שאושרה בסופו של יום פתחה ויכוח נוקב לגבי מחיר החזרתו של גלעד שליט, האם זה יהיה גבוהה יותר? האם משתלם להיכנס מיידית לעוד משא ומתן? אביו של גלעד בגדלות רוח הצליח להביא את עצמו לביקור אבלים אצל משפחות החללים, אינני רוצה לחשוב אילו ימים הוא עובר כעת לאחר שעסקה זו אושרה.

 

אך מכל אלו, צרם לי במיוחד ניכוס האבל הפרטי של משפחות החללים לשרות המדינה. לאחר החזרת החללים, היה ברור לי שמסעות הלוויה יהפכו לתהלוכות אבל לאומיות, אך גם לאחר מכן, ראינו מצעד של כל ראשי המדינה לביתהם של משפחות האבלים. אינני רוצה להיות ציני לחשבו שזה היה נסיון לעשות הון פוליטי, אך יש בזה משהו מאוד חודרני, לא נעים. הפכו את האבל הפרטי של המשפחות, למשהו לאומי, נסיון לנכס את האבל לשורות המדינה והתעמולה האנטי-חיזבאללית. סרטים הועלו לאינטרנט, איומים הושמעו חדשות לבקרים, ובית האבלים הפך למין אולפן שידור נייד. אנשים רואיינו בנושא, כאלו עם או בלי נגיעה לעניין. מין עירוב כזה של חטטנות/מציצנות מציקה, ונסיון להפוך את האבל הפרטי של אנשים שסבלו במשך שנתיים וארבעה ימים לנכס לאומי.

 

בה בעת שאני סוחב את כל המאורעות הללו על גבי ובראשי, לא יכולתי שלא להמשיך ולחשוב על ילד אחד שנמצא לבד, וכעת תשומת הלב הוסטמה ממנו קמעה, הגיע הזמן לומר רוצים את גלעד בבית וכמה שיותר מוקדם. ובאמת לא איכפת לי שהמון אנשים יעשו הון פוליטי על חזרתו או יגייסו את חזרתו לאתוס המדינה, כל שאני רוצה הוא לראות את נועם שליט מחבק את בנו, מקבל אותו חזרה. גלעד שליט הבייתה ועכשיו!

 

המאמר פורסם לראשונה באתר NANA10 בתאריך 21-07-2008 

 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • אזרח.  On יולי 25, 2008 at 12:16 pm

    מדוע לדעתך ראש הממשלה צריך לשלוט בפעולות של הכנסת?
    " כמעט חסרת תקדים הייתה פעולתה של הכנסת כאשר הצעות חוק פרטיות רבות הצליחו לעבור בקריאות טרומיות וגם עברו קריאות ראשונות בניגוד לעמדתה של הממשלה."
    יש את עקרון הפרדת הרשויות,לא?
    אודה לך אם תואיל להסביר.

  • הני  On יולי 25, 2008 at 3:44 pm

    ואני מצטער על מחיקת הודעת הצועד, אשמח אם תחזיר אותה, כל הרשימה נמחקה עקב המעבר…

    ולעינינו הנקודה היא, שישנם כיום חוקים לא טובים שעוברים בשל מצב הממשלה. אינני מצפה מהממשלה לשלוט בכל פעילות הכנסת, אך לא יכול להיות שיש לנו ממשלה כה חלשה ובה בעת סיעות בכנסת שודדות את הקופה הציבורית. חוקים שעוברים כיום למרות שבחלקם הם מצויינים וחברתיים, ברובם באים לשרת אוכלוסיות צרות ולעזור לנציגים מסוימים להיבחר שוב. יש כיום בישראל למרות שלא מדברים על זה הרבה כללכת בחירות דרך חקיקה, וזה יתנקם בנו קשות היות וחקיקה זו עוברת ללא שום תכנון ארוך טווח אלא בצורה של מחטף…

    מקווה שהבהרתי את עמדתי
    בברכה
    הני

  • הצועד בנעליו  On יולי 25, 2008 at 7:37 pm

    אבל שאלה יהיו הסיבות שבגללן נמחקות ב"רשימות" הודעות.
    דיברתי על חברי הכנסת שרקדו על הדם ביום של קבורת ההרוגים בהקשר לניכוס האבל. לצערי אני חושב שרמת החקיקה הכנסת תוסיף ותרד ותיקבע על פי שיקולי התלהמות לאומניים וזה מפני שיש לנו יותר מדי לאומנים במדינה, וכתבתי על חלקן של המלחמות בהבניית הלאומנות הזאת ומתוך כך על ספקות שהיו לי ב'קפריזיות' כביכול של המלחמה הזאת מיומה הראשון.
    אבל באמת קשה לשחזר, אין דבר, בהזדמנות אחרת. שבת שלום..

  • הני  On יולי 25, 2008 at 8:13 pm

    נכון, אני מסכים עימך על זה דיברתי זה הפך לטקס אבל לאומי כאשר הרבה פוליטיקאים "רקדו על הדם". אותי זה ממש הגעיל…כנראה שהדרך מלאומנות למקום אחר היא יותר קצרה ממה ששיערתי
    סופשבוע נעים
    הני

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: