ספר חדש ! המערכת הפוליטית הישראלית: בין משילות לקריסה

שלום לכולם,
 
לאחר שנה של עבודה מאומצת דודי מקלברג ואנוכי גאים להציג את הקובץ החדש בעריכתנו המשותפת.

כמובן ישנם רבים וטובים שעמלו עימנו יד ביד על מנת להביא את המלאכה לסיום, לא אזכיר שמות על מנת שלא לפגוע באף אחד אך עם כולם התודה.

הספר בשלב זה ניתן לרכישה דרך הזמנה בדואר בלבד, ואנו מקווים שבקרוב מאוד הספר יופץ בחנויות.

אנו תקווה שרבים וטובים ישתמשו בספר על מנת לחדד את הבעיות שעומדות לפתחנו היום, ולחשוב על פתרונות יצירתיים לעתיד.

למטה תמצאו, תקציר של הספר, כריכת הספר וכמובן תוכן העינינים וטופס הזמנה.

אשמח לענות על כל שאלה או הבהרה דרך הבלוג או המייל שלי

בברכה

הני
 

המערכת הפוליטית הישראלית: בין משילות לקריסה
 
ספר זה מכנס מחקרים הדנים בבעיית חוסר האפקטיביות של הממשל בישראל. בעיה זו התעצמה עם ירידת הדומיננטיות של מפא"י ובמיוחד בעת הקמת ממשלות האחדות הלאומי בשנות השמונים שאופיינו ב'שיתוק' מערכות וחוסר יכולת לייצר מדיניות ציבורית. הבעיה החריפה בשנות התשעים, ושינוי שיטת הבחירות שהוחל בשנים אלו לא רק שלא הביא לפתרון המיוחל אלא העצים את הבעיה. החזרה לשיטת הבחירות הקודמת הכניסה את המערכת לסחרור, מצב בו סממני קריסה נעשו לבולטים. השאלות הנדונות בספר זה עוסקות בעיקר בסיבות ומאפייני הקריסה מחד גיסא, ובפתרונות המוצעים מאידך גיסא. קובץ זה מרכז מאמרים שהוצגו בכנס האגודה הישראלית למדע המדינה בשנת 2007, ועסקו בהיבטים שונים של בעיית המשילות בישראל. הספר מציג נקודות מבט חדשות ומגוונות על הבעיה, ניתוחים משפטיים, כלכליים, פילוסופיים, תקשורתיים וכמובן פוליטיים. החוקרים מצביעים על התפשטות בעיית המשילות לתחומים מגוונים, ועל כך שמוטת השפעתה חרגה מעבר למערכת הפוליטית והשפעתה ניכרת על כל תחומי החיים בישראל ונוגעת לכל אזרחיה.
 
לתקציר הספר + תוכן העינינים + טופס הזמנה בדואר לחצו כאן

 
 

 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • אזרח.  On יולי 26, 2008 at 9:41 am

    שלי לגבי הנושא.איני אוהב את המילה ה"מודרנית" הזו,המכובסת הזו,ששמה: משילות.המונח הזה,המשילות,הוא חלק ממכלול מונחים שנוצרו בעת החדשה.מונחים הנאמרים ונישאים בפי כל,ומשפיעים ומעצבים את התודעה של ההמונים.
    מונחים כגון:
    globalization, flexibility, GOVERNANCE,
    (היא המשילות המפורסמת)
    employability, underclass exclusion,new
    economy, zero tolerance, communitarianism, multiculturalism, , minority, ethnicity, identity, fragmentation,ועוד,ועוד.

    http://sociology.berkeley.edu/faculty/wacquant/wacquant_pdf/neoliberal.pdf

    NEOLIBERAL NEWSPEAK : NOTES ON THE NEW PLANETARY
    VULGATE

    להבנתי,המונח משילות מתייחס לתהליך של קבלת ההחלטות,ולתהליך של יישום ההחלטות,או אי יישומם.
    המשטר הדמוקרטי מאופיין באוסף של ניגודים,פרדוקסים, מתחים וקונפליקטים.אחד מהפרדוקסים הללו, הוא הניגוד בין ייצוגיות,למשילות.כדי למנוע את ריכוז הכוח בידי המעטים,נוסדו מנגנוני הייצוגיות והדיווחיות.היא ה Accountability המפורסמת.

    בתיאוריה ,המערכת הפוליטית אמורה לאזן בין הצורך במשילות,(ז"א,תפקוד אפקטיבי של הממשל,)ובין התביעה לייצוגיות.שפני הנבחרים יהיו כפני העם.המערכת הפוליטית צריכה להתאפיין, הן ביכולת לייצג את קולן של קבוצות שונות ושל אינטרסים מנוגדים בחברה, והן ביכולת למשול.
    משילות, המתבטאת בכוחה להתוות ולממש מדיניות כוללת.
    ככל שהמערכת הפוליטית ייצוגית יותר,כך יהיו שותפות בה מפלגות רבות יותר, הממשלה תהיה יציבה פחות, ויפגע ממד המשילות.המתח בין ייצוגיות למשילות ,מתבטא ביחסים שבין הרשות המחוקקת, לרשות המבצעת. בשיטה הפרלמנטרית, הממשלה חייבת לדווח לפרלמנט .במקביל, המשטר הפרלמנטרי מוביל לריכוז העצמה הפוליטית בידי הממשלה. משילות בשיטה הפרלמנטרית נבנית אבן על אבן. ראש הממשלה שואב את סמכותו מתמיכתם של המחוקקים. על-מנת להרחיב את בסיס התמיכה בו ,דרושה לכידות קואליציונית. על-מנת לייצב את הקואליציה ,דרושה לכידות מפלגתית, ויכולת של המפלגה להטיל מרות על הנבחר. ז"א, יכולת המשילות היא תוצר של יציבות ולכידות, לאורך כל שדרות המערכת הפוליטית. התערערות אחת הרמות, למשל, היחלשות המרות המפלגתית על הנבחר הבודד, עלולה להתעצם ולהשפיע על כושר המשילות של הממשלה ושל העומד בראשה.

    הני התייחס לכך, כאן:

    http://www.notes.co.il/hani/46218.asp

    חשבון נפש

    "
    השבוע האחרון שעבר עלינו, ולא כל כך לטובה, ירד בהיסטוריה של מדינת ישראל כאחד השבועות היותר דחוסים האירועים מכל הסוגים. כמעט חסרת תקדים הייתה פעולתה של הכנסת כאשר הצעות חוק פרטיות רבות הצליחו לעבור בקריאות טרומיות וגם עברו קריאות ראשונות בניגוד לעמדתה של הממשלה. לא שאני נגד התהליך ככלל, היות ואני חושב שרבות מההצעות הן טובות וראויות, אך זה מעמיד אותנו בפני מצב שבו רמת המשילות של הממשלה שואפת לאפס. אין כרגע לראש הממשלה העסוק בחקירות רבות שום יכולת שליטה על ממשלתו והכנסת."

    אישית,אני בעד עצמאותו של הנבחר הבודד.לכן אני חולק על אלה המבקשים להחיל את שליטת הרשות המבצעת,קרי,הממשלה,על הפרלמנט.על המחוקקים.
    המשחק הדמוקרטי מבוסס על כך, שהפרלמנט מעניק למשטר הדמוקרטי את הלגיטימציה.הלגיטימציה של הפרלמנט ,נגזרת מהיותו נבחר, וייצוגי, ומראיית הציבור את הפרלמנט, כגוף שקול, האחראי כלפי הציבור.הלגיטימציה של הפרלמנט, מבססת את הלגיטימציה של מערכת הממשל בכלל, ושל הכרעות הממשלה ומדיניותה ,בפרט. לצורך השאת הלגיטימיות מהפרלמנט לשאר מרכיבי המערכת הפוליטית, צריך שיהיה לפרלמנט תפקיד משמעותי בתהליך קבלת ההחלטות.(למעשה,הפרלמנט,כיום,הוא בעצם חותמת גומי של הממשלה) שתהיה לפרלמנט יכולת פיקוח על הרשות המבצעת, ובפרט ,באמצעות פעולות חברי הפרלמנט בוועדות ,ובמליאה.

    אולם,מה אנו רואים? שהרשות המבצעת,קרי,הממשלה,כאשר היא רוצה,כן מצליחה למשול ולאכוף את מרותה על הרשות המחוקקת.על הפרלמנט.
    לדוגמא: ה"חוק" הנלוז, הנקרא:"חוק" ההסדרים.

    כל התהליך של "חוק" ההסדרים ,הוא אינוס הפרלמנט ע"י הממשלה.בעצם קיומו, משפיע חוק ההסדרים על התהליכים הפוליטיים והכלכליים, ובראשם, על תהליך התקצוב הלאומי.
    חוק ההסדרים משקף, ולעתים אף יוצר , נורמות התנהגות פוליטיות ומקצועיות, ובכך הוא הופך לגורם משמעותי, המשפיע על שיקול הדעת של מקבלי ההחלטות, על בסיסי הכוח הפוליטיים והכלכליים, ועל מידת הפנמתן של נורמות דמוקרטיות במערכת הפוליטית והציבורית בישראל

    http://www.haaretz.co.il/hasite/objects/pages/PrintArticle.jhtml?itemNo=375891

    "אישרתי את חוק ההסדרים כחקיקת חירום. אבל הוא הפך למכשיר לסירוס הדמוקרטיה"
    היועץ המשפטי והשופט העליון לשעבר יצחק זמיר אומר שצדק כאשר אישר את חוק ההסדרים ב-1985 כדי לסייע להצלת המשק, אבל היה משוכנע שזה הליך חד פעמי. מאז צמח החוק לאלפי תיקונים בעשרות חוקים, שהכנסת נדרשת לאשר בבת אחת. יש הרואים בו מכשיר למהפכה אנטי חברתית. אחרים רואים בו חוק עוקף כנסת ודמוקרטיה. אבל בג"ץ אינו מתערב וכולם חסרי אונים

    כאשר הממשלה מעוניינת למשול,הממשלה מצליחה למשול.לוקח לממשלה יומיים כדי להעביר את התקציב בכנסת.יומיים.כאשר רצו לבצע את ההתנתקות,בצעו אותה.

    http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArt.jhtml?itemNo=129645

    ציטוט:"האשם העיקרי במהומה היה ראש הממשלה. אריאל שרון רצה תקציב מהר, עד יום רביעי, ערב נסיעתו לארצות הברית.

    שרון הותיר יומיים לוועדת הכספים ולכנסת כדי לאשר את התקציב.

    בשלב הראשון הוגשה לוועדת הכספים הצעת תקציב שלא כללה חלק מהעסקאות ששרון גמר. תוך יומיים הוגשו לכנסת שלוש גרסאות שונות של תקציב המדינה. זאת בנוסף לגרסה המקורית שהוגשה כבר לפני מספר חודשים. לא העיתונאים ולא הח"כים ידעו בדיוק מה אושר. השבוע ביקשתי מהאוצר את הגרסה הסופית של התקציב אחרי שאושר. גם אז הגיע מסמך שגוי. אפשר לספור על אצבעות יד אחת את מספר האנשים שידעו בשעת אישור התקציב בדיוק את מה מאשרים. ספק אם היה בין היודעים אפילו ח"כ אחד.

    בוועדות הכספים יש 21 חברים ועוד שישה ממלאי מקום. הוועדה קיבלה רק 20 עותקים של התקציב. אף שר לא קיבל לידיו את התקציב וגם לא העיתונאים. מי שרצה לעיין בתקציב היה צריך לשנורר עותק מחברי הוועדה שדנו באותה עת על התקציב. רב סרן שמועתי השתלט על התקשורת. האוצר מפעיל את הטכניקה הזאת כבר מספר שנים. החומר מגיע לח"כים ברגע האחרון. העיתונאים מקבלים אותו במהלך ההצבעה ואחריה. אין דיון אמיתי על סעיפי התקציב. מרבית הח"כים לא יודעים מה מתרחש ואין דיון תקשורתי אמיתי משום שהשינויים הנובעים מהמשא ומתן הקואליציוני מגיעים לעיתונאים מאוחר מדי, אם בכלל. ח"כ יעקב ליצמן, יו"ר ועדת הכספים, עצר את הדיון ללילה אחד לאחר שגילה שתקציב הישיבות איננו מופיע בספר התקציב כפי שסוכם עם ראש הממשלה. כל פרלמנטר סביר היה דוחה את האישור לפחות בשבועיים כדי לאפשר בדיקה מסודרת של פרטי השינויים. ליצמן נכנע לשרון והעביר את התקציב תוך 24 שעות. בהצבעה היו רק 12 מתוך 21 חברי הוועדה. שמונה הצביעו בעד, תשעה לא טרחו להגיע להצבעה. יום נוסף נדרש כדי להעביר את התקציב בכנסת. אפשר להניח שמרבית חברי הכנסת היו מקבלים ציון נכשל לו נבחנו על תוכן התקציב.
    האוצר יצא מהסיפור וחצי תאוותו בידו. האוצר התכוון לקצץ כשישה מיליארד מהתקציב המקורי. בפועל קוצצו שלושה מיליארד. הקיצוץ לא התבצע לפי התוכנית המקורית של האוצר אבל הוא נעשה בצורה סבירה וחל על מרבית מרכיבי תקציב המדינה. בניגוד לרושם שנוצר כאילו האוצר נכשל, השיג האוצר את מחצית הקיצוץ שתיכנן מלכתחילה. לא הישג מרהיב אבל גם לא כישלון גדול. התקציב המקורי שהוגש לכנסת היה 254 מיליארד שקל, התקציב שאושר לבסוף היה 251 מיליארד.

    תהליך האישור המזורז והחובבני ששרון כפה על הקואליציה הוא הדבר הפסול.

    http://news.msn.co.il/news/StatePoliticalMilitary/Political/200611/2006110708718.htm

    ציטוט:" יו"ר הקואליציה, ח"כ אביגדור יצחקי (קדימה) היה מרוצה בתום ההצבעה ואמר כי היא מבטאת את יציבות הקואליציה והממשלה.

    "העברת התקציב לחוק ההסדרים בקריאה ראשונה וברוב מרשים, מבטאת את יציבותה של הממשלה והקואליציה", אמר ח"כ יצחקי.

    אז הנה.כאשר הממשלה מעוניינת למשול,הממשלה מושלת.יש משילות בנושאים שהשלטון באמת מעוניין בהם.(במיוחד בנושאים הכלכליים)בנושאים שהשלטון אינו מעוניין בהם,השלטון פשוט אינו מתעסק בהם.את אי ההתעניינות הזו של השלטון ,יש הרואים כאי יכולת של השלטון למשול.למה הדבר דומה? לשאלה הפילוסופית העתיקה: האם הכל יכול,יכול להיות לא יכול.האם הבורא יכול לברוא אבן, שהוא אינו יכול להרים אותה.מישהו נתן תשובה כזו: הכל יכול,מכיוון שהוא כל יכול,יכול להיות לא יכול.וזו יכולתו להיות לא יכול.אם ברצונו להיות לא יכול,אז הוא יהיה לא יכול.זו יכולתו.

    כך גם השלטון.כך גם הממשלה.הרשות המבצעת.כאשר הרשות השלטונית רוצה למשול,(במיוחד בנושאים הכלכליים) אז היא מושלת.

    הנושאים הכלכליים הם החשובים.העולם הפך כלכלי נטו.ה-כ-ל נגזר מהכלכלה.אפילו שחרור החייל השבוי.שואלים מה המחיר,וכד'.

    http://www.haaretz.co.il/hasite/objects/pages/PrintArticle.jhtml?itemNo=375891

    בעיית הקושי למשול

    ובכל זאת, מהן הסיבות לדבקות הממשלתית בחוק ההסדרים מאז 1985? "האם באוצר יושבים רק חורשי רעת הדמוקרטיה?" הקשה בכנס ד"ר משה כהן-אליה ממכללת רמת גן, "ואולי הם מתקנים כשלים שיצרה חקיקה סקטורלית לכיוון האינטרס הציבורי הכללי, האמיתי? אולי על רקע החקיקה הפרטית, הפופוליסטית, משתמשים בהליך לא ראוי כדי להגיע לתוצאה ראויה?" "הנימוק הזה כבר לא רלוונטי", עונה בניש, "היום נדרש רוב של 50 חברי כנסת להעברת חוק בעל משמעות תקציבית והחקיקה הפרטית הוגבלה, ולמעשה נבלמה".

    טעם נוסף שהאוצר לא מודה בו ,הוא בעיה שעלתה לכותרות בעקבות דבריו של אהוד ברק, כשהיה ראש הממשלה.

    בדבר בעיית המשילות,

    כלומר הקושי למשול. ברק התייחס לחוסר היכולת של הממשלה להעביר שינויים דרושים. חוק ההסדרים הפך למסלול עוקף כנסת, שבו מעבירה הממשלה שינויים דרמטיים תוך שהיא מעקרת את יכולת הכנסת לא רק לפקח, אלא אפילו להבין במה מדובר. וכשח"כ בוועדת הכספים כבר מבין ומתכוון להצביע נגד, הוא מוחלף מיד בידי יו"ר הקואליציה.

    נציג האוצר בכנס, יוסי גורדון, סגן ראש אגף התקציבים, התעלם כמובן מהנימוקים הללו. הוא דיבר כעובד ציבור, לא כפוליטיקאי. הוא התאמץ להסתיר טפח, אבל חשף בכל זאת טפחיים של השקפת עולם. "כשמחליטים על רפורמה שפירושה מעבר מקצבאות לעבודה (תוכנית ויסקונסין, מ"ג) יש לכך השפעה על התקציב וגם על הכלכלה, לכן מקומה בחוק המדיניות הכלכלית. הרפורמה הזאת, בעינינו, היא חיזוק האוכלוסיות החלשות ולא פגיעה בהן. למשל, השינוי המבני בנמלים. אנו מאמינים שפתיחת הנמלים לתחרות תשפר ותגדיל צמיחה. לכן זה חלק מהתוכנית הכלכלית שבחוק. החוק עובר מסננות רבות, ביניהן היועץ המשפטי לממשלה שבוחן כל החלטה עוד לפני שהתוכנית מגיעה לממשלה".

    לפי גורדון ,ה-כ-ל כלכלה. ה-כ-ל תקציב. הכל תוכנית ומדיניות.

    לכן הוא סבור שוועדת הכספים היא הכתובת הנכונה, אם לא היחידה, להכנת החוק לקריאה שנייה ושלישית. "לוועדת הכספים יש יכולת מו"מ אמיתית עם האוצר", הוא מפרט. "אם הח"כים חושבים שמשהו צריך להתבטל, יש להם יכולת להציע אלטרנטיווה". הרחבת הטיעון הזה תאפשר לצמצם את הממשלה למשרד אחד, משרד האוצר, ואת הכנסת לוועדה אחת, ועדת הכספים, שינהלו דיאלוג ביניהם. השאר ממילא מיותרים.

    בניש לא חושב שזה מצחיק. "ההליך הבלתי דמוקרטי במהותו (של חוק ההסדרים, מ"ג) מונע דיון ציבורי חיוני ואינו מאפשר הידברות חברתית על דמותה של המדינה שבה אנו רוצים לחיות", הוא כתב במאמר תחת הכותרת "מפלצת חקיקתית במרתפי הכנסת", בביטאון האחרון של לשכת עורכי הדין. "הוא מעודד התנהגות כוחנית ודורסנית, המביאה עלינו תוכניות חד צדדיות ובלתי מאוזנות המוכתבות לכנסת ולציבור, ואשר באופן בלתי מפתיע פועלות בדרך כלל לרעת החלשים".

    בנושאים האחרים הממשלה אינה מעוניינת למשול,ולכן היא מצקצקת בלשון ואומרת:אה,איני יכולה.עניין של חוסר משילות.

    ישנה בעיה של מרכזית של הון-שלטון.השלטון הפך שלטון פלוטוקרטי.שלטון זה מעוניין בשימור כוחו,ולכן הוא מפמפם את רעיון המשילות.האינטרסים של הפלוטוקרטיה, הם שדחפו לשינויים החוקתיים שנעשו ב 92 ,96 ,ו ב2001 .

  • ע.ח  On יולי 27, 2008 at 1:37 pm

    לא קיימות דרכים נוספות להזמין את הספר?
    כמה שזה נשמע מצחיק, כיום אני מעדיף לשלם על מוצר דרך האינטרנט מאשר לשלוח שיק על קרני הצבי (הכוונה רשות הדואר). אני אף מוכן לחכות ולרכוש אותו במועד מאוחר יותר אם יהיו דרכים אחרות לבצע מכירה בעתיד.

  • הני  On יולי 27, 2008 at 1:55 pm

    יש לנו בעיה עם האתר ואנו לא יכולים לקבל כרטיס אשראי.
    אתה או את (אני לא יודע ממי זה נשלח…) יכול/ה לשלוח לי מייל פרטי ואם אנו נפגשים לקנות ממני ישירות בתנאי שתזכיר/י לי להביא ספרים למפגש.

    כמו כן, אני נמצא במו"מ עם מפיץ ומקווה שהספר יגיע בקרוב לחנויות…

    לגבי הדואר הרי שהצ'ק נשלח עם מוטב אחד לפקודת העמותה בלבד ואף אחד לא יוכל לעשות עימו דבר, אך רצונו של אדם כבודו.
    הני

  • בטי  On יולי 29, 2008 at 10:16 am

    כל הכבוד לכם! נראה מעניין. אני אתעמק בהמשך ואגיב עניינית.
    זה מזכיר לי עבודת מאסטר שכותבת חברה שלי על הבירוקרטיה של הכיבוש שבו היא מסבירה שמדובר ב"חוסר אפקטיביות מאוד אפקטיבי". ובזה היא טוענת שבעצם חוסר האפקטיביות משרת את האינטרס של מדינת ישראל ועל כן הוא מאוד אפקטבי …

  • הני  On יולי 29, 2008 at 1:39 pm

    אני אשמח לשוחח עם חברתך, מה עוד שיוצא קובץ חדש שהיא יכולה לשלוח מאמר לשיפוט.
    וחוצמזה הגיע הזמן לקפה, את לא חושבת?
    הני

כתיבת תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s