רוח גבית לוחשת בצמרת האיקליפטוס הגדול של הפארק בקריית ספר

רוח גבית לוחשת בצמרת האיקליפטוס הגדול של הפארק בקריית ספר

  

    מאת: להב זוהר – תושב רחוב מזא"ה, תל אביב – יפו.

 

 אתמול בחמש אחרי הצהריים הלכתי עם מורי ונועם – הבנים שלי – למכולת, ובדרך ראינו שהפארק שלנו סגור. זה לא כל כך נעים לראות פארק סגור – אז פתחנו אותו. הנדנדות עומדות בין העצים הגבוהים – אנחנו יודעים – אנחנו תלינו אותן שם. הפרחים כאלה נמוכים ובלי צבעים – טוב, על זה אנחנו עוד עובדים. אכן אין שם אף גננת שתגיד מה מותר ומה אסור, אבל בהחלט יש מי שישמע סיפור.

כן, כך הם פני הדברים אצלנו בפארק הדמוקרטי אקולוגי בקריית ספר. אף אחד לא אומר מה לעשות, ובכל זאת הדברים נעשים כאילו מעצמם. בשדה החלומות שלנו – בדיוק ההפך מן הסרט ההוא – קודם הם באים, ואחר כך הוא ייבנה. הם – תושבי ואזרחי האזור – באים מבתיהם בכל יום שלישי לשטח כורכר פתוח ומוזנח, שעד לא מזמן שימש כמוסך משטרתי, ומתכנסים שם מדי שבוע כדי להוכיח, שהשטח המדובר כבר נמצא בשימוש, שאותו ייעד לו האל – פארק.

כך כבר 3 חודשים –  בשקט, ללא שלט או הפגנה, ללא ויכוח או התרסה יוצאים תושבי השכונה על טפם, חיות המחמד שלהם   והמחצלת מתחת לבית השחי, וזורמים אל השטח הזה המדובר. איש, איש בזמנו שלו, בקצב שמתאים לה, הם נפגשים מדי שבוע ומפיגים מעט את המתח, הנוצר כאשר אדם חי בלב העיר, ולרשותו עומד חצי מ"ר (אני חוזר – חצי מטר מרובע) של שטח ירוק בלבד – בעוד, שהתקן בתל אביב – יפו, עומד על שבעה מ"ר לנפש.

כך כבר 3 חודשים – בשקט, בשלווה, מבלי להתלהם. הם באים אל הפארק שלהם לשמוע מוסיקה, לראות מופע קרקס, להפריד קומפוסט או לשחק כדורעף חופים על הכורכר הקשה.

כך כבר 3 חודשים – הם פוגשים את שכניהם, שבעידן הזה בו הכול רוחש ברשת , אולי שכחו שיש להם כאלה, ולפתע, מאז החלו לבוא לפארק  באותם ימי שלישי מופלאים, הם פוגשים אותם במכולת, בקפה השכונתי, על המדרכה, דוחפים עגלת ילדים.

"אתה בא לפארק ביום שלישי?" אומרת פלונית. "לא, אני לא יכול השבוע. יש לנו חתונה" יענה לה אלמוני. "לא נורא, זה בסדר בשביל חתונה אפשר להפסיד פעם אחת" היא אומרת. והוא משיב :"את לא מבינה מה הילד עושה לי אם אנחנו לא באים לפיקניק. כל השבוע הוא כבר מחכה לזה." "כן" היא משיבה "גם אצלנו זה ככה."

כן, כך זה אצלנו בפארק הדמוקרטי אקולוגי בקריית ספר – הם באים. התושבים. השכנה החרדית עם הילדים. הצייר, הציירת והכלב. להקת הרוק הצעירה, שעדיין לא סגורה על שמה. האקטיביסט בגופיה וכפכפים אורגניים. איש ההיי-טק, שבשבילו זהו תירוץ לצאת מוקדם מהעבודה. ותיקי המאבק על הפארק, שבאים לנוח ממנו – מן המאבק – שמבינים שיש להם מה להפסיד, כי כבר יש להם פארק, שאסור להם להתייאש, לוותר, להתפשר על מה שאין להם. על מה שאינו שלהם להתפשר עליו. כך מדי שבוע – כבר 3 חודשים – באים התושבים, והוא – הפארק – ייבנה. במהרה בימינו. אמן.

 

הפארק הדמוקרטי אקולוגי בקריית ספר קיים, בפינת הרחובות יהודה הלוי ועמרם גאון בתל אביב – יפו.

 

הפיקניק השכונתי קורה בכל יום שלישי, בחמש בערב או כשעה טרם שקיעת החמה.

        

 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

כתיבת תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s