בצאתך לעמל יומך זכור: על נמלים דורכים (או בכותרת המקורית: כולנו זונות!)

יש הרבה דברים גרועים בהלך המחשבה של העולם התעשייתי המודרני. אנו הופכים למין מכונות שנמדדות ביכולות שלנו לייצר, לעבוד, להמשיך לתפקד והכי חשוב להרוויח פחות, הרבה פחות, ממה שמגיע לנו על עבודתנו. לא אכנס לנושא של ניכוס הערך העודף, היינו איך בזכות העבודה שלנו חלק מהאנשים הופכים לעשירים כקורח ואילו רבים, רבים מדי, הופכים לעניים מרודים. אומר רק עובדה אחת ברורה בוטה וכואבת, הפכנו להיות מדינה רעה. מדינה רעה בעיקר לתושביה.אנחנו בתחתית הסולם ואין יותר לאן להתדרדר. אנחנו המדינה עם פערי ההכנסות הגדולים ביותר בעולם המתועש! מנגנון ההגנה היחידי שיש לי כנגד מצב כזה הוא לומר לעצמי פעמים רבות ככול האפשר במשך היום שזו פיקציה, אנחנו לא מדינה מתועשת מערבית, אנחנו עדיין חלק מהעולם השלישי! אך המציאות לא מניחה ויש להתמודד איתה, ולשאול איך הגענו למצב הזה?

ובכן, אמונה רבה בבית המשפט אין לי, כמו במערכת החוק הישראלית בכללותה. לא שאני חושב שמדינת חוק היא רעיון רע, אך בדבר אחד אני בטוח מעבר לכל ספק: היישום בישראל הוא קלוקל, בלשון עדינה, והגרוע מכל, זה פוגע בתושבי המדינה. מזה שנים שאני טוען כי מערכת המשפט הישראלית אינה משרתת את התושבים באופן שיוויוני. ישנה אפליה מובנית מגדרית, לאומית, אתנית, גזעית ומעל לכל כלכלית. למרות שלכולם ברורה הנוסחה כי אדם שעבר עבירה חמורה ויכול להרשות לעצמו את עורכי הדין הטובים ביותר בסופו של יום הוא או יצא נקי מכל רבב, או לחילופין יורשע אך לא ירצה שום עונש. המדינה, למרות יכולתה לכונן מנגנוני רגולציה על הנושא, אינה עושה דבר. בסופו של יום, רוב תושבי המדינה מאבדים את אמונם במערכת וזה משתקף באופן ברור מסקרים בקרב הציבור בישראל.

 

אם כל האמור לעיל היה ברור לכולנו כי ישנם קוים אדומים שאותם לא חוצים וכי התעללות בילדים, או מקרים חמורים כמו סחר בבני אדם לא יעברו בשתיקה. אך, וזהו אך גדול מאוד, בשבוע שעבר קמה אחת משופטות בית המשפט המחוזי בתל אביב, דליה גנות, והחליטה לשחרר חמישה נאשמים בסחר בבני אדם. בקביעות מתמיהות, הורידה את בית המשפט הישראלי לשפל חדש שקשה לי להאמין כי יצליח לעלות ממנו. בהחלטתה התמוהה, שלא לומר סהרורית, קבעה השופטת כי "אך טבעי הוא כי מעסיקיהן הלכאוריים (אלו הסרסורים כמובן – מקצוע לא חוקי במדינת ישראל) כעסו עליהן כשלא יכלו או לא רצו לעבוד, הן בשל היותן במחזור חודשי או בשל אי רצונן לעבוד מסיבותיהן". אכן יופי, עידן חדש. קונים אותן, מוכרים אותן, וגופן הוא מכונה למכירה ללא התחשבות בדבר. עידן אחרית הימים: בית המשפט הישראלי "הנאור" מכשיר עבדות חדשה בישראל, מעניין לאן ניתן יהיה למשוך את ההגיון המדהים הזה של השופטת גנות.

מעבר לכך, השופטת קבעה כי משום שהנשים היו חופשיות ללכת "לחנות או לים" ואחד הנאשמים סיפר כי לקח אותן "לגניקולוג ולסופרמרקט, לקנות אוכל ובגדים או לקחת אותן לים או ללונה-פארק" היה להן חופש תנועה. מה שלא סיפרו הוא שדרכון לא היה להן או אם העזו להתלונן או "לברוח" (מושג ידוע מתקופת העבדות בארה"ב) מה היה עונשן.

סיפור נורא, נכון? ובכן רבותי סיפור זה מגלם בתוכו את התבהמותה של כלל החברה הישראלית, את הפיכתנו לחברה של יחידים. כל אחת ואחד מאיתנו הוא זונה, את כולנו מנצלים, על כולנו דורכים. השופטת גנות אינה סרח עודף במערכת המשפט. היא היא מערכת המשפט כולה: אטומה, מנותקת, אליטיסטית, מדכאת ומשפילה.

 

יש כאלו שחווים את המחנק בצורה יותר מזוויעה, אך כמעט כולנו הפכנו לבובות במשחק הסחר האנושי והזזת הפיונים ממקום למקום. רוששו אותנו מכל נכסינו בזמן שחלק מאיתנו, חלק קטנטן במספרים כמעט ואינו קיים, הפך לקבוצה עשירה בצורה מחליאה. גונבים לנו את הפנאי ואת איכות החיים, מצפים מאיתנו להמשיך ולעבוד בכל מחיר ותחת כל תנאי ובעיקר לקחו מאיתנו את חירותנו.

חברות וחברים, מעמד הביניים בישראל ממשיך לקרוס. אנחנו צריכים לעבוד הרבה מאד שעות בשביל מעט מאד שכר ומיסים גבוהים מדי שפוגעים בנו יותר מאשר בעשירים למרות הכל, כי אצל הישראלי הממוצע מדובר על "לגמור את החודש" ולפרנס את עצמנו ואת משפחותינו. ממשלות ישראל לא עושות דבר כדי לצאת בתכניות מקיפות ועקביות להחזרת מקסימום מובטלים למעגל העבודה עם כבוד אנושי והקשבה לצרכי העובד או התחשבות בכישוריו. אקדמאים בורחים מהארץ או מסתפקים בעבודות קטנות על כישוריהם. מבוגרים שיוצאים ממעגל העבודה אחרי שנים של תרומה לחברה בה הם עובדים נותרים חסרי ערך כשכוחם עוד במותניהם. וזה בלי לדבר על העניים. ושוב משלמים הפוליטיקאים מס שפתיים על רגישות חברתית ותשמעו אותם חוזרים על המנטרה שוב ושוב בשבועות שלפני הבחירות. למי להאמין? אתם תחליטו.

הצעות חוק בודדות שעולות בכנסת ומטרתן צמצום הפערים החברתיים ע"י הגבלת או פגיעה בהכנסות העשירים מתמסמסות וכולם מצטדקים מאחורי הערך הכבר ממש לא קדוש של השוק החופשי. הגיע הזמן שתחזור השפיות. אז כאשר אתם קוראים פסקי דין מסוג זה שהובא כאן אל תתעלמו – כולנו זונות, השאלה היא רק מהו ההקשר.

 

המאמר התפרסם לראשונה באתר NANA10 בתאריך 28-10-2008

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • גיל  On אוקטובר 28, 2008 at 11:16 am

    השופטת גנות ראויה לכל גינוי על החלטתה התמוהה. וגם אם זה לכאורה במסגרת החוק, אזי זה כשר אבל מסריח מאוד.

    מכאן, לצאת ולהתקומם על שיטת הכלכלה כולה ועל הדרך שבה המדינה כולה מתנהלת יש מרחק רב.
    אני סבור שקצת התמקדות לא היתה מזיקה לך. והיתה תורמת רבות לקידום הנושא האמיתי שלך (מהו בדיוק לא הבנתי למען האמת).

    ואסיים שוב בכותרת, כדי שידרכו עליך צריך לשכב על הרצפה !

  • הני  On אוקטובר 28, 2008 at 11:18 am

    א. תודה על ההכוונה, אקח לתשומת ליבי.
    ב. לא בהכרח צריך לשכב אפשר גם מלמעלה בעוד אתה עומד! חשוב על כך…

    יום טוב
    הני

  • איריס ח.  On אוקטובר 28, 2008 at 12:40 pm

    אבל הנשים שסוחרים בהן שוכבות על הרצפה. מה בדיוק אתה רוצה מהן? שוב מאשימים את הקורבן.
    הני הוא לא הסיפור כאן: הוא לא כתב שדורכים עליו וכדי שהוא יצעק את צעקתו הוא יושב מול מחשב, מקבל משכורת ויש לו דרכון ישראלי (ואולי אפילו גרין קרד).
    נראה לי שהתבלבלת – הוא צועק את צעקתן של השוכבות על הרצפה, שרומסים אותם במגף גס.

  • ליאור (לא גבר)  On אוקטובר 28, 2008 at 12:47 pm

    רק בפעם הבאה שאתה מדבר על זנות – תביא תמונות.
    .הרי בדיוק על זה העם מאונן.
    כולנו משפילים נשים באופו יום-יומי מכוון ומבני

  • הני  On אוקטובר 28, 2008 at 1:39 pm

    אכן אני בעל גרין קארד וכנראה עומד להפסיד אותו.

    איריס ניסיתי לא כולם מבינים, תודה.

    ליאור, הבנתי מהתגובה שלך, לא יכול להיות אחרת…מסכים במאת האחוזים, כל אלו שיושבים מול המסך של המחשב וסורקים אתרי פורנו רק מלבים את התעשייה הזו, והבעיה הקריטית היא שהם לא מבינים את זה…חבל

  • איריס  On אוקטובר 28, 2008 at 2:18 pm

    אכן כן.
    מעבר להסברים תרבותיים כלליים, חשוב לדעת שהמדינה עצמה באמצעות זרועותיה הממלכתיות והרשמיות סחרה גם בעבר בנשים לצרכי מין ובאופו כללי בבני אדם, עם האימפריה מעבר לים. דרכם של היהודים (וזה ייחודם וכוחם) ש"הם לא פראיירים" ואם הבכירים עושים זאת, והרי כולם יודעים פה הכל, אז גם בעל עסקים קטן או פקיד בינוני או בכיר יעשה אותו דבר, כי למה מה ? אם להם מותר גם לו מותר.
    מערכת המשפט היא חלק מסחר בני האדם שהתקיים פה בעבר , והיום רק המסיכות מתקלפות.

    בהמשך לניתוח הרכילותי הזה (_שאינו אקדמי יש לאמר) כדאי לחפש גם את שורשי האמונות הכלכלו-חברתיות הנפוצות לאחרונה (ניאו ליברליזם חזירי) בהיסטוריות אישיות של כמה מראשי המערכות הפוליטיות, למשל ראש הממשלה לשעבר נתניהו. כל דבר שמתחיל בקטן ובחושך סופו לגדול לכדי "משנה סדורה" כי אם זה מחליח בקטן מייד בא התיאבון (ואיתו גם רגשי האשמה, המחייבים יצירת תשתית רציונאלית אידיאולוגית).

    הרבה מהפשיעה המאורגנת, ובעיקר יבואני הנשים, חבים את עיסוקם למערכות ממלכתיות בעבר, ולכן מתקשים לקבל את עול החוק, הסותר הבטחות ונהלים שהיו בשטח, מצד המדינה עצמה. בתי המשפט עומדים בתווך.

  • אזרח.  On אוקטובר 28, 2008 at 11:25 pm

    http://www.haaretz.co.il/hasite/objects/pages/PrintArticle.jhtml?itemNo=914739

    מה תהיה, אדון, או משרת?

    חוזרים למצב ה"טבעי".בו קבוצה קטנה שולטת ,והשאר הם משרתיה.ולאחר שקראתי את שכתב הני,נזכרתי בדברים שאמרה אסתר למלך:"כי נמכרנו אני ועמי".

    http://www.notes.co.il/shooky/29247.asp

    התוכנית הסודית: להפוך אתכם לעבדים

    מי שיסבול יותר מכולם יהיה מעמד הביניים,מכיוון שהעניים כבר "רגילים" למצב שבו הם נמצאים.מעמד הביניים יכול להאשים הרבה את עצמו במצבו.מעמד זה היה תומך נלהב בפירוק מדינת הסעד,ובהתפשטות מדיניות ההפרטות של הקלקלה הניאו-ליברלית.כפי שמסביר פרופ' דני גוטווין כאן:

    http://tal.wolfson.co.il/essays/dialectica.htm

    ובקרוב יהיו בחירות,והעבדים יוכלו לבחור את האדון החדש שלהם.בדיוק כמו שאמר Albert Parsons:

    "Formerly ,the master selected the slave. Today, the slave selects the master.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: