דמוקרטיה דמיקולו

מילא שאין מחאה ציבורית ראוייה לציון על שום דבר ששווה למחות עליו, מילא אחוזי ההצבעה הנמוכים בבחירות המצביעים על דמוקרטיה עלובה של אנשים לא חושבים ולא אכפתיים. אבל מה לגבי מי שכן הולך להצביע ובוחר בראשי ערים מושחתים ובפוליטיקאים שיודעים רק לדבר ונגועים באגו וחוסר יכולת משווע להנהיג ביושרה ובאומץ? אני קורא לכולם לחשוב לשם שינוי.

 

במה מסתכמת הדמוקרטיה שלנו? כולה שתי דקות של עונג, בחירות. מגיעים לקלפי, מראים תעודה מזהה, נכנסים מאחורי הפרגוד, עושים קולות של חושבים ומתלבטים, מכניסים פתק אחד למעטפה אחת או במקרה של בחירות מקומיות שני פתקים לשתי מעטפות, משלשלים לתיבה ונגמר. דמוקרטיה עאלק! נשמע כמו דבר שמקבל הרבה הילה, בחלקה מוצדקת ובחלקה לא, חמישים שניות של גן עדן. אבל אתם יודעים מה הבעיה? הבעיה היא שאפילו בצוהר הדק הזה של הדמוקרטיה אנחנו, כמו אידיוטים, לא מסוגלים לעשות שום דבר כמו שצריך. אבל תמיד צריך לסייג, לא כולנו ולא כל הזמן. חלק מאיתנו פועל נכון בחלק מהזמן.

 

המעשה שהיה כך היה, הבחירות המוניציפליות שלנו התקיימו ב- 11 בנובמבר. אנשים בכל הארץ קיבלו הזדמנות להצביע ולקבוע כיצד ינוהלו חייהם במחצית העשור הקרובה (כן, גבירותי ורבותי, הבחירות המוניציפליות מתקיימות אחת לחמש שנים). מקריאה אחורה בעיתונים נראה כי רבים ממורמרים מאד מהמצב ברשויות שלהם: ראשון לציון, חיפה, תל אביב-יפו, אשדוד ועוד רבות אחרות. אולם, רבים החליטו להמשיך ולהצביע למועמד המכהן ואינני מצליח להבין מדוע. אני איש מדע המדינה ומכיר בחשיבות הכהונה, אך עדיין לא מצליח להבין כיצד מועמד מכהן שהצטברו עליו הררי תלונות מצליח לנצח. נכון ראשל"צ, אשדוד, באר שבע ועוד מעט מקומות הגיעו למהפך, אך ברמה הכללית נראה ש"אפקט אובמה" לא הגיע אלינו.

לקראת הבחירות לכנסת ברצוני לחשוף כמה מהבעיות הרבות שנעמוד בפניהן בבחירות האלה ולשים את האצבע על כשלי מערכת ואי ציות לחוק. הסיפור הראשון בא מהמירוץ לראשות עיריית ירושלים. מליונר היי-טק, חרדי ואוליגרך רוסי (נשמע כמו התחלה של בדיחה אך לא כך בישראל 2008) התחרו. האוליגרך ניגף, בין המליונר לחרדי התחוללה מלחמת עולם כאשר טריקים מלוכלכים, השמצות הדדיות והסכמים חשאיים היו חלק מההתרחשויות. "הארץ" גילה לנו כי ברקת, ראש העיר הנכנס של ירושלים, עבד עם חסידות גור לבחירתו. מה שעוד נגלה הוא הבטחה של ברקת לחסידות גור את תיק התכנון והבניה בעיריית ירושלים. אמש הכחיש ברקת את הדברים אבל אם יש בהם אמת הרי שאקט זה אינו חוקי, היות ואת כל ההסכמים עם כל התנועות והגופים יש להפקיד בידי רשם הבחירות קודם לבחירות. וכך בחרה לה ירושלים, לכאורה, ראש עיר שעוד לפני תחילת כהונתו מכתים את עצמו בפעילות מפוקפקת.

 

אז מה? כולם עושים את זה. ובכן, אולי, אך אנחנו לא חייבים לבחור בהם. יש לנו את היכולת להחליט לבחור רק במי שנראה לנו כשר, לחפור להגיע לשורש האמת ולבחור באנשים לא בשל עברם הצבאי או תפקודם במערכות אחרות, אלא בשל היכולת האמיתית שלהם לייצג אותנו. ראו מקרה שר הביטחון, אהוד ברק. ללא הינד עפעף אנו מגלים כי מנהיג השמאל, זה שלא מוכן לשבת באופוזיציה, מאשר עשרות תוכניות בניה בגדה המערבית. ללא קשר אם יש בכך הגיון או לא. האם זו היא המטרה לשמה בחרו בו בוחריו? במרצ ובליכוד החליטו ללכת על נוסחת "כוכב נולד" ולהפציץ את הרשימה בכוכבים. המתכון הוא די זהה: מביאים שמות גדולים לרשימות מתוך מטרה להפוך ל"קולים", "היפ" או "מגניבים" (דגש ב-מ), על מנת למשוך את הבוחרים אליהם. אני עדיין אינני מבין את הנוסחה כיצד ניתן לתרגם כשרון ספרותי לפוליטיקה… ומדוע מישהו שניגף קשות בבחירות קודמות כעת הוא בעל יכולת לסייע? פתרונות לגדולי האומה. וכמובן יש את מי שנשאר בבית להציל את הספינה הטובעת, מתוך ציפייה להיות הקברניט הבא.

חברות וחברים אני מתריע. אנא הביטו בתוכן הכלי ולא בכלי עצמו. אנשי תקשורת ויחסי ציבור משווקים לנו פיקציות על מנת שנאמין שאנו קונים מוצר, אך בעצם אנו מסכנים את עתידנו ושמים אותו בידי אנשים ללא שום כשרון לנהלו. בחמישים השנים הדמוקרטיות הבאות שלכם נסו לחשוב באמת מה ומי עדיפים באמת לנו ולילדנו מתוך שיקול של הערכת היכולות והערכים של המנהיגים על סמך ניסיון העבר שלהם איתנו בעשייה ובהתנהלות ומתוך הערכה אינטיליגנטית של המסרים שלהם מול המציאות שלנו.

 

המאמר פורסם לראשונה באתר NANA10 בתאריך 17-11-2008

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • בועז כהן  On נובמבר 19, 2008 at 8:00 am

    אף פעם לא יהיה כאן שינוי.

    הצליחו לטמטם את העם עם "האח הגדול" ומיני תועבות. לפמפם את הציבור במוצרי צריכה, פרסומות ותוכן שיווקי גלוי או סמוי. אנטי אינטלקטואליות כאג'נדה מובהקת של כל השדרה הפוליטית הראשונה (זה ברור מדוע: אינטלקטואלים קוראים לחשוב לפני מעשה – פוליטיקאים רוצים שתעשה, בלי לחשוב)

    וזה מתחבר להון = שלטון (יותר נכון, ההון הוא השלטון) ולקריסה מוחלטת של כל מערכות ההגנה על האזרחים (המשטרה, החינוך, הבריאות).

    כל חיי אני מצביע וחוץ מפעם אחת בודדת, המועמד שהאמנתי בו ונתתי לו את קולי לא ניצח.

    ובפעם היחידה שהוא כן ניצח, רצחו אותו אחרי 3 שנים

  • עמית  On נובמבר 19, 2008 at 9:03 am

    אתה אומר מצד אחד שיש לנו, האזרחים, את היכולת לא להצביע עבור משהו שאנחנו לא מאמינים בו, עבור משהו שהוא מושחת ולא תקין.
    אני מצטט:
    אז מה? כולם עושים את זה. ובכן, אולי, אך אנחנו לא חייבים לבחור בהם. יש לנו את היכולת להחליט לבחור רק במי שנראה לנו כשר…

    למיטב הבנתי זה בדיוק מה שבערך 60% מהציבור עשה . לא הצביע למועמד שנראה לו לא כשר
    מה לעשות, שבישראל 2008 זה אומר שאי אפשר להצביע לאף אחד?

    ואז מהצד השני אתה בא ומתרעם על אחוז ההצבעה הנמוך ועל אנשים לא אכפתיים.

    בירושלים, למיטב הבנתי, לא היה אף מועמד נקי לחלוטין, או כפי שאתה קורא לו כשר. אז לשיטתך אני במילכוד: אם אני אזרח אכפתי, אני לא רוצה להצביע לאף אחד. אבל אם אני לא מצביע לאף אחד אני לא אכפתי.

    אז או שאני מצביע לרע במיעוטו, ואז מה לעשות, בישראל 2008 זה אומר שהשלטון יהיה מושחת. או ש?

    בקיצור – אני מסכים כמעט מילה במילה, אבל אז נכנס ללופ.

  • משה  On נובמבר 19, 2008 at 9:45 am

    לא לכולם יש הפריבילגיה לשבת באקדמיה ולנתח מהלכים לאחור. מי שנכנס לפוליטיקה מבין שללא כריתת בריתות, ללא הבטחות (ולעיתים הפרתן) לא ניתן "לשחק את המשחק" שאלה הם חלק מחוקיו.
    מצד אחד אנחנו רוצים מנהיגים שינהיגו, שיובילו, שיעשו מעשים ומצד שני, אנחנו רוצים שיפעלו לפי חוקים שכבר בגיל בית ספר נראים נאיביים.
    כדי לנהל צריך תכונות מסוימות, כדי להגיע לשלטון צריך לדעת להרכיב קואליציות, כדי להנהיג צריך לעשות גם מעשים "לא יפים" כמו הפרת הבטחות וסתימת האף. כאיש מדע המדינה אתה יכול לדעת שמי שמבקש להיות גם צודק, גם טהור, גם נקי מכל הכיוונים יכול מקסימום להנהיג את מרץ.

    ולגבי "אפקט אובמה", הלוואי וחלק מהתקוות שתולים בו יתממשו. בינתיים, מציע לחכות לפני שמכנים תופעה כ"אפקט", עדיין לא עשה דבר, עדיין לא התמודד ולו עם בעיה ממשית אחת. אני מניח שעם הזמן נראה שגם הוא פועל בפוליטיקה על פי חוקים פוליטיים.

  • חייש  On נובמבר 19, 2008 at 12:05 pm

    לא היה מועמד אחד נקי אליו אפשר להצביע בלב שקט. בערים בהם היה מועמד נקי, לפעמים הוא ניצח את ראש העיר המכהן ולפעמים לא.

    יש ערים בהם ראש העיר המכהן הוא מושחת ברמה כמעט דקלרטיבית, אך הוא זוכה בקמפיין כל חמש שנים כי סה"כ התושבים מרוצים מעבודתו. כלומר, עיר בה ראש העיר המושחת דואג לזבל, לגנים ולגינות, היא עיר בה השחיתות כנראה תישאר גם לקדנציה הבאה.

  • הני  On נובמבר 19, 2008 at 1:46 pm

    בועז, אל ייאוש תמשיך להצביע, אך לדעתי בעיקר תתחיל פעול בצורה צסודרת וממוסדת מלמטה לשינוי. זו הדרך, אם הם מאכזבים אותך תתפקד ותומר להם מה אתה חושב בפריימריס! בחייאת אל תתיאש…

    עמית, אני מבין, אולי לא הבהרתי את עצמי כשורה, הכוונה הייתה לא להצביע לממוסדים ולהציע אלטרנטיבות בפעילות והקמת גופים אלטרנטיביים ראה מקרה עיר לכולנו, ד"ש שינוי, ועוד רבות אחרות זה אפשרי כל מה שאנחנו צריכים לעשות הוא לפעול בעצמנו קצת יותר מסתם הצבעה.

    משה, מתיפיף תקרא לחברים שלך 🙂 מה חייבים? למה זה חוק טבע? מי קבע? אתה? חברים שלך? עזוב אותי משטויות שום דבר הוא לא חובה ואפשר גם אחרת, אם אני הייתי עושה זאת הייתי מצהיר על כל מה שאני הולך לעשות ומנסה בכול כוחי למלות את הבטחותי. כמובן שהייתי מצהיר עם מי אשב ומי לא, ולא הייתי מפר זאת כי הייתי צפוי לעונש.

    ואת אפקט אובמה עזוב לאמריקאים, בואו וננסה לעשות משהו קונקרטי ולא חרטה!

    חייש, קצת בילבלת אותי! אז מה אתה אומר? אני יודע שחזות פני העיר היא מרכבי העיקרי בהצבעת אנשים לעיריות, האם אתה אומר שזה טוב? תן אמירה בחאיית….

    יומטוב
    הני

  • חרטא ברטא  On נובמבר 19, 2008 at 4:52 pm

    "מקריאה אחורה בעיתונים נראה כי רבים ממורמרים מאד מהמצב ברשויות שלהם: ראשון לציון, חיפה, תל אביב-יפו, אשדוד ועוד רבות אחרות. אולם, רבים החליטו להמשיך ולהצביע למועמד המכהן "

    אתה יודע: ההנחה שלך היא שהעיתונים מדווחים תיאור מהימן ומדויק שמשקף את הלך הרוח הציבורי.

    יש כאן שתי בעיות – אחת כללית ואחת יותר מקומית. בכללי, העיתון יחפש לדווח יותר על יוצא הדופן. הרי אם האשפה מפונה בזמן – איפה הסיפור? אם העיריה נותנת שירות סביר לאזרח – אין בכך ידיעה מרעישה.
    לכן, באופן טבעי אתה תקרא בעיתונים יותר על אנשים ממורמרים על השלטון מאשר אנשים שחושבים שיחסית הכל בסדר.

    הבעיה המקומית היא ששוק התקשורת הכתובה (כולל המקומונים) בשטעטל הקרוי ישראל נשלט ע"י שני גופים פרטיים גדולים
    לבעלי הגופים האלה יש אינטרסים שאינם תמיד חופפים את טובת הציבור ולכן הדיווחים שאתה קורא בעיתון בהחלט יכולים להיות מוטים.

    אנשים בד"כ בוחרים במוכר. הם מעדיפים את המועמד שהם מכירים ויודעים לאיזה זבל הם יכולים לצפות ממנו, מאשר מועמד חדש שיגרום להם לאכול חרא אחר.

    עם הזבל הישן הם כבר יודעים להתמודד. הזבל החדש (שבטוח יגיע) יחייב אותם לפתח דרכי התמודדות חדשות.

    וזה בסדר – את השאלות האלה כבר שואלים כבר מאתיים שנה.

    הנה דוגמא: שר האוצר שונא את שר החוץ וההרגשה הדדית (שניהם יושבים בממשלת אחדות)

    שר האוצר מקים עיתון שכל תכליתו היא לתקוף במילים קשות את שר החוץ. שר החוץ לא נשאר חייב ומקים עיתון מתחרה שמפיץ שקרים על שר האוצר (כמו למשל שיש לו רומנים מהצד)

    שני השרים האלה מממנים את העיתונים בכסף ציבורי ע"י פרסום מודעות המשרדים שלהם באופן אקסקלוסיבי בעיתונים שלהם.

    ראש הממשלה מסרב להתערב.

    שחיתות? מעילה באמון הציבור? גועל נפש אמיתי לא? מה שכן אם הם היו עושים את זה היום בישראל הם היו נצלבים בכיכר העיר כשאיילה חסון גם דופקת את המסמרים (ובצדק)

    כנראה המזל של אותם שרים היה שלאחד קראו ג'פרסון ולשני קראו המילטון ובמקום להיצלב בשוק של פילדלפיה הם נחשבים ממייסדי הדמוקרטיה המודרנית ויש להם מעמד של חצי אלוהים בתרבות האמריקאית (שלא לדבר על "ראש הממשלה" וושינגטון).

    הנקודה: שחיתות אינה חזות הכל. היא נגע רע שצריך להילחם בו בכל מקום, אבל יש גם אספקטים אחרים שהבוחר מכניס לתוך המשוואה.

  • הני  On נובמבר 19, 2008 at 5:04 pm

    כהרגלך, אתה חריף ביותר ונותן לנו זוית קצת אחרת על הנושא, אך מתייחס לחלק מאוד לא עיקרי בכתבה.

    אני מפנה אותך לשתי כתבות שלי בנושאי התקשורת:

    http://www.notes.co.il/hani/48692.asp

    http://www.notes.co.il/hani/45290.asp

    זאת רק על מנת שתנוח דעתך, אני האחרון שמסנגר על התקשורת הישראלית, למרות שאני חלק ממנה….אבל הייתי שמח לשמוע ממך על הנושא העיקרי שעומד על הפרק ולא איזה פסיק לא מרכזי…

    הני

  • עמית  On נובמבר 19, 2008 at 6:32 pm

    ממש לפני כמה ימים ראיתי בוידאו את הסרט sleepers

    יש שם ציטוט משעשע על השכונה בה גדלו הגיבורים (שנקראת hell's kitchen)

    הנה הציטוט:
    Hell's Kitchen was a place of innocence ruled by corruption

    הווה אומר, לפעמים גם השליט המושחת ביותר עושה טוב לאזרחים שלו.

    לא שאני מצדיק שחיתות, לא שאני לא רוצה להילחם בה – אבל לפעמים אפשר להבין למה אנשים מעדיפים מנהיג מושחת, אך יעיל ומועיל, מאשר שלטון נקי ואימפוטנטי.

    וכמובן יש, אך נדיר לצערי למצו פוליטיקה שהיא גם יעילה ומועילה, וגם נקיה מרבב.

  • חרטא ברטא  On נובמבר 19, 2008 at 6:34 pm

    כהרגלי בקודש כנראה לא הבנתי את הפוסט.
    אני חשבתי שמטרת הפוסט היא לשאול מתי הציבור אומר "מספיק ודי, נמאס לי מנבחרי ציבור מושחתים ולכן לא אצביע להם יותר אלא אתהה על קנקנו של כל מועמד ומועמד לעומק"

    Good luck with that.

    הנקודה שלי היתה שהציבור בכללותו לא ממש מעונין בפוליטיקה. הציבור עסוק בלחיות חיים פשוטים. הרומאים כבר עלו על הפטנט מזמן – לחם ושעשועים. כל עוד הציבור שבע ומבסוט – הוא ייתן לך לנהל את העניינים איך שאתה רוצה. לא הרבה השתנה מאז. את הגלדיאטורים החליף בובליל.
    מתי מתחיל הציבור להתעניין? כשמעמד הביניים מפסיק לקבל את האופיום שלו. הרפובליקה הרומית נפלה בגלל שכמה משפחות פטריקיות (היוליאניים בעיקר) החליטו שהסנאט מקפח אותם בחלוקת השלל ובמשרות. המהפכות הצרפתית והאמריקאית לא התחילו בגלל רעיונות נשגבים של חופש אלא בגלל שהבורגנים ממש לא אהבו את הענין שהשלטון ממסה אותם יותר מדי. אם הבריטים היו נשמעים לבורק ולא מטילים מיסי הגנה על הקולוניות, היוניון ג'ק עדיין היה מונף בפילדפיה.
    שום מהפכה (שהיא הביטוי העליון למעורבות עממית בפוליטיקה) לא התחילה מהמעמד הנמוך והשחיתות של השליט תמיד היתה תרוץ למהפכה ולא אידאל, כי בד"כ מי שהחליף אותו היה מושחת לא פחות.

    והציבור יודע את זה, לכן כל עוד המעמד הבינוני מקבל את ליטרת הבשר שלו ורמת החיים שלו עולה – אין סיכוי שהוא ישנה את דרכיו.

    קח למשל את מקרה ת"א. לרוב התל אביבים לא היה כנראה יותר מדי אכפת מהשחיתות (alleged)של חולדאי כל עוד האשפה נאספת בזמן ומערכת החינוך יחסית מתפקדת. שבילי אופניים ושכ"ד סביר לצעירים אף פעם לא היוו בסיס למעורבות חברתית כללית.
    העיר תהפוך למטונפת, בתי ספר יתחילו להתפורר וסוחרי סמים יתחילו לגלוש לשכונות אמידות – אז תראה איך חולדאי יוחלף כהרף עין.

    והיות ואתה מסתמך על העיתונים במדידת רמת מירמור האזרחים, פשוט אמרתי שהעיתונים לא יכולים להיות סמנים מהימנים לכך.

    ג'ורג' קרלין ניסח את זה היטב כשהסביר למה הוא לא מצביע. הוא הסביר שהוא לא תוקף פוליטיקאים בגלל שבסה"כ הם תוצר של הציבור עצמו. הם לא נופלים מהשמיים, הם נולדים להורים אמריקאים, גדלים במשפחות אמריקאיות, הולכים לבתי ספר אמריקאים, לומדים באוניברסיטאות אמריקאיות ונבחרים ע"י הציבור האמריקאי – זבל נכנס, זבל יוצא. ואם תחליף אותם, פשוט יבוא זבל אחר.

    הנה כל הקליפ המשובח:

    בכלל – אין אלוהים וג'ורג' קרלין הוא נביאו.

  • תמי  On נובמבר 19, 2008 at 11:36 pm

    נהניתי לקרוא אותך. האם יש איזה אתר שבו אתה כותב את תובנותיך?

  • הני  On נובמבר 20, 2008 at 8:50 am

    תראה, את/ה מקבל/ת חיזוקים יאללה לעבודה אולי תפתח/י בלוג משלך?

    לעעניין שעליו דן הפוסט, חרטא הפוסט עוסק במיאוס אבל בחוסר היכולת שלנו לשבור את המסגרת, לצאת מהקופסה, להגיד לכל המושחתים לכו הביתה נמאסתם ולא רק במילים. הפתרון אליבא דהני, ליצור תנועות חדשות מהמסד, מה שנקרא מלמטה, בהם פעילות היא העיקר.

    אין כזה דבר הציבור לא מעונין בפוליטיקה, הציבור מוצא את עצמו מואס בה, חסר זמן להיכנס או לטפל בה, אך לעולם היא תהייה חלק מחייו ואין דרך אחרת. מרכס אמר זאת לפני תודעה כוזבת ביחד עם המון שעות עבודה וחיים קשים מביאים כל אחד לאדישות, עד להגעה לתחתית החבית ולא נראה לי שהגענו לשם עוד (למרות שאני חושב שאנחנו מאוד קרובים).

    תל אביב-יפו היא דוגמא טובה, והייתה כאן התעוררות תנועה שהתחילה מכלום הגיעה לעשרים אלף מצביעים למועצה ומועמדה לראשות העירייה זכה בארבעים וחמש אלף קולות, אז זה לא לגמרי נכון מה שאתה אומר…

    העיתונאות (או התשקורת הישראלית) אינה סמן לכלום!!! היא מוכרת סלבס וריאלטי יומי בגרוש אין בה כלום! היא לא מגויסת היא אבודה…

    לגבי גורגי בוי, 1. הוא מת, מסרטן דרך אגב 2. אחרי שהיה עני מרבית ימיו לאור דחיפתו המאוד יחצנית ומעברו לחומרים מאוד בינוניים (עם הרבה ניבולי פה והמון פחות תחכום) הוא הפך לעשיר וסלב, אבל לא שנון כמו בימיו בבית החרושת לקומדיה (מועדון סטנד אפ מאוד מוצלח לאנשים בתחילת דרכם) 3. אם אין אלוהים למה שיהיו לו נביאים….

    יומטוב
    הני

  • הני  On נובמבר 20, 2008 at 5:35 pm

    אם אתה רוצה אתה יכול לדבר בשבחם או בלזותם של אנשים אך לא לרומם מעשי פשע.

    מצטער לא מקובל
    הני

  • חרטא ברטא  On נובמבר 20, 2008 at 6:17 pm

    אכן פתחתי לא מזמן בלוג משלי אבל כרגע הוא בשלבי הרצה – כלומר אני רוצה לוודא שאכן אני יכול להתחייב מבחינת זמן ויצירה לענין.

    לצורך הענין:
    הציבור אולי מתעניין בפוליטיקה אבל לא מהאספקטים הנכונים.

    יותר מעניין את הקורא הממוצע במעריב שיולי תמיר קראה (או לא קראה) לרונית תירוש "חרא" מאשר בעצם מה עושה יולי תמיר במשרדה ומה עושה רונית תירוש כחברת כנסת. כשהרטוך דופק אגרוף לח"כ כהן זה מקבל כותרת ראשית, אבל תעשה משאל רחוב פשוט מי זה הרטוך או לאיזה מפלגה משתייך ח"כ כהן – כמה אנשים באמת ידעו?

    בקיצור – הציבור לא מאס בפוליטיקה. הציבור פשוט מתייחס אליה כאל עוד קרב לודרים בזירה. לחם ושעשועים כבר אמרנו

    הבעיה היא שאקדמאים (ואני מסתכן פה בלהשמע יותר סנוב ממה שנשמעתי עד עכשיו) ובמיוחד אלה שמתעסקים בתחום, חיים בעצם במין בועה. רב החברים שלנו הם אכן משכילים ומתעניינים ואולי אפילו מעורבים בפעילות חברתית כלשהי.
    היות והמח האנושי נוטה להכליל על בסיס אנקדוטלי (ואני חושב שגרינגרוז יכול להוסיף על כך יותר) אנחנו משליכים ממעגל החברים הקרוב שלנו המעורב והאכפתי על כלל הציבור, שרובו טרוד בבעיות קצת יותר קיומיות מאיך צריכה להראות שיטת הממשל בישראל (לדוגמה).

    דרך אגב – כמה מחזיקי תואר ראשון יש בארץ? אם יש יותר מ 20% זה יפתיע אותי.

    אבל בקטע הזה אני לא חושב שמרקס צדק (לפחות לא ב 100%). עדיין בישראל רמת ההשתתפות הציבורית בפוליטיקה היא יותר גבוהה מהרבה דמוקרטיות מערב אירופאיות (שלהן אנו תמיד אוהבים להשתוות) למרות שאין ספק שתנאי החיים פה הרבה יותר קשים.

    לפי דעתי זה קורה בגלל האנומליה שבמדינת ישראל אם צד אחד מנצח היום, אז הצד השני חושב שכולנו נמות (פיזית) מחר. פחד הוא מדרבן ידוע. אז פעם בכמה שנים הבוחר הישראלי הולך לעודד את הקבוצה שלו מול הקבוצה המתחרה, שרים שירים גסים, מעליבים את אוהדי הקבוצה האחרת ותמיד אבל תמיד – מקללים את השופט. מיד אחרי המשחק חוזרים הביתה וקמים בבוקר לאותה שגרה יומית.

    מה שכן, רב האנשים עובדים לפי העקרון הפיזיקלי הפשוט – מערכת פיזיקלית תגיע ממצב א' למצב ב' במסלול שידרוש מינימום פעולה (בשביל זה לא צריך את הספרים של מרקס – משוואה אחת של המילטון מספיק).

    וזה מה שקורה. האדם הוא מערכת אינרציאלית. כדי להיות מעורב ומעורה בפוליטיקה בצורה קצת יותר רצינית הוא צריך להשקיע אנרגיה (לקרוא, לחשוב, ללכת לפגישות), והיות ואי אפשר ליצר אנרגיה מכלום-זה צריך לבא על חשבון משהו אחר (כמו בובליל או כוכב נולד ח"ח אלוהים ישמרנו)

    וכל עוד החיים הם יחסית בסדר – אין צורך להשקיע מאמץ. להפך! שינוי אפילו יכול להביא למצב לא ידוע, שבו כלי ההתמודדות עם המציאות שפיתחנו בעמל רב יתגלו כלא יעילים.

    בארה"ב למשל עשו סקר. רב האמריקאים חושבים שמערכת החינוך הציבורית היא על הפנים. אבל אותם רב אמריקאים חושבים שבית הספר *שלהם* שאליו הם שולחים את ילדיהם הוא בסדר גמור.

    כנ"ל לגבי הקונגרס. לקונגרס יש אחוז תמיכה מזערי בציבור באופן תמידי – אני חושב שמאז המהפכה. אבל אם תשאל את האמריקאי הממוצע הוא יגיד לך שחבר הקונגרס *שלו* הוא אחלה שבעולם.

    מתי יש שינוי? כמו עכשיו, כאשר האיש הבורגני מפחד לאבד את העבודה, את הבית ואת הפנסיה (כמו שאמרנו – פחד מדרבן), וגם אז – כמה כבר חברי בית הנבחרים באמת הוחלפו בבחירות האחרונות?

    לגבי ת"א: 45 אלף קולות הא? איך אמר פולי ז"ל? נפלתי מריצפה לכיסא.

    כמה מצביעים יש בת"א? עד כמה שידוע לי שיעור ההצבעה עמד על המספר הקסום 37% – וזה בזמן שהבחירות המקומיות יצרו קצת יותר ענין (לפחות בתקשורת האלקטרונית). כלומר, קח אקראית שלושה תל אביבים, רק אחד מהם השקיע אנרגיה והטריח את עצמו לקלפי (או שהסיעו אותו ונתנו לו סנדביץ'). השניים הנותרים בעצם אמרו שכל העסק לא מעניין אותם לחלוטין- כי אם זה כן היה מעניין אותם והם היו מרגישים דיגדוג עז להשתתף הם היו מגיעים ושמים פתק, אפילו אם הם היו כותבים עליו שמיל החתול. הצבעת מחאה גם היא חשובה.

    ולגבי ג'ורג' –
    1. מת מהתקף לב
    2.עם הזקנה הוא נעשה אולי פחות מצחיק (וזה ענין של טעם אישי) אבל הוא נעשה יותר נשכני ויותר אמיתי. צריך אומץ להגיד לציבור ליברלי ברובו שבכל הקטע של שימור הסביבה יש הרבה חרטא.
    3. אני בטוח שאתה מכיר את דעתו של קרלין על דת.

    יומטוב.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s