תגידו את האמת!

 

האמון שלי בתקשורת הישראלית קטן. נכון, אני חלק מהתקשורת הישראלית אבל אני אינני אמור לספק לכם ידיעות, אני מפרשן, לי יש טור דעה. אני ידוע כמי שאינו חוסך את שבט ביקורתו מעיתונאים מן השורה, ולא רק מהם אלא מהגופים בהם הם עובדים המתקראים ביחד "התקשורת הישראלית". אבל הפעם אני רוצה לעסוק בזה מנקודת מבט שונה, כל השוק הפיננסי מתמוטט סביבנו, אנשים מפסידים את חסכונות חייהם, והעיתונות מתגייסת לשמור על מצב קטטוני של הציבור. כאילו לא קורה כלום. רק בלי פאניקה, לצאת כולם אחד אחד, והכול יהיה בסדר.

 

אז אני אומר את הדבר הבא, לא יהיה בסדר! השווקים העולמיים מתמוטטים, חבורות של חדלי אישים מנהלים את האוצר והמשק הישראלי. נערי האוצר אובדי עצות גם אם אתמול ניסו לשדר בתכנית שנייה בתוך שבוע שהם יודעים מה הם עושים וייצבו מעט את הבורסה. אני מאמין שהם לא באמת יודעים מה לעשות. הם מתנהגים בצורה מפחידה, היות ואין להם נוסחה לעצור את מה שקורה הם יורים לכל הכיוונים.

בנק ישראל קונה דולרים כאילו אין מחר, הדפסת כסף וקנייה של דולרים זה מה שיציל אותנו? והנגיד, מר פישר, מחליט להוריד את הריבית לשיעור הנמוך ביותר בהיסטוריה של ישראל. אבל כולם אומרים לנו, בלי פאניקה הכול יהיה בסדר. זה מזכיר קומדיית אימה שבה רואים מטוס, וכל הטייסים והדיילים לבושים מצנחי חרום אומרים לנוסעים להדק חגורות ולהישאר ישובים בזמן שהם נוטשים את המטוס. אלו פקידי האוצר שלנו, ללא חוצפה ובעזות מצח הם מאכילים אותנו לוקשים על ימין ועל שמאל.

 

אבל מה, כמו בסרט חייבים להיות גם מגיני הצדק, אלו ששומרים עלינו האזרחים התמימים והפשוטים. אלו בעיני אמורים להיות העיתונאים הכלכליים. אך אויה, שוד ושבר, אלו כבר נקנו, או מכרו את נשמתם מרצון לאלילי הממון ההשקעות ו/או הבנקאות בישראל. שנים רבות מדי הם נהנים ממנעמי ההון, מההתרפסות תחת שולחנם של אליטת ההון הישראלית והיום, ממש כרגיל, אנחנו צריכים לשלם את החשבון.

כל אותם עיתונאים כל כך קרובים לצלחת, שלדעתי הם טובעים במרק, לא מסוגלים גם אם ירצו לכתוב או להתנהג בצורה ישרה שמכבדת את מקצועם. התכניות שהציג האוצר עד כה הן כמו פלסטר על פציעה קשה. רשתות הבטחון שהוא מציע הן בדיחה ורוב עמיתי קרנות הפנסיה, שלא לדבר על החוסכים בקופות הגמל וקרנות ההשתלמות, נשארים חשופים לגלי הצונאמי של התנודות העזות בבורסה שעוד נכונו לנו מפאת היות המשבר גלובאלי והיותה של הבורסה חשופה ליותר השפעות מאשר התכניות הרזות של האוצר. אבל האם משתקפת הצרה בתקשורת כיאות? רחוק מזה.

כמובן לא כל העיתונאים נותנים קרדיט לאוצר וצוהלים בכל פעם שהבורסה מגיבה לתכניותיו בחיוב, יש כמה יוצאי דופן, כמה יהלומים בודדים ונוצצים בתוך גלריה עלובה זו, אך רובם פשוט בוגדים בייעודם העיתונאי. כאן כמובן ישנה חשיבות עליונה לערוצי שידור ציבורי, לעומת כלי התקשורת המסחריים שממומנים על ידי אותו הון. הייתי מציע לכולם לשים לב לשוני בסיקור המשבר ולהסיק מסקנות לבד.

מהשילוב הזה ישנה קבוצת מפסידים אחת, אנחנו האזרחים הפשוטים, שכל חיינו עבדנו וחסכנו על מנת להתקיים בכבוד בזקנתנו. אך כפי שנראה לי, זה הולך להיות קשה עד בלתי אפשרי, אז אני קורא לכל העיתונאים הכלכליים, עשו את עבודתכם! אל תתנו לקרבתכם להון לסמא אתכם, אתם עלולים להיזכר בהיסטוריה העיתונאית כאלו שהיו גיס חמישי בכל תהליך קריסה זה. תפקידכם הוא לצעוק כשהמלך הוא עירום, כל שעליכם לעשות הוא להוריד את המשקפיים האטומות שלכם.

 

 

לסיום הייתי רוצה להתייחס בקצרה בכל זאת למספר אירועים שלא בזירה הכלכלית, מעט ביזאריים, שקרו בשבוע שעבר:

• זה שמתנחלים מכים חיילים אט אט הופך לנורמה קיומית, מעניין מה היה קורה אם אלו היו ערבים אזרחי המדינה שמכים חיילים, שוב אירועים נוסח אוקטובר 2000?

• גאידמק הופך לשק חבטות לאומי, אך מה שעשה יועצו האישי ודוברו, יוסי מילשטיין, חורג מכל קנה מידה. הרצחת וגם ירשת? יוסי, אחרי מיליונים שהרווחת מאדם אין טעם להכפישו, זה לא מכובד בלשון המעטה. בחברה מתוקנת לעולם לא היית מקבל עוד תעסוקה בתחום הייעוץ האסטרטגי.

• הנשיא שמעון פרס, מקבל עוד פרס, אביר מלכותי בריטי. אך זה לא נגמר בחיוך, הוא מתלונן בפני שר החוץ הבריטי על צווי מעצר שמבקשים להוציא בבריטניה כנגד קציני צה"ל ומשווה בין פעילות צה"ל לפעילות חיילי בריטניה בעיראק ובאפגניסטן. תואר אבירות בריטי אינו ערובה לנימוסים בריטיים, עובדה.

• וכמובן רצח יעקב אלפרון בעורק תחבורה מרכזי בתל אביב-יפו. חשבתי שאנחנו בתל אביב-יפו 2008 ולא בשיקאגו של 1920, איפה המשטרה? אנחנו מתפוררים מבפנים.

פורסם לראשונה באתר NANA10 בתאריך 26-11-2008

 

 

מאמר נוסף שלי באותו עניין עלה באתר עבודה שחורה

 

כלכלת ישראל – למען מי?

 

מי מרוויח מהמחירים הגבוהים של הריבית, המט”ח והדלק שמשלם האזרח הישראלי? האם על המדיניות הכלכלית לשרת את ה”אליטא” בלבד, או את כלל האזרחים והתושבים? ומה הקשר של השאלות האלה אל הבחירות המתקרבות?

 

הנה זה בא! יופי מורידים את הריבית, ואו, כל חיי חיכיתי לבנק ישראל ולנגיד סטנלי פישר לעשות לי את הטובה הזו. אמה מה, אליה וקוץ בה, הנגיד לא שולט בבנקים, והבנקים למרות המצב הכלכלי טוחנים את כולנו תחת עול הריביות. אני חייב לציין שהריביות שנלקחות מאיתנו, אזרחי מדינת ישראל הן מהגבוהות בעולם, ובחלק מהמדינות היו יכולות להיחשב כלא חוקיות, משהו כמו ריביות שניתנות על ידי אנשי עולם תחתון. אך מה, אין חוק שמפקח על הנושא הזה בישראל, חוק גיוס חובה יש גם יש, עוד חוקים אחרים שהופכים אותנו לכלי שרת בידי המדינה קיימים, אנחנו חייבים לשלם מיסים ועוד, אך עם שחרורנו אנו בשר תותחים לבנקים, בלי הגנה וללא שום כסות.

אנו רוצה להזכיר לכולם שמדובר בדמוקרטיה! אכן לא כך הם פני הדברים, הנגיד עסוק מידי, הוא מדפיס כסף מהמכונות של כולנו, וקונה דולרים כל היום. הניגוד מוחלט לרובנו שקונה דולרים במשחקי לוחות בייתים הנגיד קונה מאות מליוני דולרים, הפיקציה שנקראת שער הדולר היא בדיחה גרועה. השער של הדולר האמיתי הוא בסביבות 2.5 ₪ ולא ארבעה, המחיר שאנו משלמים על הדלק הופחת ב-10% בעוד שבעולם מחירי הדלק ירדו בכ-100% מ-120 דולר לחבית ל-60. מה קורה כאן? מי מרוויח ומי מפסיד? האם לא הגיע הזמן לקבל דין וחשבון בשפת הדיוטות על מנת שנבין מה עושים כל אלו שנוסעים במכוניות מהודרות, גרים בבתים ללא משכנתא, אוכלים במסעדות מפוארות ארוחות שעולות שכר חודשי ממוצע ובנוסף לכל אלו מרוויחים עשרות אלפי שקלים בחודש? נציגי ציבור עאלק.

המצב הוא כזה, ישנם מוסדות ויחידים שמרוויחים הרבה מאוד ולא רוצים להפסיק להרוויח, בנקים, קרנות פנסיה קופות גמל ועוד כמו גם עשירי ישראל, אלו הם הבאנקר לא משנה מה הם צריכים להרוויח, והמדינה הופכת לכלי שרת בידיהם. העובדה הבסיסית היא, שאנחנו האזרחים הפשוטים מפסידים מיליארדי שקלים מקרנות הפנסיה שלנו וקופות הגמל, ואני לא ראיתי הצעה להפסיק לגבות את דמי הניהול בשל הפסדים אלו. הבנקים במשך שנים הרוויחו מאות מיליוני שקלים, כעת כאשר הם מפסידים את הכספים שלנו, בהשקעות גרועות נראה כי אנו נצטרך שוב לשלם את החשבון. האם המדינה מתערבת? מחוקקת חוקים חדשים? לא! המדינה החליטה שהיא לא “יכולה” לתת רשת ביטחון לפנסיות וקופות הגמל שלנו, נכון יותר משרד האוצר החליט והממשלה אישרה.

בעיני זוהי אווילות. אינני מבין מדוע כולנו יושבים ושותקים בזמן שקבוצה קטנה מאוד (מישהו אמר “אליטה”?), מנהלת לנו את העניינים בשלומיאליות מוחלטת ובניגוד לכל אינטרס מובהק של רובנו? דוגמא, הנה משהו מהעולם הניאו-ליברלי, בואו ונניח כי לי יש בית דירות (אין לי באמת אני תפרן…), והחלטתי להעביר את הנכס לידי חברת ניהול, ברבות השנים אני מחליט להוסיף קומה ולחדש את הבניין ועוד. אך, שוד ושבר, מנהל הנכס אינו מאשר, הוא טוען כי שינויים אלו אינם לטובתי הכלכלית, ועדיף לי להשקיע רק בדירת הגג כי שם חי דייר מאוד ידוע, לא עוזרות כל טענותיי כי דיירי הבית ה’רגילים’ זכאים לשיפוץ על מנת לאפשר להם חיים טובים יותר תמורת שכר הדירה שהם משלמים. הנקודה היא, ושוב מתוך עולם דימויים שאינו כה אהוד עלי, שהפתרון הוא פשוט מאוד, אני שולח את חברת הניהול לכל הרוחות ודואג לדיירי הבית ולא רק לדייר הידוע.

זוהי בדיוק צריכה להיות האסטרטגיה שלנו, על המדינה לזרוק לכל הרוחות את חברת הניהול, כל אותם פקידים שעושים מאזנים ששווים פחות מהנייר עליו נכתבו, ולהתחיל לעשות בשביל אזרחיה ותושביה. הצעד הראשון צריך לבוא מאיתנו התושבים, הצביעו אך ורק לראויים ולא לאלו שכבר הבטיחו ובגדו, הראו את כוחכם ביום הבחירות פתק לבן הוא גם בחירה, לא גמלאים, מחאה אמיתית, החלו בהתארגנויות מקומיות והרחיבו אותם, חלון ההזדמנויות הולך ונסגר והעתיד לא נראה טוב יותר. התחלה טובה תהיה ערבות של המדינה על כל קרנות הפנסיה שלנו, והורדת דמי הניהול של קופות הגמל לאפס והחזרים עבור הפסדים דמי ניהול רטרואקטיבית, מה יש, לאזרחים לא מגיעה הגנה, רק לדיירי הפנטהאוס?

 

המאמר פורסם לראשונה באתר עבודה שחורה 24-11-2008