אין בושה למושחתים

אנחנו בישראל שוברים שיאים על בסיס קבוע. התחלנו בהעמדתו לדין של שר המשפטים (דאז, חיים רמון) באשמה של הטרדה מינית, המשכנו בגילויים מחרידים על הרגליו המגונים של האזרח מספר אחד של המדינה, נשיאנו (דאז, משה קצב), וההחלטה להעמידו לדין. אך בשנה האחרונה אנו עדים לדבר מה חדש, חברים בכירים במערכת הפוליטית נמצאים במעורבות בגניבות מהסוג "הפשוט" ביותר תוך כדי ניצול מעמדם פשוט כדי לגנוב כסף! התחלנו עם שר האוצר (דאז, אברהם הירשזון), נגדו הוגש כתב אישום המעיד על גנב פשוט, חומס וגוזל כספים עליהם היה ממונה. וכעת שיא השיאים עד כה יש לציין, או תהום נשיה חדשה, האדם אולי החשוב והחזק ביותר במדינה נתפס בגניבה. ראש הממשלה, כך החליט היועץ המשפטי, יועמד לדין.

כאמור כל החלטות אלו נפלו לפתחו של אותו התובע הכללי, מני מזוז. בשני המקרים הראשונים, היות והעברות היו בנושאי הטרדה מינית, ראינו בליץ תקשורתי של הנאשמים מתואם ומתוזמן היטב בשיתוף של אנשי ציבור, מקורבים ועורכי דין יקרים מאוד. אך המקרים האחרונים שונים קמעה, ולכך ברצוני לשים את לב הקוראים.

מה לעזאזל קורה כאן? ובכן גבירותי ורבותי, שניים מבכירי האנשים במערכת הפוליטית הישראלית (אחד כבר שילם בכסאו והשני בדרך) נתפסו כגנבים פשוטים. נכון, הם לבושים טוב יותר, הם מיטיבים להתנסח והאמינו לי שהם ישכרו את טובי עורכי הדין שכסף יכול להשיג, אך בסופו של יום על כולנו לזכור כי שר האוצר וראש הממשלה של מדינת ישראל נתפסו גונבים! שלושה (!) מחברי הממשלה ה-31 של ישראל, הועמדו ויועמדו לדין בגין עבירות פליליות שאם היינו קוראים עליהן בעיתון היינו מפטירים הקריאה "גנב מסריח" או "מגעיל". מה קורה כאן? האם קצו כל הקיצים? האם נציגינו הם כה מושחתים וחשים כל כך מורמים מעם שהם מרגישים כי הם יכולים לעשות ככול העולה על רוחם מבלי לתת את הדין?

ישנם ויכוחים רבים בנושא, חלק טוענים כי שחיתות זו הינה מובנית והיתה קיימת מימי קום המדינה. לדוגמא, הם אומרים, קחו את מנהיגי מפלגת העבודה ההיסטורית והרכוש הרב שצברו חלק מהם, ומלווים זאת בטענה כי בימים ההם לא היה נהוג לחקור את מנהיגי העם והתקשורת הייתה כה מגויסת שעקב אלו לא הייתה גושפנקא לפתוח בשיח על שחיתות שלטונית. אחרים לעומתם טוענים כי אין זהו המקרה. למנהיגים של תקופת קום המדינה, גם אם היו חסרונות רבים, שחיתות לא הייתה אחד מהם. אותם מנהיגים היו חדורי אידיאולוגיה, עם חזון לגבי העם והמדינה, וזה מה שעמד בבסיס פעולותיהם. זה מותיר אותנו עם בעיה סבוכה. לפי האירועים האחרונים מסתבר לכולנו כי המנהיגים העכשויים של מדינת ישראל חסרים את הפן האידיאולוגי וכמו כן את החזון, ובנוסף הם חסרי כל ערכים ונורמות לניהול מדינה תקין. זוהי, מסתבר, הינה קומבינציה מסוכנת, שהרי זה מבטיח כי מקרים אלו הם לא האחרונים בשרשרת ואם את ראש הממשלה אנו מוצאים אשם בגניבה, השאלה היא לא אם יהיו הבאים בתור, אלא מי יהיה הבא בתור?

 

הבושה שאיננה קיימת עוד

 

מעבר למוסריות הקלוקלת וחוסר הערכים, אנו מוצאים כי אותם נציגים אינם מרגישים שום בושה במעשיהם. נהפוך הוא, הם יוצאים למתקפה על כלל מערכת אכיפת החוק: היועץ המשפטי לממשלה והפרקליטות, המתלוננים, המשטרה. למשל, נשיא המדינה לשעבר קצב ללא כחל וסרק דרש לקבל את כל תנאי הפרישה של נשיא כאילו לא נאשם בעבירות מין שכל אחד מאיתנו היה מגיע בעיתן לבית הסוהר. שר המשפטים לשעבר רמון, שהורשע בעבירה של הטרדה מינית, לא רק שלא נזרק מהמערכת הפוליטית אלא אף קיבל סוג של תואר כבוד בתפקיד של המשנה לראש הממשלה. וכמובן, ראש הממשלה המכהן, שהוחלט כי יעמוד לדין בשל גניבה, כן גניבה של כסף, אמנם התפטר כבר מתפקידו אבל מכהן מכח היות ממשלתו ממשלת מעבר ואינו מוכן להשעות את עצמו לאלתר מתפקידו. זאת למרות שמעשית תם זמנו במערכת הפוליטית וכל דקה נוספת שלו כראש ממשלה שכעת רשמית מרחף מעליו כתב אישום מזיקה לנורמות הציבוריות בשלטון הישראלי שניזוקו כבר מספיק.

כל הדוגמאות האלו, חברות וחברים, הם המציאות שלנו. התרבות השלטונית הקלוקלת שלנו, נציגי הציבור שאנו בחרנו. אז אנא, אל תפנו אצבע מאשימה רק כלפי אותם אנשים בצעקות של מטרידים וגנבים, הפנו גם אצבע מאשימה אל עצמכם, אל דרך הצבעתכם וחישבו מי נתן להם את היכולת לשבת שם במקומות שאפשרו להם לגנוב, להטריד ולהשחית. והאם אנו צריכים להמשיך לנהוג באותם דפוסי הצבעה והתנהגות פוליטית, כי הדרך לשבור את מעגל השחיתות / אלימות / הטרדה היא ההודאה כי מעגל זה קיים.

 

הטור עלה לראשונה באתר nana10 בתאריך 02-12-2008