הנה זה בא!

ובכן המתנו מספיק, כמעט שלוש שנים! זה המון. אני לא מבין מה קרה, כמו מכורים שמאבדים את הכיוון, הבחירות שוב כאן, יופי, כל אלו שמכורים להתרגשות, להליכה ברחוב לנסיונות לשכנע כולם מרגישים את העקצוץ הנפלא, סופסוף אנחנו מרגישים חיים הם אומרים ברגש. אך מה זה לא זה, הבחירות לא כאן באמת, כי אין בחירות, זו פיקציה, רק מנסים לסדר מחדש את מערך הכוחות הםוליטי, אבל לא ממש על ידי בחירות אלא על ידי סימולציה של משהו כמו בחירות, חבל. ואולי לא, הרי כבר נאמר ניתן לעבוד על חלק מהאנשים חלק מהזמן, קשה מאוד אם לא בלתי אפשרי לעבוד על כל האנשים כל הזמן!

 

שלשה דברים עלו במערכת האחרונה, הראשון, קולם של ערביי ישראל עלה לכותרות שוב. אמנם רובנו ראינו את ההשפעה שיש לקבוצה זו בבחירות 1996, אבל מאז כנראה שכחנו (בטוח שפרס לא שכח), וחזרנו לסורנו, הפצצנו את העזתים ואפילו לא התעכבנו לרגע לחשוב שבין העזתים יש קרובי משפחה של מאות אם לא אלפי אנשים שהם אזרחי המדינה שלנו. דמיינו לעצמכם, שבניו יורק הרחוקה יירצח יהודי בשל יהדותו, מה יקרה כאן. לא יכול להיות, מה עם מהומות קראון הייטס בתקופת דינקנס? אז למה אנו מצפים כאשר בעזה נהרגים אלפי, כן אלפי ערבים? נאמנות פני אזרחות? מה עם אנושיות לפני אזרחות? האם נמנע מערביי ישראל להזדהות עם בני משפחותיהם הכול השם הנאמנות? אני לא יודע, אבל לא הייתי מצפה מערביי ישראל להצביע בהמוניהם ואני באמת מבין מדוע.

 

הדבר השני, קשה לחשוב על כך, אבל אנו הופכים לעם פחות פוליטי ויותר דברני. רק היום שוחחתי עם אחת האימהות בגן של בני, עידו, והיא אמרה לי אני לא מצביעה לא מעניין אותי פוליטיקה, מה אתה עושה? ובכן רבים יותר ויותר מתנתקים מהמערכת הכי קובעת בחיינו, ואין בכוחנו להפסיק ניתוק זה. פעם טענו נגד ממשלת רבין (שהייתה ממשלת מיעוט שנתמכה על ידי קולות הערבים) שאין לה הסמכות להחליט משום שהיא אינה ממשלה בעלת לגיטימציה מהעם, בקרוב רבותי כל ממשלות ישראל יהיו ממשלות מיעוט, עשו את החשבון. אם רק 65% מבעלי זכות הבחירה יצביעו, ובתום מו"מ קואליציוני תקום קואליציה צרה של 61 חברי כנסת, הרי שרק 30% מהעם בחרו בנציגים, איזה לגיטימציה ואיזה בטיח? איזה רוב ואיזה יער? תסבירו לי אתם, ולא שאני חושב שזה ימנע ממישהו לדרוש את כסאו או לקבל החלטות…

 

הדבר השלישי הוא נושא המתלבטים, ובכן זו נקודה חשובה, הרי טוענים כי יש 25% מתלבטים, מה אומר מספר זה האם זה הרבה? מעט? ובכן, כפי שאומרים זה תלוי בזוית! אחוזים אלו כבר מזמן לא רלונטיים היות וכמעט כולם כבר בחרו מה לעשות, ונשארו רק 15% של מתלבטים, אלו הם קהל היעד עליו עובדים כולם, אותם מנסים ללכוד, הדימוי הוא חנות גלידה בשנות ה-70 ארבעה טעמים, שוקולד, וניל פונטש ובננה, אין יותר מידי בחירות אין התלבטות לא מבקשים לטעום ואין נוסחאות יוצאות מגדר הרגיל. ואילו כיום, אנחנו נמצאים בגלידרית שף, מליון טעמים, רק לשוקולד יש ארבעה סוגים, וכאן אנחנו מתחילים להתלבט. בואו ונשים דברים על תיקונם, בוחרים לא מתלבטים בין מר"צ לבית היהודי, אלא בין מר"צ לעבודה, עבודה קדימה, ליכוד קדימה ועוד, הניואנסים הם דקים. מתלבטים אלו ימשיכו להתלבט עם ליום הבחירות, למעשה על לקלפי, הם ישוחחו עם הרבה אנשים, ינסו להשיג כמה שיותר אינפורמציה ועוד ועוד, ובבואם לקלפי הם יחליטו עבור מי להצביע. מתלבטים אלו הם גם הנפילה של הסוקרים, אם הם יתפלגו בצורה שווה הרי שהסוקרים הצליחו אם לא, יש מצב שנראה עוד כמה פרצופים עגומים בליל הבחירות ולא רק של פוליטיקאים שהפסידו.

 

וחוצמזה, היום יש לאביבה יומהולדת, אז המון מזל טוב אביבה.

 

ושלכולם תהיה מערכת בחירות טובה ומענינת

שלכם

הני

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • אנה  On פברואר 4, 2009 at 4:26 pm

    יום הולדת שמח

  • Merav  On פברואר 4, 2009 at 4:50 pm

    Hani – I count on your blogs, that I occasionaly read, to be less opitmistic, and a little more harshly realistic. and in this time of dire options, with no real answer to the question of who to support you are so carefree about things…
    (and at the same time – happy b-day to Aviva!)
    So what do you think?
    (by the way, as a "floater" I think the differences are sharper then you say they are – even between Hadash and Livni…)

  • הני  On פברואר 4, 2009 at 5:25 pm

    אנה, ותודה, אמסור לאביבה. אני עדיין לא יודע למי להצביע, וחושב שאצביע פתק לבן….עם כל המשמעויות שנובעות מכך.

    מרב, זה אופטימי? זה הפוסט הכי עצוב והכי שבור ורצוץ שלי בשישה חודשים האחרונים….אמחנו קוראים את אותם הדברים?

    אולי סגנון הכתיבה קצת מבלבל, אך אל תתני לזה להטעות אותך אני מיואש! ולא רואה פתרון…זה נראה לי די ברור מהכתוב…

    לא יודע אולי הייתי צריך להיות יותר קודר…תגידי מה…

  • ליאורה  On פברואר 4, 2009 at 9:04 pm

    הני, אתה, פתק לבן????? אתה תתן לאחרים להחליט במקומך????
    אין מצב!
    אני כרגע בחיפושים נואשים אחרי הרע במיעוטו
    ד"ש לאביבה

  • Merav  On פברואר 4, 2009 at 10:55 pm

    אופטימי בגלל הברכה בסוף – טובה ומעניינת… כשלצערינו,מעניין זה לא, ושום טוב כבר לא יצא מזה, לא הפעם (והנה, גם אני אופטימית לחשוב שאולי בעתיד יהיה יותר טוב!)
    בכל מקרה, זו די הפעם הראשונה שאני מגיבה לבלוג כלשהו – אז זה לזכותך!
    ופתק לבן?!?! באמת לא מתאים

  • להב  On פברואר 4, 2009 at 11:23 pm

    וד"ש לאוהד התותח.
    ולעניננו,תתלבט, תתלבט כמה שאתה רוצה,כשאתה יוצא מהבית ביום שלישי בבוקר. בדרך לקלפי, ומאחורי הפרגוד.
    רק תשים משהו, ולא לבן, את הרע במיעוטו.
    אח"כ בים, כבר קבענו.
    בננה ביץ' טוב?

  • הני  On פברואר 5, 2009 at 9:11 am

    ליאורה,

    אני לא נותן לאף אחד להחליט במקומי, פשוט אין לי למי להצביע. אנסח זאת אחרת, עד שלא אגוע ברעב אין סיכוי שאוכל חר…..
    ד"ש נמסר לאביבה 😉

    מרב, אין יותר ציני מזה בעיקר שאני מתאמץ כמעט חמש מאות מילה לומר שאין מערכת בחירות.

    אני שמח שאת מגיבה לבלוג שלי זו הכוונה לעורר אנשים, ומלבד זאת אני באמת לא חושב שבקרוב יהיה טוב, להיפך אני חושב שבקרוב יהיה רע מאוד עד גרוע, תלוי כמה עני את/ה….

    אני יודע שלא מתאים לי אבל ראי את תגובתי לליאורה….

    להב, מה קורה? הרבה זמן שלא התראנו:-)
    אמסור ד"ש לאוהדי (איך שהוא מככב?!@) אין בעיה קבענו בים, לגבי הפתק עדיין נראה לי שיהיה לבן, אני לא מבין מה רע בלבן? בתולי, צח צחור ונקי!

    תמשיכו להנות מימי שמש בפברואר (מישהו אמר התחממות גלולבלית)

    הני

  • הסטודנט  On פברואר 5, 2009 at 7:42 pm

    בשם הסטודנטים שלך אני מבקש ממך להצביע. פתק לבן הוא מהלך אסקפיסטי שגרוע כמעט כמו לא ללכת להצביע כלל. את המחאות על המפלגות והמערכת הנוכחית תשמור לשנים שבין מערכות בחירות ביום הבחירות תביע עמדה למען השם. אתה יודע טוב מאוד שיש הבדל בין ליברמן למרץ בין הבית היהודי לחד"ש ובין הירוקים לכתומים.

    כנראה שהם לא ישבו באותה קואליציה. האנשים האלו מנהלים לנו את החיים. את מי הייתי רוצה לראות בתור שר הרווחה? החינוך? התמ"ת?
    כשאנשי שמאל כמוך לא מצביעים עבור אף אחד הם מקדמים ממשלת ליכוד וימינה ואתה יודע זאת היטב.

    מקווה שתתעשת. הדכדוך והייאוש לא יקדמו את המדינה הזו לשום מקום. אם נאבד את התקווה שיש לנו יכולת להשפיע יותר מחבורת גזענים, משיחיים ושאר פאנטים שונאי אדם שחושבים שהן נזר הבריאה, עדיף שניקח את הרגליים היום ונלך לחיות בחיקה החמים של מדינה קרירה במקום אחר בעולם.

  • אורי פולגר  On פברואר 6, 2009 at 8:17 am

    ליברמן עובר את ה-20 מנדטים.

    אי הצבעה היא שישית קול לליברמן.

    אין לי מה להוסיף.

  • להב  On פברואר 6, 2009 at 9:45 am

    ידידי, יקירי כאח לי אתה,
    תראה מה קורה פה. כל כך הרבה אנשים טובים,שאתה מעריך את דעתם שחלקם קרובים אליך מבקשים אפילו מתחננים שתמצא בעצמך את היכולת לבחור משהו. לעזזאל תבחר בכוח הכסף, בניצולי השואה ובוגרי עלה ירוק לא חשוב מה רק עשה זאת.
    גם על תספר לנו מה אתה בוחר כדי שלא יווצר סחף פתאומי בדפוסי ההצבעה, שלא נבלבל את הסוקרים,חו"ח.
    אם כולם אומרים שאתה שיכור וכול להיות שאתה לפחות "מתנדנד"?
    לך,שים פתק עם אות עליו, ואז ב"בננה ביץ'" כבר תתנדנד.הבירות עלי.
    להב.

  • הני  On פברואר 6, 2009 at 5:00 pm

    חשבון מצוין, אני מבין אותך לחלוטין. אבל עדיין זקוק להסבר, היות ואני לא כל כך מבין בענינים הללו. קראתי היום שלחד"ש יש 4 מנדטים, אז למה בעצם הקול שלי הוא שישית קול לליברמן ולא 4/120 קול לחד"ש? 🙂

    אשמח להבהרה.

    להב, אתה חייב לשחק את כרטיס החבר, את הנסיעה הזאת כבר ביזבזת, בעיקר לי 🙂
    אז בוא נניח והחלטתי היום עקב הסקר בהארץ להצביע קדימה! זה טוב? זה עדיף על פתק לבן? אני פשוט לא מבין את הטיעון הזה….

    לגבי הים, לא כל כך בטוח אני צריך להיות היכן שהוא יעדכן אותך בנפרד…

    שבת שלום
    הני

  • RS  On פברואר 7, 2009 at 2:10 am

    השמאל של יוסי גורביץ':

    מעריב: בעלי הון וסוחרי נשק תרמו כספים לשר הרצוג ולח"כים אורון, גלאון וברוורמן

    משמות התורמים המפורטות שנמסרו למבקר המדינה חושפות טפח מקשריהם האמיצים של הפוליטיקאים ואנשי העסקים. תרומה למסע בחירות של פוליטיקאי אינה סתם תמיכה ברעיון פוליטי – היא תמיכה אישית באדם עצמו, שיכולה להפוך את הפוליטיקאי לאסיר תודה. כך כתב העיתונאי הדר חורש בכתבת תחקיר שפורסמה הבוקר ב"מעריב" תחת הכותרת "מההון – לשלטון".

    לדברי חורש באמצעות התרומות קונים הנבחרים, פשוטו כמשמעו, את דרכם לכיסא. הכסף עוזר לכולם: מועמדים מוכרים זקוקים לו פחות, אבל למועמדים בלתי מוכרים אין כמעט סיכוי להגיע לתפקיד ללא מימון. המימון מאפשר להם לרכוש פליירים, סטיקרים, פעילי שטח ובאנרים באינטרנט, לשכור יועצים ולממן סקרים. ראש מרצ, חיים (ג'ומס) אורון, למשל, מתהדר ברשימת תורמים מרשימה, שבין היתר מפאר אותה שמו של אליעזר פישמן – האיש העשיר ביותר ברשימת התורמים למועמדי המפלגות.

    פישמן תרם לאורון 20 אלף שקל במרוץ לראשות המפלגה הקטנה. אגב, לא בטוח שהוא יצביע למרצ: תרומתו של הטייקון מבוססת על ידידות רבת שנים, מהתקופה שבה היה פישמן אחד מאנשי הפיננסים שעשו עסקים גדולים עם התנועה הקיבוצית – כשאורון היה גזבר התנועה. עוד תורם מפתיע לאורון הוא איש הפרסום משה תאומים. תאומים, מבעלי חברת הפרסום ויחסי הציבור גיתם, הוא מקורבו ואיש סודו של הנשיא שמעון פרס ומעולם לא זוהה עם מרצ. כיצד הצטלבו דרכיהם של מנהיג השמאל והפרסומאי הבורגני מרמת השרון? מקורבים מספרים שבתו של תאומים היא בת זוגו של בנו של אורון. כך נולדת מנהיגות.

    תורם נוסף לאורון, שהיה בעבר מזוהה מאוד עם מפלגת העבודה, הוא ד"ר נמרוד נוביק, שהיה יועצו של פרס בתפקידו כשר החוץ והיום נמנה עם צוות הניהול הבכיר של קבוצת מרחב, שבשליטת יוסי מימן. מלבד תאומים יש לצד אורון בכירים נוספים בענף הפרסום: שלמה אבנון, השותף במשרד שלמור אבנון עמיחי; יוני סער, בעלי חברת קידום המכירות פרומרקרט; ויו"ר ומנכ"ל מקאן אריקסון, אילן שילוח. לדברי מעריב "שילוח, שמותר לנחש שלבו בצד המרכז שמאלי של המפה הפוליטית, לא התקשה לתרום גם למועמדת הימין המתוקשרת ציפי חוטובלי. גם בת זוגו של שילוח, שירה מרגלית, צירפה תרומה משלה לחוטובלי".

    אורון חזק גם בתחום ההיי טק, ובין התורמים שלו אפשר למצוא את יעקב בורק, מייסד קרן ההשקעות אברגרין, ואשתו נחמה – שתרמו 5,000 שקל למסע הבחירות שלו לראשות הממשלה. גם מקומו של היזם דני צידון, שהשתתף בתוכנית הריאליטי "הכרישים," לא נעדר מהרשימה. חברת סיעתו של אורון, זהבה גלאון, מקושרת פחות. השם המפתיע ברשימת גלאון היא שרה זלקינד, אשתו של בעל השליטה הוותיק בקבוצת אלקטרה, גרשון זלקינד – הידוע בגישתו אנטי-פועלית. כיאה למיליארדרית, תרמה זלקינד לגלאון את הסכום המשמעותי ביותר: 8,000 שקל.

    חייו של הח"כ החדש יחסית במפלגת העבודה, פרופ' אבישי ברוורמן, קלים יחסית: שנים של קדנציה מוצלחת כנשיא אוניברסיטת הנגב בבאר שבע הכשירו אותו למלאכת איסוף התרומות ויצרו לו את רשת הקשרים הנכונה. הבנקאי היהודי שוויצרי אדגר דה-פיצ'וטו, הנחשב גדול הבנקאים היהודים החיים היום, תרם בהשפעת ברוורמן יותר מ-100 מיליון דולר לאוניברסיטת הנגב – ונשאר כנראה עם טעם של עוד. הוא לא התקשה להעביר המחאה צנועה נוספת בסך 1,890 יורו, הפעם לחשבון הפריימריז של ברוורמן.

    בין התורמים הנוספים לברוורמן: אנשי העסקים חזי ורד ואפרים אילין ומנכ"ל דסק"ש לשעבר דב תדמור. אורית גדיש, אחת מנשות העסקים הישראליות המצליחות בעולם, המשמשת יו"ר חברת הייעוץ הבינלאומית ביין אנד קומפני, מופיעה גם היא ברשימה.

    כך גם רעיה שטראוס, מבעלי שטראוס גרופ, שתרמה 10,000 שקל; עו"ד יאיר גרין; איש ההיי טק דיוויד אסיא; עו"ד הצווארון הלבן דן שינמן; התעשיין שלום זידלר; בעלי תה ויסוצקי, איש העסקים האמריקאי (המשקיע גם בישראל) מורט מנדל ועמי פדרמן; והתורם המצטיין דויד קוליץ. השר ה"חברתי" יצחק הרצוג,שנמנה עם הצמרת העסקית עם משרד עורכי הדין הגדול בישראל, הרצוג-פוקס-נאמן, הידוע אף הוא בקשריו הבינלאומיים. רשימת התורמים של הרצוג כוללת את המיליארדר צ'ארלס ברונפמן, את הבנקאי מייקל שטיינהראט, את איש העסקים הידוע מפרשת הבית ברחוב כרמיה דניאל אברמס, ואת סוחר הנשק דויד קוליץ.

    ובנימה אישית: עם שמאל כזה, מי צריך ימין?

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: