כולנו צמאים לדם אז די לצקצק בשפתיים

חברות וחברים, מידי חודש אני כותב טור ביקורת בנושא תקשורת לירחון סטטוס, את הטור הזה אפרסם באתר לאחר יציאותו ואשמח לשמוע את מחשבותיכם. מצ"ב הטור שיצא החודש. הטור דן בעיסוק הכמעט אובססיבי של התקשורת בנושא דודו טופז והיחס שבין התקשורת לצרכנים.

 

ובכן זהו סיפור חצי טרגי או אולי לא טרגי כלל לבחירת קהל הצופים, שהרי כבר נאמר " החי על חרבו, על חרבו ימות" — זהו סיפורו של דוד גולדנברג הידוע יותר כדודו טופז האיש שניהל את חייו דרך התקשורת וסיים את חייו "בזכותה" מה שניתן כיום לומר בפשטות חייו ומותו של דוד טופז כתמונת מראה של התקשורת הישראלית. הסיפור הוא סיפור בנאלי לכאורה, בחור ישראלי להקה צבאית (צוות הווי גדנ"ע), לימודי משחק בלונדון, חזרה לארץ, תיאטרון חיפה, הרבה רדיו וטלוויזיה חינוכית לא משהו מיוחד עד ה"שוס" שחק אותה, זה כבר הריח כוכבות, ואז באה פליטת הפה של הצ'חצ'חים בבחירות 1981 ומחילה שבאה עם התוכנית "פליטת פה" הכסף והפרסום.

 

התקשורת, שהייתה מאוד פרובינציונלית באותה תקופה, השכילה להבין כבר אז, בתחילת שנות השמונים, כי יש כאן מישהו שונה, וככזה החלה לפתח סביבו 'הילת סלברטאים' (מילה שלא הייתה אז בלכסיקון הישראלי)  כזו שרצתה לספק להמונים בידור זול וישיר והנה ככה בפשוטת אל מול עינינו נולד 'הכי ישראלי' יציר כפיה של התקשורת הישראלית (הרבה לפני שטומי לפיד החליט שבנו יאיר הוא כזה דוד טופז היה כזה). והכי ישראלי התמכר לתענוג, הוא עשה הכול אל מול המצלמות, הוא נישא לבחירות ליבו מולן (שלוש במספר אם אינני טועה), הוא אהב מולן וגם סיפר לילדים סיפורים מולן (דודו וגולו), הוא הפך לחלק מהבית הישראלי על כל רבדיו. חלק שנאו אותו, וחלק אהבו אותו אך אף אחד לא נשאר אדיש כלפיו. הוא הפך לבבואתה של החברה הישראלית, ככול שאתה מקבל יותר יחס אתה הופך ליותר וולגארי, חצוף ומתנשא, אוהבים או שונאים כולנו השתתפנו ועדיין משתתפים במימון מפלצת ההבניה התקשורתית.

 

ומה חלקה של התקשורת, כשם שערוץ טלוויזיה הלך עימו לביתו של מבקר הטלוויזיה רענן שקד לצלם בשידור חי הזמנה לקרב אגרופים, כך הם התנערו מטופז כשתקף את מבקר הטלוויזיה מאיר שניצר ושבר את משקפיו, אך לא מספיק בכדאי לנטרל את פצצת הזמן — נורת אזהרה זו לא העירה אף אחד מהתקשורת ואף לא אחד מקרב הציבור. לאחר שנשך בשידור חי כוכבנית טלנובלות ארגנטינאית הוא נישק אל המצלמות כתבת אחרת של ערוצי החדשות ולמצלמה אמר "נו, הנה הטרדה בשידור חי", ואף קיבל במה בערב שבת להצדיק, חס וחלילה לא להתנצל על התנהגות סקסיסטית ושוביניסטית, את מעשיו. ואנחנו, אכן חלקנו לא צפה בו כבר עלו אלטרנטיבות אחרות, חלקנו צפה ונגעל וחלק אחר צפה והתמוגג, בקרב המתמוגגים היו האחראים על הרייטינג ואוהדי טופז.

 

ואכן כפי שחי את חייו הנוצצים בתקשורת, וכל 'פליטת פה' שלו סוקרה באופן כזה או אחר, זכה דודו טופז גם לסיים את חייו באותה הדרך. לכשהרגיש כי תמו ימי החיבוק התקשורתי החל לנקום באנשי התקשורת שלדעתו היו אחראים על מצבו, והתקשורת החלה בחיבור הרקויים לחייו. כך מצא את עצמו טופז בעין הסערה, זקן זחוח, מוטרף – ואולי לא, מנותק לחלוטין מסביבתו אומר משפטים סתמיים ובעיקר מסכן, זהו סמל הזוהר הישראלי 'מלך הבידור' בדרך למטה. ועכשיו כולנו צפינו, ללא יוצא מן הכלל, אלו שאהבו, אלו ששנאו וגם אלו 'שלא ידעו את דוד', כל הדרך למטה צפינו בישראלי האמיתי עד למותו. כמה קלישאי, אך הודעת מותו הגיעה לכלל בית ישראל כולל ילדיו מהתקשורת לא מגורמים מורשים. וביום לוויתו, כאשר מסע הלוויה הופך לאירוע המסוקר ביותר על ידי התקשורת המקומית, עיקר עיסוקם של בני משפחתו היה בהדיפת התקשורת והשמצתה, ואילו רבים מאיתנו ישבו וצקצקו בשפתותיהם באומרם: 'איך, איך עושים כזה דבר'. ובכן חברים, אותה תרבות צריכה תקשורתית שהעלתה את טופז מעלה מעלה, היא זו שדחקה אותו מטה מטה, ובבסיסה של אותה תרבות מצויים צרכני התקשורת, אנחנו שמזינים את המכונה וממשיכים לצרוך בצימאון את התכנים עד לעונג (מוות) הבא…

 

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • גלי  ביום ספטמבר 30, 2009 בשעה 3:16 pm

    פליטת הפה של הצ'חצ'חים בבחירות 1981 העלתה את בגין לשילטון.
    תיכף תאמר לי שאני תמימה, אבל זו דעתי. תודה על העגבניות, הן רקובות נכון.
    בגין עלה על הגל של המזרחיים ועלה לשילטון.
    כאשר עושים סקרים או לחילופין שואלים את האיש הפשוט ברחוב: מי ראש הממשלה הטוב ביותר שהיה לישראל? התשובה היא: בגין. ולמה? מה בגין עשה טוב ליהודים? אם כבר סאדאת עשה משהו. אבל בגין? לא עשה (כמעט) כלום. סליחה ממעריציו של בגין.

  • גלי  ביום ספטמבר 30, 2009 בשעה 3:21 pm

    בגין כל כך מעצבן אותי ומכעיס אותי שהתבלבתי…

  • הני  ביום ספטמבר 30, 2009 בשעה 3:27 pm

    אבל לצערי הפעם אני לא מבין את הטיעון שלך כלל.
    אני לא מבין לאור מה שכתבת, שהרי הליכוד ניצח לפני הצ'חצחים, אז כל הטיעון שלך לא כל כך מבוסס…הליכוד ניצח כי העבודה היו אליטיסטים שדחקו את הפריפריה לחוסר ברירה, הכול ורק לא עבודה. אם תקראי בדברים קודמים שלי אני לא מכתיר את בגין כר"מ טוב אפילו שלא לדבר על הטוב ביותר….

    ברור שבגין עלה על גל המזרחים והמזרחיות, אבל מה את מחדשת? מצטער לא מבין….
    הני

  • סטודנט להיסטוריה  ביום ספטמבר 30, 2009 בשעה 4:04 pm

    היה תהליך בהם רבים מהמזרחים עברו להצביע לליכוד יחד עם אנשים כמו: נעמי שמר ומשה שמיר שהיו פעם חלק בלתי נפרד מהתיישבות העובדת ומפלגות השמאל, ואחר 67 עברו לימין בעקבות האמונה שלהם בא"י השלמה. יש גם להוסיף את הפצצת הכור בעיראק. השמאל לכל אורך העשור של שנות ה-80 נכשל במטרתו להגיע לשלטון. בשנות התשעים הוא הצליח חלקית כאשר סחף חלק מהעליה מברה"מ, אך נכשל לאחר התמוטטות הסכמי אוסלו באשמת ברק.

  • י.ג.  ביום ספטמבר 30, 2009 בשעה 4:39 pm

    מה אתה בעצם רוצה לומר שלא נאמר כבר?
    המאמר לא מחדש ולו בכלום מכל הדברים שפורסמו כבר אחרי מאסרו ואחרי מותו. נשמע כאילו דווקא אתה ממשיך לעסוק בו באופן אובססיבי, התקשורת אגב הספיקה לשכוח מי היה דודו טופז אחרי שכל סיכומי השנה נסתיימו.

  • א.ב.  ביום ספטמבר 30, 2009 בשעה 5:32 pm

    גם 'הבטיחה' את מלחמת לבנון, שגם שני מבצעיה לא הסתלקו מן העולם בדרך נורמלית.
    באותן שנים, החברה הפכה להיות מה שהיא כיום.
    נקמת שמים?

  • גלי  ביום ספטמבר 30, 2009 בשעה 5:33 pm

    ברור שהיה פה תהליך יותר עמוק.
    השמאל הוא גם לא מקשה אחת. יש את השמאל הרדיקאלי, ויש את מרצ ויש את העבודה.
    את שני הראשונים אני לא סובלת. כלומר, פה ושם יש להם רעיונות יענו הומניסטיים, אבל אז הם תמיד יפי נפש. לגבי העבודה, הם כבר יותר נורמאליים ברעיונות שלהם, אבל יש שם כמה אנשים טיפשים. טוב אז אין לי במי לבחור. כרגיל.
    בבחירות הקודמות לא רציתי לבחור ורק בגלל שאמרו לי שזה לא יפה בחרתי ואחר כך התחרטתי.
    לגבי דודו טופז. הוא היה אבא טוב. וזה משהו מאוד חשוב. כי למשל אני מכירה סביבי אבות שהם חארות. וזה מאוד פוגע בילדים. לדעתי להיות אבא טוב זה הכי חשוב. ומהכרותי, האשכנזים (הפולנים) הם אבות חארות.

  • הני  ביום ספטמבר 30, 2009 בשעה 8:26 pm

    א.ב. לא יודע, אתה מאמין בגורל? נשמות משמיים? לא יודע יותר מידי רשעים טוב להם…תראה מה קרה עם לבנון 2 ומה יקרה עם כל הסיפור של גולדסטון….מפחיד.

    גלי, למה ככה? לא יפה הכליל, לא כולם אבות חארות והמוצא לא קובע זה הכול בתודעה ובתובנה…לגבי הבחירות, מא אומר מסכים שאין למי להצביע, אבל לא מסכים שיש שמאל בישראל, ולא יודע רעיונות טובים יש לכולם, איך אומרים הדרך לגיהנום רצופה כוונות טובות….
    הני

  • גלי  ביום ספטמבר 30, 2009 בשעה 9:23 pm

    אני ממוצא אשכנזי טהור. ואני אומרת לך שאצלנו מזלזלים בערך המשפחה. משפחה זה לא חשוב.
    לדעתי משפחה זה מאוד חשוב, אבל זה לא ככה אצלנו. אני לא זוכרת מתי ראיתי פעם אחרונה את קרובי המשפחה שלי… המון זמן. יש כאלה שאני אפילו לא אזהה אותם ברחוב, כי אני לא מכירה אותם בכלל והם מאוד קרובים לי. וחוסר ערך המשפחה מקרין גם לתרבות ולחברה שלנו.
    אז להיות אבא טוב זה חלק מערכי המשפחה.
    ויש אבות שמתגרשים בקלות ושוכחים מהילדים.

  • מוני יקים אנטיציוני  ביום אוקטובר 1, 2009 בשעה 8:23 pm

    מעדיף אלף גלי אשכנזיות שחוותה סבל ומסוגלת להבין סיבלם של אחרים על אותם אלף כוזרואשכנזים
    בעלי פני טפלון שגודלו בתנאי חממה שהסירו מהם כל
    רגש אנוש.

    כי שני עמים אויבים אנו

    עם עמל שחור ועם טפיל כוזר

    מהפכה נעשית קודם כל בתודעה ולא בצבע

  • אסף  ביום אוקטובר 1, 2009 בשעה 10:49 pm

    הני, כפי שאמרו מעלי הרשימה הזו לא מחדשת שום דבר, רק לועסת שוב ושוב את אותן עובדות יועות. הכתיבה עצמה לוקה מאד בחסר גם מבחינה תחבירית וגםמבחינה דקדוקית. ראוי שטקסט כזה יעבור עריכה לפני שהוא עולה לנייר או לבלוג.

    גלי, יש לך יותר מדי זמן פנוי ואת מנצלת אותו בשביל לכתוב שטויות על גבי שטויות. את מתעקשת להראות שאין לך הבנה מינימלית בפוליטיקה הישראלית וגם שאת גזענית מלאת שנאה עצמית.
    נניח שהמשפחה שלך נוראית כפי שאת מתארת (ואולי הם פשוט לא כל כך מתלהבים ממך אישית?) זה עדיין לא מקרין על אלפי משפחות אחרות שחטאן היחיד הוא שהן חולקות איתך את אותו מוצא.

  • הני  ביום אוקטובר 2, 2009 בשעה 12:46 am

    פגעו בך? הרגיזו אותך? אויש מאמי, קח אויר ותירגע. לא מפריע לי מה שאתה חושב על הרשימה או עלי אני אחיה עם זה. אבל למה ללכלך על גלי, לא מסכים עם מה שכתבה (כמוני אני חייב לציין)תכתוב לא מסכים, אבל משם למה שכתבת…לא יפה!

    ושוב חמודי, פגעו בך? אתה מרגיש רע, אוי אוי אוי…נוציא את הטישו, סליחה את המקלדת ונשפריץ רעל….יופי אולי ככה זה עובד אצלך בבית אבל לא אצלי בבלוג!

    חמוד צא מזה, לא טוב לך אל תקרא את הטור ועוד תמשיך עם התגובות, כולן…רוצה להוציא עצבים, אין בעיה אני כאן חמודי, אבל אל תהיה גיבור (קטן מאוד אני חייב לציין ואנונימי מאוד) על אנשים אחרים, יש לך אותי תהנה…

    מה קרה? כולה אמרה שפולנים הם אבות חארות, (אל תדאג אולי זה קופץ דור:-) ואני לא הסכמתי אם לא שמת לב…אבל יש דרך…

    עכשיו אחרי שקצת צחקנו (סליחה אני קצת צחקתי), אהיה רציני, בפעם הבאה שתגיב כך לאורחים בבלוג תגובתך תוסר מיידית.

    והעיקר חמוד קח הכול לאט לאט, אוי אוי אוי…

    לילה טוב
    הני

  • הני  ביום אוקטובר 2, 2009 בשעה 12:47 am

    גלי, אני עדיין לא מסכים עם ההכללה שלך, אני חושב שהכללות כאלו ממקרים פרטיים אינן תקפות ואת אמורה יותר מהרבה אנשים לדעת זאת…

    הני

  • מוני יקים אנטיציוני  ביום אוקטובר 4, 2009 בשעה 1:52 pm

    אם ניקח את המיקרה האישי וננתח את המיקרה הכללי
    אז אולי תרדו לסוף דעתה של גלי .
    הרבה מיקרים אישיים יוצרים נורמה זה שמכלוף
    צועק שדפקו אותו במעברה זה גם מיקרה אישי וגם
    משליך על הכלל כי יש הרבה מכלופים שדפקו אותם
    במעברות אבל אין פרידמנים שדפקו אותם במעברות.
    אז אולי לא כל האבות הפולנים הם חארות אבל זה
    בטח נכון לגבי מרביתם.

    כי שני עמים אויבים אנו

  • סתם אדם  ביום אוקטובר 4, 2009 בשעה 4:10 pm

    אז לשיטתך, האשכנזים פעמיים חרא. פעם אחת כי הם דפקו את מכלוף ופעם שניה כי הם אבות גרועים.

    חבל, בדיוק עבר יום כיפור.. נו טוב, שנה הבאה יהיה עוד אחד.

  • מוני יקים אנטיציוני  ביום אוקטובר 5, 2009 בשעה 5:45 pm

    מה לכוזרים וליום כיפור הרי הכוזרים עובדי שטן
    ואש זרה ששמה ידוע כיום בשם "דולר"

    כי שני עמים אויבים אנו.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

w

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: