ציפי לבני "חישקה" את אביגדור ליברמן להצהרתו

לסרטים יש חיבור מצוין למציאות. אני אוהב קולנוע. יש סרט קצת טיפשי ויותר מדי אמריקאי, בעל אחלה שם: "Reality Bites". בתרגום חופשי וקצת צולע: "המציאות מבאסת" או "המציאות נושכת". תאמינו או לא, צדקו. חיבור למציאות בבקשה: לפני כמה חודשים כתבתי לאנציקלופדית Ynet טור שנקרא "שאלת מחקר", שם נשאלתי שאלה הנוגעת לתחום ההתמחות שלי, בחירות וקמפיינים פוליטיים. לשאלה על הקמפיין המוצלח ביותר והגרוע ביותר נתתי את הגרוע (כמובן) לעבודה. את תואר הקמפיין הטוב ביותר הענקתי לליברמן, והבהרתי כי הקמפיין הטוב ביותר אינו זה שמשיג הכי הרבה מנדטים, אלא האחד שמעצב את מערכת הבחירות וסדר יומה. ובכן, באותו קמפיין, למרות שהמסר העיקרי התמקד בידיעת השפות של ליברמן, הועלה נושא נוסף שהוצג בידי מפלגה קטנה שלא משכה הרבה קולות, הישראלים. הקמפיין של הישראלים התרכז בשינוי שיטת המשטר ובחירה ישירה לנציגינו לכנסת. ליברמן, שהבין כי זהו רעיון מושך, השתלט על האג'נדה. פרופסור דורון, יו"ר הישראלים (ומורי ורבי) באותה תקופה, לא התנגד. הוא נהנה מכך שהרעיון שלו הגיע ללב סדר היום.

אולם הימים עברו, הבחירות הוכרעו, ליברמן נכנס לקואליציה שלא תמכה במוצהר ברעיון שינוי שיטת הממשל, והנושא ירד מסדר היום. כל זאת עד לשבוע שעבר, בו חברת הכנסת לבני העלתה את הנושא בשנית ו"חישקה" את ליברמן לרעיון שלו עצמו. כעת, כפי הנראה, ליבני וליברמן כורתים ברית פוליטית. אינני יודע אם זה מאהבת מרדכי, או משנאת המן. ללבני אינטרס ברור: היא רוצה להביא לשסע בממשלה הנוכחית. לדעתי הסיכוי להפיל ממשלה זו אינו גדול, נהפוך הוא. לממשלה הנוכחית יש סיכוי מדהים למשוך את כל הקדנציה. אך יש בברית זו משהו ייחודי, זהו אותו דפוס של ברית שעבדה "פעם" ב-1992 והסתיימה בשינוי שיטת הממשל הקודם: שתי מפלגות מרכזיות, אחת מהקואליציה והשנייה מהאופוזיציה, חוברות להן יחד ומביאות לשינוי שיטת המשטר. אז שימו לב, יש מצב שאנו הולכים לקראת שינוי שיטת משטר, הכינו את הפתקים…

אז מה? יאמרו רבים. השיטה הנוכחית אבד עליה הקלח, אין יציבות, אין משילות ועוד ועוד. מלאות הטענות כרימון. ואני אומר, נכון שקיימות בעיות, אך השאלה היא האם שינוי השיטה הוא הפתרון? ואם כבר שינוי, איזה סוג של שינוי? הרי כבר עברנו שינוי אחד, שיוזמיו לא היו מגדולי המומחים בנושאי בחירות והסוף כבר ידוע. נתחיל בשאלות המרכזיות, באיזה שינוי מדובר? מעבר למשטר נשיאותי? ואז מה? חלוקה אזורית? חצי איזורית? בחירה ישירה מלאה של נציגים ונשיא? או חצי ישיר חצי אזורי? האם בד בבד, נעלה את אחוז החסימה? או שנעצב אחוז חסימה מנהלתי שימנע ממפלגות קטנות לחדור לכנסת (משהו בסגנון של בחירה מינימאלית של 3 נציגים בשלושה אזורים, ו-3 נציגים נוספים בבחירה יחסית כלל ארצית)? ואלו חברות וחברים, הן רק קצה קרחון השאלות.

במעגל שני של שאלות עומדות שאלות לא פחות חשובות, הדורשות שעות של מחשבה תיאורטית כמו גם יישומית. בעיקר סימולציות, על סמך נתוני הצבעת עבר (ראו מאמר של בריכטה בספר הראשון של דוד מקלברג ואנוכי: "המערכת הפוליטית הישראלית בין משילות לקריסה"). כמובן, יש שיטילו ספק בנתוני העבר, והטיעון הוא ברור: שיטה שונה, אסטרטגיות בחירה שונות, ומכך הסקה כי הנתונים אינם רלוונטיים. אך אם נצא מנקודת הנחה כי זה מאגר הנתונים הטוב ביותר שיש לנו, נוכל להמשיך מכאן. מה יקרה לייצוג בישראל? אנו יכולים להפוך ממדינה בה כמעט לכל מיעוט – ערבי, רוסי, מזרחי, דתי ועוד – יש ייצוג בכנסת, למדינה בה יש ייצוג רק לקבוצות הגמוניות, בעיקר גברים, אשכנזים עם רקע בטחוניסטי (ראו את ספרו של קימרלינג "קץ שלטון האחוסל"ים). מצד שני, אנו יכולים להפוך למדינה של חלוקה גיאוגרפית. ברור לכולנו כי בעיות הדרום אינן בעיות המרכז וכך הלאה. האם זו חלוקה רלונטית היום? אולי לא כל כך. אך עם ביסוסן של בחירות איזוריות, חלוקה זו יכולה להפוך למרכזית. ומה אז? האם נעבור לשיטות חלוקה המבוססות על שיטת ה- Gerrymandering, שבעיקרה באה "לדלל" קולות של מיעוטים על מנת למנוע את כניסתם לפרלמנט (במקרה זה, השיטה שימשה את הממשל האמריקאי לשם חסימת אפרו-אמריקאים מכניסה לקונגרס). מה יעשה בה הממשל ישראלי? ידלל קולות של ערבים? דרוזים? בדואים? מזרחים? אתיופים? מי עוד?

כמו כן, יש לקחת בחשבון כי מערכת בחירות ישירה פותחת את הדלת לבעייתיות רבה יותר של קשרים בין הון לשלטון. רוצים דוגמא? בבקשה. במסיבת ניצחון של מועמד שנבחר בשנית לקונגרס האמריקאי,

נשאל המועמד מה הוא מתכוון לעשות מחר בבוקר. המועמד ענה: מדוע אתה שואל על מחר בבוקר? כבר הערב אני מתחיל בגיוס תרומות לקמפיין הבא. מלבד העובדה שהבחירות לקונגרס מתקיימות כל שנתיים, ישנה התלות המוחלטת של המועמדים בבעלי ההון בגיוס כספים לקמפיין הבחירות שלהם. קשר זה אינו נסתר מעיני המומחים בארה"ב, אך המערכת עשתה הכול על מנת לעמעם ולהחליש קשר זה, עד כה ללא הצלחה. כמובן שנושא זה הוא אקוטי ביותר כשמדובר במועמד לנשיאות, כל נושאי ה-"soft money" ובתרגום 'רופס' "כספים רכים", אלו הם העברות לא ישירות לקמפיין הנשיאות. על פי הערכות, עיקר כספי הקמפיין מועברים על ידי עמותות הנקראות "חברים למען…", "תומכי …" ועוד. מצב זה יוצר קשר ישיר בין המועמד לאותם אנשים/גופים העומדים מאחורי אותן יוזמות, ומי יודע מה קשרים אלו ילדו לאחר סיום הבחירות?

כל שאלה מסוג זה דורשת ימים של דיונים. הדברים בחלקם כבר נידונו בועדות שונות דוגמת ועדת מגידור (הידועה גם כועדת הנשיא), אולם ישנם עוד דברים רבים עלומים שעדיין לא עלו על השולחן. טור זה עסק בעיקר בחשיפת הבעייתיות של ההצעה. בשבועות הקרובים אנסה להקדיש את הטורים הפוליטיים שלי לשאלות שונות בעיתיות בתחום זה של שינוי שיטת המשטר. לעת עתה, פקחו עיניים ואוזניים. הנושא עומד לתפוס תאוצה רבה בשבועות הקרובים.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • סתם אדם  On אוקטובר 19, 2009 at 1:15 am

    טור מעניין, ממתין לבאים!

    אהבתי את הקישורים הנלווים.

  • קרן  On אוקטובר 19, 2009 at 11:37 am

    "ללבני אינטרס ברור: היא רוצה להביא לשסע בממשלה הנוכחית."

    לטעמי המשפט לעיל ממצה את כל טענותיך. שינוי שיטת הממשל ו/או הבחירות דורש בחינה מעמיקה ומרובה על מנת להביא לתוצאות שאותן מבקשים.

    כלומר לבני אינה מבקשת לשפר את שיטת הבחירות על מנת לשפר את הדמוקרטיה בישראל ולתת ייצוג רב יותר למיעוטים וכיו"ב או לחילופין אינה מבקשת יציבות. כל שהיא מבקשת הוא שינוי שיביא איתו את הפלת הממשלה הנוכחית וניצחון עבורה בבחירות הבאות.

    החלק העצוב שלבני, כמו שקרה ב92, עלולה להביא את השינוי שיחסל את מפלגתה או יפגע בה.
    זה לא סוד שמטרת מחוללי השינוי בשנת 92 היה בעיקר להקטין כוחה של ש"ס אך ראו זה פלא באותה שנה ש"ס סיימה את הבחירות בהצלחה מסחררת.
    ולא, לא מדובר בהפתעה שלא ניתן לצפותה, אלא בתחזית ברורה של מי שהיה מתעמק בשינוי אותו הוא מציע ולא מבצע שינוי לשם השינוי.

  • הני  On אוקטובר 19, 2009 at 11:48 am

    אני מסכים על כל מילה, תנו למבינים בדבר להוליך את התהליך ולא לאינטרסנטים….

    הני

  • מוני יקים אנטיציוני  On אוקטובר 19, 2009 at 12:50 pm

    וברק המושחת הוא רוצח שקיבל לגיטימציה של מפלגת
    הגזע האבודה.
    הציונות הכוזרואשכנזית כורה במו ידיה את הקבר
    שלה, לשוחרי הצדק והחופש נותר רק לחכות בסיבוב
    ולהנחית על הגזענים את מכת החסד האחרונה.

    כי שני עמים אויבים אנו.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s