שינוי שיטת הבחירות: סוף מעשה במחשבה תחילה

אני מנתח את ההצעה לשינוי שיטת הממשל שהונחה על שולחן הכנסת, ומצביע על חסרונותיה (מתוך הסדרה בנושא שינוי שיטת הממשל) לטור הראשון

 

 

יום חורפי אחד בבית קפה ניו יורקי בווילג' ישבנו, אחד הפרופסורים שלי ואני, ועסקנו במה שלי נראה אז כשיח אינטלקטואלי בנושאי בחירות ושיטות בחירה. היות ואותו חבר/מורה/מדריך היה מצוי ברזי השפה העברית השיחה קלחה לה בעברית באופן טבעי. לכל יושבי בית הקפה, שהיה ביתי השני בתקופת לימודיי, זה נראה כאילו שני משוגעים רבים וצורחים בניב לא ברור. השיחה, כמובן, התלהטה מאוד וכל אחד מאיתנו התבצר בעמדותיו. אני לתומי ניסיתי לטעון טיעונים לוגיים ברורים, מתובלים באמירות תיאורטיות כמו גם עובדות בתוספת של ניתוח שנון. זה היה יכול להימשך עוד זמן רב עד לשלב בו הגיעו שעות הערב ונראה כי הזמן סוגר לו על הדו-שיח.

ממש אז, רגע לפני שפנינו לרכבת התחתית, אמר לי אותו פרופסור משפט אלמותי שנחרט בזכרוני: "מה אתה מבלבל את המוח? שיטה כזו או אחרת, מה זה משנה? אתה יודע מה, אתה תגיד לי איזה תוצאה אתה רוצה ואני אתכנן שיטה שתספק את התוצאה הרצויה!".

דממה. הלם. חוסר אמונה. רגע, מה קורה כאן? האם זה כל כך פשוט? אני יושב ומנסה לכתוב את התזה שתשנה את התפיסה לגבי מוסדות אלקטורליים בעולם ומישהו (חכם מאוד) אומר לי שהכול משחק מכור מראש? מה עם האינדיוידואל? מה עם התנהגות בוחרים? נו, אין ברירה. אני מתחיל להיפתח לתחום חדש בנושא בחירות ומתחיל לקרוא עוד ועוד בתחום "הנדסה אלקטוראלית":Electoral Engineering . פתאום זה ברור, כמו בית: תגיד מה אתה רוצה ואנחנו נתכנן. זה בסך הכול עיצוב של מערכות – ותאמינו או לא, כבר בשנת 1954 מישהו חשב וכתב על זה.

אז הנה השאלות, או לחלופין התכנון. כיום בישראל 2009 האופציות שמציבים בפנינו הן משילות לעומת ייצוגיות. זה נראה כאילו אם לא נשנה את שיטת הבחירות, יתכן מצב ובו נפסיק להתקיים באופן מסוים. בשל לחץ זה עלינו לתמוך בשינוי השיטה, בדיוק כפי שקרה בשנת 1994 בעקבות השינוי הקודם שהוחל בשנת 1996. אך האמינו לי שאין כך פני הדברים. בתור שאלה מקדמית עלינו לשאול האם אלו הן האופציות היחידות או שיש עוד כמה? וכמובן, האם השיטות המוצעות באמת יכולות להביא לפתרון ולאיזון בין ייצוגיות ליציבות/משילות?

בתור התחלה נניח כי אלו הן האופציות הקיימות (ואני אינני מסכים לכך). בתור שלב שני, נניח כי אנו מעוניינים יותר במשילות מאשר ייצוגיות (וגם על כך יש לי המון סייגים). כעת נבדוק את האופציה המוצעת.

לפי ההצעה הקיימת במערכת בחירות, הציבור יבחר לפי מפלגות, ראש המפלגה הגדולה ביותר תהיה זו שתיבחר לתפקיד ראש הממשלה והיא תהא הרשות המבצעת. מולה תעמוד הכנסת והיא תצטרך לפעול עימה ביחד על מנת לייצר מדיניות. נשמע טוב, לא? ובכן, אלו הן מילים מכובסות מאוד בעייתיות, שהרי אם נערוך סימולציה קצרה נגלה שבבחירות האחרונות הגברת לבני הייתה מתמנה לראשות הממשלה (קדימה הינה המפלגה הגדולה ביותר), אך היא הייתה אמורה לעבוד אל מול "פרלמנט לעומתי" – דהיינו כנסת בה אין לה רוב קואליציוני להעביר החלטות! התוצאה די ברורה- "ממשלת שיתוק לאומי".

פתרון: אינני חושב שזו השיטה הנאותה לישראל, אך אם כבר חושבים על אופציה מסוג זה, יש לתכנן מערכת עם איזונים ובלמים, הפרדת סמכויות ויצירת מצב בו יש משחק מאוזן בין הכנסת לממשלה. במתכונת המוצעת הממשלה יכולה להתדיין ולהגיש הצעות מצוינות שלעולם לא תתממשנה אל מול פרלמנט לעומתי. מצד שני, ניצחון בבחירות של מפלגה מסוימת ושליטה בפרלמנט על ידי קואליציה יציבה יכולים להביא אותנו למצב של התעלמות מוחלטת מרצונות קבוצות מיעוט ושוליים תחת מתכונת זו.

לא פשוט. בפעם הבאה- שיח בדבר האינטרסים העומדים מאחורי הרצון להביא לשינוי שיטת המשטר, ואולי דיון בחלופות. עד אז פקחו עיניים ואזניים, דברים יכולים להשתנות במהירות הבזק.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • סמולן  On נובמבר 10, 2009 at 1:36 am

    approval voting

    כמו שהתכתבנו בזמנו.

  • גיל  On נובמבר 10, 2009 at 3:11 am

    לראש הממשלה הנבחר על סמך זה שהוא מגיע מהמפלגה הגדולה ביותר ינתנו יותר סמכויות שלטוניות. הוא יקים ממשלה משרים שאינם חברי כנסת (ואם חבר כנסת הופך לשר הוא יהיה חייב להתפטר), יהיו לו סמכויות ביצועיות רחבות אבל הוא יצטרך להעביר יוזמות חקיקה דרך הכנסת. בארה"ב קורה כל הזמן שיש נשיא ממפלגה אחת וקונגרס על שני בתיו עם רוב של מפלגות אחרות ועדיין הנשיא קובע בתחומים רבים. אם כבר, הבעייה המרכזית בארץ היא חוסר בהפרדת רשויות. הכנסת והממשלה תלויים מאוד אחד בשני וכל ח"כ רואה את התפקיד שלו כשלב בדרך לממשלה. אנשים לא חושבים על קריירה של שירות ציבורי בכנסת כמו שסנאטורים למשל רואים את עצמם.

  • גולדבלט משה  On נובמבר 10, 2009 at 6:48 am

    נועדה הגשים תוצאה רצויה למישהו או לשרת אינטרסים ולא את המושג החמקמק הקרוי "רצון העם"-משהו שספק אם קיים ,בוודאי נתון למניפולציות וללא ספק משהו שאי אפשר לשרתו,אזי נשאלת השאלה מדוע צריך בכלל בחירות? התשובה תהייה שחייבים שיטה כלשהי על מנת לקבוע מי השליט והגרלה או מלוכה העוברת בירושה אינן פתרון טוב יותר.
    בקיצור מה שאנחנו זקוקים לו אינה שיטת בחירות אלא שיטת ממשל יציבה.

  • מואיז  On נובמבר 10, 2009 at 8:39 am

    לך תבדוק למה בדיוק ביטלו את הרעיון של שני הפתקים? איך בדיוק לקח עשרות שנים לערוך שינוי כל כך מהותי ולקח כמה חודשים לשנות אותו בפעם השניה? אולי בפעם השניה קל יותר ללחוץ על ההדק? אבל אולי כל המערכת שיקשקה דווקא מכך שהיה יותר ייצוג והקטנים לא כל כך קטנים ועוד יותר חמור, שאחד כמו דרעי היה יכול להיבחר גם בלי מפלגה גדולה? יכול להיות שגם המשפט של דרעי קשור לשינוי שיטת הבחירות…

    כל זה עדיין לא עזר לאליטות המאפיניקיות אז הם ממשיכים להחזיק בבית המשפט העליון בכוח ככוח פוליטי .

  • משתמש אנונימי (לא מזוהה)  On נובמבר 10, 2009 at 9:23 am

    הבעיה החמורה לדעתי בישראל היא עוד לפני הבחירות עצמן והשיטה. הבעיה היא, איך מגיעים בישראל לעמדת היבחרות. לאט לאט נוצרו שתי דרכים בהם הופכים לפוליטיקאי בעל סיכוי הבחרות. אחת דרך הממסד הצבאי, השנייה דרך המערכת הדתית.

    בסופו של דבר נראה לי, ששתי דרכים אלו יהיו כל כך מושרשות, שלא תהייה אלטרנטיבה לקידום פוליטי. (יכול להיות שזה כבר המצב)
    מה שיקרה זה שיוצרו שני כוחות זה מול זה. כוח של גנרלים לעומת כוח של רבנים…
    שלום זה לא יביא.

  • גלעד סרי לוי  On נובמבר 10, 2009 at 10:05 am

    שכל עשר דקות משנים שיטה על פי כל מיני מומחים מטעם עצמם, שאין שום שקיפות לשאלה מה האינטרסים שלהם ומה מניע אותם

  • מואיז  On נובמבר 10, 2009 at 10:20 am

    אני חושב שזה משפט מתוך תיקים באפלה

    THIS IS AMERICA, AND JUST BECAUSE YOU HAVE MORE VOTES IT DOESNT MEAN YOU WIN

    מתוחכם

  • הני  On נובמבר 10, 2009 at 8:53 pm

    סמולן, אני עדיין לא בטוח שזה הפתרון, מה תשיג בכך? אני עדיין שואל…

    גיל, למה? ואם ראש המפלגה הגדולה ביותר לא יוכל להשיג רוב הכנסת מה תעשה? ממשלה ללא סמכויות? מה זה הפרדת רשויות? זו לא הבעיה, הבעיה היא הגדרת הסמכויות, אני לא חושב שהבעיה היא בתפקידים וראיה לטווח ארוך בשל רצון להיות שר, הנקודה היא שאין מדיניות ציבורית ארוכת טווח בעיקר בשל הפחד מתוכניות ארוכות טווח והמחיר שיש לשלם עבורן בטווח הקצר שיכול לגרור תגובה של כשלון בבחירות הקרובות לתםקיד והיות וכולם מעונינים לשמר את הכסאות (שרים או לא) אנו לא רואים מדיניות לטווח ארוך….

    מואיז, השינוי לשני פתקים היה ללא מחשבה מוקדמת וביטולו היה הכרחי לפני התפוררות המערכת, וכן קבוצות 'שוליים' התחילו להתחזק בצורה שהדאיגה את האליטה, ונכון בית המשפט ולא רק העליון כמו גם התקשורת וגם המערכת הכלכלית משמשות כערובה בפני הסיכוי לאיבוד הכוח הפוליטי….

    גלעד, אני מסכי חלקית, ראה ברור שיש אינטרסים רבים, אך לפחות מומחים יכולים לחשוף את מה שעומד מאחורי הטיעונים שלהם באופן מובן, וללא חשש מרצון להטטות דרך קלוקלקת למערכת (לפחות כך אני מקווה – אך לא בטוח) את העבודה לחשוף את האינטרסים צריכים לעשות אנחנו האקדמאיים ואנשים שעוסקים בנושא.

    מואיז, אחלה סדרה…

    לילה טוב
    הני

  • סמולן  On נובמבר 11, 2009 at 7:46 pm

    כך שלא ברור לי מה ה"עדיין" בא לומר. מה שנראה לי שניתן להשיג בכך הוא מיפוי טוב יותר של אותו רצון העם – בניגוד למעצבי תוצאות, אני נוטה לסמוך על הרצון הזה.

    מה שאני טוען הוא שבשיטה הפוליטית שלנו, אנו לעולם לא בוחרים דבר יחיד, ולא חושבים במונחים הללו. אנחנו בוחרים פילוג של מפלגות, כלומר קואליציה. יש לנו בדרך כלל דעה די ברורה מי צריך להרכיב קואליציה, מי צריך להיות השותף המשני, ומיהו אותו אאוסיידר, כבשה שחורה חסרת סיכוי, שהיינו מצביעים אליו דווקא כי מגיע לו ולא בגלל שהוא יכול להצליח. האפשרויות הללו מרכיבות בדרך כלל את ההתלבטות של הבוחר.

    נראה לי שבשיטת ההצבעה ההיא, שזהה פחות או יותר למקובל בהרבה בחירות פנימיות של מפלגות – למשל הליכוד – כלומר במקומות שבהן הבוחר נדרש לבנות נבחרת שתעמוד אחר כך לביקורת קפדנית (הבחירות הכלליות) אפשר להשיג בדיוק את הדבר הזה. בחירה של פילוג ולא החלטה דיכוטומית. אמנם עדיין תידרש הכרעה – זו הקללה הדמוקרטית…. – אבל היא יכולה להיות מגוונת יותר.

  • הופעות מוזיקה  On אפריל 27, 2011 at 4:06 pm

    שלום כותב הבלוג. פוסט מעניין ומרתק גם יחד.. אך אינו מחדש ואינו מפתיע.. זה ידוע שהכל כפי שציינת "שהכול משחק מכור מראש".. אתה שואל "מה עם האינדיוידואל?” ואני שואלת מה עם הדמוקרטיה שלנו אשר התפתחה לפני כל כך המון שנים ביוון העתיקה והגיעה אלינו? אז מה לא קיים כלום היום בעידן המודרני? רק קומבינות וכסף?

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: