תרבות, דיכוי ושיפוטים נורמטיביים, למה זה נחוץ? או תשובה לח**ה

חברות וחברים מזה זמן מה אנו מתנצחים סביב השאלה שבכותרת, אני מנסה לטעון כי אין שיפוט נורמטיבי יאה לנושא התרבות בעוד חלקכם טוען כנגד (ואין לגיטימי מזה כל עוד זה נעשה ברמה סבירה של כללי נימוס)..אך עם זאת אין אנו מצליחי להגיע לעמק השווה, ועולה השאלה האם יש עמק שווה בנושא זה? האם מטרת הבלוג היא להוכיח מי או מה או איזו תרבות טובה יותר? מהו המדד? האם יש שיפוט נאות לעניין זה?

 

חשוב לציין כי תרבות הינה מנגנון שליטה יוצא מן הכלל – ניתן להדיר על ידי קביעת תרבות מרכז אל מול תרבות שוליים (ראו מה קרה לתרבות המזרחים והשפה הערבית בישראל מזה שנים) – וכמו כן ניתן להאדיר על ידי התרבות ראו את כל גיבורי התרבות המקומיים ואת הנרטיבים שהם מפיצים (לדוגמא: עמוס עוז מאיר שלו ועוד רבים אחרים).

 

מכבש התרבות עבד ככלי בידי האליטה במשך שנים, רבים ברחו מהדימוי המזרחי מחשש שלא יצליחו לעולם לחדור לתודעת כלל הציבור, מקרים כצלילי הכרם, אהובה עוזרי ועוד רבים וטובים אחרים הינם רק דוגמא למה שהתחולל כאן בשנות השישים והשבעים. אולם לא לעולם חוסן, הנסיונות לצייר את התרבות המזרחים כנחותה התפוצצו בפני האליטה, כיום התרבות השלטת בקרב רוב העם הינה התרבות "הים תיכונית" (אינני חושב שיש כזה דבר אך ניחא). בעקבות השתלשלות זו יצא קצפה (ממש כמו בהתקפת טירוף) של ח**ה אלברטש**ן כשהתראיה עם המניפסט הגזעני שלה לכתבה שבע לילות של ידיעות .

 

לי היה די ברור שתגיע ריאקציה לחוסר יכולת פרגון זו ולגועל הנפש והרפש  שיצא מכתבה זו – אמנם היו כתבות בנושא בתוכניות שונות (קרן נויבך – סדר יום ועוד) עלתה התוכנית "ממזרח תזרח השמש" בערוץ אחד – הרבה מילים הושחתו בעניין אך אף אחד לא אזר אומץ להתנגח ישירות עם ח**ה – עד ליום שישי האחרון! בראיון נדיר לעיתון העיר עלה מיכה שטרית מהחברים של נטשה וענה כמו גדול לכל הגועל נפש, בשפה פשוטה ללא יומרות הוא מחזיר מנה אחת אפיים לכל "הלבנים" שבאו בטענות למזרחים על "גניבת" התרבות "שלהם"

 

אז הנה לעיונכם הכתבה סרוקה:

עמוד 1

עמוד 2

עמוד 3

עמוד 4

עמוד 5

עמוד 6

וזכרו אין כאן נסיון לשפוט אלא בסך הכול להבין למה? ממה נובע הפחד? למה השנאה? האם יש בכלל מכנה משותף? האם יש כאן בן שיח?

 

הכול לאט וללא עצבים במתינות ניתן לומר גם דברים קשים לא מאמינים קראו את מיכה שטרית.

 

שלכם

הני

 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • סתם אדם  On נובמבר 21, 2009 at 2:33 pm

    בוא וניקח את דברי הכותבת אל מוש מיכה שטרית ונשליך את זה על אומנויות הבמה.

    לדברי מיכה שטרית, לא צריך לתקצב קולנוע איכותי ותיאתרון. אם זה לא מבדר, אם זה דורש מחשבה, אם זה לא זבל בידורי, אין לזה זכות קיום.

    במילים אחרות, בשורת התחתונה, מה שמיכה מאחל לכולנו זה נון סטופ כוכב נולד, האח הגדול, הישרדות, עוד שעשועונים, ריאליטי והומור נמוך ורדוד. מה יקרה אם נמשיך עם זה עוד צעד וניקח את זה למערכת החינוך? למה בכלל לטרוח עם כל ה"זבל האנכרוניסטי" וללמד ילדים את אבא גוריו, התפסן בשדה השיפון, מאדם בוברי, סיפורי ש"י עגנון וכו' כו' וכו'? הרי אם אף אחד לא קונה את הספרים שלהם, כנראה שאין שום סיבה לבזבז כספים ע"מ ללמד אותם בכח, לא?

    עכזיו קח את זה חזרה למוסיקה הקלאסית, למוסיקה ומילים שלא "עושים לך שמח" וכו'.

    מוגש כחומר למחשבה.

  • שאול  On נובמבר 21, 2009 at 3:21 pm

    כאשר מיכה שיטרית מתייחס לחוה אלברשטיין או ל עברי לידר הוא יכול להתפרש כמי שאומר שהיצירה שלהם לא נוגעת בקהל .גדי ליבנה ואלדד קובלנץ לא מייצגים אף אחד מלבד את עצמם ובטח ובטח שהם לא אוטוריטה. גדי ליבנה אמר בפרק הראשון של "ממזרח תזרח השמש" שיצירות נפסלו בגלל טקסטים לא טובים.

    מהו הטקסט שכתוב במתיאוס פאסיון או יוהאנס פאסיון אתה יודע ?

    הציונות האשכנזית עבר זמנה והיא אנכרוניסטית גם היצירה שנכתבה בעקבותיה לא מדברת לקהל רב.

    הני

    אני שוחחתי איתך בסוף השבוע בטלפון ואני מקווה שמעבר לציטוטים ההתרשמות שלי היא מדוייקת.

    אני גם מקווה שהשגת את הספר

    שאול

  • עידו לם  On נובמבר 21, 2009 at 4:56 pm

    זכותה של חווה אלברשטיין לא לאהוב מזרחית מה החטא הגדול פה?

  • משתמש אנונימי (לא מזוהה)  On נובמבר 21, 2009 at 5:31 pm

    הפחד מגיע כאשר מתגלה שהעולם שהם יצרו באמצעות הסיפור שהם סיפרו, הוא עולם התלוש מההוויה של הרבה מהאנשים הגרים בתוך ישראל ומחוצה לה.

    http://www.mouse.co.il/CM.articles_item,607,209,42056,.aspx?utm_source=feedburner&utm_medium=feed&utm_campaign=Feed%3A+mousemostpopular+(%D7%A2%D7%9B%D7%91%D7%A8+%D7%94%D7%A2%D7%99%D7%A8+-+%D7%94%D7%9B%D7%AA%D7%91%D7%95%D7%AA+%D7%94%D7%A0%D7%A6%D7%A4%D7%95%D7%AA+%D7%91%D7%99%D7%95%D7%AA%D7%A8)

  • sbh  On נובמבר 21, 2009 at 6:55 pm

    ששומעים ברדיו, או בערוץ 24?

  • הני  On נובמבר 21, 2009 at 7:31 pm

    שאלה מצוינת – התשובה שלי מחולקת לשני חלקים:
    1. לא הייתי מרוצה כשהייתי צריך לשמוע את ח**ה הגזענית וחבריה בדיוק כמו שאני כיום אדיש לחלוטין למוסיקה ברדיו מכיוון שאת שלי אני צורך באופן אינטרנטי וממוחשב לחלוטין
    2. מהי אמת המידה לקביעה של שביעות רצון? האם זו תרבות הרייטיג? או הכוונה מלמעלה? האם העובדה שבמשך שנים קיבלנו רק מוסיקה עאלק "ארצישראלית" ללא שום גיוון וגם כיום יש נסיון של כמה בודדים שאבד עליהם הקלח בגל"צ להמשיך ולקבוע את כלל הטעם המוסיקלי היא נכונה? כמובן שאל מול שאלה זו עולה האם רק מה שהפך לפופולרי הוא נכון וטוב?

    יש דרך ביניים – אך זו בטוח אינה כוללת אפליה ודיכוי – ראה את מקרה ארה"ב ומוסיקת הראפ – לא ניתן לעצור את רצון ההמון בייחוד כיום עם כל אמצעי המדיה החדשים זה לא ניתן לשליטה וסופם של כל הגזענים להימחק….

    המדהים הוא שיש כאלו שעדיין "מתגעגעים" לפעם בעיק רלאוזה שהטילה עבורם ביצי זהב.

    לשאלתך, הייתי מפנה אותך לקישורים המוסיקליים בבלוג שלי מצד ימין ושואל – האם אתה רואה שם משהו שמושמע ברדיו הישראלי או בערוץ 24? אני מעריך שהבנת את תשובתי

    שבוע משובח
    הני

  • הני  On נובמבר 21, 2009 at 7:31 pm

    הכתבה אליה אתה מקשר היא זו שסרקתי לבלוג, אני מייד מוסיף את הקישור

    תודה רבה
    הני

Trackbacks

כתיבת תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s