מלחמת התרבות נמשכת…הפעם ממש כמו בלעם – בא לקלל יצא מברך

נו זה כבר ריטואל קבוע כל שבוע כתבה בעניין, מהי התרבות השלטת והרבה שיפוטים נורמטיביים. במוסף שישי של ידיעות ה-27-11-2009 העלה רענן שקד מניפסט גזעני וניסה בכול כוחו להגכיח את משה פרץ הכוכב החדש של הזמר המזרחי. אך למרות כל הנסיונות משה פרץ, אותו אני חייב לציין כי לא הכרתי עד לראיון, מתגלה כבחור אינטלגנטי ורהוט, ודבר זה מפתיע את רענן שקד – מעניין למה?

 

קישורים לכתבה: דף 1דף 2דף 3דף 4

 

רענן עצמו, פותח את הכתבה במניפסט שנאה והדרה שממנו אין תקומה. מעניין מה היה קורה אם מישהו היה כותב כתבה לשבעה ימים ומתחיל המניפסט הזה כשבמקום מוסיקה מזרחים או ים-תיכונית היה כותב אופרה, מוסיקה קלאסית או שירי ארץ ישראל (ורק על מנת להסיר כל ספק אני מאוד אוהב אופרה וגם מוסיקה קלאסית – לא כל כך מה שמכונה "שירי ארץ ישראל" אני גם לא חושב שאלו הם שירי ארץ ישראל…). אם למישהו היה ספק הרי שכעת די ברור (לפחות לי) שבידיעות זיהו את מלחמת התרבות המתרחשת יומיום והם החליטו לתת במה לעניין. המעציב הוא שהעיתון של המדינה שולח גזענים ושונאי הז'אנר לראיונות אלו – האם שמעון פרנס לא היה בחירה טובה יותר לראיון זה? מה עם כל אלו שבמשך שנים קידמו ז'אנר זה ותמכו בו? מדוע הם אינם כעת בקדמת הבמה? פתרונים לעורכי העיתונים…

 

אחד הדברים הבולטים בראיון הוא הנסיון של שקד לשמוע "התנצלות" ממשה פרץ עקב הצלחתו ו"חדירתו לקודש הקודשים" הישראלי היכל התרבות – הוא מנסה לצייר את הקהל כלא תרבותי בכל דרך אפשרית – "הם עישנו ועמדו על הכסאות" ופרץ עונה לא ראיתי עישון ואכן רקדו אך לא על הכסאות אלא במעברים…אך זה לא יעזור הקהל אינו מתאים למקומות אלו עונה שקד….

 

הנקודה היא ברורה, כל עוד הייתה לאלו "המתורבתים" שליטה על ערוץ המידע היחיד הכול היה בסדר, הייתה אחידות בין איכות ליצירה ולטעם הקהל (מעניין למה?!@#%%). כעת, כאשר הסכר נפרץ והעם אמר את דברו, נעשים כל הנסיונות להדיר את התרבות הפופולרית, הטיעונים שחוקים כמעט כמו כותביהם "פופולרי זה לא בהכרח טוב" "מי אמר שטעם הרוב הוא הקובע" ועוד, העיקר הוא שאיכות קובעים אנחנו ולא אתם! ואני אומר בחייכם, עשו טובה לעצמכם ולנו ושבו קצת בשקט נמאס מהנפיחות שלכם, ובעיקר נמאס ממכם רענן שקד ודומיו. תנו לעם להחליט, בדיוק כמו בבחירות, כשרבים וטובים לא האמינו איך העבודה לא בשלטון, לראשונה ב-77 ומאז כמעט בכל מערכת להציא שתיים – כדברי משה פרץ עשו לעצמכם טובה תשתדרגו….אתם מזכירים את אלו שלא הבינו כי ימי הוזהר שלהם עברו ומנסים בכל כוחם לאחוז בקרנות המזבח, עוד מעט רגע קט ונאמר לכם שלום, אתם עבר מתפורר ולא רלוונטי, ברוכים הבאים למציאות החדשה, ל"מודרניות" ואתם לא חלק ממנה, הזמר המזרחי הים תיכוני אותה תרבות שבכוח ניסו לדכא לפניכם ואתם ממשיכי דרכם הנקלת – אובד עליכם הכלח, חבל לכם – שמחה להמונים…שלום ולא להתראות ברוכים הבאים למילניום החדש.

 

מעניין לעניין באותו עניין – קרן נויבך מתגלה במלא שיעור קומתה ויכולתה להתעלות מעל שיפוטים ולהיותה חלק מהמילייה המסכל, והיא יוצאת באמירה חדה נגד הטרנד המכוער של שקד ח**ה ומריעיהם, ובהחלטה מקסימה החליטה כל השבוע להשמיע שירים מזרחים או ים תיכוניים בתוכנית הבוקר שלה ברשת ב' סדר יום! באופן לא מפתיע התגובות היו חמות ומדהימות, המשיכו לעקוב ולתמוך, זוהי מלמחת תרבות, ובמלחמה כמו באהבה התגייסות לעניין היא חלק מרכזי בנצחון.

 

 

 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • מרים  On דצמבר 4, 2009 at 9:48 am

    אבל בכל זאת, שתי הערות:

    1) נניח שהמאמר מתנשא ומלא בוז, השאלה היא כיצד מסוקרים מופעי פופ שמתקיימים בהיכל התרבות, או כל אירוע אחר של "תרבות נמוכה" החודר אל "קודש הקודשים". במקביל, מעניין לבדוק כיצד כותבים על תרבות מזרחית גבוהה, כמו פסטיבל העוד, למשל. (לי יצא לראות רק כתבות תומכות ומלאות הערכה). כך שאולי הנחות היסוד הן לאו דווקא גזעניות. (שוב, הקישור לא עובד ולכן לא קראתי. אבל ממה שהבאת כאן לא השתכנעתי שהגינוי הוא על בסיס גזעני דווקא).

    2) אתה כותב ש"העם אמר את דברו" ושצריך לתת לו "לבחור", אבל בתרבות הפופולרית של ימינו לרוב האנשים אין בחירה כלל. הצרכנים של פופ (מזרחי או אמריקאי) בדרך כלל אינם חשופים לדברים אחרים, לא למוצרט ולא לאום כולתום. לא שלהתנשא עליהן זה הפתרון. אפשר היה לחשוב שמוחו של הציבור נשטף כאן תדיר ברביעיות של היידן ואופרות של פוצ'יני, ומי שרוצה לצרוך קצת משה פרץ ממש צריך לגייס את כל משאביו הרוחניים בחתירה נגד הזרם. אבל המציאות היא שמשה פרץ הוא דווקא מאוד זמין, נגיש, ונוכח. לא רק יותר מבאך, אלא אפילו יותר מביורק.

  • שאול  On דצמבר 4, 2009 at 12:47 pm

    בניגוד לאחרים שמקללים ומגדפים את ה ציונות האשכנזית מעל כל במה אפשרית אקדים בהבהרה שאני רוצה במדינה סוציאל דימוקרטית,עם בטחון אישי,שרותי בריאות טובים,חינוך טוב. נכון להיום מימוש זכות השיבה או מדינת כל אזרחיה לא ישיגו את המטרה הזו אלא יגרמו למצב גרוע הרבה יותר.

    המלחמה שמתנהלת היא לא מלחמת תרבות כי אני לא רוצה לכפות על הצד השני לא את סאלח ודאוד אל כוויתי,לא את סמיר נקאש,לא את האורטוריות של באך,מומלץ להם כן לעיין בברית החדשה ואני בטח לא רוצה לכפות עליהם את משנתם של הסופים.

    רק שמהגב שלי יירדו ומהוריד שלי ייצאו

    המיתוסים שהציונות בנויה מהם :אסירי ציוןבברה"מ,שלח את עמי ,"עליה","התיישבות" הם מיתוסים שהמימוש שלהם היה סבל וניחשול המזרחים ואני בשום פנים לא רוצה להיות בן "הדת הציונית".

    המיתוס "עליה" נתן בידי שליחי הסוכנות פריוילגיה להביא לארץ באמצעות הבטחות חסרות כיסוי יהודים שחיו בסדר בגולה וליפול לביוב. מיתוס העליה נתן לממשלת ישראל את "הפריוילגיה" להאריך את הסבל האיום והנורא של המזרחים במעברות כדי למקסם את מספר העולים מאירופה שיגיעו לארץ.

    המזרחים סבלו במעברות משום שעל גבם קיבלו האשכנזים פתרונות דיור מהירים במרכז הארץ ופתרונות תעסוקתים נאותים. לולא תועדפו האירופאים על פני המזרחים הם היו נשארים ברומניה,פולין או הונגריה ולא היתה נופלת שערה משיער ראשם.

    ברור שמימוש מיתוס "ההתיישבות" של הציונות נעשה בדחיקת המזרחים לפריפריה שם איכות התעסוקה ,השירותים והחינוך היו ירודים במיוחד.גם אם היו קיבוצים ומושבים בפריפריה הם קיבלו אמצעי ייצור גדולים בהרבה מהמושבים שנוסדו לאחר קום המדינה.

    המיתוס של אסירי ציון ושלח את עמי איפשר מתן תנאים נהדרים למהגרים מברה"מ בשנות ה 70 כאשר כבר התפתח דור שני של בעלי משפחות המזרחים השרויים במצוקה בגלל קליטה גרועה של הוריהם. לולא נתנו למהגרים מברה"מ אותה חבילה של מתנות ספק אם היו עוזבים את ברה"מ.

    על הנסיון לכפות "תרבות ישראלית" כאשר היה רק ערוץ אחד הני כבר כתב בפוסט. שלא בטובתה הפכה "התרבות הישראלית" לאחד מסמלי הדיכוי. אני מאמין שכמו שהתפייסתי עם הברית החדשה שהיא מעניינת אז אם יש איכות ב"תרבות הישראלית" אני כן אמצא בה עניין.

    אני כן אוהב לקרוא את יהושע קנז והוא לא היה חלק מהממסד המנחשל

    שאול

  • הני  On דצמבר 4, 2009 at 1:06 pm

    מצטער הקישור עובד כעת…

    לגבי טענותיך, את מתעלמת -כרגיל- מההיסטוריה, לא רחוקים הימים בהם לא הייתה אפשרות לשמוע את ג'ו עמר, צלילי הכרם ואחרים. כיום יש אין ספור תחנות רדיו ואתרי אינטרנט, אם כולם משמיעים את המוסיקה המזרחית – אולי יש בזה דבר מה? אני לא יודע לא מתיימר לנתח או לתייג, רק יודע שהעם אמר את דברו.

    וכמו כולם, את שוב עושה את החיתוך בין תרבות גבוהה (פסטיבל העוד – תודה שלפחות לזה את קוראת תרבות גבוהה) ותרבות נמוכה, למה? האם את אוטוריטה או הכותבים או מי שקבע הוא אוטוריטה יחידנית בעלת סגולות מיוחדות להבדיל בין תרבות גבוהה לנחותה? מי קובע?

    ברגע שיש קטלוגים על בסיס של מוצא או תרבות הגזענות חוגגת – לא מאמינה תני מבט על ההסטוריה….
    הני

  • אזרח.  On דצמבר 4, 2009 at 6:30 pm

    הני,היית צריך לשמוע באיזו אדנות והתנשאות רענן שקד סיים את הראיון עם קרן נוייבך.

    אלה הדברים שכתב שקד באוקטובר 2008 בטורו סיירת שקד.

    סיירת שקד

    גזענות קטנה שלי

    איך הוחלף השד העדתי בכמה שדונים שלא תראו אותם מסתובבים בחוץ לאור היום

    "תשמע", הסבתא ההיא אמרה לי ליד השולחן באירוע, "זה תענוג, הבית ספר של הנכדה. הלכנו איתה לטקס פתיחת הלימודים, וכל הילדים אתה יודע, ילדים ממשפחות טובות. בול כמו שאנחנו היינו. בלי – סליחה, אני לא רוצה להשמע גזענית –בלי כל מיני …. אין אתיופים, אין גרוזינים, אין כלום.זה ממש מקום כזה של ארץ ישראל היפה".
    אני מזועזע. היא ממש אמרה את זה? בקול רם? אני מוזעזע שהיא אמרה את זה בקול רם. אנשים ליד השולחן אולי שמעו. אני לא מזועזע ממה שהיא אמרה. כי היא צודקת. כן, היא נשמעת גזענית ולכן היא מתנצל, אבל אני איתה, אני מבין מה היא אומרת ליואני אומר לעצמי בשקט, בלב, שגם הילדים ילכו בבוא היום, לבית הספר, שבו יהיו רק ילדים כמותם: יפים ומחונכים וממשפחות טובות, כמו שאנחנו היינו, כמו ישראל היפה,בלי כל מיני – סליחה, אני לא רוצה להישמע גזען – בלי כל מיני אינטגרציות עם ילדים בצבע ברזלים לאמאות שאמא הייתה הייתה קוראת להם
    "אישה פשוטה".
    אז אנחנו גזענים. לא , אנחנו גרועים יותר: אנחנו מעדיפים לשמור על טוהר הגזע. מה איזה? האשכנזי.למה להתייפייף? בואו נגיד את זה כמו שאנחנו לא אומרים אף פעםלעולם מלבד לאנשים קרובים מאד וגם אז תוך כדי הסתייגות שסליחה אנחנו לא רוצים להשמע גזענים, זה לא ככה , אבל-
    אבל אנחנו רוצים את המדינה השלנו בחזרה. לעצמנו. ומכיוון שאנחנו יודעים שזה לא יקרה , אנחנו נודה לכולכם – כן, כולכם, כל העדות היקרות והנכבדות והעליות הקדושות והשטיחים המעופפים ומבצעי שלמה ומטאטאי הפלשמורה והכוכבים של קוסשוולי ואבירי הג'חנון ומממני הממונה , כולכם , אם פשוט תיתנו לנו, פה ושם , במקומות החשובים באמת- נניח, בבית ספר של הילדים – את הספיס שלנו. תנו לנו את המקומות שבהם
    נוכל להיות רק עם עצמנו.
    אנחנו לעולם לא נגיד לכם את זה בקול רם. ברור שלא. נורא לא נעים לנו. יהרגו אותנו אם יתפסו אותנו מדברים ככה. מה פתאום?, אנחנו בעד רב-תרבותיות., אנחנו תומכים במה שהאמריקאים קוראים בתקנית מדוברת "דייוורסיטי", אבל פה ושם , בינינו, אנחנו מעברים את הקוד הסודי: די לדייוורסיטי. גילינו מרבץ של "אנשים כמונו" , תגידו מיד, כדאי לכם, לפני שלא יישאר מקום.
    כדאי לכם לרשום את הילד לבית ספר ההוא. כדאי לכם להשקיע בדירה בשכונה ההיא, עם השבילים הפנימיפ והדשאים – יש שם אוכלוסייה, אתם יודעים , כמונו, ישראל הישנה. בכלל, "ישראל הישנה" או "היפה" היא שם קוד מוסכם שאומר את מה שאמר הסלוגן השישן והניפלא:
    לבלות עם אנשים כמוך. בישראל הישנה אתם יודעים., היו רק יקים ואריק איינשטיין, ואם הסתנן במקרה איזה פרסי, קראו לו פארוק וכולם צחקו עליו והוא לא ניסה להיות ראש ממשלה.
    אלה זרמים תת קרקעיים בתדרים שרק אשכנזים מיומנים קולטים, אבל אל תאמינו לאף אחד שמנסה למכור לכם שהשידור הזה פסקר או שהשד העדתי כלוא בבקבוק המשייט זה מכבר הרחק מחופי ישראל. הוא לגמרי כאן ואנחנו מבוהלים ממנו יותר מאי פעם – בעיקר כשאנחנו מגיעים לערים הישנות, , ערי ילדותנו , ערי ההורים ,הערים שהן לא מרכז הארץ, ורואים את הרחובות שהיו פעם שלנו. את קליטת העלייה חסרת המחשבה. את חבורות הרחוב. את ההשתלטות החרדית. את השיעמום המאיים להתפרץ לאלימות בקרב קבוצות אנשים שאנחנו מסרבים להאמין שמסתובבים קרוב כל כך לבית ההורים .
    אז כן, אנחנו גזענים קטנים, אוטומטיים, עושים את זה בלי לשים לב. אנחנו לא הגזענים של פעם: לעולם לא נגיד "פרענק" –המילה מתה מחוסר עניין לציבור – וגם לא איכפת לנו עם איזה עדה הילדה תתחתןאו מאיזה תפוצה מגיע השותף שלנו לעסקים, ואנחנו אוהבים ים תיכונית, וכמה מחברינו הטובים, ברור, ובחבר'ה שלנו יש מכל העדות –אין לנו אפילו מושג מי מאיפה בדיוק –ועל מה אתה מדבר בנאדם , פשוט תסתום.
    כי השדים העדתיים המיתולוגיים האלה, הגדולים, כוכבי ענף הבורקס הקולנועי, הוחלפו מזמן בשדונים קטנים ומתוחכמים יותר. לא לאומיים, לא ידועים בציבור, לא משהו שאפשר לראות בחשיכה, בתוך הארונות הפרטיים שלנו, ומטפטפים לנו את הרעל ברכות היישר לתוך האוזן הפנימית.
    זה בגללם, הם לוחשים לנו. הכל בגללכם. כן, בגלל האחרים, ההם מהעדות האחרות.
    המטורף שחותך נתיבים בכביש? הילד שמאיים על כולם בבית הספר? ההוא שנדחף כרגע בסופר? ההם שמתגודדים מאיזו סיבה לא ברורה ליד הכיכר? התאונה עם הרכב שעלה על אי התנועה שמפריד בין הנתיבים? הטיפוסים שעושים לנו צרותצ בעבודה? הקבלן שהבריז? ההםשעושים רעש בבית המלון? לא מהעדה שלנו. אף אחד מהם. וזה הם אשמים.בהכל. או- קי, לא רק הם: הירשנזון ואולמרט הם דווקא כן מהעדה שלנו. גם רוני רון, נדמה לנו. אבל איתם אנחנו לא צריכים לחלוק את הכביש, את הבניין , את הפארק, את בית הספר של הילד. הם אי שם , רחוקים, לא נוגעים לנו באמת ביומיום. אנחנו מוטרדים מהעדות הלא נכונות הסמוכות למקום מגורינו.
    אף אחד מאיתנו לא יודה בזה בגלוי לעולם. לא יתפסו אותנו. הטור הזה עצמו יעלה לי בנידו. אבל הנה האמת הקטנה: אשכנזים עדיין חושבים בעיקר איך לגמור את היום, החודש, הקריירה , עם אשכנזים אחרים. איך לקחת את העיקוף הנכון מסביב לרוב המדינה- הרוב המאוכלס
    בכל השאר. אנחנו עושים את זה בלי לחשוב: נכנסים למסעדה או למלון ובסקירה ראשונית המוח מעבד במהירות את האינפורמציה הקריטית:
    אנשים בסדר או טיפוסים מהצד הלא נכון של הפער העדתי שיעשו רעש ואלוהים יודע מה?
    כשאנחנו מחפשים דירה להשכרה, אנחנו סוקרים במהירות את סטיסטיקת השמות על תיבת הדואר: כמה לנו, כמה להם.ואנחנו נשמח לראות יותר תיבות של פרופ' שיינרמן ופחות של משחפת אלמליח. ולא, אנחלנו לא נשקוללקנות בשכונה שיש בה חבורות של אתיופים. וכן, אנחנו בעד שידיחו את המועמדת מעיין חג'בי רגע לפני גמר" כוכב נולד", בעיקר, כי נדמה לנו שהעובדה שהגיעה רחוק כל כך לא קשורה בהכרח לכישרון השירה שלה לבדו, אלה לטיפוסים שמצביעים קבוצתית עבור השם חג'בי ולא עבור השם בר-און. כי אנחנו תחרותיים: כשנידמה לנו שהאחרים הופכים עדתיים, גם אנחנו מאפשרים לשדון העדתי שלנו לבצבץ. שיראו שלנו יש גדול יותר.
    קדימה, תגידו לי שאני מדמיין. שאני אדיוט. שזה רק אני הגזען הקטן. זה בסדר, אתם מוכרחים להגיד, אני יודע. הפרוטוקולהחברתי מחייב. ככל שהיא לא תקנית בשום פרמטר. , ישראל עדיין מתאמצת להיות פוליטיקלי –תקנית, ולכן,באופן רשמי וחגיגי, העניין העדתי הוא נון אישו. מלבד אצל , בוא נאמר כולם.
    מהצד שלנו, אנחנו פשוט מפוחדים. אנחנו יודעים עד כמה הושחטה ישראל מאז ילדותנו, שניראית כרגע, מרחוק, כאירוע אשכנזי מרופד צימעס. אנחנו יודעים על האלימות בבית הספר, ברחוב, על הכביש,. ואנחנו , איך לומר, לא מאשימים בזה את עצמנו . זה הם אשמים. ישראל הישנה והיפה נשארה מבחינתו , שלנו,בבעלותנו, על שמנו גם לאחר שהתכערה. אנחנו מחזיקי הזכויות על הזכירון ועל שימור מורשתו. ישראל הישנה והיפה זה אנחנו. לכן טוב שהנכדה תהיה בבית ספר של ילדים טובים, לא משנה מאיזו עדה,אבל שיהיו טובים, ואם הם טובים הם כניראה מעדה שאנחנו בסדר איתה, בטח העדה שלנו או הסמוכה.
    זו הגזענות שלנו. וכמו שאמר גראוצ'ו, אם היא לא ניראית לכם, יש לנו אחרת.

  • שי ס.  On דצמבר 5, 2009 at 12:30 am

    1. תודה רבה הני על עבודתך בקודש לסרוק עיתונים ולעלות אותם. זו השקעה שאין שכרה בצידה אז לפחות שתבוא התודה 🙂

    2. הראיון עם רענן שקד לא היה על משה פרץ, שגם אני לא הכרתי עד לראיון הזה, אלא מאמר של רענן שקד שאיזה זמר מזרחי הובא כדוגמה רעה. מילא להיות גזען קטן אבל למה על גבו של פרץ? חוצפנים ידיעות כי הם לא היו מראיינים את קרן פלס עם כותב שחושב שהיא אם כל חטאת בתרבות הישראלית.

    3. "העם בחר"- לי אישית אין מושג מה זה אומר ואם זה אומר משהו בכלל. העם הזה גם ממלא מופעים של רוק אלטרנטיבי בתל-אביב, הפילהרמונית עדיין ממלאת אולמות והעם הזה גם אומר שהוא מאושר. כל מה שאני אומר שלעם יש פנים רבות ואין צורך להכניס דמוקרטיה למשוואה של אמנות. מותר אגב לתת ביקורת גם אם "העם אמר את דברו". "עם" גם יכול לטעות

    4. ראיתי ראיון עם רענן שקד פעם והוא טען שהוא חי בשביל היחס. לא אכפת לו אם אנשים יאהבו או ישנאו את מה שהוא כותב כל עוד יגיבו. הוא אמר שהוא רואה בטוקבקים כהמון כועס ולא מעניין אותו מה הם אומרים כל עוד זה הרבה. רק מעיד על האדם עצמו ועל התופעה

    5. בחירה- זו שאלה מרתקת האם אנחנו בוחרים או סה"כ קונסטרוקט חברתי. אני יכול להעיד על עצמי שאימי שמעה כל חייה מוזיקה מזרחית שאותה עד היום אני פשוט לא סובל. עם השנים למדתי לחבב את זוהר ארגוב ומוזיקה מזרחית מסומפלת אך אני באמת מתקשה להתחבר לנשמה כמו שאמר משה פרץ בראיון. כאשר התחלתי לחקור מוזיקה גילתי שאני הרבה יותר אוהב רוק ומוזיקה קלאסית. היום אני שומע בעיקר את שטראוס ואם ברי סחרוף ואף את חוה אלברשטיין. צריך לתת לאנשים דעת, ידע והם כבר יבחרו את הדברים הטובים להם אני מאמין.

  • שאול  On דצמבר 5, 2009 at 12:21 pm

    ואלסים או סלומה ?

  • הני  On דצמבר 5, 2009 at 9:40 pm

    והמון חומר למחשבה, תודה לך
    הני

  • סתם אדם  On דצמבר 6, 2009 at 11:10 am

    רק תוספת אחת לגבי תרבות גבוהה ונמוכה.
    תסכים (או שלא) אבל יש מוסיקה שמושמעת ונעלמת (ספייס גירלז) ויש מוסיקה שנשארת ונשארת ונשארת (אום כולתום אפילו אחרי ה"בגידה" של בילאדי).

    מנקודת המבט שלי, ההבדל פה הוא כמו הבדל בין דמגוגיה זולה של איש יחדית לש משכיל אבל כריזמטי (בחר בופליטיקאי החביב עליך), לעומת דברים קשים ולא תמיד קלים לאוזן כמו דברי הרב ישעיהו ליבוביץ (גם אם לא אסכים עם רבות מהתבטאויותיו שנשמעו לי לא אחת אומללות במקרה הטוב).

    זה שהעם בחר היום לא אומר שהעם יברת את אותו הדבר מחר. מצעד הפזמונים הוא לא בדיוק דוגמא לכלום. מה שחסר לנו זה שהממשלה תתכנן לאותו הטווח…

    ולכן, עם כל הכבוד, הברירה הטיבעית (לא סובל אותם) עם נגן בחסד בעל דוקטורט היא תרבות גבוהה יחסית לחזי פניאן (שום דבר נגדו).

  • בת-עמי  On דצמבר 6, 2009 at 7:36 pm

    נכון שזה כבר היסטוריה, אבל לפחות בשביל ההיסטוריה כדי להזכיר שלא כל התגובות שקבלה נויבך להחלטה להשמיע כל השבוע רק מוסיקה מזרחית היו אוהדות. היו אפילו מאזינים ש"איימו" בזיפזופ.

  • הני  On דצמבר 6, 2009 at 10:12 pm

    תודה על התיקון בת-עמי…אך תסכימי עימי שרוב התגובות לפחות אלו שהוקראו היו אוהדות ביותר

  • מוני יקים האנטיציוני  On דצמבר 29, 2013 at 1:45 pm

    מלחמת התרבות היא אספקט אחד במלחמה בין שני העמים האויבים !

  • מוני יקים האנטיציוני  On דצמבר 29, 2013 at 1:50 pm

    חזית הסרוב הספרדומזרחית נגד כל תמיכה או השתתפות בדיונים עם אשכנזים הם חסרי טעם ונטולי יכולת התמודדות עם המציאות הגזענית שיצרה מדינת האפרטהייד הציונית הניתמכת סולידרית ע"י כל הכוזרואשכנזים תאבי הפריבילגיות !

    • hani24  On דצמבר 29, 2013 at 7:39 pm

      ואללה כלום לא השתנה….להתראות.

Trackbacks

  • […] מלחמת תרבות זו, אינה מתמצה במוזיקה, היא חורגת מגבולותיה. היא עברה כמעט לכל תחומי החיים ויש הרגשה של חלק מאיתנו כאילו מדובר בקרב מאסף. גם התקשורת שותפה למעשים אלה, ולהעצמת המצב. לדוגמא נביא שני אמנים אחרים שנעצרו על עברות, דוד טופז וחנן גולדבלט, הראשון על תקיפה ואיומים והשני על אינוס קטינות! בשני המקרים התייחסה התקשורת בעדינות רבה יותר לנאשמים אלו, וההתגייסות של חבריהם למקצוע הייתה מעוררת קנאה. לעומתם מרגול שלנו עומדת בפני מתקפה חסרת תקדים, גם מהתקשורת ובעיקר מקרב המשטרה שמדליפה ללא הפסק לתקשורת. […]

  • By ביקורת - ולא בהכרח בונה on דצמבר 29, 2013 at 12:17 pm

    […] מימי חסקין ראש החוג לספרות. ההרצאה תתמקד במה שאני מכנה מלחמת התרבות בישראל 2013 – יותר פרטים תמצאו בהזמנה […]

כתיבת תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s