"יש בזה מין המוזריות, שאתה צריך לשמוע ולקבל פקודות מהאישה"

"יש בזה מין המוזריות, שאתה צריך לשמוע ולקבל פקודות מהאישה"

הגיגים אלו באו, לא, לא מפי איזה זמר מזרחי שוביניסט וחסר כל בינה, אלא מפאר היצירה מביתו של ששון קוסובסקי, הידוע יותר בכינויו "ששי קשת"…ובכן למה אני מעלה אותו מהאוב (או אולי עובש?) משום שגם הוא, הדבר הפסה הזה, החליט לתת את דעתו בנושא מלחמת התרבות.

 

ובכן בראיון מדהים בבורותו תחת הכותרת "ששי קשת: "יש היום אפליה מתקנת למוזיקה המזרחית" מנסה ששי, לקדם את מופע הפיוטים החדש שלו, בבימויה של אשתו,יונה אליאן-קשת. במאמר הוא תובע, כלשונו, את עלבונם של האשכנזים. "אני אומר 'אני אשכנזי' בלי להתבייש". ואני אומר ואללה, הגיע הזמן מעניין עוד אי אילו "דברים" מסתיר קשת עקב הבושה?

 

קשת מתימר לתבוע את עלבונם של רבים, של הפייטנות האשכנזית, שלדעתו לא מקבלת את הכבוד המגיע לה, את כבודם של הוריו שבאו לארץ להקים קיבוץ (כן, כן הם ידעו זאת כבר אז הם באים להקים קיבוץ) והעיקר שהם לא שכחו להביא את תקליטי החזנות שלהם, נו תרבות צריך לשמר גם באמצע הפראיות הלבונטינית ששררה כאן בפלשתינה….

 

וכמובן איך אפשר בלי ההגיג הנפלא שכבש ועוד יכבוש במות רבות בשפות שונות בעיקר זו של ששי:

"יש בזה מין המוזריות, שאתה צריך לשמוע ולקבל פקודות מהאישה"

 

כדברי חברי יורם בלומנקרנץ: "

אכן, מדובר כאן בניצניה של הגות חדשה- הפצעתה של תבונה אלוהית מאופק קוסמוס אדירים.

או ביתר צנעה לייסודה של תנועה חדשה בדמותו ורוחו של הפנומן ששון קוסובסקי, אשר תיקרא בישראל:

הקשת הדמוקרטית האשכנזית."

 

לשיפוטכם…

הני

 

 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • יונתן  On דצמבר 9, 2009 at 5:07 pm

    השני של מלחמת התרבות.

  • ש.קשת  On דצמבר 9, 2009 at 5:20 pm

    האם קראת את ההקשר שבו נאמרו דבריי ?
    האם הבנת שמדובר על מופע שאישתי מביימת ?

  • הני  On דצמבר 9, 2009 at 5:44 pm

    אכן הבנתי את ההקשר ועדיין נשמע לי קצת מיזוגני לאמר משפט כל כך אווילי בייחוד כשהוא בא ממאורות הדור כמוך…
    הני

  • סתם אדם  On דצמבר 9, 2009 at 6:06 pm

    אחרי כל כך הרבה שנות נישואים עדיין מוזר לו לקבל פקודות מהאישה? לרגע טעיתי לחשוב שהוא נשוי טרי…

  • א.  On דצמבר 9, 2009 at 8:06 pm

    מצטער הני, אבל אני חושש שהפעם, בניגוד להרבה פעמים אחרות, אתה טועה.
    מקריאת דבריך בלבד המונח "לקבל פקודות מהאישה" הובן על ידי כביטוי מגדרי-שוביניסטי ולא כך היו הדברים כפי שניתן לקרוא בראיון.
    האם היה לך נוח יותר עם המשפט: "יחסי עבודה היררכים בין בני זוג עשויים ליצור חוסר נוחות" ?
    "האישה" בקשר ההוא היתה "בת/בן זוג" ולא "נקבה" והקושי שלו (רגעי? מתמשך?) הוא לקבל הוראות במסגרת העבודה מבת הזוג בשל היותה בת זוג ולא בשל היותה אישה.
    אני מניח שלאישתי היה מוזר באותה מידה להיות כפופה לי במסגרת העבודה.

  • הני  On דצמבר 9, 2009 at 8:42 pm

    מצטער אך אינני מסכים עימך – לא אינני טוען שאתה טועה אתה פשוט לא מכיר במיצב החברתי והרמת המיזוגניות של האמירה….

    ולא – לי אין שום בעיה להיות כפוף לאשתי בעבודה ולא הייתי חש זום "מוזריות" לקבל ממנה הוראות…

    הני

  • א.  On דצמבר 9, 2009 at 9:57 pm

    אני מניח שכמה אנשים, ואני בינהם, חשים שקיים הבדל בין עבודה עם אנשים שזו מהות הקשר החברתי איתם לבין עבודה עם אנשים שהעבודה היא חלק מאותו קשר. עבורי קיים שוני חברתי מהותי בין עבודה עם קרוב משפחה (בן זוג/הורה/ילד וכו'), חברים קרובים או אנשים שהקשר עמם מבוסס עבודה.
    מיתוג ההקשר בין קשרי עבודה (ביחוד עבודה אינטנסיבית הכוללת מתן ביטוי יתר לאמוציות) לקשר הבסיסי עשוי להתפש על ידי השותפים לו "מוזר". לעניות דעתי מדובר בלשון המעטה כיוון ששילוב שכזה טומן בחובו פוטנציאל לשבר.
    עצם העובדה שעבורך (ויתכן ועבור הרבה אחרים) אין כל הבדל בין עבודה עם איש זר לעבודה עם איש שאתה חולק עימו את יצועך לא אמורה להמעיט בלגיטימיות התחושה הסוביקטיבית של ששי קשת ושניים-שלושה אחרים.

  • קורא תמים  On דצמבר 9, 2009 at 9:59 pm

    מה זה מיסוגני", "מיזוגני" ו"מיזוגניות"? הייתי מסכים לגמרי עם תוכן של הרשומה אם הייתי מבין לגמרי את המילים שהיא כוללת

  • הני  On דצמבר 9, 2009 at 10:05 pm

    מיזוגני זה אדם שנגוע בשנאת נשים…..זה בא מהמילה באנגלית
    misogynist

    שאלה מצויינת מצטער אולי הייתי צריך להבהיר זאת בגוף הפוסט…

    תודה על השאלה
    הני

  • קורא תמים  On דצמבר 9, 2009 at 10:23 pm

    תודה, הני. עד היום לא שמעתי מלה כזאת אף פעם. אצלכם בבינתחומי יש שפה נפרדת… לגבי הרשומה עצמה – כל מילה בסלע. ששי קשת היה עושה טוב אם לא היה פותח את הפה.

  • גלי  On דצמבר 9, 2009 at 10:26 pm

    אתה צריך לשדר פחות מרירות וכעס ולקחת את הדברים יותר בהומור.
    וביחוד לכתוב בצורה מעמיקה יותר על הבעיה המזרחית ולא כעוסה.
    כי אחרת גם למזרחיים עצמם בסוף ימאס ממה שאתה כותב והם לא יזדהו כבר עם המאמרים שלך.
    גם כאשר כותבים על הבעיה המזרחית, על החברה בארץ וקבלת המזרחיים בארץ, על המוזיקה המזרחית והמוזיקה האשכנזית (האם יש כזה דבר ולמה?), על התרבות המזרחית וזו האשכנזית ויחסי הגומלין ביניהן, וכולי –
    אז צריך לכתוב על כל זה בחוכמה ולהעלות נושאים רציניים ולנתח אותם ולא סתם לתקוף ולירות לכל הכיוונים.
    אני אתן לך דוגמא לנושא מרתק. למשל, זהבה בן, היא צמחה מהמוזיקה המזרחית. פתאום היא הוציאה שירים של שירי משוררים ישראלים "אשכנזים" (כמו זמר שלוש התשובות של אלתרמן) והיא חזרה למוזיקה המזרחית. זו מגמה שהיה מענין לנתח אותה. כי היא חוזרת אצל כמה זמרים. אבל בלי לירות תסכולים ומרירות. אלא ממש לנתח אותה מבחינה תרבותית.
    לעומת זאת, עידן רייכל האשכנזי מכניס אלמנטים מזרחיים לשירים שלו. ואני ראיתי אותו בהופעה חייה עם אתיופים. וגם שלמה גרוניך אותו הדבר.
    אז ששי קשת אמר, שיש היום אפליה מתקנת למוזיקה המזרחית. המוזיקה המזרחית זה לא מקשה אחת ואני הייתי מסבירה את זה בצורה אקדמית.
    אני הייתי דנה בזה מבחינה אקדמית ולא ישר נעלבת ויורה. יש כאן פתח לדיון אקדמי על התרבות המזרחית והאשכנזית שאתה פספסת אותו בגלל מרירות ועלבון. וסתם נטפלת לבדיחה של ששי קשת על אשתו. אז הוא אמר איזו בדיחה על אשתו שנותנת לו פקודות על הבמה והעיתונאי ישר רשם את זה ועשה מזה כותרת. אז מה? זה סתם בדיחה. ממש בדיחה. ושטויות.
    ואם אתה איש אקדמיה אז מצפים ממך שתפיק מאמר איכותי ואינטיליגנטי על מהות הבעיה ולא מאמר ירוד כמו זה שכאן. מאמר שנטפל לבדיחה של ששי קשת על אשתו יונה אליאן.

  • הני  On דצמבר 9, 2009 at 11:54 pm

    אני מודה לך על הביקורת המאוד לא ירודה שלך ועל העליונות האקדמית שאת מפגינה כאן וגם בתגובותיך המבריקות בעיקר אלו העוסקות בגברים אשכנזים….

    אני מודה ךף על הניתוח הפסיכולוגי של רמת ההעלבות שלי והתחכום שבתובנותיך, באמת תודה. יש לי רעיון מעתה אעביר אליך (מאור הגולה והאורים והתומים של התרבות המזרחית) את כל מאמרי בתחום על מנת לקבל אישור לפוסטים בבלוג שלי.
    אם לא אכפת לך…
    שוב תודה בעיקר על כך שכמו קולגה טובה ובמסווה של המון עזרה את קוראת לי לא אינטלגנטי מריר וכותב בצורה ירודה.

    שלך
    הני

  • ניר  On דצמבר 10, 2009 at 1:43 am

    מה יהיה, הני? שוב אתה מפגין הבנה לקויה של הנקרא. יש הבדל גדול בין "לקבל פקודות מאישה", ל"לקבל פקודות מ_ה_אישה" – גם אני הייתי מרגיש מוזר לו אישתי היתה פתאום מתמנה למנהלת שלי. מן הסתם גם להיפך.

    קשה לי להאמין שיש מי שלא היה מרגיש קצת משונה כשבן/בת הזוג שלו/ה הופכים לבוס.

  • הני  On דצמבר 10, 2009 at 8:06 am

    בורות ואי-קריאה, שילוב מסוכן…אנא התייחס לתגובות קודמות…ואל תבזבז את זמני לריק…

  • רועי  On דצמבר 10, 2009 at 10:12 am

    הני,
    תחת הסיכון ש"אחבט" כמו המגיבים הקודמים, אני חייב לציין שכאן, לעניות דעתי, פספסת.
    ששי קשת סיפר סתם בדיחה, שבאופן אישי איני מוצא אותה מיזוגנית כלל.

    הציטוט המלא הוא:
    "יש בזה מין המוזריות, שאתה צריך לשמוע ולקבל פקודות מהאישה", הוא אומר, "אבל אם כבר לקבל פקודות, אז לקבל פקודות מהבמאי שאתה הכי אוהב. אחרי שהבן שלי, אריאל, הפיק מוזיקלית את האלבום ואת המופע, אני כבר מתרגל. בסך הכל המילה האחרון שייכת להם".

    מאחר שהיה לו קשה פקודות גם מהבן שלו, נראה לי שזה הרבה יותר קשור לבעיית יחסי משפחה שהופכים ליחסי עבודה.
    לגבי נושא המזרחים-אשכנזים, שהוא נושא הקרוב לליבך- הוא לא אומר שום דבר בגנות המזרחים, באמת.

    כן, אני יודע שחזרתי על טיעונים שאמרו לפני, ובכל זאת מצאתי מקום להגיד אותם. אני נוהג לקרוא את הטור שלך בחודשים האחרונים, לעיתים אני מסכים יותר ולעיתים פחות, אבל בהחלט הרחבת את אופקיי.
    לפחות לגבי, אתה מחטיא את המטרה שלך כשאתה בוחר להשתלח ככה במישהו. לכולנו אפשר שתהיה אג'נדה, אך בעיני, אתה מאבד מהמהאמינות שלך שאתה כ"כ חד צדדי. גם התגובות המתנשאות וקצרות הסבלנות שלך כלפי חלק מהמגיבים לא מוסיפות לך.

    כולי תקווה, שאת אותה פתיחות שאתה מבקש מאנשים אחרים לגלות כלפי הרעיונות שאתה מעלה כאן תדיר, תגלה כלפי דברי הביקורת של אחרים ושלי.

    בידידות והערכה,
    רועי

  • הני  On דצמבר 10, 2009 at 3:44 pm

    אין לי שום בעיה שתפרש אחרת ו/או תקבל או לא תקבל את מה שאני כותב, מעול לא התיימרתי להיות דו-צדדי (אני לא יודע מה זה)אני רואה את האמת שלי ואחרים את שלהם.

    שים לב שהאמירות של אחרים לגבי הפוסט היו מטובלת בלא מעט ארס ואני נוהג מידה כנגד מידה.

    הבנתי את שאמרו אחרים וגם אותך – לצערי או לצערך אינני שותף לדיעה זו, אין מן המוזר לקבל הוראות לא מבני הקטן (12.5) או זוגתי בשום עניין, להיפך. קשת מוכיח צרות אופקים וחוסר יכולת אדפטציה….

    לגבי הנושא המזרחי, הייתי מציע קריאה מעט יותר ביקורתית של הטקסט, אמירות כמו משיב את כבודם של האשכנזים לא נאמרו נגד האסקימוסים (מעניין מי חמס את כבודם של אלו? הייתי מציע קצת יותר חשיבה בעניין.

    לסיום תובנה, בבלוג אישי אין כל התיימרות להיות אובייקטיבי או מתנצל או לחלופין מייצג. בבלוג שלי אני מייצג אך ורק את עצמי, אני סובייקטיבי לחלוטין והדבר האחרון שאהיה הוא אפולוגטי. הבחירה היא פשוטה, אלו שלא מוצא חן בעיניהם לא חייבם לקרוא…ואני אספוג את המחיר "הנורא" של בלוג זניח….

    אך אומר גם זאת אני תמיד פתוח לביקורת קורא ומנסה להבין לא תמיד מסכים…

    בתקווה שתבין את נקודת הראות שלי בעניין
    הני

  • שאול  On דצמבר 10, 2009 at 4:36 pm

    הוא חיפש פרובוקציה וקיבל

    יש אתר של פיוטים כולל פיוטים אשכנזים

    http://shituf.piyut.org.il/piut

    לעיראקים יש אתר משלהם חיפוש בגוגל שירי עיראק

  • הני  On דצמבר 10, 2009 at 8:19 pm

    אני מסכים לחלוטין, הוא מה שאומרים "אבד עליו הכלח"
    רק מה עיצבן אותי שהוא עושה זאת על חשבון המזרחים – והנסיון יענו להחזיר את הכבוד האשכנזי…

    הני

  • שולמית  On דצמבר 20, 2009 at 1:39 pm

    "ובמסווה של המון עזרה את קוראת לי לא אינטלגנטי מריר וכותב בצורה ירודה"

    יש בזה משהו. ממש מדהים לראות את האדם הנגלה באמצעות תגובותיך.

    כל טוב שולמית

  • הני  On דצמבר 20, 2009 at 2:27 pm

    לפחות אינני מכבס מילים, שימי לב את שוב נכנסת בעניין שאינו עניינך ללא קריאה של תגובות קודמות כולל זו על גברים אשכנזים בעיקר םולנים וחוסר היכולת שלהם לתת או לקבל אהבה (דברי גלי…).

    אני שמח שאת מחליפה כיוון לפסיכולוגיה ביהויורלית, הייתי מציע להישאר עם אמנות נראה לי כי שם כוחך…ואם כבר החלפה של מומחיות אז את מוזמנת לכתוב על כך פוסט בבלוג שלך אולי יקראו….

    אך יותר מהכול באמת אשמח לשמוע ממך דברים סובסטנטיסיים לגבי הפוסט ולא מליצות והתייחסות תלושה לתגובות שלי לתגובות של אחרים – רק לכתוב את זה עושה לי כאב ראש…

    הני

  • שולמית  On דצמבר 20, 2009 at 3:01 pm

    שלום הני

    באמת הגזמתי בתגובתי ואני מצטערת על כך ( זה הציק לי כשחפפתי את השער שזו השעה לחרטות)

    עם זאת אני משוענעת שזה ענייני שהרי אני אחת מן האשכנזים שתרבותם דוכאה.

    אני חושבת שצריך לעשות פסטיבל מדוכאים. בעצם, 'ב'אח הגדול הראשון התנהל פסטיבל כזה . ממש נהניתי. אמנם אז סבלתי אך כעת, בדיעבד אני מתגעגעת.

    נראה לי שאמשיך לקרוא בבלוג שלך ואמנע מתגובות כי הן מוציאות ממני את הרוע שאותו אני מנסה לרסן.

    כל טוב
    שולמית

  • הני  On דצמבר 20, 2009 at 5:29 pm

    טעות היא. אינך צריכה כלל להפסיק להגיב גם רוע מקובל לעיתים, אלך הייתי מציע שתתמקדי במה שאת חושבת על הפוסט ולא בנסיון לגונן על אחרים.
    לא יודע אולי בי חסרה תכונה זו או שאני מרוכז מידי בעצמי, אני לא מנסה להיכנס או להבנות טיעון מתגובות אחרים. אני מודה על תמיכה אך לא מערב מין שלא במינו.
    מותר לפעמים להיכנס אך אין לצפות לרכות בתמורה, כפי שאמרתי לא מצנזר מקבל הכול אך גם שומר את הזכות להגיב.
    מצטער לא יכול להתחבר לנושא האח בגדול, לא ראיתי ולא רואה, די נמאס לי מכל הריאלטי הזה שמרוקן את הזמן שלנו מקריאה ויצירה והוך אותנו לקהל שבוי.
    אבל אשמח לדון המלחמת התרבות שמתחוללת כעת במדינה….

    הני

כתיבת תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s