כבוד בית המשפט? או איזה כבוד ואיזה בית משפט?

אין זה סוד שמזה זמן מה אני מנסה לבחון את התנהגות בית המשפט, על כל רבדיו, נכון אני מתמקד בעליון, יותר קל. העליון מבנה את השיח, הוא קורא תיגר על השלטון הדמוקרטי, מנכס לעצמו סמכויות ונלחם בגוף היחיד שיש לו את הזכות לחוקק חוקים, הכנסת. אולם, באופן מובן מאליו, הנטיות האנטי-דמוקרטיות הללו, הבריחה מאחריות וחשיפת החלש לשרירות ליבו של החזק העריץ, מחלחלות מטה. היו מספר מקרים שחלק מאיתנו הרימו קול צעקה בעיתם, היה המקרה שהתברר בבית משפט המחוזי עם דריסת הקופאית האתיופית וגם העניין בנושאו של ישראל בונדוק, מפעיל הרדיו הפיראטי והתבטאויותיו של השופט בעינינו. וכעת יש לנו את המקרה של השופטת הנודעת דליה גנות….

 

ובכן השופטת גנות יש לה תפיסה מאוד מעניינת על נושאי זכויות אדם, זכויות הפרט ויחסי חברה מדינה ועוד. הכול החל בתיק די ברור בו סרסור הכה את אחת מהזונות "העובדות" עבורו, לפי חוק העונשין של מדינת ישראל העניין הוא די ברור אין זה חוקי סעיף 199 קובע מאסר של עד חמש שנים "מי שמחייתו, כולה או מקצתה, דרך קבע או בתקופה כלשהי, על רווחי אדם העוסק בזנות" ועל "מי שמקבל ביודעין מה שניתן בעד מעשה זנות של אדם או חלק ממה שניתן כאמור".

 

אני, לקחתי את העניין קצת רחוק יותר כנגד אפילו פרסומות למכוני ליווי, אך השופטת גנות, לה יש מערכת ערכים ברורה – כזו ליברלית, ובהחלטה לפני שנה היא פוסקת כי "טבעי שסרסור יכעס על זונות שלא רוצות לעבוד בגלל המחזור החודשי" ומחליטה לשחרר 5 נאשמים בסחר בבני אדם, לא מאמינים פנו ללינק הבא. ההחלטה הינה שערורייתית ומבזה, היא כותבת בפסק הדין שלה מעשיות רק על מנת לסבר את האוזן השומעת את פסק הדיו המעוות הזה. ואין זה מקרה הראשון שבו היא פוסקת באופן שערורייתי כנד נשים, בהחלטה משנת 2000 היא מחליטה לשחרר למעצר בית נאשמים בהדחת קטינות לשימוש בסמים ובעילתן! והעילה, חברות וחברים, "לא ניתן להתעלם מהמציאות העגומה בה אנו חיים, ומהעובדה שחלק ניכר מהאוכלוסיה הצעירה צורך סמים בדרך זו או אחרת" אמרה השופטת גנות. "לאור מציאות זו, יהיה זה לא נכון ולא ראוי לעצור את המשיבים עד תום ההליכים המשפטיים נגדם".

 

ובכן אולי מצאתי לי בת ברית סופסוף, מסכימה עימי "הגברת" גנות כי בית המשפט חייב להתחשב במציאות הקיימת ולאכוף אותה גם כשהיא עומדת נגד החוק הקיים במדינה (מישהי/מישהו אמר בית המשפט פועל לפי החוקים?). לאחר פסיקות אלו עלתה כנגד השופטת גנות תלונה שנשלחה לאליעזר גולדברג, שופט בית המשפט העליון בדימוס, נציב תלונות הציבור על שופטים ולנציבות תלונות הציבור על שופטים, על ידי רוני אלוני סדובניק, יו"ר המטה למאבק בסחר בנשים, והתגובה כלום, גנות ממשיכה לשרת בתפקידה כשופטת בבית משפט המחוזי בתל אביב. נשמע תלוש מה? אך זהו לא הסוף….

 

בעלה של גנות, למרבה הפלא הוא עורך דין, מין חונטה סגורה כזו אפילו מתחתנים בתוך המקצוע…והוא מייצג את כלל ביטוח. עד כאן שום דבר לא בעייתי, דה-עקא, "הגברת" גנות מתוקף תפקידה אמורה לקבל תיקים של כלל ביטוח לידיה, אז מהבעיה? היא תפסול את עצמה מלשבת באותם תיקים, נכון? לא!!!!!!! העניין עלה לבית המשפט העליון, ובניגוד לפסיקה של ברק, בכבודו ובעצמו משנת 1999, בה הוא אוסר על השופטת לדון בתיקים בהם כלל ביטוח היא בעלת דין, החליטה הנשיאה של בית המשפט העליון דורית בייניש (ניסיון לצאת מצילו של ברק – אם כן ניסיון עלוב ביותר) כי פסילה זו אינה חלה אוטומטית. ומה כולנו בטוחים כי הנושא יתנהל בדיוק כדין, ובמקרים מסוימים היא תפסוק נגד החברה שמשלמת את משכורתו של בעלה – נכון בדיוק כמו להלה-לנד….ובדיוק כפי שהיא בתור מגנת הצדק בישראל, וזו שאמורה לתת מזור הגנה לחלשים שמרה על כבודן וגופן של הזונות ושל הקטינות שנבעלו לאחר שסוממו…ולי יצמחו כנפיים.

 

האם זהו השיא ובכן לא! גנות מתעלה על עצמה בפסיקה שפשוט מביכה את כולם, בית המשפט, הקורא של פסק הדין וכן, גם המדינה שגנות עובדת עבורה. המקרה הוא של נער צעיר שהחליט כי מחובתו האזרחית להתנגד לכיבוש ולגדר ההפרדה, מתן כהן, הצטרף להפגנות, תוך נטילת סיכון אישי, דבר שדמוקרטיה אינה יכולה להרשות לעצמה, היות ואחת הזכויות המעוגנות בדמוקרטיה היא היכולת להפגין ללא סיכון פיזי של המפגינים. אך, מקרה דנן מתרחש בארץ לא ארץ, מקום בו כל דאלים גבר, והחוקים לא בדיוק נאכפים.

 

אותו עלם צעיר (כבן 17 בזמן ההתרחשות) נפגע במן הפגנה שהתרחשה נגד גדר ההפרדה, את ההפגנה ניתן לראות בסרט דוקומנטרי של איל איצקוביץ בשם זועמים. את מתן ניתן לראות החל מהדקה ה-44:25, וההפגנה עצמה שבה מתן נפצע מתחילה בדקה ה-44:50, אני כמובן ממליץ לראות את כל הסרט אך לדעתי המחזה בדקות אלו מספיק.

 

מה שקרה בהפגנה לפחות לי הוא די ברור, וכארבע שנים לאחר ההפגנה בה נפגע מתן מכדור גומי בעינו, הנושא הגיע לבית המפשט אול מול….ניחשתם נכון דליה גנות. ניתן לראות דברים בצורה כזו או אחרת אך פסק הדין של גנות הינו בעייתי מאוד, מאחר והיא לא הסתפקה בניסיון להגיע לברור הסוגיה האם מתן נפגע מכדור גומי, היא אף התעלתה ומצאה כי הוא נפגע מאבן שהושלכה על ידי חבריו המפגינים על החיילים. רק נציין כי כתב ההגנה המקורי היה כי גם אם נפגע מתן מירי צה"ל "טענה המדינה, שגם לו יקבע שהתובע נפגע כתוצאה מירי חיילי צה"ל, זכאית המדינה ליהנות מחסינות "פעולה מלחמתית" כהגדרתה בחוק הנזיקין האזרחיים (אחריות המדינה), התשי"ב-1982.".

 

נקודה חשובה לציין היא כי הכרעות דין וגזרי הדין ששופטים כותבים יש להם משקל חשוב מאוד בערעורים, ולכך בטוחני כי גנות מודעת, מקריאת פסק וגזר הדין ניתן להסיק כי מגינת זכויות אדם זו (גם במקרה הזונות והקטינות להזכירכם) דאגה גם הפעם להשאיר את רישומה לערעור. והיות והיא רואה בדמוקרטיה ערך עליון ואני מצטט מפסק הדין כי התובע לקח על עצמו את הסיכונים "ברצון ובנפש חפצה והכל בשם מאבקם נגד בניית גדר ההפרדה. אם זו לא הסתכנות מרצון, לא ברור מה כן ייחשב לכך", ואותי מעניין מהם זכויות דמוקרטיות?

 

וכמובן יותר מכל מעניין אותי כיצד פוסקת גנות במקרים בהם כלל ביטוח מעורבת בטח ביושר וראיה מפוכחת ללא התחשבות בפרנסת בעלה. מה אגיד ומה אומר, הוארו עיני, טוב שיש בית המשפט שבאמת מגן החלשים והזכויות הדמוקרטיות, זאת ניתן לומר כל עוד אתם לא זונות, קטינות מנוצלות, או רחמנא ליצלן פעילים למען זכויות אדם…תחי הדמוקרטיה הישראלית

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • שאול  On דצמבר 13, 2009 at 8:59 pm

    עברו רק 50 שנה וקצת יותר וכנראה שיש כבר שויון בין מזרחים לאשכנזים. מי שאמור לשמור על הסדר יורה גם במפגין אשכנזי.

    http://www.ynet.co.il/articles/1,7340,L-3270027,00.html

    בכל מקרה כוחות הבטחון שלנו למדו מהמשטרה העיראקית שירתה בשאול טוויג הי"ד

    הני

    בהזדמנות זאת הפכתי לכותב גם באתר של המפלגה הקומוניסטית וידעתי על כך למעלה משבוע אחרי שהם פירסמו את הרשימה

    http://www.maki.org.il/index.php?option=com_content&task=view&id=5754&Itemid=82

    בכל מקרה הגיבורים של הם שאול טוויג הי"ד ויבדלו לחיים ארוכים שמעון בלאס,משה חורי,סמי מיכאל (סאלח מנשה)

  • בועז כהן  On דצמבר 13, 2009 at 9:59 pm

    צמוד לביתנו נבנה מבנה לא חוקי על-ידי המועצה.

    בית המשפט המחוזי קבע כי אכן מדובר במבנה לא חוקי, שנבנה שלא כדין, סמוך לבית מגורים – אבל סירב להורות על הריסת המבנה או לחילופין תשלום פיצויים לדיירים הנפגעים, בטענה שהדיירים (אנחנו) התמהמנו בהגשת התביעה.

    הגשנו ערעור לבית המשפט העליון ונכשלנו שוב. גם העליון קבע כי אמנם מדובר במבנה לא חוקי, אך סירב להורות על תשלום פיצויים ו/או הריסת המבנה.

    את האמונה שלי בבתי המשפט בישראל איבדתי השנה.

  • הני  On דצמבר 13, 2009 at 10:24 pm

    לא רק אתה לצערי, לא רק אתה….
    עצוב
    הני

  • קורא אנונימי  On דצמבר 14, 2009 at 12:22 am

    "היות ואחת הזכויות המעוגנות בדמוקרטיה היא היכולת להפגין ללא סיכון פיזי של המפגינים"

    ככה? בלי שום הגבלות? זכות מוחלטת אינטרינזית לדמוקרטיה?

    מאוסטרליה עד ארה"ב דרך אירופה מפגינים מוכים אם אינם שומעים להוראות כוחות הביטחון וההפגנה הופכת לאלימה.
    רק בשבועות האחרונים ביוון הוכו ונאסרו מאות מפגינים. בכל מקום שבו מתכנסים מנהיגי ה G8 או הבנק העולמי אתה יכול להיות בטוח שיהיו התנגשויות אלימות עם רשויות החוק.

    אני חושב שהתכוונת כמובן שזכותו של הפרט להפגין ולהביע את דעתו כל עוד הוא שומר על החוק – וכאן מתחילה הבעיה במקרה שעליו אתה מדבר.

    אין אני מביע דעה לא לכאן ולא לכאן לגבי פסק הדין הספציפי הזה.

  • מוקי  On דצמבר 14, 2009 at 3:34 am

    הזכות להפגין היא זכות קיימת ועומדת וכמו כל הזכויות היא נשקלת אל מול שיקולים אחרים כמו הסדר הציבורי או זכויות אחרות של אנשים אחרים.
    אם השופטת היתה קובעת כי במקרה הספציפי ההפגנה של אותו אדם סיכנה חיי אדם, הרי שסביר להשתמש נגדו בנשק.

    אבל לטעון כי בעצם ההפגנה הוא מוחל על שלמות גופו הרי שזו התרת דם לכל צורך ועניין.
    מעבר לכך אני בכלל לא חושב שעל פי איזשהו חוק כלשהו יכול אדם למחול על שלמות גופו מראש. אפילו אנשים חולים שרוצים לסיים את חייהם אינם יכולים לעשות זאת על פי החוק הקיים.
    לפי התקדים הזה, אולי אם יצהירו כי הם נשארים בחיים במחאה כנגד הגדר, יותר להם להתנתק ממכשירי ההנשמה.

  • קורא אנונימי  On דצמבר 14, 2009 at 6:02 am

    שוב, קרא מה שכתב הני. הפסקה השלמה היא:

    "המקרה הוא של נער צעיר שהחליט כי מחובתו האזרחית להתנגד לכיבוש ולגדר ההפרדה, מתן כהן, הצטרף להפגנות, תוך נטילת סיכון אישי, ****דבר שדמוקרטיה אינה יכולה להרשות לעצמה, היות ואחת הזכויות המעוגנות בדמוקרטיה היא היכולת להפגין ללא סיכון פיזי של המפגינים****"

    זה נשמע על פניו מעין זכות מוחלטת להפגנה. אין הני מסייג את הזכות למקרים של הפגנות לא אלימות בלבד.
    נהפוך הוא – הוא מודה באותו משפט שהצעיר אכן נטל סיכון אישי.
    מדוע להפגין נגד הגדר הוא סיכון אישי ולהפגין בעד מצב הסטרטוספירה באיזור האנדים לא נושא בחובו סיכונים?

    כמובן – התנהגות כוחות הבטחון שם אינה מושלמת (בלשון המעטה), אבל גם התנהגות המפגינים שם לא תזכה אותם בפרס הדלאי-למה-כי-ככה בזמן הקרוב….

    ולכן להגיד שלמפגינים שם יש זכות דמוקרטית *אינטרינזית* להפגין שם כאוות נפשם ללא מורא וללא סייגים אינה נכונה.

    ולמה שכתבת:
    "אם השופטת היתה קובעת כי במקרה הספציפי ההפגנה של אותו אדם סיכנה חיי אדם, הרי שסביר להשתמש נגדו בנשק.
    "
    עד כמה שידוע לי למשטרה ולכל כח שיטור בעולם יש זכות (בחלק מהמקרים מוגבלת יותר, בחלק פחות) להשתמש בכח (כולל נשק, אלא אם אתה בובי
    בריטי) גם לשם שמירה על רכוש – תחשוב למשל על שודד בנק למשל.

    כלומר, ע"מ שהכח החוקי יוכל להשתמש בציוד לפיזור הפגנות (במקרה זה, כדור גומי לדוגמא) לא חייבת להיות סכנה לחיי אדם (שהרי אז יש אישור לאש "חיה") אלא מספיק שיהיה נזק לרכוש ואו לסדר הציבורי.

    "אבל לטעון כי בעצם ההפגנה הוא מוחל על שלמות גופו הרי שזו התרת דם לכל צורך ועניין. "

    כל מפגין ברמת העיקרון מוחל על שלמות גופו (במידתיות כמובן) אם הוא לא מציית לנציגי החוק המוסמכים באזור, על אחת כמה וכמה אם הוא משתתף בפעילות אלימה נגדם.
    מה המידתיות? אם המפגין רק מתיישב על הקרקע ומסרב להתפנות, אז המשטרה רשאית לעוצרו (שזה תהליך פיזי לא נעים מכל כיוון) אבל אם המפגין זורק בקבוקי תבערה ואבנים (ראה יוון בימים אלה) לא יתפלא אם שלמות גופו תהיה פחות שלמה.

  • הני  On דצמבר 14, 2009 at 5:01 pm

    ישנה הזכות להפגין בכול מקום בו ישנה ריבונות של המדינה, ישנה גם הזכות להפגין באופן אלים – אך כמובן יש לקחת בחשבון את האמצעים שיעמדו כנגד הפגנה אלימה.

    מעניין אותי אם נתת מבט בסרט וראית מניין הגיעה האלימות, או שהעיקר זה להשוותנו למקומות חצי-פשיסטיים כארה"ב ובריטניה…

    מה שמצטייר כעת הוא שהמשטרה הינה זו הרשות האוכפת השופטת והמבצעת של המדינה. הם עוצרים, עושים משפט שדה ואז מוציאים לאור את גזר הדין במיידי, כדור גומי לפנים, מכות מעצרים לשווא ועוד.

    לאלו שעדיין לא ראו את האור בקצה המנהרה, התנהגות זו אינה תקפה רק אל מול ארגוני שמאל (ראו העיר השל סופהשבוע האחרון) אלא גם נגד הימין, כולם סובלים מנחת זרועה של הרשות שאמורה לספק הגנה לנו האזרחים.

    אז כן, אני סבור כי כל אזרח זכאי להפגין גם מבלי לסכן את גופו גם אם ההפגנה אינה חוקית – כמובן שאלו שינקטו באלימות צריכים לקחת בחשבון את תגובת הנגד (ואני עשיתי זאת לא פעם…), אך אם ההפגנה לא חוקים אין למשטרה זכות לעשות דבר מלבד מעצר המשתתפים והבאתם לדין מבלי להכניס להם על הדרך….

    במקרה דנן ועוד רבים אחרים לא זרקו אבנים או בקבוקי תבעירה…ראו מקרה אמדו דיאלו בניו יורק שנורה עשרות פעמים בשל חשד לאקדח ועוד עשרות מקרים של ירי בלתי מוצדק האם לשם אתה מכוון?

    הייתי מציע שתיתן את דעתך בנושא…
    תפקידה של המשטרה הוא שמירה על הסדר לטובת האזרחים ולא פעולה מתוך השפקותיהם של היחידים שמרכיבים אותה…מה לעשות דמוקרטיה – לא טוב לך סע לאמריקה….

    הני

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s