התחרות בשוק הסלולר – כלכלה או פוליטיקה?

פתיחת שוק הסלולר לתחרות לא תיטיב עם הצרכנים אלא להיפך. אני יוצא בקריאה להקים צוות חשיבה סוציאל דמוקרטי, שיהווה משקל נגד  ליועצים הניאו-ליברלים הדוחפים את מקבלי ההחלטות…

 

מזה שנים שאנו יודעים כי אחת הבעיות של ישראל היא ההפרטה הגוברת, חלוקת המשאבים הציבוריים למעטים בעלי יכולת שמגדילים את כוחם וכל זאת "בחסותנו". בחסותנו? אכן כן, אנו בוחרים בנציגים שמאפשרים את המערב הפרוע הזה, ואת שקיעתה המתמשכת של ישראל הסוציאל-דמוקרטית. למרות הניסיונות לצייר מהלך זה כמהלך כלכלי, אין לו ולו דבר עם כלכלה – זהו מהלך פוליטי גרידא. בפסטיבל ראש פינה האחרון העלה שר התקשורת משה כחלון נקודה כואבת במיוחד: "חוסר התחרות בענף הסלולר". שוב ניסיון לצייר מהלך פוליטי כמהלך כלכלי. 

מזה שנים שהמושג "תחרות כלכלית" מקבל אוטומטית משמעות חיובית לציבור לצרכנים. אמנם אינני כלכלן, אך אומר דבר אחד ברור, כל ניסיון "לייצר תחרות בשוק" הסתיים באסון כלכלי לנו, הצרכנים. תחרות אינה דבר שמימי. זוהי תמה נבובה וריקה מתוכן שבסופו של יום מיתרגמת לכניסה של גוף חדש לשוק מסחרי מסוים. גוף זה לרוב מתחבר מייד עם אלו הפועלים במרחב ובחטף, מה שנתפס כמהלך טוב לצרכנים ולציבור מתברר כפלופ אדיר ממנו מרוויחים מעטים ואת המחיר משלמים ציבור הצרכנים – אנחנו! דוגמאות, חברות וחברים, לא חסרות. שלוש מהבולטות הן: תעשיית הכבלים והלוויין, התחבורה הציבורית והעיתונות הישראלית. 

עולה השאלה: מה פוליטי בכך? ובכן, את ההחלטות "לפתוח את השוק לתחרות" מקבלים השרים האמונים על התחום. במאמר מוסגר, עם יד על הלב, אין לי דבר וחצי דבר אל שר התקשורת כחלון. בניגוד לאחרים אני מאמין כי הוא רואה את עצמו בעיני רוחו כמציל את שוק הסלולר ופותח אותו "לתחרות" שתטיב עם הצרכנים.  הבעיה אינה השר כחלון אלא אנשי משרדו, אלו העובדים תחתיו וביום מן הימים יצאו מהשרות הציבורי היישר לידי החברות החדשות שהם אישרו, לחיים הטובים, למשכורות המנופחות לתנאים היוצאים מן הכלל. האמינו או לא, על הכול אנו נשלם כך או אחרת. 

אז מה ניתן לעשות? אחת הבעיות המרכזיות היא שלא קיים צוות חשיבה וייעוץ (think tank) סוציאל-דמוקרטי שישמש משקל נגד לכל אלו שאינם רואים בעיני רוחם את טובת הציבור. גוף מסוג זה, ללא כוונות רווח או אינטרסים בנושאים אלו, יוכל להפיק ניירות עמדה לגבי הנושאים המרכזיים במשק ויהווה משקל נגד לכל אותם מכונים ניאו-ליברליים הלוחשים על אוזנם של השרים יום וליל.

החלטות מסוג זה של פתיחת שוק התקשורת הסלולרית בישראל הינן בעלות חשיבות רבה. בכל החלטה מסוג זה ישנם גופים רבים שמפעילים לחץ על השר הממונה ופקידיו, ישנן קבוצות הלובי שידם בוחשת בקדירה, יחצנים וגם גופים כלכליים רבי עצמה. אל מול כל אלו עומדים האזרחים חשופים ללא מגן, וכאשר מתחילה פעולה אזרחית לרוב היא מגיעה באיחור, בדרך כלל לאחר קבלת ההחלטה. החלטות מסוג זה, למרות התפיסה המקובלת, אינן החלטות כלכליות, אלו החלטות פוליטיות המשפיעות על כולנו, ולרוב השרים אינם מקבלים את התמונה המלאה לפני קבלת ההחלטה. בפעולה פשוטה, על ידי גיוס משאבים בסדר גודל בינוני ניתן להתחיל מהלך ראשוני לקראת חזרה לשפיות פוליטית וכלכלית – צוות חשיבה סוציאל-דמוקרטי בלתי תלוי

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • מייקל  On דצמבר 16, 2009 at 8:45 am

    הני, אם לדעתך אחת הבעיות של ישראל היא ההפרטה הגוברת ושקיעת המדינה הסוציאל-דמוקרטית מדוע אתה ממשיך להיות מועסק במוסד שמייסדו פרופ' רייכמן השמיע מכל במה את גאוותו על כך שזה מוסד פרטי שאף פעם לא קיבל שקל מהממשלה? ומדוע במקום לקרוא להקמת צוות יועצים סוצאיל-דמוקרטיים שיעזרו לנהל את הענף הסלולרי לא תקרא להקמת צוות דומה להורדת שכר הלימוד בבינתחומי מתוך שיקולים חברתיים, סוציאליסטיים, ודאגה לשכבות המוחלשות?

  • הני  On דצמבר 16, 2009 at 9:03 am

    וזה באמת אדיוטי לחזור למקור הפרנסה שוב ושוב, בעיקר כשדעותי ידועות לכל בעניין ההפרטה.
    ובניגוד לשוק הסלולר מוסדות ההשכלה הגבוהה הישובים והגדולים בישראל הם עדיין האוניברסיטאות…

    וכמו כן, יש במרכז לפחות 15% שמקבלים מלגת לימודים גבוהה מאוד משיקולים חברתיים וסוציו-אקונומיים, לא שזה העניין על הפרק….

    אבל כרגיל הכלבים נובחים והשיירה עוברת, בעיקר שאלו הם כלבים הנובחים במקצב אחיד ואת אותו שיר…לא נבונים…

    הני

  • מייקל  On דצמבר 16, 2009 at 10:43 am

    לא, הני, זה בכלל לא אידיוטי לחקור במקור פרנסה. אם אתה כבר מצהיר על עקרונות מסוימים תהיה נחמד לחיות על פיהם בעצמך לפני שאתה מדבר על אנשים/גופים/תחומים אחרים. אתה מתנגד להפרטה? אל תעבוד במוסד פרטי ואל תיהנה מכל הטוב שההפרטה נותנת.

  • הני  On דצמבר 16, 2009 at 11:27 am

    מה שאתה אומר הוא שמרצה באוניברסיטה ציבורית אסור לו לבקר את המדינה היות והוא מקבל ממנה את שכרו….ואם יש רופא במוסד מחקרי אסור לו לצאת נגד המחקרים של המוסד גם אם הוא מוצא בם פגם…אדיוטי (לא אני אמרתי אלא אתה)….

    הני

  • מייקל  On דצמבר 16, 2009 at 11:52 am

    אידיוטי זה ציטוט מתגובתך "וזה באמת אדיוטי לחזור למקור הפרנסה שוב ושוב". את כתבת, לא? והאם למועסק מותר למתוח ביקורת על המעסיק? זו סוגייה חשובה מאוד, ואין לה פתרון קל. מה שבטוח שמרצים באוניברסיטאות בישראל או חברי כנסת ישראל ששוללים את זכותה של ישראל להתקיים זו תופעה מטורפת וחסרת היגיון.
    לגביך אישית, כן, לדעתי, או שאתה מתפטר מהמוסד הפרטי שאתה עובד בו (או פועל להלאמתו) או שאתה ממשיך לעבוד בו ומפסיק לדבר על סוציאל-דמוקרטי וערכים חברתיים. אי-אפשר לרקוד בשתי חתונות. צריך מינימום אינטגריטי

  • הני  On דצמבר 16, 2009 at 5:19 pm

    כל אחד בפינה שלו, ולי הבמה ולך עדיין לא, אולי תפחת בלוג ובו תאיר את עינינו…נראה לי שיש לך הרבה דעות ואולי מישהו יתעניין?

    בנתיים טוב לי ואחלה לי איפה שאני ולקנאים אין תקנה…

    הני

  • אלי  On דצמבר 16, 2009 at 7:01 pm

    היי הני,

    ממליץ בחום לקרוא

    Klemperer, Paul (2004), Auctions: Theory and Practice, Princeton University Press, p. 114

    בקצרה, סדרה של מכרזים חתומים מאפשרים פחות קנוניות של משתתפים חזקים מאשר מכרז מחיר עולה,והשתלטותם על החברות המופרטות. אולם התופעה קיימת.

    כאשר פרופ' קלמפרר כותב על "קנוניה" באמצעות רמיזה או נקמה, על חסמי כניסה ועל התנהגות טורפת.

    כך שאין פלא שמכירת חברה ציבורית שערכה האמיתי אינו ידוע, גם לגדולים שבכלכלנים, בין מספר חברות מצומצם מאוד אשר להן בלעדיות על הזכיה במכרזים היא עסק מאוד כלכלי לטייקונים הישראלים.

  • dugmanegdit  On דצמבר 17, 2009 at 12:36 pm

    המצב הקיים בישראל הוא מתן זכיון מטעם המדינה ו"תחרות" מצד גורמים שונים על הפרס. אלא שמלכתחילה תנאי המכרז ותנאי הרגולציה מביאים לכך שמספר ה"מתחרים" יהיה קטן מאוד (במקרים מסויימים מדובר ב"מתחרה"…). הבעיה כאן היא שאין פה שום תחרות, אלא "תחרות". ההבדל בין השניים הוא כהבדל בין שמים וארץ; בתחרות כל מי שרוצה להיכנס לשוק יכול. כך מאויימות החברות הקיימות בשוק באופן מתמיד. במצב של "תחרות" אין שום איום על החברות הקיימות בשוק. אפילו אם נכנסת עוד חברה יש לה תמריץ חזק מאוד להצטרף לקרטל הקיים. מצב של תחרות מאופיין בהסרת חסמים ובחוסר התערבות ממשלתית. מצב של "תחרות" מאופיין בכך שיש זכיונות שמחולקים על ידי המדינה לכל מיני מקורבים (תחת הכיסוי של "מכרז"). אתם מוזמנים להשוות בין המצב בשוק המשקאות הקלים או ההייטק לבין זה שבתחום התקשורת,
    למשל…

  • שולמית  On דצמבר 20, 2009 at 12:45 am

    "כל אחד בפינה שלו, ולי הבמה ולך עדיין לא, אולי תפחת בלוג ובו תאיר את עינינו…נראה לי שיש לך הרבה דעות ואולי מישהו יתעניין?

    בנתיים טוב לי ואחלה לי איפה שאני ולקנאים אין תקנה…

    הני
    "

    שלום הני.

    מייקל שאל אותך שאלה ראויה ואתה ענית לו תשובה בריונית ומלגלגת.זה הזכיר לי את התשובות שענית לי, לפני שנה או שנתיים, כשהעליתי שאלה דומה

    מדוע אתה חושב שיש מקום לקנא בך. האם בגלל המשכורת או בגלל הכבוד שמקום העבודה שלך מקנה לך?

    כל טוב
    שולמית

  • הני  On דצמבר 20, 2009 at 7:34 am

    בוקר טוב לך, סהיבית! שלומות עדיין עוזרת למסכנים בבאר שבע לראות את האור?
    שמח שאת עדיין מבקרת בבלוג שלי למרות הכול, נראה שיש משיכה לכול אלו שלא מסוגלים לשמוע את דעותי…מוזר משהו? לא יודע כמו יחסים מזוכיסטיים.

    בהזדמנות זו שוב אודה לך על כך שאת שומרת על הגחלת וממשיכה לשמור על המוסר ברחבי האינטרנט, תודה.

    אך הבעיה עדיין בעינה עומדת, את לא יודעת לקרוא! אנא ראי את ההתכבתות מתחילתה, ותביני שעניתי לא רק בפוסט הזה אלא בעוד אחרים. ואם זה לא מסתדר לך, את לא חייבת לקרוא או לבקר (במובן של ביקור)…לך אני יודע שיש בלוג משלך, אז את יכולה לכתוב שם מה שאת רוצה, מבטיח לא לבקר (במובן של ביקורת). גם אם לא תביני שוב מה זה המזרחי הזה.

    ואם תשימי לב מעולם לא השתמשתי לא במקום העבודה שלי ולא בתואר שלי על מנת לענות בויכוח או להדגים דבר מה, מי שעושה זאת פעם אחר פעם הם אנשים קטנים כמו מייקל ולעיתים גם כמוך….

    הני

  • שולמית  On דצמבר 20, 2009 at 1:47 pm

    שלום הני
    על פי רב דבריך מעניינים ולעתים אני אפילו מסכימה להם וגם כשאיני מסכימה אני נמנעת מלהגיב כי אני יודעת שאתה מתיחס לגופו של העונה ולא לגופה של התשובה.

    הפעם בא לי לענות לך כמידתך. סלח לי על היוהרה שנשקפת מדברי אלה.

    אגב, אני לא עוזרת למסכנים בבאר שבע. אני חיה בבאר שבע בשכונה "חלשה" אך לא עושה זאת מתוך שליחות אלא מחסרון כיס או יותר נכון בשל ניהול כספי כושל. מתוך שאני שם אני מתעדת את סביבתי. וכך אני מנסה לתת משמעות לכשלוני הכלכלי.

    כל טוב
    שולמית

  • הני  On דצמבר 20, 2009 at 2:20 pm

    שאת קוראת את דברי בקביעות, הייתי מציע לך לקרוא את דברי המגיבים ולא להוציא מקונטקסט את דברי שלי….

    אני שמח שעניתי לי כמידתי, כך צריך להיות, וכפי שאת יודעת אלא אם כן פגעת באחד המגיבים (ואת לא עושה זאת) אינני מצנזר את האמור, כמובן שעלי ניתן לכתוב מה שרוצים כולל גידופים ואינני מצנזר…

    הייתי מציע שתקראי את תגובותיך בפוסטים קודמים בהם את מציבה את עצמך כעוזרת לחלשים כמורה בב"ש וככזו שבאה להציג בפניהם את נפלאות העולם…את הקומפלימטים על עבודת אני שומר לאתר שלך (ובהחלט נהנתי מהם) אך לא בכך עסקינן הפעם…

    שוב אני מציע שלא תתלעמי מדבריך ולא מדבריו של מייקל עליו את פורשת את כנפי הגנתך.

    וכרגיל, לדעתי כל תגובה מקבלת את משקל הנגד שלה, ככה זה…בלי נסיון להתנצל כמובן.

    הני

  • שולמית  On דצמבר 20, 2009 at 2:29 pm

    זו הייתה עבודתי ואני מקווה שלא הצגתי את עצמי כמושיעה. ברוך השם פרשתי

    אה. תודה על המחמאה המובלעת לעבודותי.

    כל טוב
    שולמית

  • טל ירון  On דצמבר 20, 2009 at 2:34 pm

    שלום הני,
    טוב לשמוע ממך

    האמת היא שאי שם בעבר היו ויכוחים על תחרות ומשק חופשי באחד הויקי-דיונים. אחת המסקנות המרתקות הוא שהמילה "תחרות" ו"שוק חופשי", אינן מוגדרות די צרכן. כך גם המילה "הפרטה".

    קודם כל יש הבדל כאשר יש הפרטה מלאה לבין הפרטה לקבוצה קטנה מאד של מתחרים. כאשר יש מעט מאד מתחרים על שוק סגור, הם יכולים לתאם בינהם מחירים, וכך ליצור קרטל. זה מה שקורה בשוק הסלולרי, ובשוק התקשורת.

    לעומת זאת, כאשר יש הפרטה מלאה, ואין גבול לכמות המשתתפים, נוצרת דינמיקה אחרת. דינמיקה של תחרות אמיתית על כיסו של הצרכן. הבעיה היא שכאשר השוק מבשיל, מתחילים להיווצר כרישים שמשתלטים על כל האחרים, ואז שוב יש מעט מתחרים, ושוב יש סכנה לקרטל.

    הדרך למנוע זאת היא לבצע רגולציה ולהגביל את גודל האחזקות בשוק (כמו שבית המשפט האירופאי עושה לאינטל ולמיקרוסופט)

    לעיתים, השוק עצמו הוא כל כך רחב ופראי, עד שאין אפשרות להיווצרות קרטל (כמו בשוק המחשבים, שבו IBM, מיקורסופט, גוגל, יאהוו, לינוקס ואחרים בועטים ומתחרים כל הזמן אחד בשני.

    מה שאנו רואים בארץ, הוא לא הפרטה, אלא יצירת קרטלים, בחסות המדינה.

    אבל לפעמים גם הממשלה, מצליחה לשבור את הקרטל בצורה חלקית (כמו במהפכת הסלולר של אטיאס, או בהגדחת כמות הספקים לשיחות לחו"ל, ששם מחירי השיחות ירדו משמעותית, ואיכות הקו השתפרה.

    מנגד, האם יש תשובה סוציאל-דמוקרטית לשוק הסלולרי? כיצד אתה רואה פתרון כזה?

    נ.ב.

    לגבי שלומית ומייקל. אני יודע שלפעמים זה מרתיח, אבל כוס שוקו חם, תמיד עושה את העבודה.
    הביקורת שלהם לגיטימית, וכך גם התשובה שלך למייקל (לפני שעלה לך הסעיף)

  • הני  On דצמבר 20, 2009 at 5:32 pm

    לא על ההוראה והנסיון ללמד אני קובל אלא על הדרך שהצגת את הנושא בפעם הראשונה. אני יודע מיד ראשונה הוראה היא עבודת קודש, אימי היא מורה גם בבתי ספר מוחלשים….

    המחמאה כלל לא הייתה מובלעת – וכפי שאמרתי את דעתי ביטאתי בבלוג שלך כאשר ראיתי את עבודותיך השונות. אמרתי כי נהנתי מהיצירות וכי יש בהן משהו מאוד מושך…

    וזה כלל לא קשור לדעותיך או לחלופת תגובות זו.
    הני

  • הני  On דצמבר 20, 2009 at 5:44 pm

    מקווה שהמצב לא רע שמה אצלכם, האם זה יכול להיות שראיתי אותך יושב על הכביש במחאה עם כובע גרב שחור? זה פשוט אבסורד מה שקורה שם…אבל לענינינו.

    אני חושב שהבעיה היא בעיקר בדרך ההפרטות, ואני לא רוצה להיכנס להגדרות כי לדעתי זה עושה רדוקציה לעניין. אני חושב שבבחינה של ההיסטוריה של ההפרטות תמיד מגלים שיש צד מרוויח וצד נדפק, יש שינוי במרוויח אנשים שונים אך תמיד זוהי הקבוצה הקטנה והמפסיד באופן קונסיסטנטי הם ההמון הציבור הרחב.
    "אני לא חושב שאי פעם הייתה הפרטה "רחבה או "מלאה" לדעתי תמיד המדינה הייתה כלי בידי ההון שדאגה להפריט את המושאים כפרי בשל לידי הקפיטליסטים ויצרה בכך קרטלך שלא בידי המדינה והפנתה את כל הרווחים העתידיים מידי הציבור לידי מספר קטן של אנשים ששולטים באופן כמעט אבסולוטי בשוק הנדון כל פעם אחר…וככלל אינני מאמין ברגולציה של אנשים או מוסד שהופך לתלוי ומשמש ככלי בידי ההון (פוליטיקאים ומדינה בהתאמה)

    עם המשפט הבא אני מסכים לחלוטין "מה שאנו רואים בארץ, הוא לא הפרטה, אלא יצירת קרטלים, בחסות המדינה."

    יש תשובה סוציאל דמוקרטית, נשאיר את המדינה כמפעיל אחד, והיא תעשה באמת מה שטוב לצרכנים בעיקר ולא רק מתחשיבי רווח ומי שירצה ברול הבא להצטרף לשוק. ראה מקרה בזק איך הפרטה אדיוטית הביאה להפסד של מיליארדים לנו האזרחים…

    לגבי הנ.ב. אני לא שותה חלב 🙂 אבל תודה על העיצה אני אנסה לעשות משהו אחר להורדת מפלס העצבים….

    הני

  • טל ירון  On דצמבר 21, 2009 at 7:52 am

    הי הני,

    כן, היה משהו כזה, אבל קצת אחרת. מתחת לבית שלי התעמתו אנשי יס"מ וחבריי לשכונה. אני צילמתי את הדברים, ושלחתי לערוץ 2 ו-1. לאחר מכן, בני ליס ראיין אותי לערוץ 1, ושם הבעתי את שאט הנפש שלי מכך שהממשלה יכולה להפעיל כזאת אלימות כלפי אזרחי, בלי דיון, ובלי דיבור.

    לא קל לראות איך מיבנים לא דמוקרטיים בתוך הממשל שלנו, פועלים כך.
    (ואני באופן אישי לא מתעלם מכך שקיימת העדר דמוקרטיה כלפי שכניי מהכפר הסמוך, כבר למעלה מ-40 שנה). זה עדיין לא עושה טוב לראות את מיעוט הדמוקרטיה.

    לגבי הקרטליזציה.
    בעקרון, אם הממשלה היתה מאפשרת תחרות חופשית על שוק הטלויזה, הסלולרי והבנקים, מצבנו כנראה היה טוב בהרבה. אלא שבפועל זה לא קורה, כי קיימים החוקים החברתיים הבאים:

    קשה מאד להגיע לתיאום בקבוצות גדולות, ולכן נוצרות קבוצות קטנות שמתאמות את פעילות הקבוצה הגדולה.

    מי שיש לו משאבים עודפים, יכול בקלות יותר להיכנס לקבוצות השליטה הקטנות.

    לכן, בעלי ההון יכולים להשקיע בעזרה לחברי הכנסת, ובהפעלת לוביסיטים. ביחד עם חברי הכנסת, הם יוצרים קבוצת שליטה שתהיה טובה להם. כך בעלי ההון יכולים לנצל את משאביהם הקיימים כדי להשיג שליטה על משאבי הקבוצה הגדולה, ולהגדיל עוד יותר את משאביהם הקיימים.

    אתה מציע שנוציא את השליטה מידהם של בעלי ההון, ונחזירה לכנסת ולממשלה. אלא שחוק הטבע הזה עדיין יהיה שריר. המון עוצמה תרוכז בידים מעטות מאד. ויש טבע לאדם, שהכוח משחית. היה בטוח שגם בממשלה סוציאל-דמוקרטית, הכוח הזה ינותב לטובת הקרובים לצלחת. כך היה במשטרים קומוניסטים.

    יש מספר דרכים, להבנתי, לפירוק ריכוז הכוח.
    1. בניה של קבוצת כוח -פוליטי רחבות יותר, על ידי מנגנונים היפר-דמוקרטיים (כמו בכוח לעובדים)
    2. קבלת החלטה שכל שוק שנפתח, הוא תחרותי באמת, ומווסת על ידי רגולטורים, רק במקרה שעלול להיווצר מונופול, או יצירת קרטל.

    בכל מקרה, הבסיס לפירוק האוליגרכוית השליטות (הן בממשל קפיטליסטי והן במשטר סוציאליסטי), הוא על ידי יצירת כלי השפעה היפר דמוקרטיים.
    לדוגמא, חיוב שקיפות מלאה במוסדות השלטון.
    סורטיציה ודליברציה של מכרזי המדינה.
    ואם אפשר, יצירת דמוקרטיה דליברטיבית (שעדיין איננו יודעים כיצד להקימה).

    נ.ב.
    אז במקום שוקו, טיול לאורך הטיילת? בשביל מה שמו לכם ים בפאתי העיר?

כתיבת תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s