אוהבת לא אוהבת? או – נאה דורש נאה מקיים!

לעיתונאות הכתובה בישראל יש משקל רב בקביעת סדר היום הציבורי. עיתונים שונים נתפסים כבעלי אוריינטציה שונה: יש את ה"עיתון של המדינה" ידיעות אחרונות ויש את זה שבמשך שנים עומד על סף פירוק אך פעם אחר פעם כעוף החול מצליח לקום מקברו מעריב. יש את הילד החדש בשכונה, ישראל היום וגם לו יש שיוך 'חינמוני' קליל, עם טעם פוליטי מובחן ובעיקר עם חיוך – וכעת הוא כבר במהדורת סופשבוע. וכמובן יש את המכובד והרציני, זה שיש לו את הדימוי השמאלני, אך עם זאת הוא עיתון מצפוני שמקדם זכויות אדם ומיעוטים, ממש המצפון העיתונאי של המדינה, אך האם כצעקתה?

 

עיתונאי הארץ חשפו פרשיות רבות, הם קידמו אג'דנות בתחומים שונים, כגון: זכויות אדם, האוכלוסיה הפלשתינאית בשטחים, פליטים, מהגרי עבודה וגם זכויות נשים. ברצוני דווקא להתמקד בנושא המגדרי זכויות נשים. עיתון הארץ עמד בחזית המאבק לקידום מאבק הנשים לתנאים שווים במקום העבודה. במשך שנים עמדו בחזית עיתון זה כתבות וכתבים מהשורה הראשונה, אשר לחמו ללא חת בנסיון לייצב את מעמדן של הנשים במקום העבודה. בשנים האחרונות זכורים שני מאבקים מרכזיים בתחום, המאבק להעמדתו לדין של השר חיים רמון, ונושא יחסי המין, תחת מרות, שהתקיימו בין מרצים לסטודנטיות בחוג לסוציולוגיה שבאוניברסיטה העברית.

 

כאשר עלתה פרשת שר המפשטים רמון לראשונה לאור, יצא עיתון הארץ בשצף קצף להגן על כבוד הנשים באשר הן, כתבות על חוסר המוסריות של המעשה, צביעותו של השר ובעיקר כיצד הוא שר המשפטים של מדינת ישראל עושה מעשה כה לא מוסרי ומנצל חיילת צעירה לשם סיפוק דחפיו. משפטו סוקר בהרחבה והרשעתו נתפסה כניצחון. לאחר מכן התפוצצה פרשת יחסי המין בין מרצים לסטודנטיות בחוג לסוציולוגיה שבוניברסיטה העברית, הכותרות בעיתון לא איחרו להגיע "ניצול מחפיר" "שימוש במרות לכפיית יחסי מין" ועוד כהנה וכהנה היו הכותרות, העיתון שוב עמד ראשון במערכה. עלי לציין כי אני מסכים עם הדעות שהובעו בעיתון בשני המקרים, גם רמון וגם המרצים התנהגו בצורה נלוזה כלפי נשים שהיו כפופות להם, הם כפו את עצמם על אותן נשים ו"השיגו" את מבוקשן בעיקר בשל המרות עליה הייתה מושתת מערכת יחסים מעוותת זו. אם כן על מה אלין?

 

ובכן, לאחרונה התבשרתי כי דמות מרכזית בעיתון הארץ, גברבר לא צעיר החליט לעזוב את ביתו ואישתו מזה שנים מדוע ולמה? ובכן אותה דמות המשמשת כאינסטנציה בכירה בעיתון, החלה לנהל רומן עם עורכת צעירה שגילה כמחצית מגילו. ועיתון הארץ, יוק! שקט! לא נשמעת אפילו מילה מכיוונם. חברות וחברים, זוהי עבירה על החוק, שהרי על פי פסיקת בית המשפט העליון העלה ששה כללים לבדיקה האם יחסים "בהסכמה" מקורם בניצול יחסי מרות בעבודה, ומכולם מתעלמים בהארץ. מן המרות הישירה, מכך שיש כאן בעיה שדמות בכירה בעיתון עם יכולות לקדם זוטרים מעורבת, מכך שפערי הגיל הם די גדולים, והכול לפי פסיקת בית משפט ב בישראל. מה עלינו להסיק מכך, שעיתון הארץ אינו חושש מבית המשפט הישראלי? או אולי עיתון הארץ בטוח כי לא יפרסמו ידיעה מסוג זה, שהרי הכתבים הנשכניים הם שלו מבית, ומדוע שינשכו את היד שמאכילה אותם?

 

ומעל לכולם מתייצב המו"ל עמוס שוקן, הוא מחליט להגיע לישיבת מערכת ולהכריז בפני כלל הצוות על הידיעה החדשה בישיבת מערכת! למה יותר זקוק עיתונאי בסיסי? הידיעה הונחה לפניהם, אלו הם בדיוק המקרים עליהם דן בית המשפט, נו לעבודה יש כאן ידיעה בקרב צוות העיתון הלוחם בשחיתות זה המנסה בכל כוחו לקדם את מעמד האישה נפל דבר, ומה קורה, כל הכתבים התחקירנים ואנשי הצוות יוק, דממה כלום לא עולה על דפי העיתון. ואותי מענינות שתי שאלות, האם העיתון יסקר את משפטו של קצב, ומה תהיה גישתו? וכמו כן, הייתי רוצה לדעת האם על כך נאמר: אם בארזים נפלה שלהבת מה יגידו איזובי הקיר???

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • גוליבר  On דצמבר 31, 2009 at 8:57 am

    עורך מוסף הארץ
    היתה לו מאהבת
    שאף היא עבדה במוסף
    וכולם ידעו וכולם שתקו
    וגם היום היא עובדת בעיתון
    נו שויין

  • סתם אדם  On דצמבר 31, 2009 at 10:35 am

    "יותר קל להילחם על עקרונות מאשר לחיות לפיהם."

    מוגש כחומר למחשבה.

  • איריס  On דצמבר 31, 2009 at 3:07 pm

    הארץ הוא ארגון מיסוגני שהטרדה מינית בעבודה, קידום מהמטה, ונקמנות בנשים "שלא נתנו" היתה נורמה שם. והיה גם ברור שאשה כי תעז להתלונן, לא רק תתמודד עם המטריד המיסוגן הספציפי אלא עם כל אימפרית שוקן ושלוחותיה במערכת החוק.
    בתור אחת שניסה להתלונן נגד מנכל העתון בתפקידו כגבר מטריד, מאיים, אלים, אנס, סרסרן, ומיסוגן סדרתי, אני מסכימה איתך שיש ניצול לרעה של מעמד כלי התקשורת הזה להשתיק נשים בצורה גסה, כאשר מצד שני המלל הנשגב של העיתונאים (שרובם ככולם יודעים מה קורה שם מתחת לאפם) אמור לתת לעתון "מחסה" וכוח כמקדם הנאורות עלי אדמות.

    תגובתו של עמוס שוקן למכתב אישי שלי בנושא, לפני כשלוש או ארבע שנים, היתה משהו כמו צר לי, לא יכולתי לא ידעתי לא עשיתי, את מוזמנת ליצור קשר עם עורך "ספרים" אולי יכניס לך כמה כתבות.

    למרבה הצער, העיתונאים בכל כלי התקשורת מחממים זה לזה את הגב ומגרדים טוב, כך שיש ערבות הדדית, ומניעת כל אפשרות להלחם בתקשורתן אלים (בהקשר המגדרי) או מטרידן או נצלן. וכולם כמובן נאורים בלי קץ ויש להם חברות פמיניסטיות שיגידו למתלוננת "למה את לא סולחת לו".

    מבלי משים, או עם משים, נכנסת פה למעבה היער האפל ששמו "האליטות השמאלניות" של התקשורת, משפט והאינטלקטואליה הפסאודו נאורה.
    מייד מגלים שהנאורים פשוט מעסיקים את אנשי העולם התחתון לעשות להם את "העבודה בשטח", ומפנים אצבע מאשימה לכל השאר.

    על שוקן להסביר את קידום האנשים מהסוג הזה ביודעין לנהל את העתון שלו. הוא ממלא פיו מים.

  • מיכל  On דצמבר 31, 2009 at 3:32 pm

    אני לא מאמינה שאני זו שמסנגרת כאן… בתור לוחמת למען החוק הזה אני לא חושבת שצריך לעוות אותו ואת הקיום האנושי. מותר לנהל רומנים בעבודה והעובדה שהם לא מוסתרים הופכת אותם לקבילים. ככה זה בעיני. אולי אני נאיבית, אבל מצב כזה לא נקרא בעיני הטרדה.

  • סתם אדם  On דצמבר 31, 2009 at 4:21 pm

    זה ש"רומן" מסוג זה טוב לחלק מהאנשים לא סותר את העובדה שהוא גרוע לאחרים.
    זה מתחיל ביחסי עובד – מעביד (רק משכורת, לא רוצה, תעברי למקום אחר)
    ממשיך ליחסי מרצה – סטודנט (נראה אותך מחליפה מוסד אקדמי כל כך בקלות כדי להתחמק ממרצה נצלן) וממשיך ליחסי מפקד – חייל (עכשיו נראה אותך מתחמקת מזה!). לא תודה. רומנים לא צריכים לקרות כשאדם א' כפוף לאדם ב'. רוצים? שאחד יעזוב למקום אחר.

  • הני  On ינואר 1, 2010 at 4:54 pm

    זה לא קשור לנאיביות זה קשור לתובנה רחבה יותר – ראי את תגובתו של סתם אדם ממש לעניין!
    גוליבר – לא יודע מה זה שויין – זה לא בשפה שלי…אצלנו אומרים נכווה ברותחין נזהר בפושרים…אז נו שויין זה בשביל אלו שלא נכוו…וכנראה שחליאה לאללה זה בשביל כל המוטרדות ששילמו חיר יקר עבור "הרומנים הללו"

    לגבי שוקן, אין לי מה לומר חוצמזה שנאה דורש נאה מקיים…

    שבת שלום
    הני

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: