The state of Israel faces many issues; some of them are imaginary, while others are real, regardless, as most of the scholarly literature argues, the perception of a threat is as important as its actuality. Some of the threats are considered to be immediate and immanent to the Israeli context, while others are considered to be external and secondary, nonetheless, most of them revolve around national security issues.  In this column I would like to offer an alternative point of view to the core issues that the Israeli society should confront, and at the same time break-off from the conventional pattern of the Israeli state of mind. I would argue that while, for years, we have been concentrating on the international arena and national security considerations (in which we have been performing poorly, at least during the last few decades) we completely neglected the inner social issues; currently these issues became the most threatening problem to the socio-economic fabric  of the Israeli society.

              No, I do not want to discuss the Palestinian issue, nor the Mizrachi-Ashkenazi issue, not even the Secular-Religious issues, this time I would like to concentrate on an issue that some might refer to as “our back-yard” or “third Israel” – migrant workers. During the past six months I have been working on a new research project with a colleague of mine from the US; the situation of migrant workers in Israel. We are looking into this issue, not from the convenience of our offices, but rather we are out on the field interviewing, participating in religious services, and in some cases I decided to leave the comfort of academia and demonstrate in the streets, shoulder-to-shoulder with the migrant workers.

              At this point folks start getting irritated, the first argument is “we need to first take care of our own problems and we have more than enough”, and I agree we have many problems, but for a change we must look at the entire picture. It seems that ever since the Six Days War we are unable to do anything right, and the slop is becoming more and more steep and slippery. During the past two decades we, as a nation, are facing some crucial issues, those of the mass immigration from the former USSR are not integrating into the Israeli society, the Ethiopian immigrants are an outcast group on any parameter imagined, the gaps between the poor and the rich became the widest in the “modern industrialized world”, and these are only the obvious issues. The question is why do I turn to the migrant workers if we have all these issues on our hands?

              Well ladies and gentlemen, migrant workers are residing in Israel they are not living in it – they are boarders within our borders but not an integral part of our society. They are black, yellow, brown and pink however to us Israelis they are invisible, they are the transparent other. We do not want to see them; we make sure they are ‘pushed’ into poor neighborhoods, while at the same time they work and service the more affluent ones. We do not care if they have proper medical insurance, nor if their children are getting proper education.  We demand they be punctual and effective workers, but we do not pay them minimum wages, or provide them with social benefits. We refer to them in derogatory terms and terminology mostly in Hebrew, sometimes even in English, thinking they do not understand us, even though they have been here for years and years and speak the language fluently. We want them out of here, but we need them to keep on working in all the odd jobs no one is willing to take. We need them to be transparent, because if we see them we will not be able to justify our usual moral high ground.

              It is a known cliché that a society is as strong as it weakest link; if this is true, then the Israeli society is very fragile and we are, in fact, facing the worst period of our short history. As a society we cannot allow the situation to continue, we must take a stand against the racist practices, we must look introspectively into our entire way of life and make a decision; can we and should we become a society that is dull to the pain of the other? Is this the road we should or ought to take? One last thing before making that decision or even pondering on the matter, bear in mind that if we decide to “look through” the migrant workers’ communities, next we will start overlooking other groups and this would surely be the start of the end.


Hani Zubida

February 2010.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.


  • מייקל  ביום פברואר 11, 2010 בשעה 1:13 pm

    Hani, on earth, what happened? Why did you decide to write the text in English? Naturally, the English of Iraqi immigrant should be much better than that of average Brit – but why?!

    As to the text itself: it is all pointless. In all respect, the migrant workers are not and are not presumed to be and are not seeing themselves as part of Israeli society. They were allowed here with one clear goal: to do their job and go. It is natural right of this state not to naturalize everyone who worked here for couple of years and had a baby here. It is natural obligation of their original states, however poor, to provide them education and standard of life.

    That the USSR immigrants are not becoming a part of society is not true. Quite on the contrary, they are. But all the process is naturally slow. That the gap between poor and rich in Israel is widest in the industrialized world is also far from reality.

  • אזרח.  ביום פברואר 11, 2010 בשעה 3:17 pm

    כדאי לציבור בכללותו להתייחס למה שכתבת.

  • יונתן שחם  ביום פברואר 11, 2010 בשעה 3:58 pm

    ואת זה אתה יודע כי:
    א. שאלת אותo.
    ב. היית/אתה בהווה מהגר עבודה בעצמך.
    ג. החלטת עקרונית שצרות של אחרים לא מעניינות אותך.
    ד. אף תשובה אינה נכונה.

  • מייקל  ביום פברואר 11, 2010 בשעה 6:07 pm

    אני מוטרד מאוד מצרות של אחרים, אבל מדינת ישראל לא אמורה לאזרח כאן כל אדם שנכנס. גם אני, אם אעבוד קצת בנורווגיה או באוסטריה או בבריטניה, לא אוכל להתאזרח שם. גם אתחתן שם ואביא ילד יהיו בעיות קשות מאוד אזרחות. זה טבעי לגמרי. כל מדינה היא מדינת האנשים שנולדו בה, אם יוצאים מן הכלל מעטים. כדי לדעת את זה לא צריך לשאול אף אחד ולא צריך להיות מהגר עבודה. ברמה אישית, כמובן אין לי שום דבר נגד העובדים הזרים.

  • הני  ביום פברואר 11, 2010 בשעה 6:18 pm

    כמו שאתה בטח לא יודע אני כותב גם לעיתונים בשפה האנגלית — אבך הגזענות שלך לא יכולה שלא לבצבץ, ממש כמו כל פעם…נו רחמנות (במבטא בריטי)

    אהבתי את התשובה שלך ליונתן "זה טבעי לגמרי" אני מסכים עימך זה ממש טבעי שיש גבולות משטרה וצבא שלמדינות ושאסור לנדוד בין שטחים כולה עשינו זאת כמה מליוני שנים ורק ככה בחמש שש מאות שנה האחרונות זה פסק — מה אומר טבעי לאללה! טיעון גאוני…

    וכמובן, שכולנו ללא יוצא מן הכלל מודים לך שבאופן אישי אין לך כלום נגד מהגרי העבודה, מה היינו עושים אם היה לך משהו נגדם — אולי מגרשים אותם או מתיחסים אליהם כלא קיימים? לא יודע, נקודה למחשבה.

  • יונתן שחם  ביום פברואר 11, 2010 בשעה 8:54 pm

    אני לא מבין איך הצלחת לערבב בין הדברים:
    פוסט של הני שכתוב שאנחנו מנצלים את מהגרי העבודה, מתעלמים מקיומם ומצד שני לא יכולים בלעדיהם.
    תגובה שלך שטוענת שהמהגרים לא רוצים להישאר פה אלא באו בשביל לעבוד.
    שאלה שלי של איך אתה יודע את מה שכתבת.
    ובסוף טענה שלך לגבי מה הסיכויים שלך להתאזרח באירופה (טענה לא ממש מדויקת אגב, בארבעים השנים האחרונות למעלה מ-800,000 מהגרי עבודה לא חוקיים קיבלו מעמד קבע באירופה, שלא לדבר על מהגים חוקיים שקיבלו. אפשר לקרוא חלק מהנתונים כאן:

    אז תסביר לי את סלט הטיעונים שעשית..

  • הני  ביום פברואר 11, 2010 בשעה 10:04 pm

    בחיי שאתה מצחיק עזוב אותך מעובדות ולקרוא — מיותר, בחייך…

  • יונתן שחם  ביום פברואר 20, 2010 בשעה 2:38 pm

    במקום לשתוק כדאי שתודה שטעית.

  • הני  ביום פברואר 21, 2010 בשעה 11:44 am

    למה להודות בטעות כשאפשר להמשיך ללהג ללא גבול…בחייך יונתן תהיה רציני 🙂

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של

אתה מגיב באמצעות חשבון שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )


מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: