חינם, רק היום!

חגיגה בישראל, אנחנו הופכים לחלק מהעולם הגדול, סופסוף זה מגיע, גאפ, H&M ואיקיאה כמובן. אך עם הגעתם של רשתות בינלאומיות אלו עולות מספר שאלות בנוגע להתנהלותה של התקשורת, ביניהן, האם בתוך ההילולה, ומתוך תחושת הקרתנות הכללית שאפפה את ארצנו בימים האחרונים עולה ריח של באוש מכיסוי התקשרות של האירועים? מה פתאום כלל התקשורת הישראלית מכסה אירועים מסחריים בעמודי ומהדורות החדשות? וגם לאחר הכיסוי הראשוני מדוע ממשיך הכיסוי לאירועי הפתיחה וסיקור מתמשך של חנויות אלו?

ובכן, אכן זהו יום חג לרבים בארצנו הקטנטונת, הגיע לכאן בדיוק מה שחסר לנו, בגדים זולים מאיכות בינונית (H&M) בגדים בנאליים במחירים מופקעים (גאפ) ורהיטים ושאר מיני מוצרים שברוב אין לנו שימוש במחירים מצחיקים (איקאה). אף אחד הרי באמת לא מעוניין בטיב המוצר או נחיצותו, כאן יש תחרות למי יהי, מתי וכמה. כשמדובר ברשתות חובקות עולם מסוג זה, הצפי הוא שהן ישלמו עבור הפרסום ושמן המסך שהן מקבלות, אך למרבה הפלא אין להן כמעט צורך לקנות שטחי פרסום או זמן פרסום, מדוע? התקשורת הישראלית כולה החליטה להעניק לרשתות אלו המגלגלות מיליארדי דולרים בשנה מתנה כיסוי חינם של כלל תהליך כניסת הרשת.

זה החל בצורה מינורית, הכיסוי הראשוני היה של רשת גאפ שפתחה חנות בקניון בירושלים. עבר לסיקור חדשותי של פתיחת רשת איקאה, והגיע לשיא עם פתיחת חנות הבגדים H&M בתל אביב. הסיקור ניתן בכול מהדורות החדשות, ללא יוצא מן הכלל, בערוצים המסחריים כמו גם בערוץ הציבורי. מבחינה של שווי סכום הכיסוי בתוכניות החדשות בשלשלת הערוצים המרכזיים עולה תמונה מדהימה, רשת H&M זכתה לכיסוי תקשורתי בשווי של כשמונה מיליון שקלים. מדוע? האם רשת ששווייה כ-31 מיליארד דולר אינה יכולה לשלם סכום זה עבור פרסומות? האם אותן רשתות טלוויזיה מסחריות אינן זקוקות לכסף להפקות? הרי זהו משאב ציבורי בחלקו, והכסף אמור לזרום חזרה אלינו דרך הפקות של תוכניות טובות יותר ולא רק האח הגדול או הישרדות.

אז מה קרה שם? נתחיל עם יחצנ"י הרשתות, אלו חגגו את הפסח מוקדם מן הצפוי, הם חסכו לרשתות מיליונים בפרסום, והביאו את כל המדינה עוד לפני פתיחת הרשתות להתעניין בנושא, הבונוסים בטח חגגו שם. אינני מלין על היחצני"ם הם עושים את תפקידם, אני מלין על עורכי החדשות, הם היו אמורים להיות על המשמר, אך נראה שחלקם ישנו וחלקם פשוט הרימו ידיים, כנראה שבישראל אין אייטמים מעניינים יותר.

ועם זאת אני יכול לראות דרך מצוינת לכיסוי כניסת הרשתות, שאלות כמו מה יהיה השכר הממוצע לעובד ברשת? האם הרשתות ישכרו מנהלים מתושבי האזור אליו הן חודרות? היכן יערך הייצור של הרשתות? מה הן ההטבות שקיבלו רשתות אלו על מנת לפתוח את סניפיהם במקומות הספציפיים בהם בחרו? אך מכול אלו לא נשאל כלום! אפילו במקרה איקאה בו נחקר המכרז ועוכב על ידי בית המשפט לא נאמר דבר. והסיקור, נו מה יש לומר, סיקור מגוון המוצרים, הפצצה של נתונים לגבי הרשתות וסניפיהם העולמיים, מחירים כל מה שצריך על מנת ליצור אווירת חגיגה. והתוצאה, התנפלויות חסרות תקדים על פתיחת הסניפים, דחיפות וכמעט אך מכות בפתיחת H&M בתל אביב-יפו, ושוב סיקור של האירועים.

כתוצאה מהשתלשלות האירועים הללו גמלו בליבי מספר החלטות:

  1. לא הולך בחיים לפתיחות של רשתות ולא מעניין אותי מה נותנים ומי מזמין.
  2. אני לא מצטער שלא קניתי מניות באיקאה H&M או גאפ – היות ולמרות שנראה שהם ענקיים לאחר החודשים האחרונים, בחו"ל מוצריהם נחשבים "לסוגה תחתית"…
  3. בכול פעם שיעלו דיווחים כאלו בחדשות אני עובר לערוץ הקניות הם לפחות לא מסווים את העובדה שהם רוצים למכור לנו מוצרים באייטם חדשותי!

המאמר התפרסם לראשונה בירחון סטטוס של חודש אפריל 2010

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • סתם אדם  On אפריל 30, 2010 at 6:28 am

    ערוץ הקניות – הערוץ הכי טוב בטלוויזיה! שידורים נון-סטופ בלי פרסומות!
    ובנימה רצינית יותר: Broadcasting נמצא בתהליך מוות איטי ומייגע בזמן שהעולם עובר ל-Narrow Casting. לא שזה בהכרח טוב, כי עדיין יש צורך בחשיפה גם לנושאים אחרים אבל לשם הולכים הדברים.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s