פסק דין התקשורת: אשם

זה לא אני, זה שלום חנוך (דגש על ה-ח'), הוא זה שכתב את השורה האלמותית בשירו טיול ליפו "המשטרה פוחדת בעיקר מאנשים מפורסמים".

מאז יציאת השיר באלבום אדם בתוך עצמו בשנת 1977 עברו הרבה מים בירקון, והתנאים השתנו, המשטרה לא פוחדת מאף אחד (טוב אולי חוץ מעבריינים באמת אלימים שאותם היא לא כל כך מצליחה לעצור) והיא עושה כל שביכולתה להראות את זה בעיקר מאנשים מפורסמים.

לא, אינני בא לטעון שאין לנו בעיה במסדרונות השלטון בישראל, יש לנו בעיה חמורה! סחי פשה בין רבים מנציגינו הנבחרים. לא, לא כולם מושחתים, ואין בליבי סרה על מוסד הנציגות באופן כללי. לדידי, הבעיה אינה טמונה בנציגים אלא בנו אלו שבוחרים בם פעם אחר פעם, לאחר ששלוש או ארבע שנים אנו קוראים להם מושחתים בכל פינת רחוב. עם זאת את שמתרחש היום בקרב הפוליטיקאים ואנשי ציבור לבין המשטרה ובתיווכה הנדיב של התקשורת לעם, עובר כל גבול.

ובכן כך נראה התהליך, עולים חשדות בנושע לנבחר ציבור מסוים, הבא ונקרא לו אהוד אולמרט. נניח פוליטיקאי זה הצליח להגיע לראש הפירמידה הפוליטית והוא מכהן כראש ממשלה, מה שברמה הפרקטית אומר אויבים וחורשי רעה למכביר. אכן, כל אלו אינם מנקים אותו מדבר עבירה, באם הוא חטא בו, אך עדיין ככול אדם במדינת ישראל הוא זכאי להליך תקין של חקירה והעמדה לדין. המשטרה מצידה, אמורה לעשות את עבודתה, ועבודתה של המשטרה הינה חקירת המקרה, מיצוי כל המידע העומד לרשותה, חקירת כל העדים האפשריים ומציאת כל העדויות הפיזיות.

אולם, המתרחש כיום רחוק שנות אור מהמתבקש. המשטרה פועלת כיום בזירות רבות, הראשונה הינה הזירה של העדויות והעדים, השניה הינה הזירה מול הפרקליטות ואיכויות התיק שיקבעו אם יועמדו החשודים לדין ומהו הקרדיט שתקבל המשטרה והזירה האחרונה הינה הזירה התקשורתית. למרבה הפלא הזירה התקשורתית הפכה לחזית מרכזית בעבודתה של המשטרה. רוצים לחקור ראש ממשלה, אין בעיה מודיעים לתקשורת לפני שמודיעים לראש הממשלה. רוצים לעצור את ראש לשכתו של ראש הממשלה, אין בעיה, מדווחים לעיתונות ודואגים שצבא של תקשורת יקבל את פניה ביציאה מטיסה מלוס אנג'לס, כן אחרי 18 שנות טיסה, וכך מובלת אישה, שאולי בסופו של תהליך בית המשפט יחליט על זכאותה, לחקירה ומשם לבית מעצר.

אינני יודע מהי תחושת הבטן שלכם ברגע זה, אני חש פחד ובחילה. האם בשל פרסומו של אדם, ועוצמתו הפוליטית הוא צריך לשלם "מחיר בושה"? עיקר חששי נובע מהעובדה שעולה ממחקר שפורסם לאחרונה, במחקר זה נשאלו שופטים לדעתם בנושאים שונים, כמו כן הם נשאלו האם הם מושפעים מהתקשורת, רבים מהשופטים העידו כי לתקשורת יש השפעה מכרעת על דעתם בנושאים שונים (וכי מדוע שלא תהיה הרי הם ככל האדם). אזי בעצם, אנו מגלים כי יתכן מצב בו מוכרע דינם של רבים עוד לפני שלב הראיות, בתקשורת! זהו מצב לא בריא לדמוקרטיה, די ברור כי המשטרה משתמשת בתקשורת לצרכיה, וברור עוד יותר כי התקשורת נהנית וקוטפת פירות רבים – זוהי דרך דו צדדית. הנפגעים העיקריים הם נשות ואישי ונשות הציבור, והציבור עצמו שאינם עומדים בפני מערכת מאוזנת כהלכה.

והתוצאה, ובכן חברות וחברים, מלחמת האשמות ויחצנים בתקשורת. עצתי לכולם, בקריאת עיתונים היו ביקורתיים, אל תקבלו הכול כמובן מאליו, אל תחרצו דין, זהו "משחק מקדים" שמטרתו היא להגיע ללב השופטים והציבור, אל תפלו במלכודת, וזכרו כל אדם, כן כל אדם, הינו זכאי עד אשר מוכח ההפך.

המאמר פורסם לראשונה בירחון סטטוס מאי 2010

Add to FacebookAdd to DiggAdd to Del.icio.usAdd to StumbleuponAdd to RedditAdd to BlinklistAdd to TwitterAdd to TechnoratiAdd to Yahoo BuzzAdd to Newsvine

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • סתם אדם  On מאי 28, 2010 at 5:02 pm

    וכאן אתה יוצא מנקודת מבט (שגויה) שתמיד המשטרה היא זאת שמדליפה פרטים לתקשורת. מה לגבי מפורסם אחר, "כבוד" אנסי קצב?
    ואם המשטרה תעבוד בשו-שו, יקפצו כולם וישאלו על מה ולמה ההחרשה?
    ככה שלמטבע שני צדדים, המדינה היא דמוקרטית – יענו זכות כל אחות להיות זונה ואם בפרהסיה אז עדיף, גם מי שאין לה אח. אנשי ציבור, כשמם, נחשדים, נחקרים ונשפטים תחת עין הציבור, ועין הציבור היא מה לעשות – התשקורת (הטעות במכוון).

  • bali  On מאי 28, 2010 at 8:26 pm

    סנדרה ברטקי כתבה את הדברים הבאים על הרגע בו מפנימות נשים את תפיסת העולם הפמיניסטית. אני מוצאת שמדובר בתיאור מדויק לרגע בו נבין כולנו את המציאות האבסורדית בה אנו חיים, מציאות בה רק מה שקורה בתקשורת, קורה באמת. ומה שלא… ובכן, מה שלא פשוט לא באמת קורה. בהחלט מבהיל לחשוב כמה עצום כוחה של התקשורת.

    "פמיניסטיות סובלות מהלם אונטולוגי כפול. הראשון הוא כשאנו מפנימות את תפיסת העולם הפמיניסטית ומבינות ששום דבר אינו כפי שחשבנו שהוא. ההלם השני הוא שלעיתים תכופות איננו יודעות מהו הדבר באמת. אנו נותרות במצב של בלבול קטגוריאלי, קושי במיון ובקטלוג של תופעות, בעמימות אתית אינהרנטית."

  • שולמית  On מאי 28, 2010 at 10:33 pm

    אני מסכימה לדבריך. שום דבר ממה שאנו קוראים או שומעים בתקשורת אינו תמים וכנראה משרת אינטרס כלשהו.
    ולעניין המשטרה.מרבית השוטרים מתרכזים כנראה בתל אביב ובירושלים כי בבאר שבע ממש לא רואים אותם. לא שוטרי תנועה ולא שוטרים סתם.

כתיבת תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s