צאו ראו ולימדו!

יום רביעי, השני ליוני 2010 בערב תל אביבי יפואי אוורירי נפל דבר בתל אביב-יפו, תושבי שכונת קריית שלום החליטו שנמאס להם מההתעלמות הממסדית ונאספו להם כבימי קדם כקהילה ואמרו את דברם.
זה היה מדהים, מאות אנשים הציפו את הגינה הציבורית ע"ש קתרין, נשים, גברים, ילדים, פנסיונרים וגם תינוקות הגיעו. והפעם זה היה שונה אין מחנאות, אין הבדלים בין עדות, דתיים חילוניים, כולם חשו שזהו צו השעה להגיע ולומר את דברם.

התחושה הייתה שמשהו גדול מתרחש, מזה שלשה שבועות עובדים פעילי השכונה, בשיתוף עם יעל בן יפת חברת מועצת עיריית תל אביב-יפו מעיר לכולנו, בנסיון לארגן את העצרת, הם תלו שלטים, חילקו פלאיירים לעוברים והשבים, חילקו הזמנות לתאי הדואר, ממש חגיגה דמוקרטית. הם אפילו הכינו שלטי ענק ותלו אותם בשכונה על גבי לוחות מודעות, ובכל פעם שירד שלט עלה שלט חדש במקומו.

מה מיוחד באירוע אתם שואלים, ובכן המיוחד הוא שכולנו הפסקנו לעשות את ההתכנסויות הללו, אנחנו כבר לא חלק מקהילה, אנו פועלים באופן אבסורדי כיחידים ללא חשיבה אסטרטגית על החשיבות שבפעילות קבוצתית ועוד יותר כיחידה קהילתית שכונתית. זהו אינו אקט חדש בעולם, בעבר השכונה, הקהילה היו חלק בלתי נפרד מחיי היומיום. ראשי קהילות היו חלק בלתי נפרד מניהול חיי העיר הם נשאו ונתנו אל מול ראשי ערים, ראשי מדינות וחלקם אף הפכנו לנציגים פוליטיים ברמה הארצית.

אז מה הביא את תושבי קריית שלום, שכונה של אנשים מן השורה, להתאגד? ובכן שכונה דרומית זו שבה חיה אוכלוסיה הטרוגנית של אנשים מדהימים סובלת מנחת זרועו של הממסד מזה מספר שנים, ההזנחה פושה בשכונה, גינות ציבוריות אינן מטופלות, אין לשכונה בית ספר עיוני ראוי לשמו, בית הספר היחיד שילדי השכונה יכולים להגיע אליו מהווה דרך ללא מוצא, ממנו לא מסיימים עם בגרות שמאפשרת להמשיך ללימודים אוניברסיטאיים. על כן ילדי השכונה שמבקשים ללמוד ולהגיע לאוניברסיטה מחוייבים לעזוב את הסביבה המוכרת שלהם ולנדוד לצפון העיר תלושים מכול חבריהם והשכונה על מנת לקבל השכלה ראויה. ובתוך השכונה בנו בית ספר לטבע, בית ספר לתפארת, עם טווח לימודים יוצא מגדר הרגיל, למגינת ליבם של תושבי השכונה, רוב הילדים בבית ספר זה מגיעים משכונות צפוניות, בכול בית ספר זה רק 19 ילדים מדרום העיר לומדים, למרות מיקומו.

בעיות נוספות שתושבי השכונה נתקלים בה היא בעיית גני ילדים, בשכונה בה מתגוררים 9000 נפשות אין מספיק תקציב לתת פתרון לכלל ילדי השכונה, מסתבר שחלק ניכר מהילדים אינם מתקבלים לגן עקב חוסר בתקציב! זוהי שכונה של אנשים עובדים, מה הפתרון לילדיהם? כיצד יצאו לעבודה על מנת לכלכל את ילדיהם? עוד נושא מרכזי הוא המתנ"ס השכונתי, מה קורה איתו? ובכן אחד נתרם לשכונה על ידי פילנתרופ, ובהחלטה כלכלית גרידא החליטה העירייה להפקיע את המתנ"ס ולבנות קאנטרי קלאב. למרות שהקאנטרי נמצא בליבה של השכונה, כל התושבים מנועים מלהשתתף בקאנטרי, קוראים לזה גזענות כלכלית! בנו להם קאנטרי בשכונה, דמי המנוי למשפחה הועמדו על 4500 ₪ ובכך נמנעה הכניסה לתושבים. המדהים בסיפור זה הוא שהעירייה מרוויחה הון עתק מהמנויים לקאנטרי שנמצא בתוך השכונה, והמנויים כולם מגיעים משכונות צפוניות ואף אחד לא חשב לחלק מינויים מוזלים לתושבי השכונה.

עוולות אלו הביאו את תושבי שכונת קריית שלום להתאגד ולהתחיל בפעולה פוליטית-חברתית-קהילתית ייחודית בניסיון להבהיר לשלטון הכוחני שמתעלם מהם במשך שנים שהגיע הזמן לשנות כיוון, האמירה שיצאה מערב זה היתה פשוטה, מילה אחת. די! מי ייתן ועוד קהילות ילמדו את השיעור ונשמע יותר ויותר קריאות פשוטות מסוג זה, די! הגיע הזמן באמת לפנות לכיוון התושבים, ולדאוג לצרכיהם, ואולי הקול יצא ולא מציון אלא משכונת קריית שלום בתל אביב-יפו. יישר כוח לתושבים, ולשאר צאו ראו ולמדו.