רפורמה או רפומרע?

רגע לפני ההצבעה על הרפורמה במליאת רשות השידור, אני טוען שלא זה התינוק שאנו מייחלים לו וקורא לאמיר גילת לבחון שוב את ההצעות

לשכונה הגיע בחור חדש, אמיר גילת, חמוש בגיבוי ממשלתי ובתובנה כי הרעה החולה הפושה בקרב מסדרונות רשות השידור הגיעה לשיא, וכי יש לשנות את המבנה הפרסונלי ברשות כמו גם המבנה הארגוני, ואנו כולנו צפיה. דיונים של יותר משלוש שנים מתנהלים בנושא הרפורמה, עיקרם הוא שלשה בסיסים שהינם מוטעים ומטעים. הבסיסים הם: "זריקה" הביתה של כל העובדים הותיקים, העלאת תשלומי האגרה והכנסת רשות השידור להתחייבות להלוואות במאות מליוני שקלים כדי לקלוט עובדים זולים לא מיומנים שיובילו את רשות השידור.

נקודת המוצא של אנשי האוצר הייתה הצורך לשלוח הביתה שבע מאות עובדים מבלי לבדוק מה הם הצרכים האמיתיים של רשות השידור שסבלה שהתעמרות תקציבית במשך שנים. לא נעשתה כל בדיקה מקצועית מהו המבנה הרצוי לרשות השידור ובכלל מהו החזון של השידור הציבורי. כל הדיון נסב סביב השבע מאות עובדים שילכו הביתה וזו הסיבה שהחלו את כל המהלך עם הסכם הפרישה. את המבנה החדש של הרשות בנתה חברה חיצונית שלא היה לה כל נסיון קודם בשידור ציבורי. במהלך של חודשים ספורים היא הגישה להנהלה תוכנית שאף זכתה לוטו מידי שקלאר. במקום לשנות את התוכנית, נעשו נסיונות לשפר אותה בטלאי על טלאי.עבודה שלא הסתיימה עד היום שלוש שנים מאז החלה.

כעת עומד על הפרק הסכם שכר בעייתי לא פחות שמתנהל בשלושה ערוצים עיקריים עם אגודת העיתונאים הירושלמית. המדהים הוא שאגודה זו, למרות משקלה הסגולי הגבוה,  היא גוף שאינו מוסמך לחתום על הסכמים שכן לעיתונאים יש גוף יציג מרכזי אחד והוא האיגוד הארצי של עיתונאי ישראל שלא פועל כבר כמה שנים והאגודות פועלות באופן עצמאי.

המשא ומתן מתנהל בצורה בעייתית מאוד, בלשון המעטה, תוך העלמת פרטים מוועדי העובדים של העיתונאים ומבלי לשתפם בכל הפגישות. ההסכם שהולך ונגלה לראשונה לכלל העובדים מדבר על כך שהעיתונאים ברשות השידור יאלצו לחתום על שעון נוכחות בכל רגע שבו הם יוצאים או נכנסים לבניין. נושא השעון לגבי עיתונאים הוא נושא בעייתי שכן השעון מהווה ערעור בסיסי לחופש העיתונאי ולמעשה יש בו קריאה לעיתונאים לשבת במשרד ולהכניס לשידור את הקומוניקטים שהם מקבלים ולא לעשות עבודת שטח כפי שהם נדרשים לעשות. פרט לכך שעון נוכחות משמעותו חוסר אמון בעובדים, אם אין אמון בדיווחי השעות של העיתונאים איך יהיה אמון באמינות הדיווחים שלהם. נזכיר מדובר בעיתונאים שעיקר עבודתם אמורה להתנהל בשטח.

שכר נמוך יביא להזניית המקצוע

עקרונות נוספים שהם בעייתים הם ההתייחסות לדור הבא של עיתונאי רשות השידור שיקבלו שכר עלוב בין 4400 ₪ בשנתם הראשונה ל-8300 ₪ בעוד עשרים שנה. לפי שמועות המתרוצצות כתבים יקבלו בשנתם הראשונה 5300 ₪ ו-13000 ₪ כעבור שלושים שנה! בכל מקרה מדובר בשכר דומה לזה שמקבלים המורים ומהווה סיבה מרכזית לרמת ההוראה הנמוכה בישראל, האם באמת ברצוננו לרתום מנגנונים שהביאו להתדרדרות ההוראה בישראל לרשות השידור הציבורי? האם ברצוננו לפרק את מעמדו של מקצוע העיתונאות לחלוטין? ומה עם "כלב השמירה של הדמוקרטיה"? זוהי תופעה שתתרחב, ירידת שכרם של העיתונאים

ברשות השידור ירד מה שיביא מולי"ם של העיתונות להוריד את שכרם של העיתונאים בכול הערוצים תונצח הזניית המקצוע שהוא מרכיב חשוב בהבניית הדמוקרטיה.

אני פונה מכאן אליך ד"ר גילת, פעמים מעטות מזדמנת לו לאדם ההזדמנות לעמוד בצומת כה מכריע לגבי עתיד העיתונות הישראלית והשידור הציבורי, אנא אל תיתן לרוחות רעות וללהגי אנשים לבלבל אותך. בדוק, קרא, ובחן בעצמך את ההצעות המוגשות לפתחך. בטוחני כי תגלה כי חלק מהן מלאות באינטרסים זרים. רשות השידור הציבורי היא של כולנו, ומטרתנו בראש ובראשונה היא לשמור עליה למען הדורות הבאים.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: