התחרות ניצחה את מתעניינים והקוראים

מזה זמן מה "משתוללות" להן כמה פרשיות בתקשורת הישראלית: מינוי גלנט לרמטכ"ל, החשיפות של ויקיליקס בדבר הויתורים שהציעו הפלשתינאים במו"מ לשלום, פרוק מפלגת העבודה, השינויים המרכזיים במפת העיתונות הישראלית והשריפה בכרמל. המדהים הוא שלא כל תושבי המדינה קוראים על הדברים הללו באותה רמה של כיסוי וניתוח, חלק מאיתנו אף לא מודעים למה שקורה, למה? אנסה מיד לעמוד על הבעייתיות.

 

הייתה לי הזדמנות לכתוב על פרשת גלנט מספר פעמים, אך לתומי חשבתי כי הפרשה כבר גוועת לה, מדוע? ובכן באנשי צבא עסקינן, ואלו כידוע בישראל הם קצת מעל לביקורת. תמיד בכותבי על אנשי צבא אני נזכר בציטוט של הרמטכ"ל השני של ישראל יגאל ידין, אותו איש מלא סתירות, ארכיאולוג ואיש צבא, אינטלקטואל ומצביא. הסיפור כך עובר מדור לדור נעוץ בשנאתו של ידין למשה דיין, אותו דיין היה "גנב" עתיקות ידוע בחוגים מסוימים, אך באותה עת הוא נחשב לגיבור, זאת כאמור עוד לפני שפורסמו הפרוטוקולים של מלחמת יום כיפור. אך ידין איש ספר וארכיאולוג ידע על פשעיו של האיש וניסה לחשוף אותם, אך ללא הצלחה, בהבינו כי את העיתונות והממסד הוא לא יעבור בדרך הישירה בחר ידין דרך עקיפה ונשמע אומר את המשפט הבא: "אם אמצא את מי שגונב עתיקות בישראל, אעקור לו את עינו הבריאה…"
וכך נשתמרה לה ההילה הייחודית של אותם אנשי צבא. בשנים האחרונות עם זאת הילה זו נפרצת, החל מאותו מהלך של אותו אהוד ברק בצאלים שזיכה אותו בכינוי אהוד ברח וכלה במכירת תיק ההשקעות של הרמטכ"ל בזמנו של צה"ל, דן חלוץ. עם זאת מינוי הרמטכ"ל הפעם פתח לראשונה את הפוליטיקה הפנימית הצהלית, אך באופן מדהים בעוד הנושא מעסיק את מעריב והארץ האופן כמעט מוחלט, בידיעות וישראל היום שקט…מדוע? ובכן, היות ומעריב העלו את החשיפה הראשונית, בידיעות כנראה חשבו שזה לא מספיק חשוב, כמו גם הצורך לאזכר את המתחרים כראשונים לחשיפה כנראה לא עשה להם טוב.
ואם סתירה זו אינה מספיקה, הרי שבאו להן החשיפות של ויקיליקס בדבר הוויתורים שהציעו הפלשתינאים. אלו העסיקו אותנו אולי כיום, בעיקר כותרת ראשית בעיתון הארץ, לאחרים זו הייתה ידיעה לא כך חשובה. מעניין, הסיכוי לשלום, השקרים של הפוליטיקאים כמו גם של הנושאים והנותנים הישראלים, הכול כלא היה. מה כן מעניין אותנו? ובכן העובדה שברק החליט שוב פעם לאשרר את כינויו "אהוד ברח" ולהקים את סיעתו החדשה עצמאות (אולי חירות היה שם מתאים יותר?). וזה כמובן גם השכיח מאיתנו פחות מחודשיים לאחר האסון האקולוגי/אנושי/כלכלי הגדול ביותר של ישראל ב- 30 שנים האחרונות, השריפה בכרמל. מדהים כמה קל לנו לעבור פאזה ולשכוח את ההרוגים, ההרס וההזנחה, הכול שב למסלולו.
אך מאחורי כל אלו, בישראל של תחילת המילניום החדש מתחוללת מלחמה שיש לה קורבנות רבים, ושדה הקרב הוא כל אחת ואחד מאיתנו, זוהי מלחמת העיתונאות הכתובה. אני מאמין כי זוהי מלחמת מאסף, אך עם זאת זוהי מלחמה, ובמלחמה כמו במלחמה הכול הולך, אז מה היה לנו שם? היה לנו עיתון של המדינה, ידיעות אחרונות, שהוא כבר לא. היה לנו את הלוזר הנצחי, מעריב, שקיבל סופסוף בעלים חדשים ותקווה, או שלא. היה לנו את זה של האינטלקטואלים והאליטה, הארץ, אך הוא קטן מידי מכדי להשתתף. וכאן הטויסט בעלילה, נכנס לנו גיבור חדש, ה"חינמון", ישראל היום, קטן חצוץ, צבוע בגוון ברור לפי חלק, אך בחינם! אותו קטן, הפך לגדול, למרות נסיונות שונים לחסום אותו כיום הוא הפך לעיתון היומי הנקרא ביותר במדינה, ואת זה אנו רואים מעל דפיו ובפרסומים שונים מלבד המתחרים.
מה שמפחיד אותי, ואני חלילה וחס לא מתנגד לעיתון חינמי, הוא שאי השוויון בתחום הכלכלי עומד להפוך אותנו למדינה לא של עיתון אחד, אלא למדינה בה חלק מהאזרחים חשופים לחדשות מסוימות ולא אחרות ואילו חלק אחר חשוף לחלק אחר של החדשות. כאמור אין דרך לכפות על העיתונים דיווח מסוים או סיקור כזה או אחר, אך כפי שבמשך שנים עיתונים היו בעלי יכולת "לחנוק" סיפור כיום עולה השאלה איזה עיתון את קוראת ומכך ניתן לדעת מהן החדשות אליהן נחשפת, ואלו לא בהכרח אחידות.

הטור פורסם לראשונה בגליון מרץ של הירחון סטטוס

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • מנחם לוריא  On מרץ 2, 2011 at 12:45 am

    האני,

    באתר אחר ובפוסט שלך כבר אמרתי שיראל איננה דמוקרטיה. עיתונות היא כלי לעיצוב דעת הקהל וככזו כל עיתון צריך שתהייה לו אגנדה פוליטית חברתית וכלכלית. כבר כאן נכשלת ישראל במבחן הדמוקרטיה משום ,שכמצוטט אצלך, העיתון מפרסם את מה שנוח לו ולא מה שבאגנדה שלו – כי אין לו אגנדה.

    תבדוק את הבעלות על העיתונים ותגלה במהרה שהבעלות שם היא בידי קמצוץ שבקמצוצי בעלי ההון שלהם דווקא יש אגנדה משלהם והם בעלי המאה ולכן בעלי הדיעה.

    לחינמון שאתה מזכיר יש סדר יום מאוד לא דמוקראטי וגם זה מגיע מהבעלים שלו. אם החינמון הזה הולך לעצב את דעת הקהל הישראלית אז ,אני ואתה, בצרה גדולה מאוד כי עוד נמצא את עצמנו משוללי זכות החופש…..

    במשרד החוץ ישנה יחידה לאיסוף ודיעין שפועלת בשיטה הבאה: היחידה אוספת את כל הידיעות מכל אמצעי התקשורת הנפוצים במדינות היעד. לכל נושא ניתנת כותרת (כלכלי/פוליטי/פנים ארצי/ביקורת חברתית וכו) וכל נושא נמדד ,בשניות, כמה זמן אוויר הוא מקבל ואז משקללים את התוצאות באחוזים ופי זה מעריכים את הלכי הרוח באותה מדינה (כמובן ושוב כמובן שמדובר במדינה דמוקאטית במצרים העיתונות נשלטה על ידי מוברק והיא לא תכתוב/תפרסם שום דבר שהוא לא יהיה מרוצה ממנו. או היה מרוצה ממנו מובראק הוא כבר העבר…).

    לא צריך להיות כל כך מדויק לגבי העיתונות בא"י פלסטינה, ולו מן הסיבה שקשה מאוד לראות נושאים משותפים לכל אמצעי התקשורת וזה לא כולל איזכור של משפחות הפשע, איזכור משפחות ההון ושחיתות שלטונית. אבל ,למשל, בנושאי חברה אין דיווח זהה בכל הרשתות ובכל העיתונים ובעיקר ,ממה שיש, מדיף ריח רע של האינטרסים של בעלי המדיה ולא באמת עיתונות מדווחת ומעודדת דעת קהל.

    אני כבר לא מדבר על אלפי ידיעות שבכלל לא מפורסמות בגלל הפרה הקדושה שנקראת צה"ל ואני לא מדבר על אלפי הידיעות שאותה פרה קדושה מוציאה לעיתונות ,ואשר מפורסמות כלשונן ("דובר צה"ל מודיע") ובעצם ,שוב, מובעת דעתו של הפריץ ולא מנקודת המבט של קהל הקוראים.שלא לדבר על דיון ציבורי ודיווח לאן ולמה הולך הכסף שלנו.

    רוצה דוגמא: לך לידיעה הראשית ב Ynet מהיום (1/3 שעה 23:15) מתהוללים שם על ההצלחה של מעיל רוח. נו אז מה?
    מעיל רוח היה מבצעי בקיץ 2006 ולא הוכנס לשימוש מטעמי תקציב.
    מעיל רוח נותן מענה לנשק נגד טנקים שנמצא בזירה שלנו מ 1993 (לפני 18 שנה). והכי חשוב. מקורות צבאיים מצוטטים לאמור (הציטוט מובא בלשוני קרא במקור) מעיל רוח נותן מענה לאיומי החיזבאללה בצפון.

    נו באמת? 18 שנה לקח לפתח מענה לנשק נגד טנקים שבזירה שלנו. 5 שנים לקח להוציא את המערכת למערך המבצעי. המרכבות שנפגעו בעזה ובלבנון 2006 ,ברובן, נפגעו והושמדו על ציוותן ממטעני גחון – אותו גחון המעיל רוח לא מגן עליו וכבר שלושה עשורים לא הייתה פה מלחמת שין בשין וספק אם תהייה.

    כשזה ביטחון כל העיתונות מתחייצבת דום מפרסמת ואף מילת ביקרת.

    זו – לא דמוקרטיה.

    אז… כשאין עיתונאות עם אגנדה ואין דיווח חופשי ופתוח ואין כל דרך להעביר ביקורת אז אין דמוקרטיה. כשאין דמוקרטיה רואים עותונות שמפרסמת רק מה שימכור עוד ועוד גיליונות הכסף ההון הוא המניע.

    נכון עיתון ועיתונאות עולים כסף וצריך להרוויח אבל , אפשר להרוויח גם בדיווחים שהם לא מטעם ושהם בעלי אגנדה חברתית פוליטית וכלכלת מבהקות ולא, לא של בעלי העיתון.

    העיתונות בישראל (למעט מקרים בודדים) לא מיצרת דעת קהל, לא משתתפת בשיח הציבורי החוץ פרלמנטרי ולא ממהרת לפרסם את מה שלא נוח לבעלי המדיה ו/או לפרה הקדושה צהל ו/או למאבקים חברתיים שמקום המאבק הוא ברחוב ולא בפרלמנט.

    אגב, פרשת גלנט וריח הנבלה הסרוחה מחדרי הישיבות של המטכ"ל הם חלק מהמשוואה של המהפכות מלוב בואכה טהרן. היום מאוד קשה להסתיר דברים ובמריץ אחרי הידיעה הסקופ וכו נפרצו להם כמה וכמה גבולות. מה שחבל הוא שבארץ שלנו לא נעשה בזה שימוש לעיצוב דעת הקהל ולבנייה של דמוקרטיה שחורגת מקירות הכנסת ומשיחות יום שישי על כוס קפה ועוגה (או לחם אם תרצה זה כבר כמעט אותו מחיר).

    לצורך הטיעון שלי בשעה 23:40 בדקתי בארבעת העיתונים המקוונים את הידיעות הראשיות שלהם – להלן:

    Ynet: זעזוע בשווקים: זינוק במחיר הנפט והזהב (בשעה 23:10 הידיעה הראשית הייתה על מעיל רוח….)
    ואללה:משטר קדאפי מתנדנד.
    הארץ: השגריר הפורש תוקף: המסרים של קברניטי המדינה אינם נותנים מנוח
    מעריב: דריכות ביפו לקראת צעדת הימין מחר: "פרובוקציה גזענית".

    צריך להוסיף משהו?

    מנחם

  • hani24  On מרץ 2, 2011 at 8:52 am

    מנחם אכן כך, אני במילים לטור בירחון אתה עם דוגמאות…עצוב…עצוב מאוד לדעתי…

כתיבת תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s