תרבות, דיכוי והקשר למימון….

מזה זמן מה שאני כותב עם מלחמת התרבות בישראל בואכה המאה ה-21, עלו המון טורים שעסקו בדברי נבלה על המוסיקה הישראלית ובתגובות משם ומכאן. הפעם אני רוצה לעסוק בדו"ח שנכתב על ידי "ליבי במזרח" הקואליציה להקצאה שוויונית של משאבי התרבות בישראל…

הבניות תרבותיות הן כלי משמעותי ביותר, הדוגאמות הקלאסיות הן תפיסות כמו "מודרניות" ו"מערביות", כמעט לכולנו המילה מודרני נתפסת כדבר טוב יותר, עם איכות רבות ומגוונות אשר מאפילות על המסורתי, אנא בדקו למה זה כך? האם המודרנה שהביאה לאחוזי סרטן כה גבוהים היא טובה יותר? האם המודרנה שהביאה לכל כך הרבה כלי רבכ מזהמים שהפכו את חיינו לבלתי נסבלים היא טובה יותר? אני לא כל כך בטוח, אודה ואתוודה כי יש דברים שאני שמח בהם, אך בעיני זו אינה אבחנה גורפת, אני ביקורתי לגבי האבחנה.

נושא שני שיש לבחון הוא הסיפורת הזה של המערביות, כאן אני נכנס לנעלי גדולים, אדוארד סעיד עסק בכך באופן נרחב בספרו אוריינטליזם שיצא לאחרונה בתרגום מצוין של האוניברסיטה הפתוחה, ועוד רבים ואחרים. בהקשר הישראלי המושג אינו משקף בהכרח גבולות גיאוגרפים אלא גבולות חברתיים. הרצון היה לגרום ליהודי מדינות ערב להיות אוכלוסיה מדרג שני! לדוגמא: שמה הרשמי של מרוקו מכונה בערבית "ממלכת המערב" (مملكة المغرب), ואזור צפון אפריקה מכונה בערבית "מגרב" (المغرب) שפירושו "המערב". והוא נבדל מה"משרק" (المشرق), "המזרח", שהוא אזור מסופוטמיה וחצי האי ערב.  למעשה, רק יהדות סוריה ועיראק (שוב אני נמצא בקטגוריה המזרחית:-) יכולים להיכלל תחת ההגדרה הגיאוגרפית של "יהודים מזרחים". אם כן מדוע הוצמד הכיוני מזרחים ליהודי מדינות ערב, למרות שלפחות גיאוגרפית הגדרה זו הינה מוטעית? האם זה היה בשל הטמטום של האליטה המזרח אירופאית ואי התמצאותם הגיאוגרפית? מסתבר שלא! עזיזה כזום (כזום, עזיזה. 1999. תרבות מערבית, תיוג אתני וסגירות חברתית: הרקע לאי השויון האתני בישראל. בתוך : סוציולוגיה ישראלית, א 2: 385-428.). בהתייחסותה לסוגיית האוריינטליזם, טוענת כי תהליך האורינטליזציה התחיל דווקא מהסימון של יהודי מזרח אירופה על ידי יהודי מרכז אירופה היינו הכינוי במעליב "אוסט יודן" (יענו יהודי מזרחי!!!) וזאת, אם נשמיט את יהודי מזרח אירופה, אותם כינו בעבר יהודי מרכז אירופה "אוסט יודן", דהיינו "יהודים מזרחים", ככינוי מעליב — מבחינתם "ניקוי" שמם מרבב המזרחיות היה על ידי תיוג קבוצה חדשה כמזרחית – נחותה, ולא שינו שום הגדרות גיאוגרפיות.

אני טוען כי אם היו יכולים היו מתייגים אותם כערבים, אך אפשרות זו נבצרה מידיהם היות ו"האחר" היה הערבי, והבאתם ארצה באמצעים לא כשרים הייתה בעיקר על מנת להגדיל את הקולקטיב היהודי אל מול הערבים שנשארו בישראל באותם הימים, וחבירתם אל ערביי ישראל הייתה טעות, על כן הנוח ביותר היה לכנותם מזרחים. תפיסה זו הביאה "דוידנט" נוסף בהפיכתם של המזרחים שבאופן תרבותי היו קרובים יותר לערבים מאחשר ל"אחיהם" היהודים האירופאים באותה תקופה, ל"שונאים" המרים ביותר של הערבים. מדוע? ובכן כאשר שתי קבוצות שוליים נאבקות על הפירורים משולחנה של האליטה הם נאבקות אחת בשניה על מנת שלא להתדרדר לתחתית הסולם החברתי ובכך בעצם נמנעות מלהקים קואליציה חברתית נגד המשטר המדכא.

הניתוח מצביע על כך שכאשר יהודי מזרח אירופה בתורם, סימנו את יהודי ארצות האיסלאם כ"מזרחים" והדירו אותם מעמדות השפעה בחברה בישראל מכיוון שהגעתם ערערה את ביטחונם מאחר שעקב תיוג העבר הם לא היו בטוחים במעמדם. הוגים מזרחים שונים טוענים, כי המושגים "עדות מזרח", "מזרחיים" ו"מזרחים" משקף שיח חברתי, בו הקבוצות ההגמוניות קובעות את ההמשגה של השיח וגבולותיו. כך שאם עד לשנות החמישים עמדה כל קהילה בפני עצמה, בישראל עדות שונות שהגיעו מחבלי ארץ מסוימים נכרכו יחד והפכו להמון אחד. הקשרים בין קהילות אלו לא באמת היו קיימים, מה למרוקאים, עירקים ותימנים, אין אפילו שפה שותפת אך אלו נכרכו יחדיו על מנת לתת לאליטה את היתרון החברתי תרבותי. הוגים אלו יחד עם פעילים חברתיים שונים, (כך לדוגמה חלק מאנשי הקשת הדמוקרטית המזרחית) מציעים לקרוא למזרחים בשם יהודים-ערבים. על פי טענה זאת, כשם שישנם יהודים-אירופאים שהגיעו מארצות אירופה, כך ישנם יהודים-ערבים שמוצאם מארצות ערב. לדוגמא: יהודי שנולד בצרפת או אנגליה מתכנה יהודי-אירופי, ואילו כזה שנולד בארה"ב מכנה את עצמו יהודי-אמריקאי — ועל כן הריאקציה החברתית שהמציאו אותם פעילים הייתה יהודי-ערבי, זו בעיקר הייתה פרובוקציה על נגד אותה אליטה מדכאת….אותם פעילים טוענו שהכינוי "עדות המזרח" הוא קטגוריה שהומצאה על ידי הממסד האשכנזי ששלט בארץ, אשר ניכס לעצמו את המרכז, כאשר בפריפריה החברתית (והגיאוגרפית) ישנן "עדות".

אם כן עד כה ראינו כי בעצם אין כזה דבר "אובייקטיבי" כמזרחים, וכמובן שלא ניתן לכרוך את כל יהודי מדינות ערב ליחידה אחת, בדיוק כפי שלא ניתן לכרוך את כל יהודי אירופה לקבוצה אחת. אחת מההרחבות של עניין זה מצאה את דרכה לתןך התרבות הישראלית, הנסיון לקבוע שני סוגי תרבות מה שנקרא תרבות ישראלית לעומת תרבות מזרח-תיכונית או מזרחית, הוא אותה הנסיון כמו לקבוע את כל יוצאי מדינות ערב לקבוצה אחת מזרחים. שהרי אין כזה דבר כמוסיקה מזחרית או מזרח-תיכונית, או שכולנו יחד מוסיקה מזרחית או שאף אחד לא, או שכולנו ישראלית או שכולנו מזרח-תיכונית. מה הופך את אפרים שמיר (שאני מאוד אוהב) שנולד בפולין ועלה ארצה בגיל 16 ליותר ישראלי מאייל גולן שנולד וגדל כאן? מדוע ח**ה אלברשטיין שנולדה בפולין היא מייצגת טוב יותר את המוסיקה הישראלית מיוסי גיספן שנולד בתל אביב בשכונת התקווה?ברור שיש כאן נסיון של הדרה ושליטה על שאבים כלכליים ותרבותיים כאחד.

נכון שעד כה אמרתי ודיברתי על המון נושאים חלקם תיאורטיים, אך לאחרונה הדיע לידי דו"ח שחובר על ידי דוח נתונים קואליצית תרבות סופי, בדוח זה ניתן למצוא כיצד אותם נסיונות של האליטה להדיר את תרבות היהדוית ממדינות ערב קיבלה נופך מוסדי על ידי הקצאות נמוכות והדרה ממרכזי קבלת החלטות. האם לא הגיע הזמן להכיר בעוול ולתקן את המצב? בעיני זו שאלה רטורית, אני מקווה שחלק לפחות יפקחו את העינים למצב הלא שיוויוני המדכא הזה ואולי נתחיל לצעוד לעתיד טוב יותר.

בברכת חירות ושיוויון לכולם

הני