שבוע הזוי…

זה באמת היה שבוע הזוי, אני באמת לא יודע איך להסביר את זה לכל אותם שדרני רדיו וטלויזיה שמראיינים אותי בנושא ארה"ב וישראל אבל אני מנסה ככה – "ישראל היא לא מרכז היקום!" באמת, אנחנו אפילו לא חשובים במארג של המזרח התיכון. כן אני יודע שמי שגר כאן התחנך כאן ולא יצא את תחומי המדינה מעבר לטיול לחו"ל, בטוח כי אנחנו לב ליבו של היקום, והכול מסתדר לפי דרישותינו ורצונותינו, אך לא כך הם הדברים. וזה משפיע ומחלחל לכמה רמות בחיינו ויש לכך השפעה מהותית על אופי הפוליטיקה והמו"מ שאנו מנהלים בינינו לבין עצמנו וכמובן בינינו לבין הצד שממול.

למה זה חשוב? כי עיתוני יום שישי נראו כאילו אובמה התייחס רק לישראל, ואילו ביבי נעלב. למה? כי ממשל אובמה היה קצת כעוס עליו. למה? נו שאלה יפה, כי הוא לא מוכן להפסיק בניה בהתנחלויות, ועם הגעתו לוושינגטון ועדת בניה מחוזית בירושלים מכריזה על בניית 1500 דירות במזרח העיר, מה שנאמר הכין לו הפתעה משהו משהו…ואחר כל מתפלאים מדוע אובמה והממשל האמריקאי כועסים על ישראל. אך ניחא שהרי לא בפוליטיקה בינלאומית עסקינן כאן באכסניה, אנחנו אוהבים לשוחח יותר על המקומי, שוב, שהרי אנו מרכז העולם…אך הפעם ארצה ברשותכם לקשר בין תפיסה זו להתנהלות הפוליטית בישראל, וגם לזו של אלו המגדירים את עצמם סוציאל-דמוקרטים ציוניים.

אחל בהגדרה ואנסה לנסח את הבעייתיות שבה – ובכן ציונות בתפיסה המאוד רווחת שלה הינה תפיסה לאומית/לאומנית וככזו היא באה מתוך תמות שונות. אחת התמות המאוד מקובלות בישראל היא שמקומה של מדינת ישראל התקבע בעיקר בשל השואה, אולם רבים חולקים על דעה זו, היות והתנועה הציונית הייתה בדיוק זו שניסתה להביא את היהודים לעזוב את אירופה ולא צלחה בכך. אמנם זוועות השוואה לכשהתגלו היו לזרז בהקמת המדינה, אך זו לא הייתה הסיבה המרכזית לדעת רבים. ההקמה של מדינת ישראל כמובן נבעה משאיפה ברורה ל"בית לאומי לעם היהודי", וזו אכן התממשה, אך רעיון זה של דמוקרטיה ששמה את היהדות כהגדרת הזהות המרכזית שלה אפילו לפני ערכי הדמוקרטיה לא היה מקובל על כולם. רבים מתפלאים כאשר אני מזכיר זאת שרבים מבין אלו שראו בעיני רוחם קולקטיב לאומי המבוסס על אזרחות ולא דת – היו רויזיוניסטים, ביניהם זאב ז'בוטינסקי. אמנם הם ראו את עיקר הקולקטיב כיהודי, אך קיבלו גם את המיעוטים שבו כשווים בין שווים.

כיום חלק ניכר מהעם רואה את ההתנגשות שקיימת בין אותה לאומיות/לאומנות לבין ההגדרה הדמוקרטית של המדינה. ההגדרה המרכזית של הקולקטיב נקבעת עד היום על ידי אותה אליטה אשכנזית (מזרח אירופאית בעיקרה) כאשר בלב ליבה של ההגדרה עומדת היהדות. בתוך אותה יהדות ישנם מדרגים, אשכנזים-אירופאים, ואז דרוג פנימי מזרחי, רוסים "חדשים", אתיופים, ולבסוף כל הקבוצות הלא יהודיות. שאלות בסקרים שונים ומחקרים רבים מגלות כי הציבור היהודי בישראל הפך לגזען, או בשפה קצת יותר מעודנת קסנופוב (פחד מהזר), הוא אינו מוכן לקבל את האזרחים הערביים כשווים במדינה, ובכל חיכוך בין הגדרת המדינה כדמוקרטית או יהודית, נראה כאילו ידה של ההגדרה היהודית על העליונה. לדוגמא ראו סרטון זה שבו נפגעים גם יהודים שמפגינים עם ערבים ואת התגובות לעניין.

אז מה אני רוצה? ובכן, רבים כאן מנסים ליישב דיסוננס קוגניטיבי בין תפיסותיהם הסוציאל דמוקרטיות לבין התפיסה הלאומית/לאומנית שלהם בדבר אופייה של מדינת ישראל. אל תטעו, אני לא בא בניסיון למחוק את המדינה, חלילה וחס, נהפוך הוא אני חרד לגורלה, ובעיקר חרד משום שאט אט אנו הופכים ליותר ויותר "חסינים" לשאלות של הפרת זכויות אזרח והפיכה למדינה לא דמוקרטית בעליל. מדינה הינה מבנה חדש יחסית, המדינה המודרנית הראשונה בעיני רבים היא צרפת, משהו כמו 350 שנה, לפני כן לא היו מדינות וצורת הארגון החברתי הייתה בעיקר על בסיס משפחתי שבטי, לא יהא זה דמיוני לשער כי המדינה המודרנית סופה להעלם מהעולם, התהליך כבר החל עם הקמת קונפדרציות על לאומיות דוגמת השוק האירופאי המשותף.

לדעתי, סוציאליזם או קומוניזם לא יכולים להתיישב עם תפיסה לאומית דתית (לא דתי חרדי אלא דת כבסיס של לאום משהו כמו היהדות בישראל), תפיסה כזו שמובילה לדמוקרטיה אתנית (ראו את עבודותיו של יפתחאל) או אתנוקרטיה (ראו את  עבודותיו של סמוכה) היא בעייתית, ורוב אלו שעוסקים בתחום מכנים אותה דמוקרטיה מוגבלת בלשון המעטה בשל הפגיעה בזכויות המיעוטים שבה.

ועל מנת לקשר הכול שוב, שהרי התפיסה המאוד קרתנית שלנו, כאילו אנחנו יכולים לחבר בין תפיסה לאומית לסוציאליזם מכל סוג שהוא היא בעייתית. חוסר היכלות שלנו לקבל את האחר ואת דרישותיו בתהליך של מו"מ הם אלו שעומדות לנו לרועץ, בין אם בפוליטיקה בין ישויות מדיניות או בתוך המדינה. אי היכולת שלנו להבין כי בסופו של יום המושג סוציאליזם חובק בקרבו תפיסה רחבה הרבה יותר של המושג חברה, פועל ועבודה, שאינה מוגבלת בכבלים של דת לאום או מוצא, היא כעת המכשלה הגדולה ביותר העומדת בפני השמאל הסוציאליסטי בישראל, ובעצם מונעת ממנו להיות שמאל אמיתי!

אז לפני שאנו צוללים שוב למאבק בעבודה, ופוזלים שמאלה לכיוון המפלגה הקומוניסטית אולי כדאי שנעשה בדק בית קטן לפי מה אנו מסווגים את הפוליטיקה שלנו, תפיסות סוציאליסטיות או בסיס דתי/לאומי אתנוצנטרי.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: